|
||||
|
||||
את ההודו מגישים בחג ההודיה, חג לאומי אמריקאי ולאו דוקא נוצרי. (אז מה? אז כלום. סליחה). |
|
||||
|
||||
אמש תרגמתי אותו לאנגלית ובקרוב אפרסם אותו ברשימת התפוצה לפואטיקה בצרן. |
|
||||
|
||||
השיר באמת יפה. אפשר לקבל קישור לתרגום שלך? לפני שנה בערך הבאתי את שירו הנהדר של וויליאם ס. בורוז: "תפילת חג ההודייה", בתגובה 44719. (נדמה לי שאפילו תרגמתי אותו לעברית) מכיוון שהחג מתקרב, ובקרוב אוכל שוב תרנגול-הודו וססקוואץ' עם בני משפחתי, ומכיוון שהיום אני מרגיש את התחושה החמוצה הזו של הערצה מהולה בתיעוב כלפי ארה"ב בצורה הרבה יותר חזקה, אני מרגיש צורך לשוב אל השיר הזה (ואם עוד מישהו מהקוראים ישוב אליו, מה טוב). |
|
||||
|
||||
באמת שיר יפה. |
|
||||
|
||||
אכן, שיר נהדר. וראה מה קרה להם לאותם אירופאים רצחנים שטבחו ב''אמריקן נייטיבס''. כנראה שבכל זאת המפגש עם האינדיאנים עשה להם משהו שהרחיק את צאצאיהם מן הדורות הראשונים שלהם. מה שלא קרה לאירופאים, שמתחת למעטה הכביכול תרבותי שלהם, הם עדיין אכזריים ושטופי דעות קדומות. |
|
||||
|
||||
באירופאים השני הכוונה לאומות האירופאיות שנמצאות עדיין באירופה. |
|
||||
|
||||
ב. זה מחזק את מה שאמרתי (זילזול בחג *לאומי* שלא פוגע בלגיטימיות של המזלזל) |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |