|
||||
|
||||
יתכן וזהו מקום נכון להוסיף את קולי לדיון. על אף חילוקי דעות מהותיים עם אשר שכטר (להן א"ש, אני עצלן) בעבר בעניין האפשרות לתקשר (בעקבות המניפסט שפורסם בדג), אני מוצא שבדיון זה, אף אין אני תומך בכל דעותיו כמכלול, הרי שרוח הדברים מקובלת עלי. אבהיר תפיסת השירה כמעבירת מסרים גוררת את תפיסת האומנות ככלי. כלומר, דבר מה המשמש למטרות כלשהן (מוגדרות). טענה זו אני שולל מכל וכל. וכאן אצטרף בקול גדול לקריאתו של א"ש: השירה היא. ואולי ניתן לזקק את הטענה הזו עוד יותר, לכדי היא (ואין השימוש בלשון נקבה מחייב). רידוד השירה כדי כלי להעברת מסרים משולה לתפיסת המדע והסקרנות ככלים המשמשים את החברה, לא כהתרחשויות שהינן. גם כאן גם כאן, סבור אני, מדובר בטעות מסוכנת. על שום מה מסוכנת? היות שהיא מונעת את החופש ההכרחי לקיומה של מחשבה נטולת עכבות (האם זו אפשרית או רצויה בכל הקשר - איני סבור כך, בהקשר של אומנות ויצירה - בהחלט). באשר להכרחיות החזון, איני מסכים שיש צורך במשנה סדורה, אם לזה מכוון א"ש, אך אני סבור שיש צורך במודעות, הן לשיר והן לעולם בו הוא נכתב. השירה יכולה להיות מוזיקה, יכולה היא להיות זרז-מחשבה, יכולה היא להיות מפגן של חוסר יכולת תקשר (ראו חלק משיריו של א"ש בדג?, אותם דווקא איני מחבב יתרה על המידה, אף איני סבור כי מטרתם חיבת הקוראים). ועדיין שירה היא יכולה היא לקפל בתוכה מסרים, גלויים כסמויים ועדיין שירה היא אם כך, האומנם שירה היא השילוב המזוקק של היפה והמכוער שבנמצא וכל שאינו כורך אותם ומטיח אינו שירה, איני סבור כך. אך האם שירה היא דבר מה אשר מעצם הגדרתו גורר תגובה משמעותית יותר מחינחוני הנאה, בזה אני מצדד. שירה גוררת התרחשות (בין פנימית ובין חיצונית). אין זאת שחינחוני הנאה הינם דבר פסול, אלא שלשם כך ניתן להסתפק בשירים, אין צורך להדרש לשירה. |
|
||||
|
||||
אם השירה היא (ואולי מוטב באנגלית - poetry is, ובגרסא המוקצנת - is), אך אם שירה מוגדרת כ"דבר מה אשר מעצם הגדרתו גורר תגובה משמעותית יותר מחינחוני הנאה", האם אפשר להטיל ספק בכך שישנה "שירה" גם בפרוזה, בקולנוע, במוסיקה, במחול? האם אין ההגדרה הקיצונית הזו של השירה מנתקת אותה מעולם המילים, מההגדרה הויזואלית המקובלת פחות או יותר של שירה (מילים על דף, בשורות פחות או יותר קצרות)? האם זה לא הופך את המילה "שירה" לנרדפת לביטוי "אמנות טובה" (או גבוהה, יאמרו אחרים)? האם זה לא מרוקן אותה מתוכן כצורת אמנות עצמאית? |
|
||||
|
||||
דובי, אנא דייק. לא טענתי ששירה *מוגדרת* כדבר מה וגו' טענתי ששירה *היא* דבר מה הגורר... מתוך הגדרתו. אני מתייחס לתכונה אשר נובעת מתוך ההגדרה של השירה. מכאן - השירה היא דבר מה וגו', זו תכונה הנובעת מתוך הגדרתה, אותה לא כתבתי, בעיקר לאור הבעייתיות שבהגדרה שכזו, מתוך נסיון להבין דבר על הגדרת השירה מתוך תכונותיה ההכרחיות. התגובה המשמעותית היא תנאי הכרחי, אך שאינו מספיק. באשר ל"שירה" (הסר את המרכאות באם רצונך בכך), שבפרוזה או בקולנוע, לדעתי אפשרית היא. התכונה המשמעותית ביותר, בעבורי, הנובעת מהגדרת השירה הנעלמה, היא הנסיון לנסח את זה שאינו ניתן לניסוח, בדרך הקירוב. מכאן קריאה נחרצת לכתוב את ולא על. |
|
||||
|
||||
אנא, תן דוגמה מוכרת, או צטט משיר שמדגים את עיקרון ה''היא'' שניסחת. |
|
||||
|
||||
היות ובעשרת הימים הקרובים מרוחק אני ממצבורי השירה החביבה עלי (לרגל נסיעה) ואיני זוכר שירים בע''פ, לרוב. כשאחזור אביא דוגמא, בתקווה שאזכור. |
|
||||
|
||||
אתה לא זוכר אפילו *שם* של שיר שאהוב עליך? |
|
||||
|
||||
i'm back.
The Hollow Men / T. S. Eliot (1925) I We are the hollow men We are the stuffed men Leaning together Headpiece filled with straw. Alas! Our dried voices, when We whisper together Are quiet and meaningless As wind in dry grass Or rats' feet over broken glass In our dry cellar Shape without form, shade without colour, Paralysed force, gesture without motion; Those who have crossed With direct eyes, to death's other Kingdom Remember us – if at all – not as lost Violent souls, but only As the hollow men The stuffed men. II Eyes I dare not meet in dreams In death's dream kingdom These do not appear: There, the eyes are Sunlight on a broken column There, is a tree swinging And voices are In the wind's singing More distant and more solemn Than a fading star. Let me be no nearer In death's dream kingdom Let me also wear Such deliberate disguises Rat's coat, crowskin, crossed staves In a field Behaving as the wind behaves No nearer -- Not that final meeting In the twilight kingdom III This is the dead land This is cactus land Here the stone images Are raised, here they receive The supplication of a dead man's hand Under the twinkle of a fading star. Is it like this In death's other kingdom Waking alone At the hour when we are Trembling with tenderness Lips that would kiss Form prayers to broken stone. IV The eyes are not here There are no eyes here In this valley of dying stars In this hollow valley This broken jaw of our lost kingdoms In this last of meeting places We grope together And avoid speech Gathered on this beach of the tumid river Sightless, unless The eyes reappear As the perpetual star Multifoliate rose Of death's twilight kingdom The hope only Of empty men. V Here we go round the prickly pear Prickly pear prickly pear Here we go round the prickly pear At five o'clock in the morning. Between the idea And the reality Between the motion And the act Falls the Shadow For Thine is the Kingdom Between the conception And the creation Between the emotion And the response Falls the Shadow Life is very long Between the desire And the spasm Between the potency And the existence Between the essence And the descent Falls the Shadow For Thine is the Kingdom For Thine is Life is For Thine is the This is the way the world ends This is the way the world ends This is the way the world ends Not with a bang but a whimper. ----------------- it's not htat a "message" can't be found in the poem, many have done so, and interpertations are numerous. it's simply that any such "message" is secondary, in my eyes, to the pure Being of this poem, and of the clarity of it's Poetry. |
|
||||
|
||||
כמה חבל שאין אפשרות לתרגם כהלכה לעברית את השימוש המרומז אך העשיר באותיות הגדולות של השפות הלטיניות (במיוחד ביחס לאלוהים -בשיר- ובתור אמצעי העצמה -בתגובה שלך-). ואגב, יש לכתוב I'm. |
|
||||
|
||||
נחש/י מה? אני יודע, אך לא תמיד מקפיד... |
|
||||
|
||||
אמצעי העצמה אפשרי בעברית - שימוש במקף בין אותיות המילה (כ-כ-ה, למשל), חיבור שתי מילים יחדיו, הדגשה של אות/מילה ע"י קו תחתיה, bold, גופן בגודל שונה, גופן מוטה ועוד. ובטח כבר חשבו גם על פתרונות יותר אלגנטים :-) ולגבי i'm - זה לא טרנד כזה - להימנע משימוש באות גדולה כדי ליצור תחושת פמיליאריות או משהו ? (מין הפוך על הפוך, כי פעם זה היה נחשב זלזול בקורא - כמובן בהנחה שהכותב יודע מה "נכון"). |
|
||||
|
||||
מודה ועוזב. |
|
||||
|
||||
שירה גדולה, אני מסכים, היא כזו שפורצת גבולות, בוחת גבולות, מרטיטה אותצנו ומביאה אותנו למודעות החושפת את העולם בעינינו. אבל מה לעשות, גם הגדולים במשוררים לא יכתבו יותר מ- 10 שירים גדולים באמת בימי חייהם. בשירה הנדפסת כיום באסניות גדולות בהרבה מאוקפי, לא כל השירים ולא רובם ואפילו לו מקצתם הם 'שירים גדולים באמת'. גםן הרוב הגדול של השירים שהופיעו בזמנו בדג אנונימי אינם שירים כאלו. מדוע, אם כך, תוקף שכטר בחריפות רבה כזו את אוקפי ולא את הדג? בגלל שעורכי אוקפי לא הציגו איזו 'תזה' מהפכנית במאמרי המערכת שלהם (בניגוד לעורכי הדג). בגלל שהם רק אמרו - אנחנו מעוניינים ליצור במה שתפרסם שירה טובה. טובה, לדעתם. ניתן להתווכח על איכות השירים המתפרסמים באוקפי, וגם לדעתי הם אינם אחידים ברמתם וחלקם בהחלט בעייתיים, אבל ניתן היה גם להתווכח על איכות השירים בדג אנונימי באותה מידה. אבל מדוע להאשים את אנשי אוקפי בהאשמות בוטות כי אין להם מניפסט? האם זו לא העברה של הדיון משדה השירה לשדה מאמרי המערכת? |
|
||||
|
||||
שכטר תוקף את אוקפי כי לא זו בלבד שלא הציג שיר ראוי אחד לרפואה, אלא שהוא חסר סיכוי אחר לבד מדרך המקרה והמזל להיתקל בשכאלה, לפי נימוקים ששכטר עצמו הציג בתגובות קודמות. באוקפי ובעורכיו איני מוצא את החיפוש השירי שהיה, ועודנו, בדג ובעורכיו. את אותה תעוזה (כן, תעוזה) לתור אחר התנסויות יצירתיות ומחשבתיות בדרך לגילוי שירה ראויה לפרסום איני מזהה באוקפי, ולפי תגובותיה של עורכת אוקפי, איני חושב שהוא באמת קיים. הם מפרסמים שירים הראויים לדעתם לפרסום, אבל בכך נגמר העניין. וזה, כאמור, לא מספיק. שום קשר למאמרי מערכת או למניפסטים. ותגובות נוספות על הדג אשאיר לעורכי הדג. |
|
||||
|
||||
לפי מיטב הבנתי, גם עורכי הדג עשו בדיוק זאת: פרסמו שירים הראויים לדעתם לפרסום. התוכל (אתה או מר ליכטש) להציג משהו שנעשה בדג, ומאופיין לדעתך ב"תעוזה לתור אחר התנסויות יצירתיות ומחשבתיות בדרך לגילוי שירה ראויה לפרסום"? אני חייב לציין שעל פי שלושת הגליונות הראשונים, הרי שגם לפי טעמי האישי, בדג הופיעו יותר שירים טובים באמת מאשר באוקפי. אבל הבדל זה הוא הבדל במידה בלבד, ואינו תהום בינארית כפי שהצגת אותה. יתר על כן, במידה שבו ההבדל נובע מההבדלים בתפיסה המערכתית של שני כתבי-העת, אני נוטה דווקא להאמין שהגישה המערכתית של 'אוקאפי' ממלאת באופן יותר מתאים חלל במערכת השירית בישראל, יחסית לאופן שבו מילא 'דג אנונימי?' חלל. (ועל כך אפרט בתגובה, אם אדרש) |
|
||||
|
||||
לדעתי, ה''דג'' חיפשו מהפכה שירית, לפעמים בכל מחיר, אך לא נמנעו מלפרסם שירים שהם סך הכול טובים מאוד, וביניהם למהפכה אין שום קשר, גם לא הקלוש ביותר. ברם, ''אוקאפי'' הקריבו את עצמם על מזבח ''המסר האנושי המגובש'', והזניחו לגמרי את ה''לוליינות המילולית'', או סתם הזניחו חדשנות רעיונית. לעורכי ''אוקאפי'' חשובה יותר נוחות הקורא, מאשר לבנות שער חדש ליצירה העברית, ולכן הוא חוטא בחטא נוראי יותר מכל התנשאות, עמימות או נס המרד. הוא משעמם. בנוסף על כך, רציתי לציין שכל הדיון על ממסד-לא ממסד אינו רלוונטי. שירה יכולה להחיות את עצמה מצוין, גם ללא כל דיאלוג עם הממסד, חיובי או שלילי. |
|
||||
|
||||
אם מדובר בשירים עצמם, הרי שזו דעתך. דעתי שונה, אבל זה ממש עניין של טעם ואין על מה להתווכח. אבל התחושה שלי היא שחלק מהכותבים התוקפים את אוקפי (אינני מונה אותך בהכרח עימהם) מגדירים את אוקפי כמשעמם (או 'חסר תעוזה' כדבריהם) בגלל דברים שאינם בשירים - כמו דבר המערכת והגישה. אני מרגיש שבגישה וב'מעטפה' לא היה לדג כלל מה להתגאות (אני אישית הפסקתי בשלב אחד לקרוא אותו בגלל שהמעטפה כל-כך הפריעה לי], ובכך אוקפי לא יכול "לחטוא בחטא הרבה יותר גרוע". עבור כתב-עת צעיר, המנסה להיות במה לדור חדש של כותבים, התנשאות מעל אותו דור בדיוק היא החטא הבל-יכופר. פתיחת דלת, לעומת זאת, היא פעולה מבורכת, גם אם היא עלולה לעלות בטעויות מספר. |
|
||||
|
||||
אני מסכים אתך בעניין דבר המערכת וכו', אני לא רואה טעם בלהפוך כל טקסט לשירה. לא דיברתי מעולם על העטיפה, רק על התוכן השירי והמאמרים, שהיו מעניינים, רובם. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |