בתשובה להאייל העשרוני., 28/07/03 17:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א.ברית מילה הוא ניתוח הפיך וגיזום אצבע לא ג.זה בדיוק ההבדל, לגבי משקפיים קיים קונצנזוס רפואי, ולגבי הפגיעה של הברית אין הסכמה ד.בהנחה שכאב הברית בבגרות אכן גדול מהכאב בילדות, אם ילדך ירצה לעבור את הניתוח בבגרותו הרי שיחוש כאב מיותר תראה, בסופו של דבר כל העניין של חינוך ילדים הוא הימור אחד גדול, הרי אינך יודע מה יהיו דעותיו בעתיד, יתכן ששלחת אותו לחוג ציור אבל הוא התגלה דוקא כשחמטיסט מיצטיין |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. ברית מילה היא ניתוח הפיך? האם אני יכול כיום לעבור ניתוח השתלת עורלה (לא שאני רוצה, אני עם ניתוחים בחלק ההוא של הגוף גמרתי). ד. בהנחה שחיתוך איבר המין לילד בן 8 ימים הוא כואב, אם ילדך לא ירצה לעבור את הניתוח בבגרותו הרי שגרמת לא כאב מיותר. תראה, בסופו של דבר כל העניין של חינוך ילדים הוא הימור אחד גדול, הרי אינך יודע מה יהיו דעותיו בעתיד, יתכן ששלחת אותו לחוג שחמט אבל הוא התגלה דוקא כרקדן צ'ה צ'ה צ'ה מצטיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, גם כריתת אצבע היא היום תהליך ''הפיך למחצה''. הבנתי שאפשר היום לחבר איברים שנכרתו ואף להחזיר להם חלק מהתחושה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה עושה את זה מיד, לא אם אתה עושה את זה כעבור 18 שנה חסר שמונה ימים. אני חושב שמה שהאלמוני התייחס אליו הם ניתוחים לשחזור עורלה, שזה קצת כמו ניתוחים לשחזור קרום הבתולים: בלוף. בניתוח לשחזור העורלה מותחים את העור שעל אבר המין (או משתילים עור נוסף, לא בטוח) כך שבמצב רפוי העור העודף יכסה את הכיפה - כך שאיבר המין יראה כאילו הוא בלתי-נימול. מובן שכל נזק שנגרם לעצבים באזור הוא בלתי הפיך, ושכל העסק הוא די מפגר וחסר תועלת, אלא אם אתה דואג שמא יצחקו עליך במקלחת של צבא רוסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, נדמה לי שהפריעה, שהיא חלק מהמילה היהודית, נועדה בדיוק לעניין זה - להקשות על הנימולים ''למשוך בעורלתם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה יהיו דעותיו בעתיד ולכן אני משאיר לו את גופו שיעשה בו ככל העולה על רוחו. אתה הוא זה שעושה משהו אקטיבי, לא אני. אני לא כופה שום דבר על אף אחד, אתה כן. אתה חושב שזו זכותך לכפות דבר כזה על בנך, אני לא חושב שזו זכותי לפגוע בגופו של ילדי, אלא אם זה הכרחי מבחינה רפואית. הטיעונים: 1. כי כולם עושים את זה. 2. כי יהיה לו רע בצבא. 3. כי זה מונע סרטן. 4. כי זה כואב יותר לעשות את זה מאוחר יותר. 5. זה פחות נורא מלחתוך לילד חלקים מהאצבע. מהטיעון הראשון יש להתעלם. האחרים הם טיעונים אמורפיים, לא מבוססים מספיק, לא משכנעים ודי לא מצדיקים את הפגיעה בילד בן 8 ימים, לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתם מתייחסים רק לצבא? הלא בכל פעם שהוא הולך להשתין במקום ציבורי השונות שלו בולטת, החל מגן הילדים. בגילים האלה הבעיה נראית לי יותר משמעותית מאשר בגיל 18. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כהורה מוטלת עליך האחריות לא רק לשלמות גופו של ילדך, אלא גם לבריאותו הנפשית. ילדים חריגים הם לעיתים מזומנות מטרה ללעג אצל חבריהם. כל מי שילדותו זכורה לו, יודע עד כמה הצורך להיות שייך הוא מהותי לתחושת הבטחוןוהדימוי העצמי. מבלי להכנס לשאלה הגופנית האם כדאי לבצע ברית מילה, ומבלי להכנס לשאלה התרבותית (שלדעתי היא המעניינת ביותר), החלטה מודעת של הורה לגרום לבנו להיות חריג באופן כל כך בולט, ועוד במקום הנושא חרדות רבות ובעל חשיבות לדימוי עצמי וזהות מינית, היא עוד פחות מוסרית מהאקט הפיזי של הטלת מום (לשם כך לא חייבים מוהל - יש גם דרכים רפואיות 'עדינות' יותר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הנה הצעה: ילדים אינטליגנטים מדי נחשבים לחנונים, הם חריגים, מציקים להם והופכים את חייהם לגיהנום. מכאן, שלשיטתך, יש לפגוע במוחם באופן אקטיבי, כדי להוריד את מנת המשכל שלהם ולהתאים אותם לחברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הנחה כבר-לא-סמויה: להודעה לעיל יסודות אוטוביוגרפיים) אני מאמין, ואני מתנצל מראש על החוצפה, שאיני אינטליגנטי פחות ממך, ואף על פי כן מעולם לא התייחסו אלי כאל חריג או הפכו את חיי לגיהנום. אולי, רק אולי, הצלחה חברתית קשורה יותר לסוציאביליות מאשר למנת המשכל? ובמקרה זה, לגבי אנשים בעלי יכולות חברתיות נמוכות - לא הייתי מהמר על כך שפגיעה מוחית היא פיתרון מוצלח עבורם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף שבמקום להיעלב, תתייחס לנקודה עצמה. אני בטוח שאתה אינטליגנטי הרבה יותר ממני. לא אל עצמי אני מתייחס, אלא אל הנער גאוני בן-עילוי, שלא מצליח להסתדר בחברה לא בגלל חוסר-יכולת חברתית, אלא בגלל שהוא בכלל לא מצליח לדבר ברמה של אנשים כמונו. לפי שיטתו של האייל הנימול, כמה מכות בראש הן הפתרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להיות גאון גדול כדי להחשב לחנון ולהיות ממודר חברתית. הכל תלוי בסביבה בה אתה נמצא. ניקח אותי, לדוגמא. בביה"ס היסודי סבלתי מחוסר הצלחה חברתית משווע - הייתי מנודה, לא היו לי חברים קרובים, ונותרתי רוב הזמן מסוגר. למה? כי הייתי חנון (או איך שלא קראו לזה אז). וראה זה פלא - בחטיבת הביניים יצאתי מהסביבה החברתית הזו ועברתי לכיתת מחוננים - לא בגלל האתגר האינטלקטואלי אלה בעיקר כי רציתי להיות בסביבה שלא תראה בי חריג שכזה. וראה זה פלא - מכיתה ז' ועד י"ב היו לי המון חברים, כמה מהם טובים מעוד, אפילו יצאתי עם כמה בחורות פה ושם. האם נעשיתי סוציאבילי פתאום בחודשיים שבין כיתה ו' לכיתה ז'? לא. הסביבה השתנתה, וזו החדשה יכלה לקבל אותי למרות שאני מעז לקרוא ספרים מדי פעם ואפילו (אללי!) לקבל ציונים טובים פה ושם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"להיות חריג באופן כל כך בולט" מה? מה בולט בזה? הסבר בבקשה. מדוע זה יותר חריג מלהיות כושי, למשל? אם אגיע למסקנה שהחברה הישראלית היא כל כך מפגרת, כך שהלא נימול עלול לסבול בה מבעיות פסיכולוגיות בגלל חוסר סבלנות1 של החברה היהודית, אחפש לי חברה קצת יותר נורמלית לגדל בה ילדים. דובי? יש לך עדיין את הכרטיס ההוא לקנדה? ======= 1 אוי ויי. אנחנו לא מדברים פה על חוסר סבלנות לאיזה סממן חיצוני ובולט כמו צבע עור, גובה או היקף מותניים. אנחנו מדברים פה על חברה שהיא לא סבלנית כלפי משהו אינטמי שאין יותר מרשות הפרט ממנו, כמו שלמות איבר המין של אדם. אנחנו מדברים פה על כמה עצבים בקצה של הצ'ופצ'יק ולא על סממן חיצוני הבולט לעיני כולם. יהודים יקרים, have you gone completely and utterly bonkers? אתם בטוחים שאתם שייכים לקבוצה ההיא שמתלוננת על חוסר סבלנות אל יהודים מסביב לעולם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שיש כאן בלבול בין כמה טענות. ראשית, לא תשמע ממני מלה בעד חוסר סובלנות כלפי חריגים בכלל וכלפי לא נימולים (מדוע לא "ערלים"?) בפרט. אין לי כל כוונה לסנגר על חוסר סבלנותם של ילדים. אולם, וזו כנראה עובדה, נדרש פרק זמן בחייו של אדם עד אשר מצפונו וערכיו מתחזקים דיים כדי להעמיד את סובלנותו (או כל ערך אחר) במבחן. מכאן - כל חברת ילדים תהיה נגועה בחוסר סובלנות כלפי חריגים (לפחות עד גיל מסוים), יהיה חינוכם משובח ככל שיהיה. יחד עם זאת, אתה בהחלט מוזמן לחפש לילדיך חברה בריאה וסובלנית יותר בכל מקום בו תחפוץ (אם כי כל חברה מוצאת לעצמה חריגים משלה, כידוע). השוואת החריגות בין ילד שחור לילד ערל היא באמת קצת יותר מאתגרת את הטענה שלי. הנה כמה טעמים לאי-תקפותה: - ילדים כיום נחשפים בחיי היומיום שלהם לאנשים בעלי גווני עור מגוונים (תרתי משמע...). ניתן להטיל ספק באשר למידת חריגותו של ילד שחור, כאשר חבריו מכירים את ה"תופעה" מצפיה בטלויזיה ואף מהרחוב הישראלי המשובץ גווני עור שונים. - בכל אופן, וגם אם המצב לא היה כזה (ר' סעיף קודם), ילד המספר להוריו על ילד שחור ההולך איתו לגן, לא יקבל (בד"כ, יש לקוות), פידבק שלילי. במקרה של ילד ערל, עלולים ילדים, לצערנו, לקבל חיזוק לדחיית החריג מהוריהם. אין זה מצב רצוי, אמנם, אך זה כנראה מה שיש. לפיכך, מסקנתי היא: הרוצה להלחם בברית המילה יעודד קודם כל סובלנות ופתיחות חברתית כלפי האלטרנטיבה, ורק לאחר הצלחה (אפילו חלקית), יעשה בבנו נסויים של פסיכולוגיה חברתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לפיכך, מסקנתי היא: הרוצה להלחם בברית המילה יעודד קודם כל סובלנות ופתיחות חברתית כלפי האלטרנטיבה, ורק לאחר הצלחה (אפילו חלקית), יעשה בבנו נסויים של פסיכולוגיה חברתית." וברטוריקה הכנה והלא מוצלחת, הכה אופינית לי, אני מבקש: שששש... שקט... זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות. למה אתם לא מצטרפים? לא מספיק להגיד בקול חרישי וקטן ש"לא תשמע ממני מלה בעד...". זה די מזכיר לי את כל ה-"לא שיש לי משהו נגד..." או את "אבל חברי הטובים ביותר...". אימרו בקול גדול: "חברה שתגרום לאדם בעיות פסיכולוגיות בגלל שהוא לא קוצץ חתיכה מה'One eyed monster' שלו, היא חברה מפגרת ואף פרימיטיבית. אנחנו לא רוצים לחיות בחברה מפגרת ולגדל בה את ילדנו, בין אם הם נימולים ובין אם הם לא. אנחנו מעדיפים לבנות פה חברה "קצת" יותר סבלנית". אימרו בלי בושה: "יהודים יקרים, אתם כבר לא קהילה יהודית קטנה הסגורה בתוך עצמה שצריכה לחשוד, לרכל ולצקצק על כל דבר קצת שונה שמסתובב בתוכה. הוציאו את ההתנהגות הגלותית המגעילה הזאת מהמערכת שלכם. כבר יש לכם מדינה. יהודים יקרים, התבגרתם בשנים האחרונות קצת (לא מספיק) בענייני צבע עור ונטיות מיניות, אז נא להתבגר בבקשה גם בנושאים אחרים, כמו זכותם של אתאיסטים לא לבצע כמוכם טקסים דתיים שהם חסרי משמעות לגביהם". ההסבר של "אז זה כנראה מה שיש" לא מקובל עלי, בדיוק כמו שהוא לא היה מקובל עלי לגבי אנשים שחורים, לפני העליה הגדולה מאתיופיה. עפ"י ההסבר שלך, ההורים האתיופים הראשונים שנתנו לילד שלהם לדרוך על אדמת הקודש, היו אנשים חסרי אחריות, רק משום שהם לא דאגו מראש להנחיל סבלנות בקרב החברה הגזענית שקלטה אותן. לדעתי הסבר ה"אז זה כנראה מה שיש" לא צריך להיות מקובל גם עליכם. הסבלנות הזו כלפי אי הסבלנות היא בדיוק מה שעוזר ליצר אצלנו את הגויל נייפש הזה, ואני לא מדבר עכשיו רק על ענייני ברית המילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אמא, היום הכרתי ילד חדש בגן. מותר לי לשחק איתו?" "למה לא, מתוק?" "כי הפיפי שלו מוזר." "מה זאת אומרת?" "יש לו יותר מאשר לי." "מה, יותר ארוך?" "לא, בקצה הוא נראה אחרת. מוזר כזה, כאילו יש לו עוד חלק." "געוואלד! אסור לך לשחק איתו!" ככה, אתה מתכוון? זאת נראית לך שיחה סבירה? כי אם אני הייתי ההורה של הילד הנ"ל הייתי עוצר מיד אחרי "הפיפי שלו מוזר" ושואל "מה פתאום ראית לו את הפיפי?". (דובי, חרד מהיום שבו הוא יאלץ להתייחס לאיבר הזה בשם "פיפי") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה לשחזר את הישגיך התסריטאיים עם משתתפים בגילאים 8 או 10 או 14. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג איך בני 8 ובני 10 עשויים לקרוא לאיבר המין, אז נקפוץ ישירות לבני 14: ילד: "<טריקת דלת> <מוזיקה רועשת>" (סוף) טוב, טוב, נניח שהילד ממש בא לדבר עם הוריו על דבר כזה, למרות שלא סביר: ילד: "וואי, לא תאמינו מה ראיתי היום במקלחת בבריכה!" אמא: "מה?" ילד: "זוכרים את איציק, מ-ח'4? לא חתכו לו את הזין!" אבא: "ששש! איך אתה מדבר?" ילד: "נו, אז הזה. לא חתכו לו אותו." אבא: "מה, לא עשו לו ברית מילה?" ילד: "כן, זהו." אמא: "מזעזע. אתה לא הולך לבריכה הזאת יותר. אני אתקשר עכשיו למורה שלך ואדרוש שיוציאו אותו מבית-ספר. חרפה שכזאת!" אבא: "תגיד לי, מה פתאום הסתכלת לו על השטרונגול?" ילד: "אה... תראה, סתם, במקרה, ככה..." אבא: "אתה הומו?! עוף לי מהבית, חלאת אדם! מגעיל! אל תכנס לפה יותר עד שתתחיל לאהוב בנות, סוטה!" (סוף) איך אני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פאתטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אבל לא יותר מהחברה היהודית כפי שמספר אנשים תארו אותה למעלה. היא נשמעת באמת פאתטית. חוסר סובלנות כלפי צורת איבר מינו של אדם, עד כדי גרימת בעיות פסיכולוגיות חמורות וירידה לרשות הפרט המוצנעת ביותר - באמת נשמע כמו שבט פאתטי ומסוגר של סוטים. לשמחתי, אני לא חושב שהמצב של החברה שלי עד כדי כך חמור. אני רק חושב שיש בה יותר מדי אפולוגטיקה וכניעה לחוסר סובלנות של חלקים קצת חשוכים, שקיימים לצערי בתוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא פאתטי כמו שאמר כאן מישהו, אבל אתה יכול הרבה יותר - מפי אשת מקצוע, האמן לי. ראיתי את זה בכמה דברים שכתבת ב''במה''. אל תיעלב. (אני מחזיקה את המקלדת בכוח, שלא ייפלט לי בטעות איזה ''דובי דוב דובון'' קטן, למרות שבעיני זה היה רק נחמד, אבל לא בעיניך ולא בעיניהם. אבל נראה שרק אני אטפח לעצמי על השכם על ההתאפקות הזאת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקת, טעות שלי. התכוונתי רק לקטע ההוא, לא לדב כולו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח שהוא לא פאתטי - הוא פרסם סיפור במגזין מד"ב! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל איכשהו קשור תגובה 160142 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי גם תגובה 144155 קשורה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "מה פתאום ראית לו את הפיפי"? ההורים שלו דוגלים בגישה קננגיסרית ללבוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני יודע, יש בעיה הלכתית לשחק עם גויים כי אחר כך גם מתחתנים איתם ובלגאנים. אני לא יודע מה הדין לגבי יהודים לא נימולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(חוסר) סובלנות ולא (חוסר) סבלנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי באמת, עכשיו אני קורא את זה, אחרי שכתבתי את תגובה 160304. בפעם הבאה, נא להקפיץ לי פופ-אפ איך שאני מדליק את המחשב. תודה, בכל אופן :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר ל- 1: האם אתה מעדיף לחיות בחברה שאינה סובלנית "לאיזה סממן חיצוני ובולט כמו *צבע עור*, גובה או היקף מותניים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שואל ברצינות? נו טוף. התשובה היא: כמובן שלא. אתה כל כך בטוח שאצלנו כל כך סובלניים כלפי צבע עור או מוצא אתני, יחסית לחברות אחרות בעולם המערבי? אני לא. המצב אצלנו גם לא סימפטי במיוחד בעניין זה. הכיצד זה יכול להיות אחרת, כאשר החברה שלנו יורדת עד לפרטים האינטימיים והקטנים ביותר? (טוב, לא תמיד קטנים, לפעמים מדובר בפרטים גדולים במיוחד. בכל זאת הסתובב פה פעם איזה פופק אחד, זצ"ל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד מותר ללבוש בגדים (ואפילו הצעתי להתיר לאנשים להסתובב בעירום מלא טרם התקבלה), הרי שהחריגות של הבן הלא-נימול היא הכל פרט ל"אופן כל-כך בולט". להיפך. זה האיבר המוצנע ביותר בגוף הגבר. גם בשירותים, מקובל שלא לבהות זה באיברו של זה1, ואפילו במקלחות משותפות אין זה נחשב מנומס במיוחד. לא ידוע לי שילדים בגיל הגן משווים את איבר המין שלהם - אני בספק אם איבר מין לא-נימול יתקבל שם בצורה שונה באופן משמעותי מאשר, נגיד, בוהן עקומה. 1 ב-Complete Guide to Guys של דייב בארי יש תאור מצחיק בהיסטריה של פרוטוקול השימוש בשירותים ציבוריים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |