בתשובה לערן בילינסקי, 16/11/02 19:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפעמים, הלא-מותאמים אפילו משמידים את המתאימים ע"י כילוי המשאבים הקולקטיביים בבזבזנות. דוגמא כמעט 1 טובה לעניין הזה: קקטוסים הם צמחי מדבר מוכשרים ביותר ומסוגלים לחיות במדבריות בהם תנאי האקלים הם קיצוניים במיוחד, היכן שכמעט אף צמח לא יכול לשרוד. והנה, דווקא במדבריות מתונות יותר בתנאיהם כמו בארץ אין לקקטוסים עדנה. למה? מפני שצמחי מדבר אחרים, שרידים פחות מהקקטוסים, גומרים לקקטוסים את המים ואת המקום ודוחקים אותם תחרותית. זה מאשר את מה שידענו על קישקשתא: הוא בחור קשוח אבל לא תחרותי. 1 כמעט, כי ניתן לטעון שהקקטוסים הם ה"לא מתאימים" בהיותם חסרי היכולת להתמודד עם תחרות בין-מינית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמא לא מוצלחת, שכן אין אף מין קקטוס הגדל בר בארץ ישראל (כולל מדבריות סיני, אדום ומואב), וככל הידוע לי - גם בחצי האי ערב (חוץ אולי מאזור תימן) ובצפון אפריקה. לכן, קשה להסתמך על כך. לעומת זאת, קראתי פעם קביעה בוטאנית, מבוססת על תנאי הארץ: חדירת צומח מדברי לחבל הים-תיכוני נבלמת בגבול התחרותיות. חדירת צומח ים-תיכוני לחבל המדברי נבלמת בגבול היובשנות. מה פירוש? מינים מדבריים יכולים "לעלות" צפונה עד לאותו מקום שאינם עומדים בתחרות עם מינים צפוניים יותר. כך למשל, רותם המדבר גדל מצויין בדרום הנגב, ועולה צפונה רק באזורי החוף החוליים, בהם יש תנאים קרקעיים דמויי מדבר. בקרקעות הפוריות הרותם פשוט לא עומד בתחרות עם שיחים כמו הקידה השעירה, ולא מסוגל לחדור אליהם. לעומתם, מינים ים-תיכוניים "יירדו" דרומה עד שכמות המשקעים לא תספיק לגידולם, וכך אין לראות חצבים כלל במישורי דרום הנגב, עם פחות מ-100 מ"מ גשם בשנה, ורק בודדים פה ושם בפסגות הנישאות של הרי דרום הנגב (כרכום ועריף, למשל) - מול ריכוזים גדולים ומשמעותיים באזורים גשומים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שלך דווקא כן מוצלחת והיא לדעתי מציגה שוב את דבריי, אם כי באופן ברור יותר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |