 |
|
 |
||
|
||||
 |
ב"הממלכה" של לארס פון טרייר, באחד הקטעים ישנה אישה שיולדת תינוק לא רצוי. האחות צועקת עליה "כל עוד הוא בפנים אני יכולה להרוג אותו, אבל כשהוא בחוץ זה רצח!" או משהו בסגנון. איפה נמצא הקטע האפור שבו לא ברור אם מותר או להרוג עובר? ממתי הוא מפסיק להיות חלק מהגוף של האם, והופך להיות יצור חי בפני עצמו, שלאם ההרה יש מחוייבות לשלומו? גלולת "הבוקר שאחרי" היא לא רצח, ואם שילדה את בנה ואחר כך משליכה אותו לזבל, זה כן רצח. אבל ביניהם? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת הקו נטחנה עד דק במכתש התומכים והמתנגדים להפלות, אבל אני לא בטוח שהיא העיקר בסיפור הזה. גם תומכי הפלות נלהבים אינם בעד להמית תינוק ביום לידתו גם בטרם יצא מהרחם, וזה בערך מה שקרה פה. השאלה היא על אחריותה הפלילית של האם כשסירבה לקבל ולהעניק לעוברים את הטיפול המתאים. זה יותר מזכיר לי מקרים של הזנחת ילדים (לרוב בני יותר ממינוס שעה) על רקע רפואי - אי מתן תרופות או חיסונים, ואולי גם המקרים של דיאטות ניו-אייג'יות מטורפות שגם הן עלו לכותרות לא מזמן. אם יש פה קו, אולי הוא הקו בין זכותו של אדם לגדל את ילדיו כרצונו לזכותה של החברה, או הממסד הרפואי, לחייבו לציית לכללים מסויימים. במקרה הקיצוני המדובר כאן, נראה לי שהתשובה פשוטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא כזה פשוט. קודם כל, לא ברור עד כמה טובת העובר חשובה מטובת האם. שנית, עם כל כמה שכיף לבעוט באם המכה/מעשנת/שותה, לא ברור לי כלל האם יש כאן עילה כלשהי ל"רצח", כי עבור רצח צריכה להיות כוונה לגרום למוות, ואני לא חושב שהאם ניסתה לגרום למוות - אם כבר, אז הפלה היא רצח הרבה יותר מזה. פרט לכך, יש אספקט רפואי שאני לא מכיר די הצורך - עד כמה ניתוח קיסרי שכזה היה יותר מסוכן לאם מאשר לידה רגילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כמובן שאתה רואה שלא הנחתי שטובת העובר חשובה מטובת האם; ההנחה היא שאם מנותחת-קיסרית הוא מחיר נמוך יותר מעובר מת (או מת בוודאות גבוהה). 2. לא כיף לי לבעוט בשום אם. 3. לא ברור לי בכלל אם יש פה עילה ל"רצח". רמזתי רק שהמקרה הזה נמצא בצד מסויים של הקו שתיארתי: הצד שבו מותר ורצוי לחברה להתערב בשיקוליה של האם. על העונש הראוי על הסירוב, והגדרת הפשע, אפשר להתווכח. 4. אם הסבירו לאם שלעובריה צפויה סכנת חיים, ואני אתפלא מאוד אם לא עשו זאת, אז אינני בטוח שהיא נקייה מאשמת כוונה ולא רק מעשה. 5. אל"ר, אבל אני מניח שרמת הסיכון תלויה במקרה, וזה בוודאי לא היה מקרה שגרתי. אינני יודע מה נחשב מסוכן יותר במצב שגרתי (אינני בטוח שאפשר אפילו להשוות - בשני המסלולים, ניתוח ולידה רגילה, יש שלל תרחישים עם הסתברויות שונות ו"עלויות" שונות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכירה מספיק את מערכת המשפט ביוטה. אני יודעת שזו מדינה דתית מאוד והאידיאולוגיה המורמונית מאוד דומיננטית שם, אני לא יודעת עד כמה זה חלק ממערכת המשפט. במבט ראשון האישום נראה די מופרך, אבל אני אנסה לברר עוד פרטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, לא שמתי לב שזה ביוטה. עוד רמה של סיבוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זו בדיוק ההנחה הזו שצריך לבחון את נכונותה. 2. לא טענתי חלילה שכך אתה טוען. שתי השורות האחרונות בכתבה עושות את זה אם כבר, לא אתה. 3. נכון, כשאני מדבר על "רצח" אני שוב מתייחס לכתבה. 4+5. כן, אבל מה זו "סכנת חיים"? ועד כמה נשקפה סכנה גם לאם? אין מספיק פרטים על המקרה. בשורה התחתונה, האם הואשמה ברצח. האם אתה מסכים איתי שלפחות האישום הזה מוגזם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. דווקא את ההנחה ש(ניתוח קיסרי) עדיף על (עובר מת בהסתברות גבוהה) אני לא רואה צורך לבחון. ניתוחים קיסריים מבוצעים באופן שגרתי במצבים הרבה הרבה פחות מסוכנים (למשל כאלה בהם האם פוחדת מכאבי הלידה). בכל ניתוח יש סיכון, אבל כאן לא נראה לי שיש באמת שאלה. בשורה התחתונה: אינני יודע. ברור לך שכך הוא? למה? במה היית מאשים אותה, בהריגה? גרימת-מוות ברשלנות? פחדנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זו הבעייה, לא ברור מה זו "הסתברות גבוהה" ולא ברור מה גודל ה"סיכון" שבניתוח - לא ברורים מספיק פרטים על המקרה הזה. לשאול "במה היית מאשים אותה?" זה בעייתי מאוד. זה מניח מראש שחייבים להאשים את האם במשהו, ונותר רק למצוא במה. (מזכיר מאוד סצנה ממלכוד 22, שאומרת שגורלו של קלווינג'ר כבר נחרץ, היו עדים שהיו מוכנים להעיד נגדו וגם גזר הדין היה בר ביצוע, וכל שנשאר הוא רק למצוא משהו שבו הוא יואשם). יתר על כן, ממה שאתה כותב עולה שאם לא ברור אם להאשים את האם בהריגה, גרימת מוות ברשלנות או פחדנות, אז צריך להאשים אותה ברצח. איזו מין מערכת צדק זו? אני חושב שלא הבנתי את הכוונה שלך עד הסוף. לא ברור לי במה *כן* להאשים את האישה הזו, אבל ברור לי במה *לא* להאשים אותה. בשביל להאשים מישהו ברצח אתה צריך להאשים אותו לכל הפחות בפעולה אקטיבית כלשהי שמטרתה המכוונת לגרום מוות, אלא אם אני לא מבין בכלל מה זה "רצח". אם היה כאן רצח, צריך להאשים גם את הרופאים, אגב, על סיוע לרצח. שום דבר לא מנע מהם פיזית לבצע ניתוח קיסרי בכפייה - וכפייה היא אמצעי נפוץ שמשתמשים בו כדי למנוע רצח. אני לא אומר שצריך להאשים את הרופאים במשהו, אלא רק שהטיעון שהיה כאן "רצח" הוא אבסורדי ומוביל לאבסורדים. אגב, כדאי גם לחשוב על המטרה שהעמדה לדין כזו מנסה להשיג. האם יש אפקט הרתעתי כאן? האם "אם לא תלדי בניתוח קיסרי כשאומרים לך, תעופי לכלא" הוא אפקט הרתעתי רצוי? ואם אין אפקט הרתעתי, מה המטרה? הרחקת האם מהחברה היא בטח שלא מטרה דרושה, אז נשארנו רק עם הרצון הישן והטוב של ההמון לנקמה - במקרה הזה, נקמה באם על חוסר מזלה, שהילד שלה מת במהלך הלידה. אם הוא היה נולד חי, מה שעשתה האם, רע או לא רע, לא היה מעניין אף אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נכון שאין בידינו את כל הפרטים, אבל גם לרופאים אין (אף פעם) נתונים מספריים מדוייקים על סיכויים וסיכונים. אני עומד על דעתי שבניתוח קיסרי רמת הסיכון היא נמוכה מאוד ומוצדק לבצעו במצב של סיכון חיים לתינוק. לא צריך דיוק רב בשביל להסכים על זה. לא, לא ניסיתי להניח מראש שחייבים להאשים אותה במשהו, באמת לא הבנת את כוונתי. שאלת לדעתי אם "האישום הוא מוגזם", לא אם אישום כלשהו מוצדק בכלל, ועל כך עניתי (שאינני יודע). לגבי רמת האקטיביות הדרושה כדי שיהיה רצח, כדי שנשאל עורך-דין. לגבי הרופאים כמסייעים, ראה את תגובתי לערן. לגבי המטרה שבהעמדה לדין, ראה את תהיותיה של הדר (סליחה שאין לי כוח לקשר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר הרופאים ממליצים על ניתוח קיסרי (ועוד המלצות חוזרות ונשנות), אז זה מסיבות של סיכון נמוך יותר לסיבוכים בלידה - חד וחלק. וסיבוך בלידה זה סיכון גם לאם ולגם לתינוק. כמובן שלתינוק צפוי יותר נזק מסיבוך כזה מאשר לאם, אבל רמת הסיכון היא אחידה. האישה לא הסכימה לניתוח קיסרי מסיבות קוסמטיות (צלקת). זה רק מהווה חיזוק לכך שלא היתה באפשרות של ניתוח קיסרי איזשהוא סיכון עודף לאם (כי אחרת היה לה תירוץ הרבה יותר). מה שמנע מהרופאים לבצע ניתוח קיסרי בכפיה זה החוק. זה מצריך קצת פירוט. כדי להכריע מי אחראי מבחינה מוסרית (וחוקית), צריך לדעת כמה בחירה חופשית לגבי ההחלטה הזו, היתה לכל אחד מהמוערבים. בפועל, לאם היתה בחירה חופשית לחלוטין (כאמור, אפילו לא היה פה שיקול של עודף סיכון פיזי אישי). ואילו לרופאים היתה בחירה מועטה אם בכלל, מכיוון שהמקצוע שלהם הוא כזה שמחייב אותם להשמע לחלוטין להוראת החוק בנוגע להליכים רפואיים - אפילו במקרה של הצלת חיים. דוגמא טובה, אסור להם (חוקית ומוסרית) לקחת איברים להשתלה מנפטר אם המשפחה מתנגדת, והרבה פעמים זה מסיבות קוסמטיות1. הסיבה לכך היא שהרופא משמש רק כמתווך טכני, הוא לא גורם בעל עניין ולכן יש שאיפה להשאירו מחוץ ל-LOOP של האחריות על בחירות מוסריות. לסיכום - האם נושאת באחריות כמעט בלעדית לבחירת הניתוח הקיסרי, ויש מקום להעמידה לדין, כנראה על רשלנות פושעת (כתלות כמובן ברמת הסיכון שהיתה, אבל זה כבר עניין משפטי-טכני. אם הרופאים יעידו על סיכון א-פריורי מספיק נמוך, אז היא זכאית). לגבי המטרה שהעמדה כזו לדין צריכה להשיג - כמו בכל מקרה של רשלנות פושעת, מטרה הרתעתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם הדברים שכתבת אני מסכים בהחלט. אלא שעושה רושם שבפועל, האישה לא נאשמת ברשלנות פושעת אלא ברצח, ואני חושד שממניעים נוקמניים. מה חבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי דוקא עושה רושם שמדובר בטעות תמימה, והיא כנראה מאושמת בהריגה מסוג כלשהוא או ברשלנות. קשה להאמין שהיא אכן מאושמת ברצח, כי רצח הוא הרג מתוכנן מראש מתוך כוונה להרוג - ברור שזה לא המצב, גם אם היה סיכון מטורף של 50%. באותה מידה היה אפשר להאשים אותה בזיוף במסמכי תאגיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אפשר לתבוע משפחה שסרבה לתרום איברים על גרימת מוות ברשלנות אם המועמד להשתלה ימות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם אי אפשר, זה נובע רק מחמת החוק המאוד קטגורי שמניח מחמת הספק שהמשפחה עלולה להתנגד מסיבות ערכיות או אמונתיות. יתכן שזוהי אכן הסיבה להתנגדות ברוב המקרים שישנם בפועל, אני לא יודע. אבל אם נוצר מצב שיש התאמה למועמד מסויים, שהוא בסיכון גבוה (מספיק) למות, והמשפחה יודעת על כך, אז סירוב לתרום איברים מסיבות *קוסמטיות* הוא מאוד לא מוסרי ואולי אפילו ראוי שיהווה עילה לתביעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העסק מתחיל להסתבך. נניח שיש לנו דוגמנית צמרת, ואיש שנשרף וסובל מכוויות מדרגה שלישית, ובלי השתלת עור ימות. האם זה מוסרי לבוא לדוגמנית הצמרת, שמעולם לא שמעה על השרוף, ולדרוש ממנה לתת את העור שלה, כי במקרה יש התאמה גנטית מושלמת ביניהם? כדאי לשים לב שמה שאומרים לה, בצורה עקיפה, הוא "תתרמי או תעופי לכלא". וולנטריות במיטבה. (אזהרה: השימוש ב"דוגמנית" בהודעה זו הוא דמגוגי ופסול). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמה לא קשורה בכלל - אלא אם הדוגמנית היא אמו של האיש שנכווה. לאשה בהריון יש אחריות על עוברה, כמו שיש לה אחריות לילד שלה 1, ולפעולותיה בזמן ההריון יש השפעה לא מבוטלת על החיים שיהיו לו לאחר הלידה. 1 בלי קשר לזכותה על גופה ולסוגיית ההפלות - כל עוד היא החליטה לשמור את העובר, היא אחראית לשלומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך ההודעה שאליה הגבתי: "אבל אם נוצר מצב שיש התאמה למועמד מסויים, שהוא בסיכון גבוה (מספיק) למות, והמשפחה יודעת על כך, אז סירוב לתרום איברים מסיבות *קוסמטיות* הוא מאוד לא מוסרי ואולי אפילו ראוי שיהווה עילה לתביעה." אז נכון, מה שאני אומר לא קשור למקרה האם, אבל לא עליו הגבתי. כאן מדובר על תרומת איברים לאדם זר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאישה בהריון יש אחריות על עוברה -- אבל לא זכות עליו, אם אני מבין נכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום נתקלתי בתגובה שלך לגבי אחריות האם על עוברה. לצורך עבודה אקדמית בנושא אשמח לקבל חומרים בנושא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת דווקא דוגמא קלה. במקרה של הדוגמנית יש דילמה מוסרית: הקריירה והתדמית שלה, אל מול חייו של זר. מקרים אלו הם באמת קשים (ויש הטוענים, לא פתירים) ולכן החוק נוטה לא להתערב. במקרה של תרומת איברים מבן משפחה מת, וכשאין שום עניין דתי/ערכי, העניין יותר פשוט - אין שום דילמה מוסרית, כי למשפחה אין "הפסד" ממשי כתוצאה מהתרומה. זה נהנה וזה לא חסר. יותר מכך, המשפחה היא בכלל לא הבעלים של הגופה במובן של קנין, יש לה איזשהיא זכות ווטו לגבי החלטות הקשורות בגופה - אולי הזכות העיקרית בנושא זה, אבל עדיין זו זכות די מעורפלת. לפיכך השימוש במונח "וולנטריות" הוא לא מתאים. המשפחה לא מתנדבת לשום דבר, ולא תורמת שום דבר. בדומה לגבי המקרה שלפנינו - דילמה מוסרית פשוטה מאוד: סיכון חיי העובר (וגם חיי האם!) מול צלקת בבטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מבין אותך. אתה מתכוון להגיד שלדעתך אפשר לחייב אותי (ע"י ענישה אם אסרב) לתרום *משהו* מגופי כדי להציל מישהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונניח שע"י תלתל משערך היה אפשר להציל את חייהם של מאה בני אדם, לא היה מותר/מוסרי/תקין/אפשרי לחייב אותך להקריב את הקורבן הגדול הזה? הויכוח לא סובב סביב העיקרון, אלא סביב המחיר, דומני. אז כש*משהו* הוא המושא בשאלה שלך, אני חושב שהתשובה היא "דווקא כן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונניח שעל ידי מתן עשר אגורות לקבצן בדיזינגוף היית יכול להציל את חייו? האם היה מותר/מוסרי/תקין לחייב אותך להקריב את הקורבן הגדול הזה? העקרון הוא עקרוני, המידה חשובה הרבה פחות משום שהשיפוט בנוגע לה הוא סובייקטיבי הרבה יותר. (קווצת שער מראשו של עמנואל הלפרין תהיה הרבה יותר משמעותית מקווצת שער של איל גולן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אבל מה אם אתה היחיד שיכול להציל את הקבצן, ואף אחד אחר לא? השכ"ג מתלונן על כך שכשזה מגיע לגופו הוא לא מוכן ללכת מילימטר במדרון החלקלק. אתה אפילו לא מדבר על גוף, אלא על כסף. למרות שמצד אחד אני מסכים עם הרעיון העקרוני שלך (ובכלל, לרוב עם העמדות שאתה מציג), בנקודה הזו אני תוהה האם סירוב עקרוני היא לא עמדה שתגרום נזק לחברה, וכתוצאה מכך, לפרטים שבה. ונניח שלא היו מכריחים אותך, האם היית נותן את עשר האגורות הללו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביחוד אם לא היו מכריחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברמה העקרונית אני מסכים איתכם, וחושב שחברה וולנטארית שכזו היא חברה אידאלית, בניגוד לחברה שכופה "התנדבות" ו"תרומה לזולת" וכדומה. השאלה היא עד כמה זה מסתדר עם הפרקטיקה, שבה אם לא כופים משהו אלא מסתמכים על הרצון הטוב של כולם, הוא כנראה יתמוטט. מישהו כאן קרא את "דילמת האסיר"? מדברים שם בדיוק על דברים שכאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''דילמת האסיר'' (החוזרת) מראה רק שבהרבה מקרים מוטב לכולם לשתף פעולה, וגם שהמצב הזה יוצר הזדמנויות ל''רמאים''. לא צריך להסתמך על הרצון הטוב, אם יש מנגנון שמונע השתמטות, ורצוי שהמנגנון יהיה וולונטרי. ביטוח ''תלתל תמורת תלתל'' שהצעתי הוא כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביטוח שלך מצויין, רק שלעתים קרובות הוא לא ישים, כפי שכבר אמרתי. אני מסכים שכשאפשר להשתמש בו, צריך. השאלה היא מה עושים כשאי אפשר להשתמש בו - האם סומכים על הרצון הטוב, ומקווים שבעלי הרצון הטוב יקזזו את הרמאים, או שמכריחים את כולם לעשות משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביטוח שהצעתי ישים בהרבה יותר מקרים ממה שנראה לעין (במיוחד אם הוא יכלול סל שלם של התחייבויות והטבות), אלא שמשום מה לא מיישמים אותו בשום תחום שאני מכיר, מלבד, בדוחק, בעניין תרומת דם, אלא שגם שם אם יהיה מחסור בסוג דם מסויים אף אחד לא מבטיח עדיפות לבעלי ביטוח. יש איזו נטיה להשען על רצון טוב, ורצון טוב הוא באמת דבר יפה אלא שלא תמיד הוא מספיק - וראה את תור המחכים לאיברים להשתלה. בקיצור, נראה לי שקופצים בין "רצון טוב" מצד אחד לבין כפיה מצד שני (רק בתיאוריה, לשמחתי) ומדלגים על השלב באמצע. בכמה, לדעתך, היה עולה האחוז של אלה שמחזיקים כרטיס "אדי" בארנק אם היתה ניתנת להם עדיפות בתור להשתלה? (הדיון הזה כבר התנהל פעם, ואני מתנצל בפני מי שנמאס לו. מי שמחפש משהו חדש מוזמן לעבור לדיון על חיי הנפש של התרנגולות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם להגיד לך את האמת, בדוגמא הקונקרטית שלך - לא נראה לי שיעלה ממש, כי רוב האנשים לא צריכים השתלה. מי שכן צריך השתלה, אולי יחתום על כרטיס תורם, וזה אירוני משהו. זו בדיוק הבעיה שאני מצביע עליה: לא כל מי שתורם משהו יזדקק לו אי פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שלא עורכים את הניסוי הזה :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב האנשים גם לא צריכים ביטוח, אבל הם בכל זאת עושים ביטוח. רוב האנשים, בדיעבד, לא צריכים תרומת איברים, אבל כשאתה בן 20, אתה לא יכול לדעת אם ומתי תזדקק לתרומה כזו, ולכן אני חושב שרוב האנשים יעדיפו להצטרף ל"תוכנית ביטוח" שכזו, כשהפרמייה שלה היא נכונות לתרום את איבריך לאחר מותך (או, אם זה איבר שאפשר לתרום בחיים, גם אז). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף בונובו לא היה אומר את זה טוב יותר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההקבלה לביטוח בעייתית. ביטוח הוא בבחינת הימור - והרבה אנשים מעדיפים ביטוח, למקרה של ''מה אם''. לעומת זאת, צורך בהשתלה הוא לא דבר שבא בצורה מיידית, ואין לכאורה סיבה להמר עליו מראש - אלא אם אתה גוזר מראש שמי שזקוק להשתלה, אם הוא מצטרף לתוכנית ה''ביטוח'', הדבר לא ישנה את זכאותו. אנשים רציונליים יסכימו לתרום איברים בין אם בשביל ביטוח ובין אם בלי שום סיבה. הבעיה היא עם האנשים בעלי הנימוקים הלא רציונליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא עם אנשים שהרציונל שלהם לא מקובל עליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה בהזדמנות להתקשר לחברת ביטוח ולהסביר להם שהרגע ריסקת את האוטו, ורצית לדעת אם מאוחר מדי לעשות ביטוח עכשיו. סביר להניח שיגידו לך לא. ככה זה בכל ביטוח: לפני ביטוח חיים עושים לך בדיקה רפואית, ולפני ביטוח שמשות (במכונית. יש כזה, הידעת?), יבוא מישהו לבדוק שהחלונות שלך בסדר1. כך, גם בהצטרפות לתוכנית של "ביטוח השתלה" שכזה, תוכל להכנס רק אם אתה אינך זקוק לתרומה כרגע, ואולי אפילו תדרש תקופת מינימום לזכאות (נגיד, שנה). במצב כזה, אנשים רבים ירצו להצטרף לפני שהם מגיעים למצב שהם זקוקים לתרומה. עכשיו שקראתי שוב את התגובה שלך, לא הבנתי את המשפט בסוף הפיסקה הראשונה - *לא ישנה את זכאותו*?! זה מרשם בדוק לכך שאף אחד לא יצטרף עד שהוא זקוק לתרומה. ואז מה? אז יהיה לך מאגר מזערי של איברים, רובם ככולם של אנשים חולים שהיו זקוקים בעצמם לתרומה. אני לא חושב ש"כליה יד שלישית מרופא" היא דיל כזה מוצלח... 1 יש יוצא מהכלל משעשע אחד - פעם התקלקל לי הסלולרי, והלכתי לנקודת שירות של סלקום כדי שיתקנו לי אותו. הבחורה בדלפק שאלה אותי אם אני רוצה לעשות ביטוח, וככה התיקון יהיה חינם. הסתכלתי מסביב. לא הייתה מצלמה. שאלתי אותה אם אני מתחייב לתקופה כלשהי על הביטוח. היא אמרה שלא. לבסוף, שאלתי כמה התיקון אמור לעלות, והיא נקבה בסכום גדול באופן משמעותי מהתשלום החודשי על ביטוח. אמרתי טוב, עשיתי ביטוח, תיקנו לי את הסלולרי חינם ובחודש הבא כבר ביטלתי את הביטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, ולא ברור לי מה בעצם הייתה הנקודה שלי, ככה זה כשאני מסכים פחות או יותר עם מי שאני מדבר איתו, ומנסה להחיל טיעוני נגד פוטנציאליים. אני מייצג את הצד השני ממש גרוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הנה לך טיעון נגד: הסכם כזה חייב להיות כזה שאי אפשר לבטל אף פעם (אחרת אנשים יחליטו רגע לפני מותם שהם לא מוכנים לתרום את האיברים, וכל המבנה יקרוס). למיטב ידיעתי, זהו חוזה לא חוקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר דיברנו על הווריאציה הזאת. ההסכם יכלול ''דמי ביטול'' גבוהים (המילה החביבה ''שיפוי'' תופיע שם בהמון סעיפים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקן אותי אם אני טועה, אבל לרוב נלקחים איברים ממי שמת מוות לא טבעי מזקנה, או מחולים סופניים, אלא דווקא ממי שנהרגו בתאונות וכדומה. אנשים שמתו מוות חטוף ממילא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן ,זה נורא, התופעה הזאת, של אנשים שמתים מוות לא טבעי מזקנה :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המערכון של מונטי פייטון ידה ידה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא לא מה אני הייתי עושה. את מי זה מעניין בכלל. לא התכוונתי להכניס את עניין הכסף. ראה דין עשר אגורות כדין קווצת שער או קצה הציפורן או מוחטה עסיסית. העקרון צריך להיות ברור. כל אותם מקרים בהם הנזק הוא שולי/משני/בלתי מורגש הם עניינו של תורם האיבר, לא של החוק. כלומר, לא החוק מחליט מתי דבר חשוב או לא, אלא התורם עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונניח שעל ידי: 1) שקל. 2) מאה שקלים. 3) עשרת אלפים שקלים. 4) הקדשת חצי שעה מזמנך לישיבה והאזנה לפטפוטיו של הקבצן. 5) הקדשת ארבע שעות מזמנך לישיבה והאזנה לפטפוטיו של הקבצן. מצטער שאני כל כך קטנוני ופרטני, אבל כשמישהו עונה רק ב"כן", לא ברור למה הוא מתכוון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע לבנות מודל מתאים. ברור לי שהתשובה לשאלה ששאל הד''ר היא ''כן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי התשובה הברורה היא כן, אבל רק כאשר מדובר בשאלות כמו זו של הד"ר. אם מדובר בהליך כירורגי1, המצב שונה לחלוטין והתשובה האישית שלי היא "לא" חסר פשרות. במקרה בו מדובר על הליך כירורגי בו אדם לא מעוניין (והסיבה לא משנה. מצידי שיגיד שהוא לא מוכן להסתכן, שהוא לא אוהב את הריח בבתי חולים, שהוא לא מרוצה מצו האופנה של האחיות או שסתם הזריקות עושות לו פריחה לא אסטטית על העור), התשובה הברורה לי היא דווקא "לא" נחרץ, גם אם הדבר מנוגד לשיפוט המוסרי שלי (אני אראה אדם כזה כאדם לא מוסרי, אך אתנגד לכך שלחברה תהיה זכות לכפות על אדם הליך כירורגי). הנימוק שלי לא נובע ממודל מוסרי (האדם המסרב להציל את חיי הזולת מטעמים לא ענייניים הוא לא מוסרי גם לדעתי) אלא מכך שאני ממש לא מעוניין לתת לחברה את הזכות להכנס אל גופו של אדם בניגוד לרצונו. גם אם האישה עשתה דבר מה לא מוסרי בהתנהגותה, הרעיון של האשמתה בבית משפט (ועוד על לא פחות מאשר רצח) נראה לי מוזר עד מזעזע. ________ 1 שאלת איפה עובר הקו המטושטש, היא שאלה בעייתית תמיד ואשאיר לאחרים להתפלסף מהו "הליך כירורגי"2. 2 אפשר בינתיים להסכים שניתוח קיסרי הוא הליך כירורגי באופן מובהק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא בעד לאפשר לכפות הליך כירורגי. אני מניח שהייתי עוצר עוד הרבה לפני שמגיעים לשם, בנטילה בכפייה של חלקים גדולים מהרכוש או מהזמן של האדם. המקרה של האשה קצת שונה, כי כפי שציינו כאן, הסירוב שלה לא נגע לסתם "זולת" אלא לעוברה/בנה שיש לה אחריות עליו. השאלה היא האם העובר נחשב ישות, ואם כן, מה הם גבולות האחריות ההורית. אין לי תשובות ברורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהות הזולת לא משנה את עמדתי. אני מתנגד גם להליך כירורגי (דמיוני) כפוי על הורה, גם במקרה בו ההליך הכירורגי יציל את חייו של ילדו בן ה-10. התשובה הברורה שלי לא נובעת מ"אי בהירות מוסרית" לגבי התנהגות ההורה. ההתנהגות של ההורה המסרב נראת לי דווקא מאוד בלתי מוסרית (אני פשוט לא מעוניין במנגנון בירוקרטי שתהיה לו היכולת לכפות הליכים כירורגים על בני אדם, בכל מצב, גם במצבים בהם הדבר יאפשר התנהגות בלתי מוסרית של פרטים1). נראה לי ש"הב לי את כליותך" או "הניחי לנו לחתוך את בטנך או תענשי על כך", חורג בהחלט מהסמכויות שעלינו לתת למנגנוני מדינה בירוקטיים, גם אם מדובר בשאלות מוסריות של חיי אדם2. הדבר לא חורג מהאחריות ההורית המוסרית, אבל לדעתי כדאיות הגבול האדום הזה גוברת על הנסיון לכפות התנהגות מוסרית בעניין זה. _________ 1 ואם היה לי את הכישרון, הייתי מוצא את המילים כדי לשכנע אחרים לא לרצות לחיות בחברה שאין בה את הגבול האדום הזה (אני עדיין מחפש). 2 כדי שלא אסביר אח"כ שאין לי אחות - "הנח לנו לנתח את בנך" הוא דווקא כן משהו שראוי ורצוי לחברה לדרוש ולהתערב בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים. אגב, האם זה כולל גם בדיקת דם <המצא כאן תסריט שלא היה לי כוח לחשוב עליו>? והאם זה כולל התערבות "כירורגית" כמו השוטר שיורה כדור ברגל של הרוצח שרודף אחריך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אגב, האם זה כולל גם בדיקת דם <המצא כאן תסריט שלא היה לי כוח לחשוב עליו>?" שאלות טובות וקשות יש לך אתה. אני עדיין חושב על זה, אבל נראה לי שאני נוטה לכיוון שיש מקרים קיצוניים בהם לדרוש בדיקת דם זה אולי סביר (אבל אני עדיין מאוד מסוכסך עם עצמי בעניין זה). "והאם זה כולל התערבות "כירורגית" כמו השוטר שיורה כדור ברגל של הרוצח שרודף אחריך?" יש לך גם שאלות פחות מוצלחות :) אני חושב שלשנינו ברור שמה שהשוטר עושה זה לא התערבות כירורגית בשום צורה ואופן. (מטרתו של השוטר היא *לפגוע* ברוצח המתועב, שמטרתו היא להשמיד אותי ביותר, וזאת בשביל למנוע ממנו את ביצוע מזימתו1. את זה לא עושים בד"כ רופאים עם חלוקים ירקרקים, שסוגדים לפסליו, משתעשעים עם קמעותיו ונשבעים לאלילם היפוקרטס. לפחות כך אני מקווה). ______ 1 אני מניח שמוסכם שהיולדת המדוברת לא זממה לרצוח או להרוג מישהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה היית אומר על יולדת (אחרת) שמטרתה היא כן לפגוע בעובר? שמענו כבר על נשים שמנסות ליצור "הפלה טבעית". אם העובר הוא בשלב כזה שהוא נחשב ישות, כיצד התערבות כירורגית להצלתו שונה ממקרה השוטר? (קטנוני, ואתה לא חייב לענות. קיבלתי את עמדתך העקרונית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש דבר כזה? (התערבות כירורגית כפויה על אם שניסתה ליצור "הפלה טבעית") איך זה עובד? שלושה אחים רחמנים ורופא קופצים על האישה הסוררת, קושרים אותה למיטה ומבצעים בה את זממם? (זו לא רק שאלה צינית, אני באמת לא מבין איך תסריט כזה אמור לעבוד). אני חושב שההבדל הוא ההבדל המהותי בין תפקידו של שוטר לבין תפקידו של רופא. הרופא לא אמור לקפוץ לזירות פשע ולמנוע מאדם א' לפגוע באדם ב' ע"י פגיעה באדם א'. לגבי שוטרים, עדיף שלא נכניס אותם לרחמיהן של נשים - אפילו לא למען הצדק, המוסר והסדר החברתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התסריט הוא כזה: הגב'1 מנסה לשפד את פרי בטנה בעזרת מסרגה. היא חוטפת זיהום ולאחר יומיים של חום גבוה היא נמצאת מוטלת2 על המדרכה מול הפאב השכונתי, כשהיא הוזה ומדמדמת. הרופא3 בחדר מיון מבחין בחושיו המחודדים שהיא בחודש התשיעי, ומזמין את הגניקולוג4 להתייעצות. בצילום רנטגן5 מתגלה העובר6 כשחצי מסרגה תקועה בעכוזו. פמלה לא לגמרי קוהרנטית, אבל מסרבת בעוז לכל ניתוח שהוא מטעמי דת. אחמד וברוס תמימי דעים שדובי גל לא ישרוד עוד הרבה זמן ברחם, למרות שאת מצבה של פמלה ניתן לייצב בעזרת תרופה אקזוטית (ברוס מתנדב לנסוע למקום היחיד בו ניתן להשיג את התרופה: מחנה של אל-קעידה באפגניסטן, אבל זה לא מעניין אותנו כרגע). אתה, מנהל בית-החולים, נקרא לקבל החלטה. השופט המקומי נסע למסע דייג, הטלפונים קרסו, האינטרנט בשביתה. אה, בעצם כולכם בחללית שנוסעת לגלקסיה אנדרומדה, וסערת שמש נוראית משבשת את הקשר. או משהו. _____________ 1- פמלה אנדרסון. 2- השמלה מופשלת מעל ירכיה הנאות 3- ברוס ויליס 4- אחמד טיבי בהופעת אורח 5- צריך להוריד את החולצה כדי להצטלם. מצויין. 6- דובי גל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת איפו אתה חיי - כי אצלי בתסריטים ברוס וויליס עושה מה שהוא רוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מנהל בית חולים זה קל - אני לא מנתח אנשים בכפיה (בהנחה שמדובר באנשים שפויים בדעתם). לעומת זאת, בתור השופט, ממש לא הייתי רוצה לחזור ממסע הדייג לכאב ראש הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן יש לינק על ניתוחים קיסריים בכפייה, בצו בית משפט (לא קראתי בעיון, אבל מוזכרים שם כ-40 מקרים כאלה בארה"ב בין 1972-1987): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שעובר *ממש לפני הלידה* (אז אמורה ליפול ההחלטה על ניתוח קיסרי) הוא ישות, כי ההבדל היחיד בינו לבין תינוק הוא מקום הימצאו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים להיות בזמן הנכון במקום המתאים זה כל העניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלון מזרחי בנה מזה קריירה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן דברי טעם. אבל זאת קצת רמאות לכנות "ניתוח קיסרי" הליך כירוגי: ראשית זה לא הליך כירוגי "קלאסי" שמשפיע רק על גופו של אדם אחד, אלא הליך שמשפיע על גופם של שניים (והרבה יותר על גופו של התינוק). שנית, גם לידה "טבעית" היא הליך כירוגי (אנא, חסוך ממני את הירידה לפרטים, בדיוק אכלתי) ובמקרה האמור כנראה יותר מסוכן. לפיכך, אני לא בטוח אם הכלל היפה שציינת תקף למקרה שלפנינו. בכל מקרה שכנעת אותי שיש פה יותר דילמה ממה שחשבתי בהתחלה (לא שקלתי כלל את עניין הכפייה של החברה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי למה לדעתך ניתוח קיסרי משפיע על גופו של התינוק בכלל ואפילו יותר מאשר על גוף האם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסוח לא מוצלח. התכוונתי שהצלחת או כישלון הניתוח הקיסרי (או הלידה הטבעית) יש לה השלכה לא רק על חיי האם (כמו בהליך כירורגי רגיל) אלא גם (ויותר) על חיי הילוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את ההערה על לידה "טבעית". איזו חברה כופה לידה "טבעית" ועל מי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי על המקרה שלפנינו בו בפני האם היו שתי אופציות: 1. ניתוח קיסרי עם איזמל. 2. לידה "טבעית" בית חולים עם סמים, זריקות, אולי מלקחיים וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה של יהונתן מוכיחה את התיאוריה שלי. הסירוב להגדיר משהו בצורה ברורה מחשש שבאותם מקרים בהם יהיה לו (או לכל אחד אחר) נוח להפקיע את זכויותי יוכל להגיד: "ממילא אין לך זכויות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שאין לך זכויות? הזכות לחיים של הקבצן עולה על הזכות שלך להיות בעלים של אותם 10 אג'. גם כשהזכות לחיים שלך מתנגשת עם הזכות לחירות שלי (לפעמים אתה מעצבן אותי, ואני רוצה להרוג אותך), המדינה מחליטה שהזכות לחיים שלך מצדיקה את הגבלת החירות שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הזכות לחיים של הקבצן עולה על הזכות שלך להיות בעלים של אותם 10 אג'. גם כשהזכות לחיים שלך מתנגשת עם הזכות לחירות שלי [...], המדינה מחליטה שהזכות לחיים שלך מצדיקה את הגבלת החירות שלי." לדעתי אין פה שום התנגשות בין זכויות. ממתי זכותך לחירות כללה רשיון להרוג? זכותך לחירות קובעת שאסור לאחרים להחזיק אותך סתם-כך כאסיר שלהם. לא פחות, לא יותר. איך שאני מבין את זה, זכויות לא מגדירות מה צריך לעשות לפרט מסוים אלא בעיקר מה *אסור* לעשות לו. "הזכות לחיים" שומרת שלא יהרגו אותו, "הזכות לחירות" שומרת שלא יכלאו אותו, "זכות הדיבור" שלו שומרת שלא ישתיקו אותו, "זכות הפולחן" שלו שומרת שלא יפריעו לו להתפלל למי שהוא רוצה, "זכות הקניין" שומרת שלא יגזלו ממנו את רכושו, וכו' וכו'. זה טבען של זכויות. בחזרה לדוגמא ההיא, כל עוד אף אחד לא מתעלל בקבצן הזה ולא כולא אותו, מתעלל בו או עושה לו משהו רע מהסוג הזה, אני לא חושב שהוא יכול להתלונן שזכויותיו נפגעו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניי, זאת במידה רבה תפיסה אנכרוניסטית. במארג החיים בחברה המודרנית אפשר ''לכלוא'' אדם גם בלי להכניס אותו לכלא (הד''ר הטוב שלו הגבתי טוען אפילו שאיסור על פתיחת חנות בשבת הוא פגיעה בזכות לחירות שלו), צבירת קניין גדול עשויה להגביל את היכולת של אחרים להשתמש בזכותם לחיים ולחירות - לא תוכל לחיות כשאין לך דרך להשיג מזון ותרופות כי המשאבים הכלכליים נמצאים בידי אחרים, וחופש הדיבור מאבד את משמעותו כשאין לדעות שלך גישה בסיסית לאמצעי התקשורת. תורת הזכויות הפכה ממכשיר להגנה על הפרט מפני כוחו של השילטון, למכשיר לדיכוי הפרט בידי הקבוצות החזקות באוכלוסייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה נשמע כמו אנכרוניזם, אבל לדעתי הזכויות באמת אמורות להגן על הפרט מפני כוחו של השלטון ושל הממסד. אם התהליך שאתה מתאר אכן קרה, אז אולי ראוי לשאוף להחזרת הזכויות למשמעותן המקורית במקום ''לזרום עם זה'' ולשתף עם זה פעולה. זה שמישהו טוען שפוגעים בזכויותיו, עוד לא אומר שזה נכון, ומצד שני, לא חסרות דרכים לפגוע במישהו גם בלי לפגוע בזכויותיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מבין למה אתה מתכוון. לדעתי, "משמעותן המקורית" לא ישימה בעולם המודרני. האם אתה מתנגד לקצבאות ביטוח לאומי? לחוק שעות עבודה ומנוחה? שכר מינימום? רגולציה מסוימת של אמצעי התקשורת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל לא, ולכן אני חושב שהויכוח הוא בעצם רק סמנטי (''מהי זכות'') ואולי עדיף להפסיק אותו כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תורת הזכויות הפכה ממכשיר להגנה על הפרט מפני כוחו של השילטון, למכשיר לדיכוי הפרט בידי הקבוצות החזקות באוכלוסייה" משום מה נדמה לי שניהלנו דיון די ארוך בו הראיתי שגישתך מאפשרת (ואף מעודדת) דיכוי זכויות הפרט. ההתנגדות שלך לא הייתה לעצם העניין הזה אלא לעצם הרעיון שדיכוי הפרט הוא בעיה (שהרי אין דבר כזה "זכויות"). אז מה בדיוק הבעיה עם זה? (לא שהאמירה הזאת נכונה, אבל לפחות תהיה עקבי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאנחנו קצת מחמיצים האחד את השני. אני רואה את דיכוי הפרט כבעייתי מאוד, וטוען שתורת הזכויות שאתה אוחז בה מביאה לידי דיכוי רוב מוחלט של הפרטים 1. אין לי בעיה עם "דיכוי זכויות הפרט" לשיטתך, כי אני לא חושב שהן קיימות. 1 כל מי שלא שייך לקבוצה ההגמונית ו/או למעמד הבינוני ומעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו נזכרתי. ה''דיכוי'' שעליו אתה מדבר הוא מניעת האפשרות מהרוב להכריח את המיעוט לנהוג כפי שהוא רוצה. אם הרוב לא יוכל לכפות על המיעוט בגלל עניינים שוליים כמו זכויות אזי זה באמת מדכא. בעסה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיכוי שאני מדבר עליו כולל, בין השאר, את המחסור בתנאים בסיסיים לחיים בכבוד, להגשמה עצמית, להענקת חינוך וסיכוי לחיים טובים יותר לילדים שלך ועוד. באמת בעסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. זהו. אלו הם, ללא ספק, תוצאת ''שיח הזכויות'' הבזוי. תראה לאן הדרדרו מדינות אפריקה ומדינות ערב בגלל ההתעקשות המטופשת הזאת על הזכויות. הם היו צריכים ללמוד מארה''ב ואירופה, לשים את הזכויות בצד, ולטפל בדברים המהותיים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מתכוון לארה"ב ואירופה הקיימות במציאות, או לארה"ב ואירופה שמיישמות את תפיסת הזכויות שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וההבדל הוא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יישום שיטת הזכויות שלך מסתדר עם מדינת הרווחה האירופית (למשל), אין לנו מחלוקת אמיתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינת ה''רווחה'' המודרנית מתבססת על רעיון הזכויות. הצרה היא שהיא מתבססת על פרשנות עקומה שלו. מדהים באיזו מהירות אתה משיל מעצמך את כל העקרונות. מסתבר שהתנגדותך לרעיון הזכויות לא מתבססת על הכרת הרעיון והבנת השלכותיו אלא סתם בגלל שנדמה לך (בצדק או שלא בצדק) שהיא תמנע ממך ליישם את מדינת הרווחה. בלי בג''צ ובלי בצלם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי: שיטת הזכויות *שלך*. וזה כיף להיות מדהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מוכר את כל העקרונות והכללים המוסריים שבעולם בשביל לקנות מצפון במצב טוב וקצת שכל ישר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי אישור התגובה, אני מבין שהיא עלולה להקרא כהמלצה אופרטיבית לד''ר ב. ביצוע, ולא היא - התכוונתי לומר שבקבלת החלטות (חברתיות, מוסריות) אני מעדיף להפעיל מצפון נקי ושכל ישר מאשר תאוריות פילוסופיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיאוריות אמורות לעזור לך במקרים בהם לא ברור מה צו המצפון, והשכל הישר נעשה עקום משהו מכל זוית שאתה מסתכל עליו. אני חייב להודות שאצלי הן לא ממש עומדות במשימה, אבל כנראה אצל אחרים כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, תאוריות פילוסופיות אפשר ליישם גם במקרים בהם צו המצפון לא ברור. הן ממשיכות לעבוד כאילו כלום לא קרה. בגלל זה אני לא אוהב אותן. מסתובב כאן למשל איש עקרונות, שבגלל חשיבות ה''חיים'' הוא טוען שאסור היה ליהודים להתקבץ בישראל ולהקים מדינה. ואחד שזה לא מספיק לו, לפי העקרונות שלו צריך לפרק את כל המדינות. ועוד אחד שהעקרונות שלו אומרים שאסור לתת נדבה לקבצן. השכל הישר מתעקם, והעקרונות דוהרים קדימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת לא-נעים לי, אבל אני חייב לשאול. מה דעתך על עקרונות דתיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(השאלה קצת כללית, ואני מרשה לעצמי לצמצם בתשובה: ) יש הבדל בין עקרונות בחיים הפרטיים (מומלץ, לפחות אחד), לבין כאלו שמיישמים אותם בחיים הציבוריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה להבין: בחיים הציבוריים אתה תומך בעליונות השכל הישר על מסקנות מרחיקות-לכת מתיאוריות פילוסופיות, ובחיים הפרטיים אתה מוותר עליו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטרף לשאלה ומוסיף, והיה והיא תהיה חיובית: מה בדיוק מבטיח לך שההחלטות בחיים הציבוריים אכן יתקבלו על פי השכל הישר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו דבר שמבטיח לך שההחלטות יתקבלו לפי העקרונות המוסריים שאתה מעדיף (כלומר, שום דבר למרבה הצער). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר אתה מכונן מוסד וההוראות היחידות שאתה נותן למפעיליו הן ''תעשו מה שנראה לכם נכון'' בלי להגדיר מה זה נכון ומהן המטרות שנועד המוסד להשיג לא תוכל להפעיל שום ביקורת עליו וסביר מאוד להניח שהתוצאה תהיה פעולה של המנגנון למען עצמו ולא למען אותן מטרות שרצית להשיג באמצעותו. מכאן שהצגת המטרות והמגבלות בדרך להשגתן אולי איננה מבטיחה במלוא מאת האחוזים את פעולתו התקינה של אותו מנגנון אבל היא נותנת יותר כוח ביידי האזרחים בכדי לפקח על פעולתו ולשפר אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הערה טריוויאלית לגמרי (וכדי לא להגיד את זה נמנעתי מלענות קודם לכן). אני לא מציע לכונן אף מוסד שההוראות שלו תהיינה ''תעשו מה שנראה לכם לנכון'' - להיפך, לכל אחד מהגופים שהכנסת מכוננת יש (לכל הפחות, צריכה להיות) הגדרת תפקיד ברורה. אי אפשר להסיק מכאן שהגדרת תפקיד מינימליסטית היא מוצלחת יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקרי הקצה של תאוריות פילוסופיות הם נדירים יחסית, ולאדם פרטי יש סיכוי טוב לא להתקל בהם. בכל אופן, אני חושש שההשוואה בין חיים פרטיים לציבוריים מבלבלת יותר משהיא עוזרת להבין משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי להצטרף אליך לסלידה מפילוסופיות ועקרונות (במיוחד שחוסר הרלוונטיות שלהן מודגם כל פעם מחדש באתר הזה ע''י תגובות שמציגות דילמות מוסריות היפוטתיות שהסיכויים שהן יתרחשו קטנים יותר מהסיכוי שמטאור יחסל את כולנו). עם זאת, לעניות דעתי, השכל הישר (והלב הישר) יכולים להיות מדריכים מצוינים גם בחיים הפרטיים - אפשר לחיות, ואפילו חיים מוסריים, מבלי לפעול ע''פ פילוסופיה כלשהי. מצד שני, כנראה שאפשר להיות פרופסור לפילוסופיה או רב, ויחד עם זאת להיות חרא של בן-אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שעצם הדיון כאן על עקרונות פילוסופיים לא חף גם מפילוסופיה וגם מנימוקים בסגנון "אני חש סלידה מ..", ואשר בעליל, לפחות בשלב הראשוני שלהם, לא מתיימרים להסביר אותה תחושה. השורה שלך בסוף ("עם זאת, לעניות דעתי, השכל הישר (והלב הישר) יכולים להיות מדריכים מצוינים גם בחיים הפרטיים - אפשר לחיות, ואפילו חיים מוסריים, מבלי לפעול ע"פ פילוסופיה כלשהי. מצד שני, כנראה שאפשר להיות פרופסור לפילוסופיה או רב, ויחד עם זאת להיות חרא של בן-אדם") היא גם כן לא משהו מנומק, אלא דיעה שכנראה נובעת (על-פי עדותה) מאותו דבר שעליו היא ממליצה, כלומר, "השכל הישר (והלב הישר)". אני יכול כמובן לטעון מדוע עמדה כזו היא בעייתית, אבל מצד שני, אתה תוכל לטעון שנימוקיי הם תוצאה של תיאוריה פילוסופית ועקרונות שאינם רלוונטיים לגביך. מה שמעלה את שאלת עצם אפשרות ההתדיינות... (ולגביי התדיינות זה משהו שיוצר "דיון פורה", כלומר, דיון שבו מתקיים שינוי מנטאלי בקרב אחד הצדדים, אם על-ידי למידת דבר חדש (אכנה זאת "שינוי מנטאלי אינפורמטיבי") ואם על-ידי שינוי דעה מסויים (להלן אקרא לכך "שינוי מנטאלי דעתי")) 1 1 זהו רק בגדר הצעה בלתי מגובשת להגדרת "דיון פורה", ולא משהו סמכותי וחסר חורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז הנה הנימוקים: 1. כמתמטיקאי, אני לא אוהב כשמפעילים שיטות "פסאודו-מתמטיות" בתחומים שבבירור הן לא מתאימות להם. הדבר דומה לאפשרות להוכחה באינדוקציה שכל אדם הוא קרח. אני חושב שמערכות אקסיומטיות ה דבר נפלא, אבל לא ממש מתאים ע"מ להחליט החלטות מוסריות. אני גם לא אוהב שבגלל שמתייחסים למוסר כנובע מאקסיומות, אפשר "להוכיח" טענות מוסריות ע"י הצגת כל מני דוגמאות פיקטיביות ומוקצנות, שבעיני לא מוכיחות כלום. 2. בעייתיות נוספת בלפעול בחיים מתוך עקרונות מוסריים נוקשים, היא שלרוב אנחנו לא יודעים את כל העובדות ולא יכולים לחזות את העתיד. לדוגמא, אני מסוגל אולי להסכים אם העיקרון שכדאי להקריב אדם אחד ע"מ להציל אלפים, וייתכן שאם אתקל פעם בקוסם רשע שמסוגל להרוג מליוני אנשים אם אני לא אהרוג אדם אחד אז אפילו אפעל לפיו. הבעיה בעיקרון הזה שאני מכיר אנשים שבטוחים שאם רק נהרוג אלף אנשים בשטחים אז יהיה שקט ושלווה שתחסוך לכל הצדדים הרבה חיים, וע"פ צו המצפון שלי זוהי פעולה לא מוסרית. (ד"א, מעניין שאותם אנשים מוכנים להמר בחיי אדם על יכולת חיזוי העתיד שלהם, אבל לא היו מהמרים ב10,000 דולר מכספם האישי על יכולת זו) 3. לדעתי יש בהצגת הדיון כאילו הוא מונחה ע"פ עקרונות גם משהו לא ישר, מאחר וברוב המקרים העמדה שלנו לא באמת נובעת מעקרונות אלא מנטיית הלב שלנו, והנסיון להצדיק אותה בעקרונות הוא לצייר את המטרה אחרי שירינו את החץ. (תמיד כמובן מצליחים להצדיק את העמדה מעקרונות מאחר ומסתירה אפשר להוכיח כל דבר) תחשוב על זה שלרוב אתה יכול לחזות מה תהיה העמדה של מגיב מסוים באייל בנושא מסויים הרבה יותר טוב משאתה יכול לחזות את הטיעון העקרוני שהוא ישתמש בשביל להצדיק את העמדה הזו. כמו כן ייתכן למשל שלי ולעוזי ו. יש אותם עקרונות מוסריים, אבל בהרבה המקרים העמדה שלי (כחילוני/שמאלני) תהיה שונה משלו. דוגמא (לאו דווקא הכי טובה) להצדקה של נטייה ע"י עקרונות היא הדיון בהומוסקסואליות - הרבה אנשים שמתנגדים לזה יכולים לתת לך כל מיני סיבות עקרוניות לצטט לך מחקרים על חיות וסיבות אבולוציוניות, אבל הרבה פעמים הסיבה האמיתית שהם מרגישים ככה זה כי ככה הם חונכו וכל העקרונות הם פשוט תירוצים. בנוסף נטיית הלב שלנו משפיעה לא רק על העמדה שלנו אלא גם על תפיסת המציאות. בחיים האמיתיים אנחנו אף פעם לא יודעים את כל העובדות, ובכל מיני אירועים, אם זה ירי חיילים על מפגינים בגדר ההפרדה או פרשת שרון וסיריל קרן, אנשים שונים ישלימו באופן שונה את העובדות שלא ידועות להם, בהתאם לנטיית הלב שלהם. בצורה כזו, אפילו אם הם פועלים לפי אותם עקרונות הם יגיעו למסקנה שונה. 4. נטיית הלב שלי היא לשפוט מוסריות אנשים לפי מעשים שהם עושים בפועל ולא לפי העקרונות שהם דוגלים בהם. גיליתי שאין ממש קורלציה והרבה אנשים שאני מסכים עם הדעות העקרוניות שלהם יכולים להיות חרא של אנשים ולהפך. אני מכיר אנשים שחושבים שמי שמצביע חד"ש הוא אוטומטית מוסרי יותר ממי שמצביע מפד"ל גם אם הראשון מרביץ לאשתו והשני הוא אדם נחמד וטוב לכל סביבתו ומכריו. אני סולד מהגישה הזו. ועוד שתי הערות: א. להבדיל מעקרונות, אני בהחלט בעד "כללי אצבע" מוסריים כל זמן שזוכרים שהם רק כללי אצבע ולא מחליפים לחלוטין את השכל הישר והלב הישר. ב. שלא כמו עוזי, אני לא חושב שעקרונות מוסריים מסייעים יותר מדי בשטח לא מוכר, זה נכון במיוחד כאשר הדיון בהם הוא לא ישר (ראה סעיף 3) ואנשים משתמשים בעקרונות ע"מ להסוות את נטיית הלב שלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |