בתשובה לאלי, 06/05/03 20:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדבר היחיד שמשותף לדג אנונימי ולאוקאפי הוא שהם באינטרנט. חוצמזה הם שונים לגמרי במאה שמונים מעלות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וככה זה צריך להיות . עורכים שונים, תפיסות שונות ,מגזינים שונים. כמובן שתמיד יצוץ מי שיצרח שלאחר קריאת גליון אחד בלבד הוא יודע שהמגזין הזה אינו שווה דבר, מהצרחות המטופשות האלה יש להתעלם בבוז ,כל גליון של מגזין יש לבחון לגופו. ואגב היום עם הפסקת פירסומם של המגזינים הספרותיים הקבועים (פחות או יותר ) "מאזניים" ו"עיתון 77" , אוקאפי הוא נכון לעכשיו מגזין השירה היחיד שמתפרסם באופן קבוע ( חוץ מ"עמדה " שמתפרסם אחת לחצי שנה בערך). זה אומר ש"אוקאפי " בגלל יחידותו זאת הוא גם מגזין השירה החשוב ביותר ,לעורכים שלו יש כתוצאה כוח רב בידיהם עכשיו בעולם הספרות העברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הליקון'', ''משיב הרוח'', ''שבו'', ''כרמל'' ו''גג'' הם דוגמאות נוספות לכתבי עת לשירה המתפרסמים בסדירות, וזה רק מה שקפץ לי לראש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הליקון עד כמה שאני יודע מתפרסם אחת לחצי שנה או פחות לגבי השאר אין לי מושג אם הם מתפרסמים בתדירות קבועה כל שהיא . אולי אתה תוכל להאיר את עיני לגבי התידירות שלהם , כי עד כמה שאני יודע כל אחד מהם מופיעים במקרה הטוב רק אחת לשנה ,בהחלט לא ניתן להשוואה ל''אוקפי '' שמופיע עד כה בסדירות ובקביעות אחת לחודש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בין כמות לאיכות? ואם נגלה שאין מספיק יצירה עברית זמינה וטובה כדי להחזיק ירחון? הפקת ירחון יכולה להיות גם מגבלה, שכן היא מחייבת את העורכים להנפיק כך-וכך יצירות מדי חודש, בעוד שיתכן שדווקא בחודש מסוים אין בידם יצירות משובחות לפרסם, והם נאלצים להסתפק בחומרים בינוניים. ככל שאתה מרחיב את טווח הזמן בין גליון לגליון אתה מצמצם את הסבירות שזה יקרה לך. כמו כן, שירה, כידוע לכולנו, אינה דבר תלוי זמן. אין מדובר במאמר אקטואליה, ולכן אין זה משנה אם שיר (טוב) שנכתב היום יתפרסם מחר או בעוד חצי שנה - הוא ישאר טוב ורלוונטי. הסיבה שבגינה כן חשוב שאוקפי יצא בתדירות גבוהה יחסית היא שבכל זאת מדובר במדיום אינטרנטי, ויש סבירות גבוהה שאנשים ישכחו להכנס אחת לחצי שנה כדי לראות את הגליון החדש. ולי אין אלא לתהות אם אין מקום לצורת פרסום כמו בעין הדג או אתר האגודה למד"ב - מפרסמים מתי שיש משהו לפרסם1. לא צריך להתאמץ כדי להכנס פעם בכמה ימים לאתר ולבדוק אם התפרסמו שירים חדשים, וכך אין לנו מגבלה של גליונות ותדירות הופעה. 1 לא כללתי את האייל משום שכאן אנו משתדלים להוציא מאמר כל מספר מסוים של ימים לפחות, ואם אין אז נשתדל מאוד שיהיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ענית בעצמך על השאלה מדוע חשוב שתהיה סדירות גבוהה . עם מגזין קורא לעצמו מגזין כי אז מן הראוי ( ואין זה אומר שזה מן האפשרי אבל מן הראוי ) שיצא אחת לחודשים שלושה לכל היותר כדי לפתח קהל שיחכה לו ושידע שיש מגזין שיוצא בקביעות ושיש למה לחכות. לעניות דעתי תכנים טובים ( לא בהכרח שירים , אבל תכנים מסוגים שונים ) תמיד אפשר יהיה למצוא כדי למלא את המגזין אם רק יחפשו מספיק. בימים קשים אלה קשה מאוד למצוא מגזינים ספרותיים כאלה בדפוס שיוצאים באופן קבוע ומסודר כלשהוא , נראה לי שנבואה שאני העליתי בענין זה לפני כשנתיים איפה שהוא ( וכנראה איפה שהוא כאן )שלא רחוק היום שבו לב הספרות הישראלית יעבור מהמגזינים המודפסים ההולכים ונעלמים אל הרשת , הולכת ומתגשמת אם לא התגשמה כבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הפקת ירחון יכולה להיות גם מגבלה, שכן היא מחייבת את העורכים להנפיק כך-וכך יצירות מדי חודש, בעוד שיתכן שדווקא בחודש מסוים אין בידם יצירות משובחות לפרסם, והם נאלצים להסתפק בחומרים בינוניים", כתב דובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה דוגמא לחומר בינוני, או לפתרון אפשרי? כן, זה אפשרי, אבל מה אם זה כבר חודשיים רצוף? האם לא היה מוטב גם לדג אם היה יוצא באופן בלתי סדיר על בסיס חד-שירי, או באופן סדיר על בסיס חצי-שנתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הליקון" מופיע אחת לשלושה חודשים. "שבו" הוציא כבר שמונה גיליונות בכשלוש שנים. "כרמל" הוציא עד כה שני גליונות בהפר של כחצי שנה. "מקרוב" (שכחתי להזכיר בסקירה הקודמת) יוצא כל חצי שנה. "המעורר" (גם שכחתי) יוצא אף הוא בערך כל חצי שנה. "גג" יוצא, אכן, פעם בשנה. לגבי "משיב הרוח" אינני בטוח. בכל אופן, מה הסיבה לקריטריון השרירותי הזה? למה משמעותו של כתב עת תלויה בהופעתו בתדירות של "יותר מכל חצי שנה"? אני מסכים שקיום כתב עת תלוי בתדירות קבועה, ולכן לא כללתי את "חדרים" ו"עכשיו" היוצאים פה ושם. אבל מי אמר מה התדירות הזו צריכה להיות? קח בחשבון שכתב עת כמו "הליקון" או "גג" מחזיק 50 עמודים (הליקון) או 100 (גג) בפורמט נייר, לעומת 10 עמודים בפורמט אינטרנט של "אוקפי". בחישוב פשוט, מספר עמודי השירה המופיעים בכתבי עת אלו במשך חצי שנה דומה לזה של אוקפי ובחלק מהמקרים עולה עליו, וזאת בלי להתחשב בקלות היחסית של הוצאת כתב עת אינטרנטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן יש גם את עניין הקשר הסדיר והקבוע של המגזין עם הקוראים , מכתבי קוראים , תגובות סדירות לשירים וכו' שאותם המגזינים בגלל חוסר סדירותם אינם יכולים לספק . וגם זה חלק חשוב .וזה קשר לא רק בין הקוראים והמגזין אלא גם בין כותבי המגזין בינם לבין עצמם שמגיבים זה לזה ואפילו פלאי פלאים מדי פעם מושפעים זה מזה . עד כמה שאני יודע אם כי קשרים כאלה אמורים להתקיים בין כותבים של מגזינים מודפסים כמו ''עמדה '' הרי בגלל הסדירות והקשר הישיר קשרים כאלה הם פעילים ביותר היום בין האנשים הכותבים ברשת . לגבי אוקאפי ,תיאורטית נראה לי שהם יכולים לפרסם כמה עמודים שירצו בהתאם לכמות היצירות הראויות שהם מקבלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אתה שוב טוען משום מה שהמגזינים שמניתי אינם סדירים, וזה פשוט לא נכון: הם סדירים, רק שתדירותם אינה פעם בחודש אלא פעם בשלושה חודשים, או פעם בחצי שנה. 2. ניתן לנהל דיון על נחיצותם וחשיבותם של מכתבי קוראים ותגובות קוראים לעיסוק בשירה. אבל חבל, כי דעתי בעניין דומה לדעתך: המדיום האינטרנטי, ובפרט "אוקפי", יוצר אפשרות לתגובה מהירה על שירה ולדיון ארוך עליה בין הקוראים, ובכך תורם ליצירת "קהילת משוררים וקוראים", שקשה יותר ליצור במדיום מודפס. זה נכוןף אבל זה ממש לא מה שכתבת לעיל, "אוקאפי הוא נכון לעכשיו מגזין השירה היחיד שמתפרסם באופן קבוע" ו"ה אומר ש"אוקאפי " בגלל יחידותו זאת הוא גם מגזין השירה החשוב ביותר ,לעורכים שלו יש כתוצאה כוח רב בידיהם עכשיו בעולם הספרות העברית." שנימשפטים אלו אינם נובעים מהטענה המובעת כאן, שהמדיון האינטרנטי מאפשר חוויה ייחודית - דיון און-ליין על שירה. דרך אגב, אני כל-כך תומך באופציה הזו שאני מחזיק בדעתו של דובי - דהיינו שעדיף היה אם אוקפי היה מוותר על מושגים כמו 'גליונות' כלל ומציג שיר חדש כל יוםיים-שלושה, לבדו, כנושא לדיון, כמו שמוצגות כתבות ב"אייל". 3. לגבי השורה האחרונה שלך, אני מקווה שאתה מבין שיש יחס הפוך בין תדירות יציאת כתב העת לבין "מספר היצירות הטובות שהם מקבלים". לכן מספר העמודים תמיד יהיה פרופורציוני באופן הפוך לתדירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר אז המגזינים האלה הם סדירים אחת לחצי שנה , אבל עד כמה הם בתודעה , ואני מתכוון בתודעה של קוראי השירה , עד כמה הם משפיעים עד כמה הם חודרים לכלי התקשורת האחרים ? לא הרבה חוששני אם כי זה בגלל המצב הכללי של השירה ולא בהכרח באשמתם . המצב כיום הוא שמשורר אפרת מישורי שזוכה לפרודיה קבועה בתוכנית של ארז טל , יש לה אפשרות לחשיפה וגם בקרב חובבי ה שירה הרבה יותר מאשר אם תופיע באחד המגזינים האלה שכבודם במקומם מונח אבל הם מגיעים לידי מעט מאוד אנשים ובכלל זה חובבי שירה . אני חוזר ואומר מגזין שיוצא באופן קבוע וסדיר ברשת יש לו תיאורטית אפשרות להגיע לידי יותר חובבי שירה וליצור שיח חי יותר מאשר לאותם מגזינים חצי שנתיים.לטווח הארוך יש לו לדעתי יותר פוטנציאל מאשר לאותם מגזינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עד כמה הם בתודעה , ואני מתכוון בתודעה של קוראי השירה" - הרבה יותר מאשר 'אוקאפי', וגם יותר מ'דג אנונימי?' בשיא פריחתו. "עד כמה הם משפיעים עד כמה הם חודרים לכלי התקשורת האחרים ?" איזה כלי תקשורת אחרים? כל העיתונים מתייחסים לכתבי העת לשירה במוספי הספרות שלהם, ועד כה לא התייחסו ל'אוקפי' (הייתה פה ושם התייחסות ל'דג אנונימי?' אבל הרבה פחות מאשר, למשל, ל'שבו' או 'מקרוב') הטלוויזיה, כפי שציינת, לא מתייחסת שלירה נקודה. לגבי ההערה האחרונה שלך: "מגזין שיוצא באופן קבוע וסדיר ברשת יש לו תיאורטית אפשרות להגיע לידי יותר חובבי שירה וליצור שיח חי יותר מאשר לאותם מגזינים חצי שנתיים.לטווח הארוך יש לו לדעתי יותר פוטנציאל מאשר לאותם מגזינים" יש בזה משהו, אבל צריך לזכור שאותם דברים נכונים גם עבור 'דג אנונימי?' ומה היא מידת ההשפעה שלו כיום, אחרי יותר משנתיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''דג אנונימי '' התחיל לבלוט גם בכלי התקשורת הכלליים דווקא סמוך לסיום הופעתו , התפרסמו עליו מאמר אחד או שניים במוספים לספרות שציינו אותו לטובה. מהתגובות היה ברור שהמבקרים הנכבדים ( יורם מלצר ,ניסים קלדרון ) מודעים היטב לקיומו ועוקבים אחריו בצורה מסויימת. ולאחר קרוב לשנתיים לקיומו הם החליטו שאין המדובר בניסוי קיקיוני ושהיגיע הזמן להתייחס אליו ובצורה חיובית למדי. ייתכן מאוד שאם היה ממשיך להופיע ככתב העת החודשי היחיד לשירה במדיום כלשהו הוא היה נעשה בולט אף יותר. ויש לו השפעה על הקוראים , אני חושב שההשפעה הזאת ניכרת בתגובות למאמר הזה . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי התייחסויות בעיתונות הכתובה הן ללא ספק הרבה, אבל אינן קרובות אפילו למספר ההתייחסויות של אותם מוספים ל"שבו" או "הליקון", או לחשיבות היחסית שהם רואים בין כתבי העת. לגבי הקוראים, עצם העובדה שחמישה-שישה אנשים מנהלים ב'אייל הקורא' שיחות שבהן מוזכר 'דג אנונימי?' ככתב עת שיש להתייחס אליה אינה אומרת שיש לו 'השפעה על הקוראים', לבטח לו יותר מאשר למגזינים האחרים שיצאו במקביל אליו (שיחה פעילה על מדיניות הפרסום של "הליקון" או של "שבו" הייתה עשויה ללא ספק להתקיים בין אותו מספר אנשים ויותר). יתר על כן, עצם העובדה שאתר "האייל הקורא" אירח שירים של דג אנונימי במשך תקופה ארוכה הופכת את העובדה שמדברים על ד"א באתר האייל הקורא לחסרת משמעות ביחס למדידת ההשפעה של ד"א על קוראים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול הייתי בערב במיוחד שהוקדש לספרה של שולמית לפיד "חיבוק דב" ( שיצא לאור בהוצאת בבל ) ספר שעוסק בחיי הספרות ,בקבוצות הספרותיות וביריבויות הספרותיות של סצינה הספרותית כאן בשנות השבעים והשמונים . בערב דיבר בין השאר המשורר אילן שיינפלד על הקבוצות הספרותיות שהיו פעם ואינם עוד ושתרמו מאוד לפירסום של חבריהם גם על ידי עצם הקריאה והביקורת של יצירות החברים בהם זה על ידי זה. כיום אמרו המשתתפים , שיינפלד ופרופסור זוהר שביט , אין יותר קבוצות ספרותיות כאלה שנפגשות בבתי קפה ,ודנות בענייני ספרות ,שמסוכסכות זה עם זה סכסוכים על נושאים הרי עולם כמו "האם מותר להשתמש במטפורה בשירה אם לו , סיכסוכים שבגללם אנשיהם מסרבים לדבר זה עם זה וכו'. כתוצאה האפשרות היחידה לפרסם היום ספר וסופר אמר שיינפלד איש יחסי הציבור , היא רק באמצעות סיפור חיים מוזר במיוחד של הסופר , שהוא שכב עם אימו ,שהיה מסומם , שהוא הומוסקסואל וכו' וכו' , אחרת כלי התיקשורת לא יתעניינו ביצירתו כלל . על כך ראו פה : מה צריך סופר לעשות כדי להגיע ל"שבע ימים" במהלך הדיון הוזכר גם שמו של המשורר נתן זך , ששינפלד העיר שעצם העובדה שהאיש עדיין בולט ומשפיע היא מטרידה ומרגיזה מאוד , מסתבר שיש גישה עויינת מאוד כיום כלפי זך בקרב חלקים גדולים ביותר מהקהילה הספרותית שחושבים שהאיש גרם לנזק כה גדול ביצירתו ובביקורת שלו שאין להבין מדוע הוא עדיין נחשב לדמות מרכזית בסצינה הספרותית הישראלית, ניראה שזוהי תוצר של אינרציה לשמה .שמו של זך הוזכר בהקשר לויכוח הספרותי שלו עם המשורר דורי מנור , מלפני כשנה , ויכוח שהיה יוצא דופן בזמנים אלה , מסתבר שמעל לכלי התקשורת המודפסים לפחות שוב לא ניתן למצוא ויכוחים מעין אלה שפעם היו כה בולטים וחשובים בסצינה הספרותית. כמובן המשתתפים בערב טעו , יש כיום סצינה ספרותית פעילה מאוד ודיונים ספרותיים סוערים , אבל היא אינה נמצאת בבתי הקפה ולא בכתבי העת הספרותיים המודפסים או במוספים הספרותיים ההולכים והמצטמצמים של העיתונים שמעטים קוראים אותם. היא נמצאת ברשת באתרים כמו "האייל הקורא". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנות השמונים הייתי חבר בקבוצה ספרותית קטנה, שנפגשה לרוב בבתים פרטיים. אף הוצאנו חוברת בשם "כאן 1" שעותק ממנה נשלח לאילן שיינפלד שערך אז כתב עת בשם "שופרא". תשובתו שמורה אצלי עדיין ובה דיבר על כך שהוא מקווה שהשירה תשוב למעמדה כמלכה, מן המעמד כעת שבו היא "שפחה חרופה". קצת מוזרה תלונתו בעניין סיפור החיים המוזר שצריך להיות לסופר/משורר, שכן הוא עצמו קידם הרבה את פרסומו על בסיס היותו הומוסקסואל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא אכן התייחס בדבריו גם לעניין הזה ואמר שבגלל העניין הזה דווקא לו קל יותר ''למכור '' את עצמו לתקשורת מאחרים , אבל אין זה אומר שהוא מרוצה מהמצב הזה ככלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב אין זה מדוייק כלל שאין כיום ''בכלל '' קבוצות של אנשי ספרות שממשיכות להיפגש באופן קבוע בבתי קפה ולדון בנושאי ספרות ודברים ברומו של עולם כבעבר. מדי שבוע בשבוע ,מזה שנים רבות ,בכל יום שישי בצהרים, בבית הקפה ''לג'בנז'' ברחוב אבן גבירול בתל אביב נפגשים אנשי חבורת כתב העת ''עמדה '' עמוס אדלהייט ורן יגיל ביחד עם מגוון של סופרים ומשוררים שמשתנים מפעם לפעם כמו אשר רייך , עזריאל קאופמן , דויד מרקיש , מקסים גילן ציפי שחרור ואחרים וטובים ובהם עבדכם ,ודנים בענייני ספרות, במצב הספרות בישראל ובעולם , במצב העולם באופן כללי , עוברים על שירים וסיפורים שאנשים שונים מביאים להם, ונותנים ביקורת ומחווים דעה , כמו בימים הטובים בשנות השישים והשבעים . כך שגם טענה זאת אינה מדוייקת בלשון המעטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש מוזר לי, אלי. אתה נפגש עם משוררים כמו אשר רייך פעם בשבוע, יוצא ובא בקרבם, ואתה סבור שהגורם רב הכוח ביותר בעולם השירה העברית הוא "אוקאפי" החצי-אלמוני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי שלאוקאפי יש פוטנציאל להיות כזה בעתיד , לא שהוא כזה עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם עדיין יש לאוקאפי את הפוטנציאל כשהיה לפני שנתיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למראה הרוחות הלוהטות כאן אני דווקא שמחה שהמתווכחים לא יושבים יחד באופן פיזי. מי יודע איך זה היה נגמר.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למראה הרוחות הלוהטות כאן אני דווקא עצוב שהמתווכחים לא יושבים יחד באופן פיזי. מי יודע איך זה היה נגמר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |