בתשובה למלאכי, 12/07/13 7:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חישוב קוונטי הוא ענף מכובד ביותר הן בתחום המידע הקוונטי (מהכיוון הפיזיקלי-מתמטי של תורת האינפורמציה - איזה וכמה מידע מכילה מערכת פיזיקלית) והן בתחום של תורת הסיבוכיות (איפה בהיררכיה של מחלקות הסיבוכיות נמצאת המחלקה BQP - מחלקת הבעיות שניתן לפתור באמצעות מחשב קוונטי בהסתברות הצלחה חסומה). התחום נלמד ונחקר באוניברסיטאות המובילות בעולם ולמרות שהמחקר היישומי בתחום לא מתקדם כל כך (לפחות לא כמו שהייתי רוצה) הוא קיים ומתבצע (גם) על ידי חוקרים רציניים בתחומי הפיזיקה ומדעי המחשב היישומיים. לעומת זה, כל פיזיקאי רציני יגיד לך שהיתוך קר הוא פנטזיה מסדר הגודל של מסע במהירות על-אורית. מאז סוף שנות ה-80 של המאה שעברה מדברים על "היתוך מבוקר" (לעומת פצצה תרמו-גרעינית שזה היתוך לא קר ולא מבוקר) שניתן להפיק ממנו אנרגיה נקייה (בלי תוצרים רדיו-אקטיביים), לא מתכלה (לפחות לא בעתיד הנראה לעין) ובשאיפה גם זולה (בכלל לא בטוח שזה אפשרי). מה שכן בטוח, אם זה אפשרי, קר (מטמפרטורת חדר ועד, נגיד, 10,000 קלווין) זה לא יהיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שמה שכתבת קשור למה שאני כתבתי, אבל זה מעניין אז למה לא: אתה טוען שיש הוכחת אי היתכנות להיתוך קר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפיזיקה קשה מאוד להוכיח משהו ובפרט אי קיום או אי היתכנות של משהו. תמיד ישנה האפשרות שיתגלה משהו חדש שישנה את העולם מן היסוד. אם נגביל את עצמנו למה שאנחנו יודעים כיום על תכונות החומר ובפרט על תכונות הגרעין, אז ניתן לומר בפסקנות שלא ניתן להתיך שני גרעינים קלים לגרעין כבד יותר בלי לגרום להם להתנגש במהירות מאוד גבוהה, זאת בגלל הצורך להתגבר על הדחייה החשמלית בין הגרעינים, שבמרחקים מסדרי גודל אטומיים, חזקה בהרבה מכוחות המשיכה הגרעיניים. אם בנוסף נדרוש הפקה סדירה ורציפה של אנרגיה, נצטרך כמות עצומה של גרעינים שנעים במהירות ממוצעת מאוד גבוהה. זו רק דרך אחרת לומר שהחומר מאוד חם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע לי כמו הוכחה שדווקא אפשר לפרמל ולכתוב (תחת הנחות סבירות על חוקי הפיסיקה), מעניין אם מישהו עשה את זה. למעשה, הטיעון נשמע מאוד פשוט ולא מסתמך על ידע חדש (מבנה הגרעין ותכונות הכוח החזק ידועים מאז שנות השבעים, לא?), אז איך אנשים המשיכו לחשוב שזה כן אפשרי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם נראה לי שהכוח הגרעיני החזק לא קשור כאן (היתוך אמור להיות קשור לכוח האלקטרו-חלש דווקא), אבל השאלה עומדת ואף ביתר תוקף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעיתי, דווקא כן הכוח החזק (תודה לויקיפדיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לא לחינם פצצה גרעינית יותר אנרגטית מפצצה כימית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה היה זכור לי בטעות (ממדע פופולרי בצעירותי) שהכוח החלש אחראי למשיכה בין חלקי הגרעין, והכוח החזק אחראי למבנה הפנימי של הפרוטונים והנייטרונים. האנרגיה של ביקוע והיתוך גרעיניים נובעים שניהם מהראשון, אך בניגוד למה שזכרתי, הכוח החזק אחראי לשני ההיבטים שתיארתי והכוח החלש אחראי על אינטראקציות חלשות יותר כגון התפרקות בטא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המושג "כח חזק" עבר שינוי בשנות השבעים ממושג שמתייחס לכח בין ניוקליאונים1 לכח בין קווארקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לציין לחיוב שבמקרה הזה השמות ה'פופולריים' של כוח חזק וכוח חלש אכן מתארים לא רע את יחסי הכוחות, כאשר יחסית לכוח האלקטרומגנטי הותיק והמוכר, החזק אכן חזק יותר, והחלש אכן חלש יותר. הרביעי הנותר, כח הכבידה, הוא כה חלש יחסית לשלושת החברים האלה (30-40 סדרי גודל), שטובי המוחות מגרדים בראשם עד היום בכדי להבין מה המשמעות של הפרש הסקאלות העצום הזה. בתור צדק קוסמי פואטי לעומת זאת, בכח הכבידה הכמות יודעת לפצות על האיכות, ואובייקטים מאסיביים מספיק מצליחים לגבור על שלושת הכוחות האחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציון לחיוב בתגובתי הקודם בא בניגוד לשמות פופולריים אחרים כמו ה'חלקיק האלוהי', שהקשר בינו לבין המציאות מופרך ומזיק בעיקרו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מי חשב שזה כן אפשרי, אבל בשנות ה-80 זוג הכימאים פליישמן ופונס טענו שהם הצליחו לבצע היתוך של מימן בטמפרטורת החדר ולהפיק מהתהליך אנרגיה. הטענה התגלתה כשגויה, אבל עדיין משכה המון תשומת לב תקשורתית והעלתה את המונח לתודעה הציבורית. אני זוכר שבקיץ 89 שמעתי הרצאה של פיזיקאי ישראלי בתחום הגרעין שהסביר למה הטענות של הצמד לא הגיוניות וסותרות את הקונסנזוס המדעי בתחום, עוד לפני שהתברר סופית שתוצאות הניסוי שגויות. גם אם אפשר להוכיח שלא ניתן לבצע היתוך גרעיני בטמפרטורה נמוכה באמצעות התנגשויות (ככה זה קורה בטבע, אם כי אטום מימן בליבת השמש ימתין בממוצע כמיליארד שנה עד שהתנגשות שכזו תתיך אותו עם אטום אחר וזאת בתנאי צפיפות וטמפרטורה שקשה להשיג על פני כדור הארץ), יתכן שיש דרכים נוספות לגרום לגרעינים להתקרב זה אל זה. דרך אחת ידועה היא באמצעות החלפת האלקטרונים של המימן (למעשה של דאוטריום או של טריטיום) במיואונים, שמסתם הגדולה גורמת לכיווץ מולקולת המימן בשני סדרי גודל ואז יש הסתברות לא זניחה להיתוך גרעיני. הבעיה היא שמיואונים חיים רק כמה מיליוניות שנייה וצריך ייצור שוטף שלהם מה שמצריך מאיץ חלקיקים צמוד וכמובן, המון אנרגיה. תמיד יש סיכוי שיש דרכים נוספות שפשוט עוד לא חשבנו עליהן, אבל זה בטח לא הולך להיות תהליך פשוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרתק. גם עם מאיץ חלקיקים צמוד, איך מתבצעת החלפת האלקטרונים באטומי המימן? ובאיזה טמפרטורה ולחץ התהליך כבר מניע את עצמו? (האם זה כולל האנרגיה הנדרשת להפעלת המאיץ)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי להבהיר, תהליך ההיתוך באמצעות מיואונים דורש אנרגיה בסדרי גודל יותר ממה שניתן לקבל ממנו. החלפת האלקטרונים במיואונים נעשית על ידי הפצצה של דאוטריום נוזלי (רק 3 קלווין) במיואונים מהירים. כנראה שאי אפשר להפיק מהתהליך אנרגיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון, קיים עדיין מעט מחקר רציני בתחום וגם (אולי אף: בעיקר) בכיוון שבו הלכו פונס ופליישמן: שימוש בחומר אחר (פלדיום, אצלם) כאוגר ומאט מימן. ממה שאני מבין מקריאה בסיסית אין אף דיווח אמין על היתוך מוצלח בדרך זו. לעומת זאת, מדי פעם יש דיווח על תהליך שמצליח להשיג הרבה יותר אנרגיה ממה שהושקע בו ו(לפי הדיווח) משהו שאי אפשר להסביר על ידי תהליך כימי אחר או (חס וחלילה) על ידי שגיאה בחישוב או במדידה. נדמה לי שעדויות יותר רציניות כמו קרינה (גמא או כל אות יוונית אחרת) אופיינית להיתוך, לא קיימות בכלל. אם אני מבין נכון רוסי הצהיר שהוא הלך בכיוון אחר: היתוך של מימן וניקל לנחושת. מה שקצת מפתיע אותי בקריאה ראשונה, מכיוון שלניקל מספר אטומי גבוה מזה של ברזל. כמוכן חומרי הדלק שלו לא זולים במיוחד (לפי חיפוש מהיר, טונה ניקל יקרה בערך פי 25 מטונה נפט גולמי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפעם האחרונה שהתעניינתי בתחום היתה לפני יותר מ-20 שנה אז הידע שלי עלול להיות קצת לא עדכני. בכל אופן, בתקופה ההיא, חזית המחקר בתחום ההיתוך הגרעיני התחלקה לשני כיוונים: דחיסה אלקטרומגנטית של דיאוטוריום מיונן באמצעות שדות מגנטים חזקים שהיו אמורים להביא את הדיאוטוריום לצפיפות וטמפרטורה שיאפשרו היתוך, ודחיסה וחימום באמצעות מספר גדול של לייזרים שמוקדו בטיפת דאוטוריום. שתי השיטות יצרו למעשה היתוך גרעיני, אך בשני המקרים הושקעה בתהליך יותר אנרגיה מאשר התקבלה ממנו. אם אני זוכר נכון, היה מדובר ביחס של אחד לעשר בשיטה האלקטרומגנטית ואחד למאה בשיטת הלייזרים, אבל כאמור, זה היה מזמן. הראיה החזקה להיתוך גרעיני היא תוצרי ההיתוך, בדרך כלל הליום. מי שטוען שהיתוך ניקל ומימן לנחושת יכול לשמש כמקור אנרגיה צריך להסביר מאיפה האנרגיה הזאת מגיעה. לאיזוטופים השונים של נחושת ושל ניקל יש אנרגיית קשר לנוקלאון מאותו סדר הגודל ובלי לבדוק את כל האפשרויות אני מנחש שהוספת פרוטון לאיזוטופים קלים של ניקל (למשל ניקל 54 או 56) יכולה לתת רווח אנרגטי מסויים (הגרעין בעל אנרגיית הקשר לנוקלאון הנמוכה ביותר הוא בניגוד למקובל לחשוב דווקא ניקל 62 ולא ברזל 56) אבל מדובר בכמות אנרגיה זניחה ביחס למה שצריך להשקיע על מנת לגרום להיתוך גרעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידעתם שהמילה "היתוך" לא הופיעה באייל בששת החודשים האחרונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כור ולא קר? אז מה יעשו בכור בכרכור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הסתייגות מדברי פה, שכן היא מסתמכת על קריאה ראשונית בלבד שלי היום). כפי שאמרתי מספר פעמים, המידע שפורסם בעבר על החומרים בדלק במתקן ecat של רוסי הוא מידע לא מהימן. לכן אין טעם לבנות השערות על בסיס מידע זה. במחקר שנעשה השנה על מתקן ecat של רוסי (לא המתקנים שניבדקו קודם), יש כנראה מידע מהימן יותר על הרכב הדלק במתקן שניבדק. חומר הדלק העיקרי במתקן שנבדק הוא בעיקר איזוטופים של ניקל (איזטופים 58 ו- 60 בעיקר, איזוטופ 61 פחות). האיזוטופים הנ"ל הומרו ברובם המכריע לאיזוטופ 62 של ניקל. לפי זכרוני, לא ניזכרים נחושת או ברזל כחומר דלק (אולי כקטליטים אבל גם זה בספק). הקטליט העיקרי הוא ליתיום (לא מימן). היו עוד חומרים בדלק שלא זכורים לי אבל כנראה פחות משמעותיים מבחינה פיסיקלית. ההמרה של האיזוטופים 58 60 61 לאיזוטופ 62 (הכל ניקלים), במשקל של גרמים או עשרות גרמים, מעידה בוודאות גבוהה על תהליך המרה גרעיני (כפוף לכך שלא הייתה רמאות, בעיני זה בספק). מסקנות: היה תהליך גרעיני קר (המרה גרעינית, לא היתוך או ביקוע), מחסום קולון (או איך שקוראים לזה) אינו הרמטי כפי שחשבו. הערה: לדברי מישהו מהחוקרים במחקר האחרון (נדמה לי) - מדובר במחקר ממושך ואינטנסיבי ביותר מאז 30 שנה. הניסוי הנוכחי ארך פיזית 32 יום והחישובים ארכו מספר חודשים. באיזכור המספר "30 שנה" נשמע לי רמז לניסוי הכושל של פונס-פליישמן, על מתקן אחר כמובן, כלומר החוקר ניסה לרמוז "הפעם הניסוי הזה רציני". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להלן (בפסקה הבאה) לינק לדו"ח על הניסוי המדובר (הניסוי הפיזי נעשה כנראה בחודש מרס 2014 ). החישובים על סמך הניסוי, ניסוח מסקנות, תיקונים במענה לביקורת עמיתים (כנראה) — נעשו בערך משך 6 חודשים לאחר הניסוי הפיזי. לפי מה שהבנתי, הדו"ח הוגש לפרסום במגזין לפרסום מחקרים מדעים, אין לי מושג מה טיבו של המגזין. אם המחקר יפורסם במגזין הנ"ל יקח זמן עד שיפורסם בפועל. כשלב פרסום מוקדם הדו"ח הוגש לפרסום זמני ב- arxiv.org לפני שבוע או יותר. האתר arxiv.org סירב לפרסם את הד"וח ולא נתן שום נימוק לסירוב. עקב הסירוב הזה אורגן באופן זמני מקום ממנו ניתן להוריד את הדו"ח ללא בעיות (לפחות ביומיים בהם בדקתי את האפשרות להורדה, לא היו בעיות בהורדה). להלן הלינק העכשווי לדו"ח. הסירוב של arxiv.org לפרסם דו"ח שאינו מופרך בעליל מעורר תמיהות. arxiv.org אינו אמור לפסול לפרסום דו"ח שאינו מופרך בעליל, שכן arxiv.org אינו מפרסם דברים לאחר ביקורת עמיתים אלא מפרסם טיוטות או מחקרים לעיון מוקדם. הדוח נעשה על ידי 6 חוקרים מכובדים, נעשה במעבדה בשוויץ לוגנו , המעבדה היא גוף נייטרלי שאינו בשליטת אף אחד מהמעורבים. הבדיקה במעבדה זו נעשתה על פי דרישת גוף אקדמי (לא זכור לי מיהו, אולי המכון המחקרי בשוודיה שהיה מעורב במחקר), זאת כדי לצמצם למינימום הטיה של המחקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הדו"ח. הם מתקנים לא מעט מהבעיות בדו"ח הקודם. אולם שיטת המדידה די דומה. חיפוש מהיר לא העלה התייחסות לדו"ח מצד אנשים שמבינים בתחום אבל בתור מי שלא מבין, מפריעה לי העובדה שהם מתעלמים לחלוטין מכל הביקורת. הם לא כותבים אפילו "הניסוי הקודם היה לדעתנו מוצלח אבל נמתחה עליו ביקורת [הפניה], וכך אנחנו מתייחסים אליה". הם כותבים (תרגום חופשי שלי) "הבדיקה ממרץ 2013 [הפניה] הראתה עדות ברורה ליצירת חום שאותה אי אפשר להסביר בתהליך כימי בתוך המתקן". ההפניה היא למאמר שלהם ב־arXiv (כלומר: גם לאחר שנה וחצי המאמר לא הצליח לעבור ביקורת עמיתים בשום פרסום מדעי סביר. או לא ניסה). כזכור, הביקורת מתמקדת בטענה "עדות ברורה ליצירת חום". אם כך הם מציגים את העובדות, אז אחת מהשתיים: 1. הם מתעלמים בכוונה מעובדות 2. יש להם יכולת להתעלם מעובדות לא נוחות. שתי האפשרויות משליכות על מהימנותם כחוקרים. בכל מקרה תמיד אפשר לפרסם בvixra שמה שלא תגיד עליהם, לפחות הם יודעים מהו הערך הנכון של 0.99999.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון קטן. הקטליט העיקרי הוא בכל זאת מימן, לא ליתיום. המימן אינו חופשי אלא כנראה נכלל בתרכובת שנקראת אלומיניום ליתיום הידריד ומימן מסופק לאבקת ניקל מתוך תרכובת זו. פרטים אמורים להיות איפה שהוא בדו''ח שנתתי לנק להורדתו. יש גם קצת ברזל בין החומרים המשתתפים בתהליך הגרעיני (לכאורה) ועוד חמרים בכמויות קטנות שלא הוזכרו או שאיני זוכרם. אין לחומרים הנ''ל חשיבות גדולה בתהליך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |