בתשובה לערן בילינסקי, 26/01/04 21:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלום לפורום היקר, בתור נגן עוד, אם יורשה לי לומר כמה מילים על המוסיקה הערבית. כידוע במוזיקה הערבית האילתור הוא חלק בלתי נפרד מהמוזיקה. ראשית כשמזכירים את המושג מאוול (mawal) - מתכוונים לאילתור קולי שמופיעות בו מילים, המשמשות את הזמר/ת בזמן שירת האילתור. סוגים נוספים של אילתור במוזיקה הערבית הם: תקאסים - שהוא אילתור אינסטרומנטאלי. יאלל (yalal) - שהוא אילתור קולי ללא מילים (מלבד yalal ו- yalel). וכו' במוזיקה הערבית יותר נפוץ המרווח של שלושת רבעי טון. למשל סכימת המרווחים של מאקם ביאת (bayat): 3/4 -> 3/4 -> 1 -> 1 -> 1/2 -> 1 -> 1 כך שאם נתחיל בציליל רה (באית על רה) נקבל בדרגהשניה את הצליל שנקרא "מי חצי במול". כלומר זה לא מי בקאר וזה לא מי במול - זה בערך באמצע. בגלל שמנגנים מי שהוא מונמך (בערך) ברבע טון מהצליל מי הטבעי - בשפת העם קוראים לזה - "רבע טון". למרות שבפועל, לא מופיע רבע טון כמרווח בין שני צלילים. במקרים מסויימים, בעיקר במקאמים ששיכים למשפחת הסיגה - אכן מופיע רבע טון כמרווח בין שני צלילים. במקאמים כמו סיגה, בסטנגאר, הוזאם, וכו' מופיע צליל מוביל לטוניקה (דרגה שביעית) - שהוא בערך רבע טון יותר נמוך מהטוניקה. למשל בסיגה שמתחיל ב"מי חצי במול" ננגן רה דיאז כצליל מוביל. אלגברה פשוטה - רבע טון (בערך). חשוב לציין שלא מדובר בדיוק ברבע טון או שלושת רבעי טון (במובן המתמטי) אלא צליל שהוא אי שם באמצע (לרוב טיפה יותר נמוך). וזו חלק מהתורה שאי אפשר לרשום אותה. לכן היא מועברת מהמורה לתלמיד - בעבודה רבה ובהרבה הקשבה "לגוון" של כל מאקם. שלכם תמיד |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |