בתשובה לאסתי, 11/02/04 15:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האישה המגויסת כקורבן הנסיבות: "בהרבה מקרים, ההחלטה להרות לא תלויה אך ורק באישה אלא גם בבן הזוג, המשפחה הסובבת וכו'. מכאן, שלא תמיד יש לה ברירה אם להקים משפחה או לא והחלטה כזו היא החלטה טעונה מאוד חברתית." "לא כתבתי שהריון הוא חוק, כתבתי שהוא חובה נשית." כל מה שנטען הוא שאשה הרה שהפסידה משרה בגלל ההריון היא קורבן לאפליה לא מוצדקת. זהו בדיוק ה"טיעון" *הפשטני* שמתעלם מהקונטקסט של הפתיל הזה. אנשים דיברו פה על משהו מאוד ספציפי והטענה הזאת מנסה לשכנע אנשים במשהו שהם גם ככה משוכנעים בו ממילא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שכוונתה של איילת היתה, שבשני המקרים - מילואים, והריון- מתקיים מצב של אינטרס חברתי שמתנגש באינטרס של המעסיק הפוטנציאלי. ושכשם שאסור למעביד להימנע מלתת משרה למישהו רק בגלל שהוא משרת במילואים ועלול לכן להיעדר מהעבודה יותר משנוח למעביד, כך גם אסור לו להימנע מלתת משרה לאשה הרה, או שמתכוונת להרות בעתיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזו בדיוק ההשוואה ה*שוביניסטית* שמפריעה לי (כן, גם נשים יכולות ליצר שוביניזם) - התיחסות אל גיוס הרחם הנשי כאל מצוי ורצוי כאחד1. אישה שנכנסת להריון איננה מתגיסת למען האומה והחברה כפי שעושה זאת מילואימניק/ית. זו השוואה מוזרה בלשון המעטה. הערכים האלה נראים לי כמו איזה יצור כלאיים מוזר שערבב ערכים ישראלים מיליטריסטיים שמעודד קטנות נשים עם ערכים פמניסטיים שמעודדים (ואף *דורשים*) את יציאתן של נשים אל שוק העבודה. מעין "חובתה של האישה הקטנה שרחמה גויס, גם ללדת למען החברה וגם לפרנס את משפחתה (ולכן יש לפצות אותה על כך)"2. ___________ 1 גם אני העלתי את טיעון הרחם המגויס בעבר, אך תמיד כחלק מתאור המצוי (כולל שאט נפש). 2 שימי לב ל:" עם זאת, *החברה מצפה* גם מנשים לקחת חלק בפרנסת המשפחה". החברה מצפה, חובתה של האישה, גיוסה של האישה, האישה הרה למען... איפה האישה כאינדיבידואל חושב שאחראי על גופו ועל מעשיו בכל המזעוריזציה של האישה שמתרחש כאן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"גיוס הרחם"? אני חושבת (ומקווה) שנשים בד"כ נכנסות להריון כי /הן/ רוצות, ולא כי זה אינטרס של החברה. לחברה מצידה יש אינטרס שיהיו בקרבה לידות, ולכן כדאי לה לדאוג לכך שנשים שאכן רוצות (מסיבותיהן הן() להרות, לא תימנענה מכך בגלל בעיות תעסוקה. לכן דאג המחוקק למנוע אפליה על רקע זה. איפה בדיוק יש פה גיוס רחם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שאוכל לקבוע עמדה אני מבקש שתבהירו אם אתם מדברים על רחם פרוס או רחם אחיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה יש גיוס רחם? בתגובה 196603 ובתגובה 196686 בהן לנשים אין ברירה, בהן מדובר על *חובה* נשית, בהן נשים מגויסות ובהן יש הגיון פנימי בהשוואה בין שירות מילואים ובין "הריון למען החברה". שוב, אני חושב שכולם מבינים בדיון זה את הצורך בחוק שמגן על נשים עובדות מפני אפליה. הדיון פה היה על מקרי קצה בהם החוק מתחיל ליצור מצבים קצת אבסורדיים ואני חושב שלא את ולא איילת מתיחסות למצבים הספציפיים שעלו פה1 אלא מבזבזות אנרגיה בלנסות לשכנע את המשוכנעים. _________ 1 שהדעה האישית שלי לגביהם היא עדיין אמביוולנטית ולכן המשך הדיון *עליהם* מעניין אותי יותר מסיסמאות נגד אפליית נשים (עליהן מסכימים כולם, לדעתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מהתגובות שלעיל אכן עלול להשתמע "גיוס רחם", אם כי אני לא חושבת שזו היתה כוונת הכותבת. בכל מקרה, בתגובותיך אליי אנא התייחס מעתה לדרך שבה /אני/ תיארתי את העניין (מצב שבו רצון האישה נפגש במקרה עם האינטרס החברתי). באשר למקרי קצה, אנא ראה את שאלתי לדובי בעניין המילואים הפתאומיים. מה דעתך לגבי מקרה שכזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה זמן נמשכים מילואים? עד 35 ימים בשנה במקרה הקיצוני, ולעיתים מאד רחוקות ברצף. כמה זמן נמשכת חופשת הלידה? לא פחות מששה שבועות, ועד שנה שלימה - ברצף! (לפי התגובות לעיל). ולאור כך: * דעתי: מן הראוי שבעל עסק יוכל לבחור שלא להעסיק אדם אשר עתיד לצאת למילואים בתקופה קריטית מייד עם תחילת עבודתו, בדיוק כמו שראוי שיוכל לבחור שלא להעסיק אשה אשר עתידה ללדת (ובמקרה הכללי: עובד אשר עתיד להעדר). * הנימוק: האבסורד, שיכול להגיע לשיאים מרטיטים, כמו למשל במקרה בו מוציא לאור רוצה להעסיק אדם לצורך איוש דוכן בשבוע הספר, וחייב לעשות כן למרות שאותו אדם יהיה במילואים באותו שבוע (אני מניח שהחוק מונע מצבים כאלה גם היום). אבל גם בלי לחפש מיקרים מוזרים כאלה, קל לראות שזה לחלוטין לא הוגן לדרוש מאדם לדאוג לביטוח הבריאות של מישהי (או מישהו) במשך שנה, רק כי במקרה הם הגיעו לראיון עבודה אצלו שבוע לפני הלידה (או המילואים?). * כמה אבחנות: ...1. הפסקה הראשונה בהודעתי מדגישה את ההבדל הקריטי בין מילואים להיריון. הנזק למעסיק (הפוטנציאלי! לא הנוכחי) כתוצאה מהריון גדול משמעותית מאשר כתוצאה ממילואים. החתמת הגבר, עם העסקתו, על חוזה המחייבת לא לצאת לחופשת לידה בתקופה הסמוכה להעסקתו נראית לי לגטימית ביותר. ...2. גיוס למילואים נעשה על פי חוק, ו-*בדרך כלל* לא מבחירה אישית של המילואמניק (או המילואמניקית!). רק טבעי שיחוקק חוק מקביל אשר ימזער את הפגיעה שלה כתוצאה מהחוק הראשון. הריון נעשה באופן פרטי, ו-*בדרך כלל* מבחירה אישית של שני המעורבים בעניין. אפשר להתווכח עם חוק בעניין ראוי או לא (ונא לשים לב: אני לא מטיל ספק בלגיטמיות של החוק המטיל מחוייבות על המעסיק, אלא רק במקרה הקצה של מעסיק-פוטנציאלי) - אבל הוא בוודאי לא "טבעי" כמו המקרה הראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר נאמר פה, שגם בן הזוג של האשה ההרה יכול לקחת חופשת לידה. רק פעולת הלידה עצמה מחייבת היעדרות (של ימים ספורים בלבד) של האשה עצמה. נכון שכרגע המצב הוא שבד''כ אלה הנשים שלוקחות את חופשת הלידה. אבל יש תהליך מתמשך של השתנות חיי האינדיבידואל והמשפחה בנקודה הזאת (ונקודות אחרות). כך שטענת ''אלו בד''כ הנשים ש'' היא רגעית בלבד, ולא דוחה את כאב הראש שלך בהרבה. עדיף שתתמודד כאן ועכשיו עם העניין העקרוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שביטלו את החוק הזה ואפילו זה הוזכר כאן ( לצערי מנוע החיפוש שוב מסרב לעבוד עבורי). ד''א, חופשת לידה עלולה להיות יותר מ''כמה ימים'', בעיקר במקרה של הסתבכויות רפואיות( לא כל כך נדירות) והתאוששות איטית. ללידה ראשונה, הייתי אומר - בערך שלושה ארבעה שבועות לפחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם באמת ביטלו את החוק הזה? מישהו יודע? טוב, אז חופשת לידה של 3-4 שבועות זה כמו מילואים. ואל תשכח שבד"כ מילואים קורים לגבר יותר פעמים מאשר לידות לאשה. ברצינות עכשיו, או שמותר לשאול על דברים כאלה, או שאסור. ואם אסור- אז קורה1 שהמעביד "אוכל אותה". כמו השקעה רעה, או שותף שמרמה אותך. זה חלק מהחיים. 1המקרים האלה קורים פחות מאשר המקרים שבהם נשים מופלות לרעה בשוק העבודה בגלל סיבות שונות, וביניהן מצב משפחתי ואישי. לכן כף המאזניים צריכה ליטות לכיוון האשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר במעומעם שרק גבר אחד מימש את הזכות הזאת במשך תקופה ארוכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שבמערב אירופה המצב שונה. כלומר, לא מעט גברים לוקחים חופשת לידה, במקום או בהתחלפות-לחלק-מהזמן עם האשה. אני מניחה שגם בארץ יתפתח מצב כזה. [אלא אם החוק אכן בוטל. האם זה כך?] ובכל מקרה מדובר פה על העיקרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובארה"ב, לעומת זאת, שבה זכויות המעסיק ומוסר העבודה חשובים יותר כנראה, קיימות שתי גישות דומיננטיות: 1. הנשים כלל לא נכנסות למעגל העבודה לפני שסיימו להוליד 1-3 ילדים ברצף ולגדלם בבית עד גיל גן. 2. הנשים לוקחות מקסימום שבועיים חופש, ומייד לוזרות לעבוד, כשהרך נמצא במעון / עם מטפלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאתה מקפיד לשמור על אלמוניות, אני לא יודע האם אנחנו מכירים (ליתר דיוק, האם אתה מכיר אותי). אם לא, אז כנראה שטעית בלפחות 100%. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אסור, אז יקרה שמעבידים לא יקחו סיכון ויעדיפו לשכור גברים, בתירוצים שונים ומשונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת קורה. יש למעסיקים רבים העדפה לגברים, והם דוחים מועמדות בתירוצים שונים ומשונים. אך לא לעולם חוסן- במשרה המאה שבעים וארבע, אם הוא שוב יקח דווקא גבר, עלולות להיות מורמות גבות, ולהישאל שאלות. בסופו של דבר הוא ייאלץ להעסיק כמה נשים, רק כדי להראות שהוא לא מפלה. יש גם מקרים שבהם המעסיק נאלץ לקחת דווקא אשה, מפני שהשכר שהוא מציע נמוך כ"כ ששום גבר לא ירצה בו. ואגב, המעסיקים גם עוקפים את כלל ה"שכר שווה לעבודה שווה" בטריקים מטריקים שונים. למשל: לקרוא למשרת האשה בשם אחר, כאשר בעצם זו בדיוק אותה עבודה. ועוד כהנה וכהנה. העניין הוא, שהחוק יכול לפחות להקשות מעט על אפליה שכזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי החוק יולדת חייבת לקחת חופשת לידה של שישה שבועות מיום הלידה. את שאר התקופה היא רשאית לקחת לפני הלידה, אחרי ששת השבועות שלאחר הלידה או לאפשר לבן זוגה בין שלושה לשישה שבועות של חופשת לידה בתנאי שהיא חוזרת לעבוד ובן זוגה עבד עד לחופשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר- הגבר אכן יכול להחליף את בת זוגו בחלק מחופשת הלידה. [כלומר, החוק לא בוטל. שמעת, ראובן?] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, בתנאי שעברו לפחות שישה שבועות מהלידה, הגבר עבד עד אז, האשה חוזרת לעבוד וכן שהתקופה לא תפחת משלושה שבועות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל איזה חלק - "או לאפשר לבן זוגה בין שלושה לשישה שבועות של חופשת לידה". כאשר מדובר בחופשת לידה בת שנה, מדובר ב(מקסימום)קצת יותר מעשירית (11.53% עבור נטפקנים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חופשת לידה בתשלום היא רק 12 שבועות + שני שבועות לכל ילד נוסף באותה הלידה. מעבר לחופשה זו ניתן לקחת חופשה ללא תשלום של עד שנה. לנשים מובטח שמקום העבודה יחכה להן עד סוף השנה, לגברים לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אומרת שזוג לא יכול להחליט שהגבר ישאר בבית לתקופה של חצי שנה (כדי לטפל בפרחח הצעיר) אלא מאפשר הגנה רק על מקום עבודת האם אם היא בוחרת לנהוג כך, לא? זה גם אומר שמבחינת המעסיק גברים לא יכולים להעלם לתקופה ממש ממושכת (אפילו לא פוטנציאלית) ונשים כן. דבר שגורם בהכרח לחלק מהמעסיקים להעדיף מראש כח עבודה גברי (או נשים שרומזות שאין משהו בתכנון). אולי אני טועה, אהל אני מקבל את הרושם שהחוק הזה מנסה לקבע (ואף לכפות במידה מסוימת) תפקידי מגדר מסורתיים (גם עבור אלה שמעוניינים בהם פחות), יותר משהוא מנסה לאפשר שיוויון הזדמנויות וחופש בחירה לפרטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הגעת למסקנה הזאת? החוק אוסר את יישום ההעדפה מראש של המעסיקים לכוח-אדם גברי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז החוק אוסר. יש הבדל בין הכוונה מאחורי החוק ומה הוא מנסה להשיג לבין מצבים שהוא יכול ליצור בשטח. נדמה לי שהסברתי איך הגעתי אל המסקנה. 1. "זה גם אומר שמבחינת המעסיק גברים לא יכולים להעלם לתקופה ממש ממושכת (אפילו לא פוטנציאלית) ונשים כן". מוסכם? 2. יש מעסיקים שיעדיפו להמנע מהכאב ראש הזה ויעדיפו להעסיק גבר. מוסכם? 3. ברוב המקרים קשה למדי להוכיח שהמעסיק מפלה בהעסקת עובדים חדשים על בסיס שייכות מגדרית והוא בעצם יכול לעשות מה שמתחשמק לו (אם הוא מספיק זהיר). לכן בסופו של דבר 1+2 ותחכום מינימלי של מעסיק גורם "בהכרח לחלק מהמעסיקים להעדיף מראש כח עבודה גברי (או נשים שרומזות שאין משהו בתכנון)". יכול להיות שזה לא מה שקורה למעשה ואני טועה, אבל לא נראה לי שזה מצב כל כך מופרך רק בגלל ש"החוק אוסר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עובד יכול לקחת חופשה ללא תשלום, (אני עשיתי את זה לפני שלוש שנים למשך חצי שנה) אבל לא מובטח לו שמקום העבודה ישמר לו. מה שכן, אם מקום העבודה מסרב להחזירו, כאילו פוטר והוא זכאי לפיצויי פיטורין. החריג הוא לטובת נשים שרק ילדו ומעוניינות להקדיש את זמנן לתינוק בתקופת חייו הראשונה ולדעתי מטרת החוק היא לא להנציח את התפקיד המסורתי של האם אלא למנוע מצב נתון של פיטורי נשים בעקבות החלטה כזאת. לפני יותר משנה, משרד הבריאות ניסה ליזום שינוי בחוק שיאריך את חופשת הלידה בתשלום לחצי שנה בטענה שרצוי להניק לפחות שישה חודשים ועידוד ההנקה יתרום לבריאות התינוקות ויחסוך כסף למערכת הבריאות. ההצעה נדחתה, מן הסתם כי גם המעסיקים וגם המועסקות התנגדו לכך, כל צד מטעמיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חופשה ללא תשלום מותנית בהסכמת המעביד, מה שאין כן במקרה של הריון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אבל לא מובטח לו שמקום העבודה ישמר לו" כל עוד לא מובטח לגבר מקום העבודה, מאותן סיבות ממש (גבר המעוניין להקדיש את זמנו לתינוק בתקופת חייו הראשונה1), החוק מנציח את התפקיד המסורתי בין אם זו היתה כוונת החוק ובין אם לא. ________ 1 יותר סביר למחוק את הנחות החוק לגבי מי (אולי) יבחר להקדיש יותר מזמנו לתינוק ולהשאיר את ההחלטה הזו לבני הזוג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת באמת שאלה טובה מה יותר חשוב לא לשמר, את תפקידיה המסורתיים של האישה או את האפליה שלה במקום העבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מדוע אי-שימור האחד צריך לבוא על חשבון אי-שימור השני. מזה שיאפשרו הגנה על מקום עבודתם של שני ההורים1 בזמן יציאת אחד מהם לחל"ת, לא נובע פגיעה בנשים (אלא בדיוק להיפך)2. לא כל פעם שגברים מרויחים, נשים מפסידות ולהיפך. הנפגע היחידי מההצעה שלי הוא המעסיק שיצטרך להתמודד במקרה הגרוע גם עם "העלמות" פוטנציאלית ממושכת של גברים ממקום העבודה. מצד שני, במקרה הממוצע המעסיק עלול גם להרויח משום שנוצרת אפשרות (לפחות פוטנציאלית) לקיצור זמן החל"ת של עובדות. ______ 1 ויאפשרו לזוג לעשות את בחירותיו כאשר להם הסמכות איך לפצל את החל"ת ביניהם. 2 גם אין פגיעה בתפקידה המסורתי של האישה עבור אלה שמעוניינים בכל זאת לשמר תפקידים מסורתיים. אבל כן נוצרת יותר גמישות (יחסית) שמאפשרת לזוג לבחור חלוקת תפקידים קצת אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטח לא מתנגד לרעיון הזה. החקיקה מן הסתם באה לענות על מצב נתון, בו נשים לוקחות חופשה ללא תשלום ומפוטרות במהלכה ולא על מנת לעודד נשים לקחת חופשה ללא תשלום. אם מישהו כאן רוצה להרים כפפות מהרצפה, הוא מוזמן לשלוח דואל לחבר/ת כנסת עם נטיות שוויוניות ולקרוא לו/ה לתקן את החוק הנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמעתי, אבל קראתי ( המסך אצלי מרצד לפעמים אבל לא מזמזם). אזכור זאת לפעם הבאה שזה יהיה רלוונטי. אגב, לא שאני מפקפק באיזי ( מעריץ וכולי) אבל יש איזה לינק? כי לי יש: תגובה 99076 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהאתר של שדולת הנשים בישראל: "חופשת לידה לגבר – זוג המעונין שהגבר יצא לחופשת לידה יכול לעשות זאת בצורה הבאה: הגבר יכול לצאת לששת השבועות האחרונים (אחרי שהאישה היתה בחופשת לידה בחלק הראשון) ובתנאי שהודיע על כך מראש למקום עבודתו והתקבלה הסכמתה של האשה לכך." (לא לשכוח שזה אתר נשי, כך שייתכן שלא עדכנו אותו כמה שנים) אגב, הלינק שלך הפנה לפתיל שלפי אחת ההודעות שבו אשתו של הגלילי עקבית למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר רשמי, מהאתר של בטוח לאומי (זה שמשלם את הכסף בסופו של דבר): דמי לידה לאב אב יוכל להחליף את בת זוגו בחלק מחופשת הלידה בתנאים הבאים: הוא ובת זוגו צברו תקופת ביטוח כעובדים המזכה בדמי לידה לתקופה של 84 יום. בת הזוג היתה בחופשת לידה שישה שבועות רצופים לפחות לאחר הלידה. בן הזוג תבע דמי לידה לתקופה של 21 ימים רצופים לפחות. התביעה הוגשה בהסכמת בת הזוג. דמי הלידה עבור האב יחושבו על בסיס הכנסתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודה שטעיתי [אסתי, את קוראת?]. רק למה כל ההסבר הזה מופיע תחת הרובריקה של *דמי* לידה לאב ולא *חופשת* לידה לאב? לביטוח הלאומי פיתרונים. הלינק פה יותר ברור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקוה במהלכה להגשים את היעדים הבאים: 1. לחזק את הקשר אב-בן עם יורש העצר. 2. לסיים את התזה. 3. לפנות לאשתי זמן לסיום התזה שלה. 4. להראות למקום העבודה עד כמה הוא זקוק לי ולקבל העלאה במשכורת. 5. להגביר את הנוכחות שלי (המאוד דלה בזמן האחרון) באייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סדר העדיפויות שלך דפוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שכמות ימי ההעדרות מעבודה עקב חופשת לידה (לאישה), קטנה בהרבה מכמות ימי ושעות ההעדרות (המצטברות) אחרי שלשת חדשי החופשה. אני מתכוון להעדרויות בגלל הילדים (מטפלת, קופ''ח, גן, בי''ס, חוגים וכו'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מג"דים ומעלה, ולפעמים גם מ"פים, עושים הרבה פעמים יותר מ35 ימי מילואים בשנה. ולגבי הדוכן בשבוע הספר, WELL, במקרה כזה אתה גם ככה תשכור איזה פרילנס או עובד זמני, ככה שאני לא חושבת שיחסי עובד-מעביד חלים במקרה דנן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנה שעברה הייתי אמור לעשות 37 ימי מילואים (אבל התחמקתי ועשיתי רק 3) ואני לא מג"ד ואפילו לא מ"פ, סתם מ"מ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר לידה, אשה חייבת לצאת לחופשה בת *מינימום* 42 ימים *רצופים*. זה לא חודש של מילואים. זו תקופת זמן ארוכה, שעשויה להתארך יותר - עד שנה - בלי שלמעסיק יש דבר לעשות בנדון. הממד של השרירותיות שיש בסיטואציה בה ה-"מעסיק" אפילו אינו מעסיק, אלא אדם המחפש עובדים ואינו קשור בשום דרך אל המרואיינת פרט לכך שהיא הגיע אליו לראיון עבודה, נראה לי מוגזם לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, על זה אין לי וויכוח איתך. אני חושבת. (נו, וכל כך הקפדתי לא לציין את דעתי הלא מגובשת בעניין... אין, אין לי טיפת עמוד שדרה) בכל מה שקשור לראיון עבודה, ולאשה שהיא *עכשיו* בהריון, לא נראה לי שאני חושבת שצריך לחייב את המראיין לשכור אותה. כאמור, הוא באמת לא המעסיק שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי האישית עדיין לא מגובשת לגבי מקרי הקצה1, אולי בהמשך הדיון (אחרי שאסיים את הויכוח עם עצמי). ______ 1 אם כי אני בד"כ נוטה בסופו של דבר להגנה על העובד, לפעמים אפילו על חשבון נוחות המעסיק (כולל מעסיקים פוטנציאליים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למקרה הקצה שמר המחוקק את ועדות ההיתר למיניהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. הייתי צריכה לרשום "חובה". אתה מוזמן להוסיף מרכאות. אתה מוזמן להחליף את עורך מדי פעם (רק אם בא לך כמובן) ולנסות להקשיב למסרים החברתיים שמקבלות נשים בסטטוס מסוים ובגילאים מסוימים כדי להבין על איזה לחץ חברתי אני מדברת. נשים רבות מונעות מתוך "שעון חברתי" שעיקרו שאלות בנוגע לפריונן העתידי ונימוקים בעד ההריון מצד אחד ופשרה על עתידן האישי מצד שני. אחת השאלות השכיחות ביותר בראיון עבודה כשהמרואיינת היא אישה נשואה היא האם היא מתכוונת להרות בעתיד ובמידה ויש לה כבר ילדים, היא נשאלת "מה היא מתכוונת לעשות איתם". הלוואי ויכולתי לספור את הפעמים בהם נשאלתי את שתי השאלות האלה. לצערי אין לזה קשר לפמיניזם או שוביניזם אלא להבנייה חברתית שרואה את האישה בראש ובראשונה כאם ורק אחר כך כאשת קריירה. דבר שני, אני שמחה שכבר יש כאן משוכנעים, והתהייה שלי היתה רק בנוגע להתעלמות הגורפת מהנקודה הזו עד כה. אני באמת מאושרת שאין בינינו ויכוח :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי שגם מעסיקים רבים מונעים ע''י מסרים חברתיים ולחץ חברתי להצליח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומכאן נובע שנשים יפגמו בסיכויי ההצלחה שלהם? או שילדים זו שמחה רק אצל מישהו אחר? או שנשים הרות חושבות רק על עצמן ולא על טובת החברה המעסיקה? מה בדיוק הקשר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם, כפי שנראה מתגובתך, הצידוק להתחשבות בנשים הוא הלחץ החברתי להרות שבו הן נתונות, הרי לחץ חברתי מסוג אחר פועל גם על המעסיקים. בקיצור: אם ההצדקה היא המצב החברתי, אי-אפשר לגזור מתוך הצדקה כזאת את שינויו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. זהו לא הצידוק. זהו הנימוק לכך שנשים מופלות יותר מאשר גברים שעושים מילואים למשל. את המצב החברתי אפשר יהיה לשנות רק כשתשתנה הפיזיולוגיה הגברית, עד אז יש צורך בשינוי הדו ערכיות בנוגע לנשים, יכולתן לפתח קריירה ואחריותן כלפי המשפחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. במקרה הזה הנימוק הוא ענייני לחלוטין, כפי שהוסבר בתגובות רבות כאן. מעסיקים גם אינם להוטים לשכור גברים שיוצאים למילואים, וכאן החוק מגן על גברים אלו בשם ערכים אחרים. כללית, בנוגע לדו-ערכיות ביחס לנשים, אני מסכים בהחלט. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |