 |
|
 |
||
|
||||
 |
קראת את "בית מטבחיים חמש"? בכלל קיימת כאן שאלה מעניינת: האם תחושת "רצון חופשי" תתקיים גם אצל מי שמסוגל לראות את העתיד? אני מנחש שלא, ולכן ניתן לומר ש"רצון חופשי" היא אשלייה שנובעת מאי הודאות שלנו לגבי העתיד ותו לא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רצון חופשי (או, אשלייה של רצון חופשי) הוא שילוב של אי ודאות, אקראיות ותודעה (או, אשליה של תודעה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או אשליה של אקראיות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או אשליה של אי וודאות (כאילו אנחנו באמת לא יודעים מה יעשה השוטה עם חפיסת שוקולד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי, אבל אני לא זוכר את הקטע של ראיית העתיד. מכל מקום, אי ודאות לגבי העתיד היא, לדעתי, תנאי הכרחי אבל לא מספיק בשביל הרגשת הרצון החופשי שלנו. יש לנו אי ודאות לגבי הרבה דברים (מזג האויר, נניח) ואנחנו חיים איתה בשלום בלי להכניס לשם את החופש. לכן חיפשתי איזה גורם נוסף, וכך נולד המאמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בא לידי ביטוי חזק יותר ב''הסירנות של טיטאן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי, כי אין שם את ה*ספוילר* חייזרים שרואים הכל בארבעה מימדים, ומדברים חופשי עם בילי על איך נחרב היקום, כשברור לגמרי שלאף אחד אין שם טיפת רצון חופשי. אבל אתה צודק, שני הספרים די דומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהפוך הוא, בשני הספרים מופיעים בדיוק אותם החייזרים (מטראלפמדור), רק שבשני גם לאדם אחד (ווינסטון רמפורד) ניתנת היכולת הזאת. הספר השני עוסק (גם) ביכולת האנושית למצוא משמעות לכל הדברים שקורים באופן דטרמיניסטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*ספוילרים* ל"הסירנות של טיטאן" ו"בית מטבחיים חמש" בטיטאן, אם אני זוכר נכון, החייזר לא ידע מה קורה בעתיד (ולכן בני מינו שלחו לו הודעות דרך כדור הארץ). בכל מקרה, ב"הסירנות" לא הייתה דוגמא שעשתה עלי רושם עז מספיק כדי לזכור אותה כמו זו של חורבן היקום של "בית מטבחיים", ואולי מבחן התוצאה הזה הוא שקובע. אבל עדיף שלא נתחיל ויכוח ספרותי שבו אני מגן דווקא על הספר שקראתי לפני יותר זמן ואני לא ממש זוכר. ובכלל, שני אלו ספרים מצויינים ויש לקרוא את שניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם הרצון החופשי שלנו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היה צריך לראות את העתיד כדי לדעת שאתה תענה בדיוק ככה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או הגיג חדש שעלה במוחי על המציאות העגומה שלנו: הכל פוי, והרשעות נתונה. | |
|
|
|
|
 |
||
|
||||
|
לטרלפאמדורים תחושת זמן טובה משלנו הם חווים את העבר ההווה והעתיד בו בזמן. כל הרגעים בזמן קיימים בכל זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די משעמם, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה דומה למה שקורה לגיבור הספר, זה לא כל כך משעמם. הוא קופץ (די באקראיות) בין החוויות והזמנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הספר מאד מזמן (והתרשמתי עמוקות) כך שלא זכור לי יותר מדי ממנו. אבל בכל ''רגע'' הם נמצאים בנקודה אחת במרחב-זמן אני מסיר את השאלה. בטעות הבנתי מההודעה שלך שהם חווים את כל המרחב-זמן כל הזמן. המממ, נו, כן בניסוח כלשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההודעה של אנטילופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפונז הבין נכון שהגיבור נע באקראי מרגע לרגע, אבל איך החוצנים חווים? מי ישורנו? כנראה שהם צריכים להתרכז באירועים מיוחדים כדי לחוות אותם, כמו שאנחנו מתרכזים באירועים מיוחדים, כמו הטיול ההוא לנואיבה או המורה לטבע ביסודי, אבל הרעיון שלך שהם משועממים הגיוני, בספר אחר של וונגוט " הסירנות של טיטאן" עוסק במסר שנשלח מטרלפאמדור לקצה השני של היקום ותוכנו הוא: ברכות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |