בתשובה ליוסי, 18/07/11 9:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למי שמעונין1, פודקאסט של רן לוי בנושא הקווארקים2: 1. פיזיקאים אמיתיים עלולים להשתעמם. 2. אבל גם שם לא שמעתי שם משהו ששיכנע אותי שהקווארקים באמת קיימים. לחוסר האחידות של הפרוטון יכולים להיות הרבה הסברים אפשריים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
2. לו התופעה היחידה שהקווארקים מסבירים היתה חוסר האחידות של הפרוטון, ניתן היה להסכים עם הפקפוק שלך בקלות רבה יותר. למעשה הסיבה שהגיעו למודל הקווארקים הוא עשרות (או מאות, או יותר) תופעות שלא הצליחו להסביר באמצעים אחרים, המובהק שבהם הוא עשרות החלקיקים שהתגלו בשנות החמישים והשישים - שזכו לשם 'גן החיות החלקיקי' - על תכונותיהם השונות והמשונות. ובאופן די אנלוגי למודל האטום שפירש באופן פשוט ובהיר את ההתנהגותיות השונות (והסידור) של עשרות היסודות השונים בטבלה של מנדלייב, כך המודל הקווארקי מסביר באופן פשוט ובהיר1 את עשרות החלקיקים האלה והתנהגויותיהם. אז אולי לחוסר האחידות של הפרוטון יכולים להיות הרבה הסברים אפשריים, אבל כנראה שלחוסר האחידות הזה ו לתכונות המזונים ו לתכונות הפיונים ו ליחסי הכוחות והאינטראקציות הנמדדים של כל החברים האלה, רוב ההסברים הללו לא עובדים, וההסבר הזה, הפלא ופלא, כן עובד. וגם מספק (סיפק בזמנו) כל מיני תחזיות שונות ומשונות על חלקיקים שונים ומשונים שלא נראו עד אז, והפלא ופלא - נתגלו בשנות השמונים במאיצי חלקיקים. אז לכן יש הרבה סיבות לקבל את המודל הזה. ואני כמובן מניח שאתה לא תוהה בשאלה האם הם 'קיימים' במובן הפילוסופי. שאז גם לגבי האלקטרון הישן והחביב אפשר להתווכח עד מחר. 1 נו, הכל יחסי, גם הפשטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפודקאסט הנ"ל חוסר האחידות של הפרוטון הוצג כהוכחה לקיום הקווארקים (קיום אמיתי, לא פילוסופי/מתימטי) ולכך התייחסתי. בנוגע לאלגנטיות של המודל, אילמלא הקסומים, המוזרים, והאילוץ בכוח שגדל עם המרחק - סביר מאוד שהייתי מסכים איתך1. ___ 1. וכמובן שאני לא חולק על העובדה שזה המודל הכי טוב שיש לנו לתיאור מתימטי של חלקיקים. אבל כמו ששאלתי בתחילת הפתיל - האם הקווארקים באמת קיימים, או שרק משל הם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 דיון 2867 כולו עוסק בשאלה האם חלקיקים יסודיים ככלל 'קיימים' או שהם פשוט הייצוג המתימטי שלהם - מה שאתה יכול לקרוא לו 'משל' כנראה. אבל בסקופ של הדיון הזה הקווארקים אינם ייחודיים מול האלקטרון, הפוטון, וכל חלקיק אחר. אז אם השאלה הכללית מעניינת אותך - הדיון ההוא זה מקום טוב להתחיל, וחבל לפתח כאן את הנושא מחדש. אם דווקא הקווארקים מטרידים אותך כיוצאי דופן, אולי כדאי שתפרט יותר למה, ולמה קווארק נראה לך פחות קיים מאלקטרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות שלי. את תגובה 623567 התכוונתי לקשר לתגובה 542971. התהיה העיקרית שלי הייתה זהה לשלך והיא בנוגע למכפלות השלמות של מטעני הקווארקים והאלקטרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובנוגע להבדל בין קווארקים לאלקטרון - את האלקטרון אפשר לבודד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה אם אפשר 'לבודד' אותו - ומה זה בכלל אומר מבחינתך כמודד/צופה? שאי אפשר 'לראות' אותו ישירות, לבדו? הרי גם אלקטרון אתה אף פעם לא רואה. אתה רואה תגובה שלו עם משהו אחר - חומר פלואורסנטי למשל - ומסיק ממנה על ההתנהגות שלו. אתה 'רואה' כל מיני מזונים וחבריהם שמתקיימים לזיליונית שנייה רק בגלל שהם מגיבים עם תא-הבועות1 שלך, בתגובה שמתאימה למודל שלך, ולכן אתה יודע שהם היו שם. אז הקווארק שלך 'מגיב' בזה שהוא נצמד לקווארק אחר (שלעיתים נוצר אף הוא בהתנגשות), ושניהם מתנהגים לפי המודל שלך, ולכן אתה יודע שהם שם - ושהם הם. יתירה מזו, אם הצפייה בחלקיק 'בודד' היא מבחינתך ההוכחה היחידה לקיומו, לא צריך להרחיק עד לקווארקים בשביל לפקפק: כבר באלקטרודינמיקה קוונטית - אלקטרונים ופוטונים חביבים ותו לא - מעמודי התווך של המודל הם חלקיקים וירטואליים, שמעצם הגדרתם אתה לא יכול למדוד או לצפות בהם2. על פי אותה תורה המצב בעצם הרבה יותר מסובך אפילו עבור האלקטרון החביב שלך - אתה בעצם אף פעם לא 'רואה' או מודד אלקטרון 'עירום' לבדו: התכונות של האלקטרון שאתה מודד - מסה, למשל - הן הסכום האינסופי3 שלו ושל זיליוני החלקיקים הוירטואליים שנוצרים ומתכלים סביבו כל הזמן, ואין לך בעצם כל יכולת לומר משהו על אלקטרון 'כשלעצמו'. כמו שאף איש איננו אי, אף אלקטרון לא נותר לעולם בגפו לבד בחושך, וחבורת ליצנים רעשנית ותזזיתית רוחשת סביבו ומלווה אותו לכל מקום אשר ילך. לסיכום, במספר רמות שונות אתה כבר היום לא באמת חוזה בחלקיקים יסודיים, אלא רק מבין שהם שם על פי האינטראקציה שלהם עם הסביבה והתאמה למודלים - הדי מסובכים לפרקים - שפיתחת. אז הקווארק המצטמד לאנטיאו לא נראה לי כל כך חריג כאן. 1 וצאצאיו המודרניים יותר. 2 כמדומני, יש מצב שבתנאים מסוימים הם הופכים מוירטואליים לממשיים, אז אם יש כאן מומחה שיבין שאני מקשקש, אשמח להערותיו. 3 שמתכנס למספר סופי, אחרי מאמצים גדולים של הפיזיקאים, ולעת עתה זה בערך גבול הידע שלי בנושא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |