 |
|
 |
||
|
||||
 |
וקושיה נוספת לפיזיקאים. עד כמה שהבנתי, הגלקסיות קטנות מדי ביחס למסה הידועה שלהם ולמהירות סיבובם. ומכאן נובעת ההנחה שיש בגלקסיות חומר אפל כלשהו שמגביר את מסת הגלקסיות. ולאחרונה גילו שהיקום בעצם מאיץ את התרחבותו (לצערם של חובבי היקום הפועם), ומכאן נובעת ההנחה שיש ביקום אנרגיה אפלה שגורמת להאצה. כהדיוט, נראה לי הרבה יותר פשוט להסביר את שתי התופעות בכוח אנטי גרביטציוני החלש אלפי מונים מהכוח הגרביטציוני (שבעצמו כמעט ולא ניתן לאבחנה) אך דועך פחות ממנו עם המרחק. האם מישהו יודע למה הפיזקאים שוללים את ההסבר הזה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש - כדי להניח קיומה של אנטי גרביטציה ביקום אתה צריך להניח קיומו של אנטי חומר ביקום. אם הוא היה קיים הוא כבר מזמן לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנטי חומר הוא בעל מסה חיובית, כך שהוא לא יוצר ''אנטי גרויטציה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אין מסה שלילית, הניחוש נפל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא קשור לתשובתה של ג'וד (אנטי-חומר בהחלט קיים) - ואני גם ממש לא מבין את הפיזיקה מאחורי זה, אבל ייתכן ואנטי-חומר כן יוצר סוג של אנטי-גרביטציה (כלומר, יש כוח דחיה כבידתי בין חומר לאנטי חומר). אפשר, ככל הנראה, לבחון את השאלה באמצעות שטף האנטי-נוטרינו שמגיע מחורים שחורים: אם אכן ישנה דחיה, אז כאשר זוג חלקיקים וירטואלים של נוטירנו ואנטי-נוטרינו נוצר מעבר לאופק-האירועים של חורים שחורים, האנטי-נוטרינו אמור להמלט במהירות ובעוצמה מתוך החור השחור בעוד שבן זוגו ישאר כלוא בפנים לנצח. את השטף הזה אפשר יהיה למדוד באמצעות גלאי הנוטרינו החדשים (IceCube, KM3NeT או ANTARES), כך שעד כמה שאני מבין, השאלה צפויה להתברר בקרוב. למה דווקא נוטרינו ואנטי-נוטרינו, ולא למשל אלקטרונים ופוזיטרונים? אין לי מושג. אולי מרבית האנטי-חלקיקים האחרים מתאיינים עוד לפני שהם מספיקים לברוח מחוץ לחור השחור, ואילו האנטי-נוטרינו - בשל האינטרקציות החלשות שלהם - שורדים בקלות יחסית את דרכם עד לכדור הארץ. אם התשובה חיובית, יש לזה כמה השלכות מעניינות: 1. העובדה שהיקום הנצפה מורכב ברובו מחומר ולא מאנטי-חומר, לא תדרוש שבירת סימטריה ספונטנית כהסבר. אם ישנה דחייה, לא מופרך לחשוב שישנו חלק ביקום - בסדר הגודל של היקום הנצפה - שמורכב כולו מאנטי חומר. שני החלקים השונים מתרחקים זה מזה בשל כוחות הדחייה, ולכן מופרדים לחלוטין, ואנחנו לא צופים בפרץ אנרגיה עצום בגבול שלהם. 2. יכול להיות שההרכב של כל אחד מחלקי היקום האלה מחזורי: במשך הזמן הוא מתקרר לגמרי, והופך למרחב דל בחומר וזרוע בחורים שחורים. אך זרם קבוע של אנטי-נוטרינו מהחורים השחורים מזרים אליו אנרגיה ואנטי-חומר עד שהוא משנה את הרכבו מחומר לאנטי-חומר וחוזר חלילה. כך שיכול להיות שישנם זמנים בהם חלקי-יקום שונים מורכבים ברובם מחומר או מאנטי-חומר והם נמשכים לזה, וזמנים אחרים בהם אחד מורכב מחומר ושני מאנטי-חומר והם דוחים זה את זה. זו דינמיקה הרבה יותר מעניינת ומורכבת לגור היקום מ-"יקום מתפשט \ סטטי \ מתכווץ". 3. ייתכן שאפשר להפיק אנרגיה מחורים שחורים, במיוחד בזמנים קשים בהם רוב השמשות כבר כבו... זה עוד עשוי להיות שימושי מתישהו, עוד אי-אלו מיליארדי שנים (אם נשרוד עד אז). והנה לינק: http://www.technologyreview.com/blog/arxiv/25780/ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרתק ממש, במיוחד הרעיון שבמפץ הגדול נוצרו ביקום שני חלקים באותו גודל (או לא באותו גודל), אחד של חומר והשני של אנטי חומר, זה פתרון יותר אלגנטי מהפתרונות האחרים לשאלה לאן נעלם האנטי חומר שנוצר במפץ הגדול. אבל החלק הזה הוא לא מעבר לאופק שלנו, אנחנו אמורים לראות אותו, איזה קרינה הוא פולט? רק הערה, כתבת: "אפשר, ככל הנראה, לבחון את השאלה באמצעות שטף האנטי-נוטרינו שמגיע מחורים שחורים". אנחנו לא יודעים אם חור שחור פולט אנטי-נויטרינו, זו התיאוריה של כותב המאמר, אם יתגלה שטף כזה יהיה מרוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי שלא יווצר הרושם שמה שאתה כותב מבטא את הזרם המרכזי בפיזיקה, הינה מה שיש ללובוס מוטל להגיד על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. גם לי הרעיון היה נשמע מוזר, אך אני זוכר שהמקור דרכו הגעתי לזה היה אמין עלי (אם כי אני לא זוכר מהו...). אין לי את הכלים לשפוט בעצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיונות מעניינים. רק הערה קטנה: אם באנטי-נייטרינו חפץ אתה, אין צורך להרחיק לחור שחור. כל ניוטרון מזדמן יספק את צרכיך בתוך כרבע שעה (-זמן מחצית החיים של ניוטרון חופשי המתפרק לאלקטרון, פרוטון ואנטי-נייטרינו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפשר למדוד את השפעת הכבידה על חלקיקים המתקבלים כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, מאחר והנייטרינו והאנטי שלו קלים מדי מכדי שניתן יהיה למדוד את המשיכה-דחיה הגרביטציוניות שלהם עם כד''א. כן ניתן למדוד את התגובה הכבידתית של כד''א עם אנטי חלקיקים כבדים יותר ויציבים, כדוגמת הפוזיטרון והאנטי פרוטון, שניתן לייצרם במעבדה. לא גיגלתי אבל אני מוכן להמר שמשיכתם של אלו לכד''א (המורכב מחלקיקים שאינם אנטי), כבר אושרה היטב בניסוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין (גם לגבי האנטי פרוטון, אבל בטח ובטח לגבי הפוזיטרון). גם אני לא גיגלתי, אולי ראובן יאיר את עינינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק - כבידתו של אנטי-חומר עדיין מחכה למדידה אמינה, שאולי תקרה בקרוב בצרן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שידעתי זה ( כמו שכתוב בקישור של אפו) שקשה מאוד למדוד את זה ישירות מכיוון שהחלקיקים לא נטרליים. אני לא יודע מה המצב עם האנטי ניוטרון. אני אישית חושב שמכיוון שאנרגיה אמורה היות שקולה למסה לא צריכה להיות כאן בעיה, אבל כמובן שהיה נחמד למדוד את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרתק (בתקוה שהצלחתי להבין את זה). האם המודל של מיגרון מציע הסבר פיזיקאלי לפונקצית המיו (אולי כבידה קוואנטית)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבנה שלי בתחום מסתכמת בלדעת שזה מילגרום, לא מיגרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת הסבר עיתונאי, פלוס יקום מקביל חינם: האם התיאוריה הזאת מנבאת משהו שאיננו יודעים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואחרי מחשבה נוספת (באשמת היעפת) - אם נניח כוח אנטי גרוויטציוני ביקום אחיד (לפי מה שהצעתי), אזי על על כל כוכב בודד בגלקסיה יפעל הכוח במידה שווה מכל הכיוונים - והשפעתו היא אפס. ולכן אין בזה הסבר לדחיסות הגלקסיות. אם הכוח פוחת עם המרחק וקיימות אנטי גלקסיות בין הגלקסיות (ואולי גם אנטי צבירים בין צבירי הגלקסיות) לפי המודל של מילגרום, קשה לי להאמין שהגלקסיות היו דיסקיות עגולות וסימטריות כמו שהן נראות לנו כיום (הייתי מצפה לחתך של להבת נר ברוח עם הטיה לכיוון הסיבוב). נראה לי שהדרך היחידה להנשים את הברווז האנטי גרוויטציוני היא לטעון שהכוח הזה הוא אחיד, והמסה מושפעת ממנו אך גם ממסכת אותו. אפשר גם להוסיף את התיאוריה שבעצם הגרוויטציה הוא רק מיסוך של האנטי גרוויטציה (יש לזה כמה השלכות מענינות), אבל נראה לי שאני אשמור את זה ל''טרחנים בלתי נלאים בפיזיקה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה של"אנטי גלקסיות" יהיה יותר אפקט מעוות מאשר לגלקסיות? אם נוכחות גלקסיות אחרות ביקום לא מפריעה לגלקסיה להיות "עגולה וסימטרית" (דרך אגב: האם גלקסיות הן באמת "עגולות וסימטריות"?) אז קשה לי לראות סיבה למה ל"אנטי גלקסיות" תהיה השפעה כה הרסנית על העיגלול והסימטריה: האם באמת דחייה יותר הרסנית לגבי הסימטריה ממשיכה? למה? לא שיש לי דעה בשאלת ה"מסה השלילית" (ולא שאם הייתה לי דעה היה לה איזשהו משקל), אני רק לא מבין למה סימטריות הגלקסיות הנראות רומזת דבר מה לכאן או לכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי המוגבלת - כוח המשיכה פועל לכיוון מרכז הגלקסיה, ואילו כוח הדחיה של אנטי גלקסיה פועל לכיוון שרירותי כלשהו ופוחת עם המרחק (אחרת השפעתו על גודל הגלקסיה היתה אפס). תוך כדי סיבוב דיסקית גלקסיה ממוצעת על צירה, הייתי מצפה שהכוכבים או חלקיקי הגז המתקרבים למקור כוח הדחיה יאטו (ויתקרבו למרכז הגלקסיה) ואילו המתרחקים ממנה יאיצו (ויתרחקו ממרכזה). ואם קיימת נקודת דחיה בודדת שאינה על מישור סיבובה - אז תנועת החלקיקים בגלקסיה לא תהיה מחזורית ונראה פיזור מעניין של הדיסקה (למשל, צורת קערה). מכיוון שהמודל מציע שעל גלקסיה ממוצעת משפיעים מספר אנטי גלקסיות, הייתי מצפה לכל מיני צורות שונות ומשונות שאינן מוסברות. עד כמה שידוע לי, זה לא כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הנחתי שהכוונה שחלקיקי אנטי-חומר מושכים זה את זה בכל מקרה (אחרת כלום לא סימטרי), והשאלה היחידה היא האם בין חומר לאנטי-חומר יש משיכה או דחייה, אבל אולי אפשר להמתין למישהו שיודע קצת יותר. לא ברור לי אם בכלל אפשר לזהות את האפקט הגרביטציוני של גלקסיות רחוקות, ועם כן, האם אכן יש הבדל כה תהומי בין משיכה לדחייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון את המודל של מילגרום, לא מדובר על אנטי חומר אלא על מעין יקום משלים ליקום שלנו במובן שבמקום בו אצלנו יש מסה - שם יש הרבה מרחב ריק וההיפך. וקיים כוח דחיה בין המסות של שני היקומים. השימוש בביטוי המטעה "אנטי גלקסיה" הוא באחריותי ובאשמתי. אבל מכיוון שהמודל הזה נראה לי מופרך, עדיף שמישהו אחר ינסה להגן עליו. אני יכול לחשוב על כמה הבדלים בין כוח משיכה למיסוך כוח דחיה. למשל: כשהמרחק בין שני גופים שואף לאינסוף, המשיכה בינהם תשאף לאפס לפי כוח המשיכה ולקבוע שלילי על פי כוח המיסוך. אילו הייתי אסטרופיזיקאי אמיתי אולי גם הייתי מצליח לחשב איזשהו הבדל במסלולי כוכבי הלכת רק כדי לגלות בתצפית שתיאורית כוח המיסוך היא סתם שטויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את המודל של מילגרום - דבריי התייחסו למה שעומר כתב (תגובה 575820). לפי הבנתי כמה אנשים פה אמרו שהשאלה עדיין לא סגורה, אבל אולי בזכות ניסויים במאיץ החלקיקים החדש היא תיפתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה בתחום זה התפרסמה אתמול ב"הארץ". במסגרתה אומר פרופ' אליעזר רבינוביץ' על איחוד ארבעת1 כוחות היסוד בפיסיקה את המשפט הנחמד: "זה יהיה נורא נחמד אם זה יקרה, אבל אף אחד לא חייב לנו את זה". 1 הכוונה כנראה לשלושת הכוחות, אלא שלא מחליפים כך כך בקלות מטבע לשון שהפך לנחלת הכלל2. 2 כבתגובה 580093 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוחות היסוד [ויקיפדיה]? גם שם יש חלוקה ל"ארבעה שהם שלושה", אם ננקוט בלשון התאולוגיה הנוצרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכיר לי את עניין התאולוגיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלושה שהם אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, חשבתי שיש שם משהו על ארבעה שהם שלושה, ולזמן קצר נבוכתי מעט שבוגר אייל כמוני מפגין בורות כזו במשהו שנשמע כמו משהו מיסודות התאולוגיה הנוצרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו בבית היו אומרים ''שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים''. השאלה, עד כמה שהבנתי הייתה לגבי כיוון הכוח הגרביטציוני בין חומר ואנטי חומר - לא לגמרי קשורה לשאלת המניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלכם בבית צטטו ממשלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שמעונין1, פודקאסט של רן לוי בנושא הקווארקים2: 1. פיזיקאים אמיתיים עלולים להשתעמם. 2. אבל גם שם לא שמעתי שם משהו ששיכנע אותי שהקווארקים באמת קיימים. לחוסר האחידות של הפרוטון יכולים להיות הרבה הסברים אפשריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. לו התופעה היחידה שהקווארקים מסבירים היתה חוסר האחידות של הפרוטון, ניתן היה להסכים עם הפקפוק שלך בקלות רבה יותר. למעשה הסיבה שהגיעו למודל הקווארקים הוא עשרות (או מאות, או יותר) תופעות שלא הצליחו להסביר באמצעים אחרים, המובהק שבהם הוא עשרות החלקיקים שהתגלו בשנות החמישים והשישים - שזכו לשם 'גן החיות החלקיקי' - על תכונותיהם השונות והמשונות. ובאופן די אנלוגי למודל האטום שפירש באופן פשוט ובהיר את ההתנהגותיות השונות (והסידור) של עשרות היסודות השונים בטבלה של מנדלייב, כך המודל הקווארקי מסביר באופן פשוט ובהיר1 את עשרות החלקיקים האלה והתנהגויותיהם. אז אולי לחוסר האחידות של הפרוטון יכולים להיות הרבה הסברים אפשריים, אבל כנראה שלחוסר האחידות הזה ו לתכונות המזונים ו לתכונות הפיונים ו ליחסי הכוחות והאינטראקציות הנמדדים של כל החברים האלה, רוב ההסברים הללו לא עובדים, וההסבר הזה, הפלא ופלא, כן עובד. וגם מספק (סיפק בזמנו) כל מיני תחזיות שונות ומשונות על חלקיקים שונים ומשונים שלא נראו עד אז, והפלא ופלא - נתגלו בשנות השמונים במאיצי חלקיקים. אז לכן יש הרבה סיבות לקבל את המודל הזה. ואני כמובן מניח שאתה לא תוהה בשאלה האם הם 'קיימים' במובן הפילוסופי. שאז גם לגבי האלקטרון הישן והחביב אפשר להתווכח עד מחר. 1 נו, הכל יחסי, גם הפשטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפודקאסט הנ"ל חוסר האחידות של הפרוטון הוצג כהוכחה לקיום הקווארקים (קיום אמיתי, לא פילוסופי/מתימטי) ולכך התייחסתי. בנוגע לאלגנטיות של המודל, אילמלא הקסומים, המוזרים, והאילוץ בכוח שגדל עם המרחק - סביר מאוד שהייתי מסכים איתך1. ___ 1. וכמובן שאני לא חולק על העובדה שזה המודל הכי טוב שיש לנו לתיאור מתימטי של חלקיקים. אבל כמו ששאלתי בתחילת הפתיל - האם הקווארקים באמת קיימים, או שרק משל הם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 דיון 2867 כולו עוסק בשאלה האם חלקיקים יסודיים ככלל 'קיימים' או שהם פשוט הייצוג המתימטי שלהם - מה שאתה יכול לקרוא לו 'משל' כנראה. אבל בסקופ של הדיון הזה הקווארקים אינם ייחודיים מול האלקטרון, הפוטון, וכל חלקיק אחר. אז אם השאלה הכללית מעניינת אותך - הדיון ההוא זה מקום טוב להתחיל, וחבל לפתח כאן את הנושא מחדש. אם דווקא הקווארקים מטרידים אותך כיוצאי דופן, אולי כדאי שתפרט יותר למה, ולמה קווארק נראה לך פחות קיים מאלקטרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות שלי. את תגובה 623567 התכוונתי לקשר לתגובה 542971. התהיה העיקרית שלי הייתה זהה לשלך והיא בנוגע למכפלות השלמות של מטעני הקווארקים והאלקטרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובנוגע להבדל בין קווארקים לאלקטרון - את האלקטרון אפשר לבודד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה אם אפשר 'לבודד' אותו - ומה זה בכלל אומר מבחינתך כמודד/צופה? שאי אפשר 'לראות' אותו ישירות, לבדו? הרי גם אלקטרון אתה אף פעם לא רואה. אתה רואה תגובה שלו עם משהו אחר - חומר פלואורסנטי למשל - ומסיק ממנה על ההתנהגות שלו. אתה 'רואה' כל מיני מזונים וחבריהם שמתקיימים לזיליונית שנייה רק בגלל שהם מגיבים עם תא-הבועות1 שלך, בתגובה שמתאימה למודל שלך, ולכן אתה יודע שהם היו שם. אז הקווארק שלך 'מגיב' בזה שהוא נצמד לקווארק אחר (שלעיתים נוצר אף הוא בהתנגשות), ושניהם מתנהגים לפי המודל שלך, ולכן אתה יודע שהם שם - ושהם הם. יתירה מזו, אם הצפייה בחלקיק 'בודד' היא מבחינתך ההוכחה היחידה לקיומו, לא צריך להרחיק עד לקווארקים בשביל לפקפק: כבר באלקטרודינמיקה קוונטית - אלקטרונים ופוטונים חביבים ותו לא - מעמודי התווך של המודל הם חלקיקים וירטואליים, שמעצם הגדרתם אתה לא יכול למדוד או לצפות בהם2. על פי אותה תורה המצב בעצם הרבה יותר מסובך אפילו עבור האלקטרון החביב שלך - אתה בעצם אף פעם לא 'רואה' או מודד אלקטרון 'עירום' לבדו: התכונות של האלקטרון שאתה מודד - מסה, למשל - הן הסכום האינסופי3 שלו ושל זיליוני החלקיקים הוירטואליים שנוצרים ומתכלים סביבו כל הזמן, ואין לך בעצם כל יכולת לומר משהו על אלקטרון 'כשלעצמו'. כמו שאף איש איננו אי, אף אלקטרון לא נותר לעולם בגפו לבד בחושך, וחבורת ליצנים רעשנית ותזזיתית רוחשת סביבו ומלווה אותו לכל מקום אשר ילך. לסיכום, במספר רמות שונות אתה כבר היום לא באמת חוזה בחלקיקים יסודיים, אלא רק מבין שהם שם על פי האינטראקציה שלהם עם הסביבה והתאמה למודלים - הדי מסובכים לפרקים - שפיתחת. אז הקווארק המצטמד לאנטיאו לא נראה לי כל כך חריג כאן. 1 וצאצאיו המודרניים יותר. 2 כמדומני, יש מצב שבתנאים מסוימים הם הופכים מוירטואליים לממשיים, אז אם יש כאן מומחה שיבין שאני מקשקש, אשמח להערותיו. 3 שמתכנס למספר סופי, אחרי מאמצים גדולים של הפיזיקאים, ולעת עתה זה בערך גבול הידע שלי בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש (כנראה) הוכחה לכך שהחומר האפל הוא אכן חומר או דמוי חומר, ולא תופעה גרוויטציונית שאינה ידועה למדע. תקציר: נראה שהכוכבים בגלקסיה החביבה Abell 3827 הותירו את החומר האפל מאחור כתוצאה מאינטראקציה עם גלקסיות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שהבנתי מהקישור, המאמר דוקא מפריך את המשפט האחרון שלך ומראה שהממצא הזה היה תוצאה של עיוות אופטי במדידה והחומר האפל בגלקסיה החביבה שוכן בבטחה בין כוכביה כמקובל. | |
|
|
|
|
 |
||
|
||||
|
זה גם מה שאני הבנתי. אגב נושא זה, MOND, שחוגגת בימים אלה 40 שנה ומציעה אלטרנטיבה לקיומו של חומר אפל, זכתה לאחרונה לאישוש והפרכה מתצפיות בכוכבים בינריים בשביל החלב. סבינה ואני מחזיקים לה אצבעות1 ומעודדים מכך שה"הפרכה" היא כנראה תוצר של דגימה בעייתית. 1 אבל של שמאלה, כדי שימינה תמשיך לנופף בחרב מול הקמים עליה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי שיש מתחרים לחומר האפל, ועכשיו שאני יודע גם אני אחזיק להם אצבעות. יש אולי גם מישהו שטוען שיש קוואנטום של זמן ומרחב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כך, אבל טרם נמצאו תימוכין ראויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי קשור, אבל האם מישהו יודע מה - על פי התיאוריה - מונע מהחומר האפל1 להתקבץ לכוכבים או חורים שחורים או להצטבר בתוך מסות קיימות של חומר רגיל? ____ 1. מדוע חומר שאין לו יחסי גומלין עם הכוחות הידועים שאינם גרביטציה נקרא ״אפל״ ולא ״שקוף״? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהידע המזערי שיש לי בנושא: א. לגבי גלקסיות, הן דוקא כן מהוות מוקד להצטברות חומר אפל - נדמה לי שהעדות הראשונה לחומר אפל היתה שהוא משנה את התפלגות המהירויות של כוכבים בשולי הגלקסיה. ב. לגבי יצירת כוכבים ודומיהם - נראה שבגלל שהחומר הזה לא עושה אינטראקציות מלבד גרביטציה, זה מונע מחלקיקים שלו לאבד אנרגיה בתהליכים מוכרים כמו חימום, קרינה וכדומה, ולכן כששני חלקיקי (או ענני, גושי וכו') ח"א חולפים אחד ליד השני, מלבד עיקום מסלול גרביטציוני, הם לא מאבדים אנרגיה ומאיטים מספיק כדי להתחיל ליצור גוף יציב. ראה למשל תשובה בקואורה בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניטפוקי מהדרין: א. למיטב ידיעתי ניסוח עדיף הוא שהגלקסיות נוצרו במקומות בהם היתה צפיפות גבוהה יותר של חומר אפל (למשל בצמתים של רשתות קוסמיות). ב. "הם לא מאבדים אנרגיה ומאיטים" -> הם לא מאבדים אנרגיהקינטית ומאיטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה משהו אנחנו יודעים? ב. כמובן, אבל זו כמעט טאוטולוגיה, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לפחות כך חשבתי. ב. אכן, זה היה ניטפוק לשמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה יפה! ומכאן עולה השאלה - למה החומר האפל מצטבר בגלקסיות? __ שכ״ג כתב ״שהגלקסיות נוצרו במקומות בהם היתה צפיפות גבוהה יותר של חומר אפל״, אך האם סביר שלחוסר אחידות אקראי במפץ הגדול יש שונות מספיק גדולה כדי להסביר את התצפיות הקיימות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
___________ אם לא, ייתכן שנעוץ כאן רמז לכך שהאפל אינו אפל לגמרי (לפחות לגבי אינטרקציות עם עצמו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שמוכן להסתפק בהצגה הפשטנית של pbs על צבירי החומר האפל בכלל ועל כוכבי הח״א שווב (אולי) גילה - https://www.youtube.com/watch?v=zUhOL38346Y ספוילר - אחד התנאים לתיאוריה המוצגת כאן היא השערת שכ״ג (א״ק, תשפ״ג) שאליה אני מגיב. שמישהו יתרגם אותה לשוודית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא באמת יודע. אבל הבה נספקלץ - למרות מה שאמרנו לגבי "חיכוך" ואיבוד אנרגיה הנדרש ליצירת כוכבים ממש, ניתן לשער שעבור סקלות יותר גדולות, מספיק שהרבה חלקיקים של חומר אפל יתחילו בלהסתובב סביב איזה מרכז כובד לוקאלי1, ואז כן יהיה תהליך דינמי כלשהוא שיגביר את המשיכה מול עוד אחרים מהסביבה. עכשיו, מאחר ואין אינטראקציות ורוב האנרגיה נשמרת, ייתכן ורדיוסי הסיבוב יהיו עצומים - שנות אור - אבל עדיין הם ישמרו את "ענן הגז הלא-אינטראקטיבי" הזה כך שרוב החלקיקים שבו ממשיכים להסתובב ולא נפלטים בשיוט לאינסוף. 1 זה מצריך חוסר אחידות כלשהוא, כי במרחב אחיד לגמרי אין מרכזים כאלה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נספקלץ עוד קצת - בהינתן מצב ראשוני בו חלקיקי הח״א מקיפים מרכז כובד כלשהוא, אין שום תהליך1 שיגרום להם לאבד אנרגיה ולצמצם טווח לעבר מרכז המסה או לצרף אליהם לצמיתות חלקיקים נוספים שסתם עברו בסביבה. כלומר, לא ניתן להבדיל בין מצבים שונים על ציר הזמן. ___ 1. ממ... גלי כבידה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל שים לב שמספיק ממש מעט חומר 'רגיל' באזור הזה כדי שהוא כן ימשוך יותר חלקיקי חומר אפל וישבור את סימטרית הזמן (והמרחב) שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני מפספס משהו, אבל נראה לי שכשהחומר הרגיל מושך אליו חלקיקי חומר אפל הוא גורם להם להאיץ לכיוונו (בכל כיוון אליו ינועו), אך אין שום תהליך שיגרום לחלקיקים האלה להישאר בקירבתו או במסלול סביבו אם לא היו שם מלכתחילה. אם הבנתי את זה נכון, זה משול לכדור המקפץ על הרצפה ללא שום איבוד אנרגיה ומגיע בכל ניתור בדיוק לאותו הגובה. הצופה הקפדן לא יכול לדעת אם קלטת הווידאו מורצת קדימה או אחורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מדוייק.. ההתנהגות של ענן חלקיקים בשדה גרוויטציה מתוארת על ידי משוואות ג'ינס. זה יכול להיות חומר רגיל (נגיד גז), או חומר אפל או אפילו אוסף כוכבים בצביר כדורי. אז בשדה גרוויטציה כל סוגי החלקיקים מתקבצים עד שהם מגיעים לשיווי משקל ולא יכולים להתקבץ עוד. מה שמיוחד בחומר רגיל הוא שיש מנגנון אחר, לא קשור לגרוויטציה, שגוזל אנרגיה קינטית מהמערכת - כאשר 2 חלקיקי גז מתנגשים הם פולטים קרינה א"מ1. וזה מאפשר לקריסה להמשיך2. בחומר אפל המנגנון הזה לא קיים. כל זה מתואר כאן. למנגנון שבו ענן חלקיקים מאבד אנרגיה תחת השפעת הגרביטציה בלבד יש תיאור יפה כאן. זה כמו התקררות של כוס מים באמצעות אידוי. באופן אקראי, חלקיקים אחדים יקבלו אנרגיה גבוהה (כתוצאה מאינטראקציה עם חלקיקים אחרים) - גבוהה מספיק כדי לעוף החוצה מהמערכת. וכך הם יורידו את האנרגיה הממוצעת של יתר החלקיקים. 1 וחלק ניכר ממנה לא נבלע שוב, אלא מסתלק מהמערכת 2 לא תמיד.. יש תנאי סף של מסה/טמפ/צפיפות כדי שענן גז יקרוס להיות כוכב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר יפה, תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שניה ושלישית, נראה לי [עם כל גרגרי המלח הנדרשים] שהסבר ה״התקררות דרך אידוי״ אינו מספק שום דרך לקבוע חץ זמן. חלקיק שנזרק במהירות מהמערכת ובכך גורע אנרגיה מחלקיקים אחרים (וגורם לחלקם, לפחות, להישאר במערכת) שקול לחלקיק שנכנס במהירות למערכת ומוסיף אנרגיה לחלקיקים אחרים (וגורם לחלקם, לפחות, לצאת מהמערכת). (בתשובה השניה אליה קישרת מופיעה גם האפשרות שהיקום נוצר מלכתחילה עם ריכוזי החומר האפל - לא הבנתי אם יש לזה סימוכין או שזאת השערה פרועה למדי). (בתשובה הראשונה אליה קישרת, הצלחתי (אולי) להבין את משוואת ג׳ינס, אבל לא הבנתי למה הכותב מניח יחס כלשהו בין האנרגיה הקינטית לזאת של הכבידה ( 2𝐾<−𝑊)) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון חץ הזמן זה נושא אחר לגמרי שנכתבו עליו ספרים רבים. זה לא קשור לחומר אפל. אבל במילה אחת, ההסבר הקצר לחץ הזמן הוא אנטרופיה. כאן יש הסבר חמוד וקצר של שון קרול שאם אני לא טועה כתב את אחד הספרים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר אכן חמוד, אך זאת לא מה ששאלתי :) אם לא ניתן לקבוע את חץ הזמן בתנועת חומר אפל, גם אין סיבה שהוא יתקבץ לענן גלקטי. (חומר רגיל המתקבץ לכוכב, עכש״מ, פולט תוך כדי התהליך מספיק קרינה כדי להגדיל את האנטרופיה ולקבוע כיוון ברור לזמן). אני מבין שיש תאוריות על אינטראקציה בין חלקיקי החומר האפל, או על היווצרותו מלכתחילה בגושים (בקישור שהבאת, במידה וההשערה מעוגנת במאמר כלשהוא), או על אי קיומו. אבל לא השתכנעתי1 שחלקיקים שתכונתם היחידה היא מסה יתרכזו בצבירים כלשהם סתם ככה2. _____ 1. כן כן אני יודע. הקהילה המדעית עוצרת את נשימתה או משהו. 2. האם מערבולת ענקית של ח״א תייצר גלי כבידה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער אם לא הבנתי את השאלה. אולי השאלה שלך היא האם תהליך "קירור" כמו שתארתי מגדיל את האנטרופיה. אז בהחלט כן. בגלל זה אנחנו צופים בכוסות מים חמים מתקררות ולא צופים בכוסות מים קרים מתחממות באופן אקראי. למעשה, מבחינת אנטרופיה, אין הבדל בין איבוד אנרגיה על ידי קרינה לבין איבוד אנרגיה על ידי חלקיקים מהירים. פליטת קרינה היא הפיכה לחלוטין מבחינת חץ הזמן. כמו שחלקיק פולט פוטון, והאנרגיה הקינטת שלו יורדת - כך פוטון יכול להתנגש בחלקיק ולהעלות את האנרגיה הקינטית שלו. אם אתה מסתכל על תורת הקוואנטים *כל* האינטראקציות הפיכות בזמן. ההבדל היחיד הוא ברמת האנטרופיה הכללית של המערכת. האנטרופיה של המצב הסופי (ובמצב הזה כוללים גם את מה שנפלט) גדולה יותר מזו של ההתחלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמחק את המשפט בנוגע לתורת הקוואנטים (יש יוצאי דופן) אבל יתר התשובה מדוייקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל תודה על הסבלנות והנכונות לחלוק ידע! אם השאלות שלי נשמעות קנטרניות אני מתנצל על כך. כשמדובר בויכוח על פיזיקה עם מי שמבין בנושא הרבה יותר ממני אני מודע לכך שאני בוודאות גמורה טועה לחלוטין, ובעיקר מנסה ללמוד למה. ובנוגע לאיבוד אנרגיה על ידי חלקיקים מהירים - אילו המצב ההתחלתי היה צביר ח״א תחום במרחב ריק, אזי חלקיקי ח״א הנורים מתוך הצביר אל המרחב הריק מבלי לשוב היו גורמים לנשארים בצביר (הנאמנים) לאבד אנרגיה. במקרה שכזה גם האנטרופיה היתה גדלה ולא היתה בעיה לקבוע את כיוון הזמן. אך אם המצב ההתחלתי הוא חלקיקי ח״א בפיזור אחיד (פחות או יותר) בכל היקום, והצביר הוא כמות מסויימת של חלקיקים נאמנים שבנקודת זמן מסויימת נעים במסלול מחזורי סביב מרכז המסה של גלקסיה או של עצמם, אני לא רואה סיבה מיוחדת שעל כל חלקיק נאמן שנורה החוצה מהצביר (ויגרום לו לאבד אנרגיה) לא ימצא החלקיק הסורר (שאולי אף נורה בעברו מצביר אחר) שנקלע לסביבה ובמסלול פתלתל הצטרף לנאמנים תוך כדי שהוא מעניק להם בחדווה את חלק מהאנרגיה הקינטית שהביא עימו. להבדיל מהמקרה הקודם, כאן לא ניתן יהיה לקבוע על פי פיזור הח״א את כיוון הזמן. אם נחזור לאנלוגית כוס המים, כמה אפקטיבי יהיה הקירור באמצעות אידוי כאשר כל שאר היקום מורכב ממים באותה צפיפות וטמפרטורה כמו אלה שבכוס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא ננסה להתייחס לזה מזווית אחרת. אולי מתוך האינטואיציה שלך לגבי חומר רגיל ופוטונים, ניתן יהיה לבנות הסבר מספק לגבי חומר אפל. כתבתי שגם חומר רגיל שקורס תחת השפעת גרביטציה, סובל מאותה תכונה שאתה מתאר. שאם אתה מסתכל על חלקיק בודד, לא ניתן לזהות את חץ הזמן. באותה מידה שחלקיק פולט פוטון ומאט, חלקיק יכול לקלוט פוטון ולהאיץ. האם אתה מסכים? אם לא, למה לא? בתגובה האחרונה, כתבת: "אני לא רואה סיבה מיוחדת שעל כל חלקיק נאמן שנורה החוצה.. לא ימצא החלקיק הסורר שנקלע לסביבה..". את אותו משפט בדיוק אפשר לכתוב על הפוטונים! היקום מלא בפוטונים סוררים. האם אתה מסכים? אם לא למה לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא המאזן. גלקסיה פולטת הרבה יותר פוטונים מהכמות שהיא קולטת. וכוכב - על אחת כמה וכמה. ותוך כדי כתיבה אני מבין את החור בטענה שלי - זה המצב שכבר יש גלקסיות וכוכבים. אבל ביקום הקדמוני הפעוט, בו כבר נוצרו חלקיקי חומר רגיל צפופים וחמים בצורה כמעט אחידה, מה יגרום למערבולות אקראית של חלקיקי ח״ר הממירה אנרגיה קינטית לקרינה אלקטרו-מגנטית לא להמיר חזרה לקינטית את הקרינה השווה בעוצמתה המגיעה מהמערבולות השכנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאי-אחידויות מקומיות מספיקות כדי להוציא את המערכת משיווי משקל, וברגע שנוצרת 'מערבולת' כזו, היא דוקא סוחפת עוד ןעוד חלקיקים שרק מגבירים את אי האחידות ונוצר משוב חיובי לכיוון קריסה מקומית לענן/כוכב שצפיפותו גבוהה בהרבה מהסביבה שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חומר אפל או רגיל? עד כמה שאני מבין, מערבולת של חומר רגיל סוחפת חלקיקים ומתכווצת (כלומר מתאימה בהתמדה את מהירותם וכיוונם הממוצעים של החלקיקים לחלק הפנימי של המערבולת) במחיר פליטה קרינה אלקטרומגנית. השאלה שלי האם מערבולת של חלקיקי חומר אפל1, שבה התאמת מהירות וכיוון החלקיקים נעשה במחיר פליטת חלקיקי ח״א החוצה, יכולה - במאזן הכללי - לספח אליה יותר חלקיקי ח״א ממה שהיא פולטת. ___ 1. חלקיקי חומר אפל תיאורטים - כאלה שהתכונה היחידה שלהם היא מסה. אם יש אינטראקציה שאינה גרוויטציה בין החלקיקים הנ״ל אז הכל אפשרי2. 2. או אם המרחב מתפשט מהר יותר באיזורים דלילי ח״א, או שיש איזורים של אנטי גרוויטציה, או אלוהים יודע מה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> כמעט אחידה מדוייק, בדגש על המילה כמעט. אם בוחרים להסתכל על הרגע שבו נפלט ה cmb. ברגע זה הצפיפות היא כמעט אחידה, אבל יש איזורים שהם חמים יותר ואיזורים שהם קרים יותר. האסטרופיזקאים טוענים שיש התאמה בין האיזורים החמים/קרים לבין ריכוז הגלקסיות ביקום המודרני (האיזורים הקרים יותר מכילים את רוב הגלקסיות). האם זה מסתדר לך (אך ורק אם מתייחסים לחומר רגיל; נעזוב לשניה את החומר האפל)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חומר רגיל - כן. אם אני מבין נכון את המאזן, איזורים צפופים מעט יותר מאחרים התכווצו במחיר פליטת יותר קרינה ממה שקיבלו מאיזורים פחות צפופים (והעלאת האנטרופיה הכללית) ומשם התהליך רק המשיך. האם יתכן תהליך דומה של חומר האפל, שאינו פולט קרינה אלה (בהינתן פערי צפיפות קטנים התחלתיים) חלקיקים של עצמו ובכך מעלה את צפיפות החומר באיזורים הדלילים יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע רגע, לפני שמדברים על חומר אפל.. אני רוצה לראות שאנחנו מבינים זה את זה. אז יש ענן גז התחלתי בנפח מקורי k. ואז הוא מתכווץ לנפח קטן מ k. כחלק מהתהליך, (בנטו, אחרי קיזוזים), יש קרינה שמסתלקת החוצה מאותו נפח מקורי k. אם אני מבין נכון, כתבת שהאנטרופיה הכללית גדלה במצב הזה. מן הסתם בזכות העובדה שהקרינה שהסתלקה מאכלסת עכשיו נפח יותר גדול. האם זה מה שאתה אומר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לדעתי העיקרון דומה עבור חומר אפל. מבחינת אנטרופיה זה לא משנה אם החלקיקים שהסתלקו הם פוטונים או חומר רגיל, או חומר אפל. הפרטים יכולים להיות שונים.. קצב ההסתלקות הוא שונה, האנטרופיה פר חלקיק אולי אחרת, עוצמת "הכח שמתנגד" לגרביטציה היא שונה וכו. האם זה הגיוני בעיניך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הפרש הצפיפות ההתחלתי גדול מספיק, אז כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
________ 1. כי עד שהדבילים קראו את תגובה 744661 כבר היה מאוחר לתקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_____ הייתי אומר חרפמ אבל יש סיכוי לא רע שתגובה 744661 היא המקור הנשכח לתהיה שלי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, מי היה מאמין, אבל איך ששאלת, תוך שבוע, יש סיכוי שיתברר - הודות לטלסקופ ג'יימס ווב1 - שדוקא אולי יש כוכבים של חומר אפל! [אימוג'י mind blown] 1 טהג'ו בקיצור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם הסבר יותר מתומצת בעברית, אבל הוא ברוטר, אז אני חושש לקשר מכאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אפשר גם כאן להסבר יותר פופולרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מאד! הסבר בויקיפדיה, ומסתבר שמעורב פה חלקיק היפותטי אפילו יותר איטלקי מניוטרינו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט מעניין. בהסבר הפופלרי שהבאת מצויין ש״.known as dark matter. And they’re powered by collisions between dark matter particles....״. האם האתר הוא אמין מספיק כדי לרמוז שלדעת האסטרונומים חלקיקי ח״א מסוגלים ״להתנגש״ אחד בשני או להגיב אחד לשני ללא כוח אלקטרומגנטי, או שסביר יותר שמדובר בפירוש מוטעה של העיתונאי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי תשובות אפשריות עולות במוחי (בלי שום ידע נוסף): א. גם חלקיקים שמושפעים רק מכח המשיכה, עדיין יכולים להשפיע זה על זה, כשהם קרובים מספיק. "התנגשות" יכולה להיות 'מעבר מספיק קרוב שמאפשר לאנרגיה לעבור בין החלקיקים". ב. מאחר ואנחנו עדיין לא יודעים באמת ממה חלקיקי ח"א מורכבים - ייתכן שהם (או חלק ממרכיביהם) כן עושים אינטראקציות, למשל של הכח הגרעיני החלש, מה שמאפשר גם הוא צורה של "התנגשויות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין. כל החלקיקים של החומר האפל היו קיימים פעם ואינם עוד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי איך מצאת את המסקנה הזו במשהו שכתבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא במה שכתבת. סתם נדחפתי וקישרתי להודעה האחרונה. השאלה שלי היא אם את כל התצפיות של חומר אפל אנחנו עושים מאוד רחוק, כלומר מאוד מזמן, מה קרה לו מאז? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמעתי שום טענה על מה שקרה לו מאז. הוא אמור להיות עדיין כאן, כמו תמיד. חלק מהתצפיות אני מבין שהן מהגלקסיה שלנו, כולל התצפית העיקרית של מהירות סיבוב הכוכבים שהתחילה את כל הענין הזה. זה כבר אומר שהתצפית הזו היא לא מזמן בכלל (במושגים קוסמיים), כמה עשרות אלפי שנים אחורה בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערך הויקי יש דווקא <קישור https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%9E%D7%A... עוגה> שאומרת שכשהיקום היה צעיר הרכבו היה שונה לגמרי ובין היתר היה גם הרבה יותר חומר אפל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שבאיזה אופן התיקון לחוקי ניוטון (עם קבוע התאוצה שפועל עבור תאוצות מאוד קטנות) מתכתב יפה עם קוואנטומיזציה של המרחב. ה MOND בעיני הוא פתרון הרבה יותר אלגנטי מהחומר האפל. למה להניח סט שלם של חלקיקים חדשים במקום לתקן משוואה יסודית אחת או שתיים בקצוות שלהן? וזה עוד אחרי שכבר תיקנו פעם את ניוטון בהצלחה מרובה. תכלס אפשר לדעתי לפתור את בעית המסה החסרה באמצעות ארבע אופציות בלבד: 1. להניח את קיומו של החומר האפל 2. לתקן את חוקי התנועה 3. להניח שיבוש עקבי של התצפיות (כלומר שישנו איזה קבוע נוסף שגורם לתצפיות להראות כאילו יש בעיה בזמן שאין) 4. להניח חוסר עקביות של קבועי הפיזיקה. מבין כל האופציות האלה תיקון חוקי התנועה נראה לי הכיוון המתבקש לפי תער אוקהם. מוזר שהוא לא זוכה ליותר תמיכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יש עכשיו ניסיונות מכריעים לגלות את החומר האפל. קשה להאמין שבעוד עשר שנים, אם לא יגלו אותו, מדענים ימשיכו לדבוק בזה". פרופ' מילגרום בראיון לדה מרקר, 2014 הא. למרות שתוצאות הניסויים ירו לסופרסימטריה בחזה שוב ושוב, היא עדיין רחוקה מלמות. בזמן הראיון עם פרופ' מילגרום ניסוי LUX שניסה למצוא WIMPS נתן תוצאה שלילית. בשנים האחרונות LUX-ZEPLIN הגדול ורגיש פי כמה מקודמו ממשיך לתת תוצאות שליליות, שפסלו בעצם את טווח המסות שבו ציפו למצוא WIMPS, ועדיין פיזיקאי החלקיקים אומרים- אולי בכל זאת. אבל הקונצנזוס המדעי מתמוטט בדרך כלל כמו סכר- בהתחלה כמה סדקים קטנים שזרזיף יוצא מתוכם, ואחרי הרבה זמן לפתע פתאום קריסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים שתיקון חוקי התנועה עשוי להיות יותר אלגנטי. אני כן חושב (ואחכים יותר אחרי שאשמע את דעתה של סבינה הוסנפלד בענין), שבניגוד לרעיונות וההסתייגויות שלך מ-QCD, דוקא בנושא הנוכחי תאוריות MOND למיניהן הן נושא מחקר קיים ולא אזוטרי לחלוטין, כך שגם חלק מהממסד המדעי שותף לתחושות שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אין מה להשוות להסתייגויות מ QCD, שהן בגדר נפנופי ידיים, ועדיין הקונצנזוס ממה שהבנתי (ולפי הכספים שנשפכים עליו) נוטה להמשיך ולחפש WIMPS. בתקווה לא להיות ויטגנשטייני מדי, אומר שניסוח הבעיה כ"בעית המסה החסרה" הוא הנחת המבוקש. הבעיה היא לא שחסרה מסה, אלא שתוצאות הניסויים לא מתאימות לתאוריה. כאשר הבעיה מנוסחת כבעיה של מסה חסרה, מתבקש כמובן להוסיף מסה כדי לפתור אותה. אפשר לקרוא לזה הפתרון על שם דודי אמסלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה מה שיש לסבינה הוסנפלדר לומר בענין. מתאבן - לדעתי תשמח לשמוע את דעתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחקר אמפירי חדש על זוגות בינאריים שולל את MOND ברמת בטחון של 16 סיגמא - סיכום של דר בקי. סיפור ארוך והרבה פרטים "טכניים" אבל שווה את הזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח להקשיב לד"ר בקי לכשיסתייע. אבל בכל מקרה, לפי הסיכום שלך נראה ש , things just got darker
don't they? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אם אכן יש קואנטומיזציה של המרחב אז מן הסתם הקואנטום מתרחב כאשר היקום מתפשט, וזה יכול לגרום לחוסר עקביות של קבועי הפיזיקה. אולי לא משהו שניתן להבחין בו עכשיו, אבל בטח היה משמעותי מיד אחרי המפץ הגדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב חוסר עקביות של קבועי הפיזיקה, מתברר שהמיליארד הראשון הוא לא רק הכי קשה, אלא גם הכי איטי: בראשית, נע הזמן בקצב איטי בהרבה מהיום. אני מנסה להבין מה זה אומר פיזיקלית, מעבר למדידה שמצויינת במאמר. האם המשמעות אינה שמהירות האור היתה שונה מאוד מגודלה דהיום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את זה שלצופה של היום הזמן של אז נע לאט יותר. מהירות האור אולי נשארה קבועה כי גם המרחב היה קטן יותר. דרך-מהירות-זמן אני עוד יודע :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר גם האטומים היו קטנים יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם. מסתדר לי עם מטריצת מרחב זמן קבועה שמתרחבת. כמו רשת שמותחים אותה והחורים נהיים גדולים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל רק לצופה של היום. אז פשוט יחידות המידה היו קטנות יותר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |