בתשובה לגילית, 30/01/01 0:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הידעת: גם אני מתחשב ברגשותיהם של דתיים. גם אני לא נוסע באזורים דתיים (אלא אם אני טועה בדרך, וחבל שאני נמצא בסכנת חיים כשזה קורה) בשבת, גם אני לא אוכל חמץ בפרהסיה בפסח, או בכלל אוכל בפרהסיה ביום כיפור. אין לי בעיה עם כל אלו - הבעיה שלי היא כשהחוק אומר לי שאני *חייב* להתחשב ברגשות של הדתיים. איזה מין דבר זה? חשבתי שטבע האדם טוב מנעוריו, או ככה לפחות את חושבת. למה את לא נותנת בנו את מעט האמון שלא נפגע במתכוון ברגשותיך? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל (ברצינות) אני מעריכה. טבע האדם טוב,הדגש על "מנעוריו". כיון שהאדם הוא יצור לומד, ומלמדים אותו כאן שאין צורך להתחשב ברגשות דתיים אלא להיפך, נמצאנו עומדים מול יאיר לפידים רבים, ויש לנו כאן ביצה ותרנגולת- האם החקיקה הדתית התגוננה בפני הפגיעות הבלתי נסבלות בדת, וברגשות הדתיים, או שאלה צצו אחרי החקיקה הדתית? אני יודעת מה אתה חושב, וחולקת עליך. מזמן לא אמרתי את זה: קריאה למהפכה חילונית היא לא ממש התחשבות ברגשות דתיים. אתה לא יכול לומר לי לסמוך על ההתחשבות הטבעית במצב כזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |