בתשובה להעלמה עפרונית, 23/07/08 20:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אאל''ט, בתי הכלא מלאים בגברים אלימים. המקלטים לנשים נועדו לספק פתרונות מיידים, תוך עקיפת מערכת המשפט. קשה לראות בכך מקרה של הענשת הקרבן (אם לזה התכוונת, סליחה אם לא הבנתי את הפואנטה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במה גורע המקלט את חלקה של האישה מוכה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני קורבן לפריצה וגניבה, אז אני קורבן לפריצה וגניבה. חסרים לי עכשיו המצלמה והלפטופ, הכסף ששילמתי על תיקון החלון השבור וכנראה גם נפגעה לי קצת תחושת הבטחון. אם אני קורבן לאלימות במשפחה, אז אני קורבן לאלימות במשפחה - יש לי פנס בעין או יד שבורה, כנראה גם נפגעה לי תחושת הבטחון. אבל על כך נוספת העובדה שאני זו שצריכה לעזוב את הבית שלי אולי גם את מקום העבודה, לנתק קשר עם הקרובים לי, ולהסתתר בזמן שהתוקף ממשיך בחייו כרגיל בבית של שנינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם את מציעה להעיף את הבעל מהבית בלי משפט, רק על סמך הגשת התלונה? התקדים נראה לי קצת מסוכן. אבל מה אני מבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבים הם המקרים של זוגות מעומתים כאשר האישה מעלילה על הגבר אשמת תקיפה פיזית והתעמרות נפשית. התוצאה - תיק במשטרה וגירוש דרך צו הרחקה מהבית המשותף והילדים. כמעט אוטומטית. פרוצדורה רגילה המוצעת כדרך קבע לנשים על ידי עו"ד לענייני אישות ודיני משפחה. לפחות כששת אלפים מקרים חדשים כל שנה. העניין הוצג בהרחבה במאמר מטעם גיל רונן על בנות המשאעא"ז דיון 1739. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח גם הילדה בת ה-5 העלילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמגוגיה זולה והטיה גסה מהעיקר. עובדה היא שאלפי גברים נזרקים מבתיהם וחייהם כל שנה בגין אלימות פיזית לכאורה, ואף התעללות נפשית. ללא שום הוכחה בפועל ועל סמך תלונה של בת הזוג במשטרה בלבד. פרקטיקה שגרתית של עו''ד כהמלצה להשיג יתרון במאבק לצד הנשי. אין קשר למנוולים אנסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתגובה זו ולתגובה 485607: א. למקרה גיל רונן לא אתייחס. ב. לתגובתך השניה כאן, לעניין "... אלפי גברים נזרקים מבתיהם וחייהם כל שנה בגין אלימות פיזית לכאורה, ואף התעללות נפשית. ללא שום הוכחה בפועל ועל סמך תלונה של בת הזוג במשטרה בלבד" - טעות! אין מקום לחרדה הזאת, החוק מגן בפניה וראוי שהגברים יידעו את החוק לפרטיו ויפעלו בהתאם: ג. "פרוצדורה רגילה המוצעת כדרך קבע לנשים על ידי עו"ד לענייני אישות ודיני משפחה". דבריך אינם מובנים לי. אם ב"פרוצדורה" כוונתך למקרי גירושין - בעיית אלימות גברים נגד נשים היא רחבה בהרבה ממקרי הגירושין, ואת הבקשות לצוי הגנה רשאים להגיש גורמים מגורמים שונים, קרובי משפחה מדרגה ראשונה או מדרגות רחוקות יותר, ולא רק האשה עצמה. לגבי טענתך בעניין "התעמרות נפשית" ו"גירוש" המתבצע "כמעט אוטומטית", הנה ציטוט מתוך פסיקה של השופט הירושלמי בן-ציון גרינברגר, שביטל צו הגנה במקרה של בני זוג שדווקא כן היו בתהליך גירושין: "... ברם מתיחות הקיימת בין בני הזוג במסגרת ההליך של פירוק התא המשפחתי אינה כשלעצמה הצדקה למתן צווי הגנה. כדי להצדיק הרחקה, חייבת המבקשת להוכיח ששלומה הפיזי והנפשי נפגעים לא רק מהמתיחות שנוצרה בעקבות במשבר, אלא בעקבות התנהגות של אחד מבני הזוג" - שים לב: המבקשת חייבת *להוכיח* - העניין איננו "אוטומטי" כל כך, ואיננו מסתיים במשטרה. כמו כן מציין השופט כי לא שוכנע מהצהרת האשה כי היא חיה בפחד רב מאיומי הרצח של בעלה, ולא נראה כי לבעל היתה כוונה רצינית. ד. "לפחות כששת אלפים מקרים חדשים כל שנה". מנין המספר 6000? עפ"י הנתונים שבידי (בודאי אפשר למצוא את זה ברשת), בשנים האחרונות מוגשות כ-8500 בקשות להוצאת צווי הגנה בשנה, וכ-7000 צווים כאלה מוצאים בשנה (הצווים הם בממוצע ל-3 חודשים, ומוארכים במקרים מסויימים). אלה הם המספרים הכוללים - כלומר, כולל זוגות מתגרשים וכולל זוגות שאינם מתגרשים אלא ימשיכו להיות נשואים ולחיות תחת קורת גג אחת. ממידע רב מאוד שנאסף במשך השנים, ידוע כי נשים רבות שומרות את סוד היותן סובלות מאלימות במסגרת הזוגית, בין אם מבושה, בין אם מלחץ המגזר הדתי/חברתי שהן נמנות עליו ובין אם, בעיקר - מפחד נקמה עתידית של הבעל או של בני משפחתו (בעיקר - מהאחים שלו). נשים אלה, הנמנות, כאמור, על מספר מגזרים ומעגלים חברתיים - אינן פונות למשטרה, אינן משוחחות עם גורמי רווחה על מצבן, אינן מתלוננות בפני קרובי משפחתן או ידידיהן ובודאי אינן מגיעות אל המערכת המשפטית. אי לכך, כל הנתונים הידועים בתחום זה הם חלקיים בלבד (אם כי המצב כיום טוב לאין ערוך מאשר לפני שנים). כך שאם אתה חושב שכל ה- 6000, לדבריך, או ה-7000, לפי הידוע לי, הם מקרים של תלונות שוא ע"י נשים במסגרת מאבק גירושין (?) או מאבק משפטי כלשהו (?) - המחשבה הזאת היא מאוד בלתי סבירה. תופעת התלונות השקריות ע"י נשים ידועה ומוכרת (למרבה הצער), אך לאור הנתונים - הדעת נותנת שממדיה קטנים בהרבה מן הממדים הכוללים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה יפה, אבל השורה התחתונה לא ברורה לי. מה הקשר בין היקף הבעיה באוכלוסיות הלא-מתלוננות לבין שיעור תלונות השווא באוכלוסיות הכן-מתלוננות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסקה ההיא בתגובתי מנוסחת באמת באופן לא נוח, ונסיון שעשיתי אתמול, להיזכר בקו המחשבה שהנחה אותי ולתאר אותו בצורה פשוטה יותר - לא עלה יפה. מכל מקום, לא התכוונתי להצביע על קשר סטטיסטי ברור ומוכח בין היקף הבעיה באוכלוסיות הלא-מתלוננות לבין שיעור תלונות השווא באוכלוסיות הכן-מתלוננות - זה רק יצא ככה :-] , ואולי אנסה בהזדמנות אחרת להסביר מדוע, ומהו, בכל זאת, הקשר. אבל כרגע אתייחס לנקודה אחרת: העובדה שישנה אוכלוסיה (אולי גדולה למדי) של נשים שאינן מתלוננות, מעידה, לדעתי, על מורכבותו של הנושא ועל רגישויות הקיימות בו ואינן נלקחות בחשבון בשיח המקובל. האייל הפרוד הוא אולי באמת פרוד, אבל הניסוח שלו בתגובתו הראשונה כאן לקוח מקטע ישן של גיל רונן. רונן, ולא רק רונן, נוטה לצייר את *כל* הנשים כבריות חסרות מצפון המסוגלות לכל מעשה נבלה במאבקן עם הגברים וברצונן לגזול מן הגברים את כל אשר להם. המציאות היא מסובכת הרבה יותר. ישנן כמה נשים חסרות מצפון, אך נשים רבות מאוד - רבות לאין ערוך - עוברות לבטים וחיבוטי נפש במשך שנים לפני שהן ניגשות למשטרה להגיש תלונה כתובה וחתומה על גבר, אלים ככל שיהיה, שחלקו עימו את רגעיהן האינטימיים ביותר, את סודותיהן, את חלומותיהן ואת הילדים המשותפים. המחשבה הגברית (?) שכל מה שנחוץ הוא כמה עורכי דין ציניים שיצליחו לאסוף מדי שנה אלפי(!) שקרניות פתולוגיות אל תחנות המשטרה, ושכל אחת ואחת מהן תגיש, בלא שידה תרעד, תלונה שכולה שקר - היא לחלוטין בלתי סבירה, בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסיון לגשת לנושא מכיוון שונה - עניין תקיפות אלימות של גברים את נשותיהן. ברור לי שזה לא ממצא מבוסס מספיק, אבל הוא אומר משהו על המצב, לפחות בחלק האוכלוסיה עליו אני נמנה. מנסיוני האישי עם זוגות רבים במהלך השנים - כנראה כמה מאות - לא נודע לי מעולם (וגם בדיעבד, לאחר גירושים או פרידה) על בעל מכה/מתעלל פיזית. שאלתי קולגות לעבודה (משני המינים) האם נתקלו בתופעה כזאת אצל חבריהם ומכריהם, וגם הם השיבו בשלילה. תשאל כל אחת את עצמה שאלה דומה ותענה ביושר. ברוב החברה הנורמטיבית הישראלית זו תופעה שולית. אלימים קיימים, כמו בעלים רמאים וגנבים ועושקים. מנוולים תמיד יהיו. אבל כשמגיעים להליכי גירושין פתאום משתנה הנוף. פתאום מוגשות אלפי תלונות במטרה להוציא את הגבר מביתו. מאחר ובקבוצת ההתייחסות שלי רבים יותר מספר הפרודים מאלה הממשיכים לחיות בזוגיות מקורית, נתקלתי במקרים רבים של תלונות סרק כנגד גברים. כמובן שאף מקרה לא הגיע לערכאות, אבל תיקים נפתחו, ואנשים נחקרו במשטרה כפושעים על לא עוול בכפם. אירוע די מדכדך למי שהתנסה בו. לא אני. אישית, עברתי חווית פרידה מנומסת כמעט. אבל למרות הבנות והסכמות הדדיות בתהליך, עדיין חשתי מאוים כל התקופה. נאמרו משפטים מהסוג "אם לא תעשה כך וכך אני אנקוט במהלך כזה וכזה", עם רמיזות מפורשות לתלונה במשטרה, לתביעה כספית בביהמ"ש, להלשנה (חסרת בסיס) למס הכנסה, וכיוצא באלה הצקות ממוסדות המדינה. ופה בדיוק הבעיה. לא בנשים ככלל. המצב החוקי הנוכחי מאפשר לאקסיות להתעמר באקסים כדי להשיג יתרון כלכלי. זה לא שאני מגן על גברים רעים המתחמקים ממזונות לילדיהם, או מאבהות אמיתית ואקטיבית. הטענה היא שמערכת החוק והסדר במדינה מאפשרת עיוות בסיסי בהסדרת מערכות יחסים. כפי תשובתה הקלישאית של אהובתי לשעבר - "כי אני יכולה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מהיכרות עמוקה עם הרבה פחות ממאות זוגות הכרתי כמה שבהם הבעל היה אלים לאישה. 2. תלונות שווא לבית המשפט ולמס הכנסה יכולים לעשות שני הצדדים... 3. בטח בישראל, על הממסד הרבני שלה, היא לא מקום בו גברים יכולים להתלונן ברצינות שהם מופלים לרעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתנדב לכמה שבועות במחלקת יולדות באחד מבתי החולים בדרום הארץ ותפגוש את עמך ישראל, אנשים שאינם נמנים על השכבה ההשכלתית סוציו-אקונומית המוכרת לך (?), ותשמע את הזוגות שבהם הגבר אלים. אם תתנדב לעוד קצת - גם תראה משהו מהאקשן. לא תראה סצינות של אלימות מזעזעת עם ידיים ורגליים שבורות, מהסוג שמגיע לכותרות בעיתונים, אבל תראה פה ושם בעל ואשתו שילדה הבוקר מתווכחים על איך יקראו לרך הנולד, דברים מסוג זה. ובתוך הויכוח הוא מניף קצת את היד קרוב אל הפנים שלה ואז היא משתתקת. בבית זה נגמר בשתי סטירות, במחלקה מול כל הקהל - כמובן שלא, אבל אתה יכול לראות את זה מתקרב. לא מדובר בשוליים, מדובר בשכבות שהן המרכיבות את הארץ הזאת וכל יושבי-בה. טייחים, רצפים, אינסטלטורים, ספריות, עובדות נקיון, מובטלים משני המינים - כל אלה שכותבי המאמרים נזהרים תמיד שלא לומר בפה מלא שאצלם זה קורה הרבה יותר, שזו תרבות, שזו מסורת, שזה עולם מושגים. במאמרים הרי זה בדרך כלל - "המחקרים מראים שהתופעה חוצה נתוני השכלה, מוצא עדתי והכנסה". ומה שהכי יפה זה שלשניהם - לאותם בעל ואשתו היולדת - זה נראה חלק לגמרי טבעי ומובן מהחיים. אם היית אומר להם שהבעל הוא טיפוס אלים, הוא היה מתרגז והיא היתה נעלבת - מה פתאום? אלימות? אצלנו? אלימות זה אצל אחרים! לא אצלנו! מה זה בסך הכל סטירה או שתיים פעם ביומיים-שלושה? זה אלימות זה? תראה את השכנים שלנו, איך שהוא מפוצץ'תה במכות - *זהההה* אלימות! אבל אצלנו? מה פתאום? נו, אז לפעמים הוא קצת דוחף עד שהראש נדפק בקיר, אז מזה לעשות סיפור גדול? זה בכלל היה בטעות, הוא לא התכוון, וחוץ מזה כולם יודעים שככה זה גבר, גבר זה גבר, הוא צריך להוציא על מישהו ת'עצבים או שהוא לא גבר. זה נקרא אלימות? נו באמההההההת! ואחר כך אתה אומר - "מנסיוני האישי עם זוגות רבים במהלך השנים - כנראה כמה מאות - לא נודע לי מעולם (וגם בדיעבד, לאחר גירושים או פרידה) על בעל מכה/מתעלל פיזית". ולא זו בלבד, אלא שגם שאלת קולגות לעבודה וגם הם אמרו שאין חיה כזאת. כמה נחמד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם לא אלימות פיזית, אבל בהחלט התנהגות ששואבת מאותם מקורות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, לא מכיר מציאות כזאת. גם לא רוצה. אבל חוזר ושונה - במציאות שאני כן מכיר אין בעלים מכים ומתעללים, אבל יש נשים רבות שבמצב פירוד החבילה הזוגית נוקטות במהלכים פסולים המתאפשרים על פי גורמי החוק והמשפט. בסיוע צמוד של העובדות הסוציאליות המגויסות תמיד לטובת הצד הנשי. הטענה שלי היא בעיקר כלפי המדינה ומוסדותיה. טבע האדם (וחוה) רע מנעוריו, כך שאין לי ציפיות-יתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מה לומר, פגשת מציאות מאד מגוונת. רוב ההכרויות שלי הפגישו אותי עם בעלים/פרודים שהיו הצד הלא מתחשב והמתנקם. מה לעשות אך בחברה שלנו עדיין הכבוד הגברי הוא בוטה יותר מהכבוד הנשי, שבהרבה מיקרים פשוט איננו. אם אתה מדבר על גורמי החוק: האם יש מושג של גבר מורד או אשה מורדת? המושג אשה מורדת אומר הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין על איזה חלק מהאוכלוסייה אתה נמנה. בחוגים שלי - הרוב המוחלט זוגות אקדמאיים ואינטלקטואליים, אנשי רעים להתרועע וחביבים לציבור - נתקלתי לצערי לא מעט בגברים החובטים בנשותים מדי פעם. ובנשים שבילו פעם פעמיים במקלטים לנשים במצוקה. ובכאלה שגרושיהן ניסו לשרוף את ביתן. או נשים שהגיעו לאשפוז עם זרוע שבורה. וכאלה שנאלצו ללכת לעבודה באמצע הקיץ בתלבושת דוסית ביותר, כדי להסתיר את הצלקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה ששנינו נמנים על אותה אוכלוסייה. מצידי לא פגשתי מעולם תופעות כפי שציינת. אולי נאיביות, אולי קוצר ראות. מה שכן ראיתי בבירור איך שהמערכת המשפטית, עם גיבוי מתלונות כזב במשטרה וסוככים מטעם העובדות הסוציאליות, גורמת לעיוות דין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי נאיביות וקוצר ראות גם יחד. הסבר אחר אין לי. (או שאתה מאוד צעיר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהליכי גירושין מוציאים את המירע שבבני הזוג. גם בגלל הפרידה וגם בגלל הבירוקרטיה וקשיי המערכת. הניחוש שלי (מסיפורים מועטים שאני מכירה) הוא שה"שד" האלים מתפרץ החוצה בגלל תסכול של הגבר - תסכול שבחלקו הוא מובן ובחלקו הוא מזכיר קוזאק נגזל. למשל, הסדרי ראייה - אני מצד אחד1 מבינה את ההרגשה ש"הילדים נלקחו מהם" וש"פתאום צריך רשות לבקר את אבא", נוסף על היציאה של הגבר מן הבית זו תחושה מאוד קשה. גם עבור הילדים. תסכול ותחושת אין אונים במצב כזה עלולים להיות מתועלים לכיוון האשה, באין במערכת הממוסדת מישהו לדבר איתו על כך. 1 מצד שני, על מי הם עובדים. גברים שקודם לא טרחו לחזור הביתה אפילו לקלח את הילדים בשמונה בערב, פתאום דורשים משמורת משותפת. הייתכן שמעט השקעה משפחתית מסוג זה בשנים קודם לכן, היתה מונעת או מעכבת את הגירושין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים, כשאני מאוד מותש מילדי, אני חושד שכל הגישה שהילדים צריכים להיות אצל האם היא קנוניה של הגברים לשכנע את הנשים שהן בעצם רוצות שהילדים ישארו אצלן לאחר הגירושין. משהו כמו ההנקה- אם האישה מניקה, הגבר לא צריך לקום בלילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך לקום? איכשהו, למרות כורסת ההנקה המפנקת, מהר מאוד התקבע לו נוהל הנקת לילה: תינוקת בוכה, אבא קם ומביא אותה למיטה של ההורים, אמא מניקה (לפעמים אפילו בלי לפקוח עין), תינוקת נרדמת, אבא (אם הוא ער) מחזיר תינוקת למיטה שלה (ואם הוא לא אז לא). לא שהתלוננתי, אבל הנוהל נשמר גם שנתיים אחרי: ילד/ה מתעורר/ת בלילה, אבא קם להרגיע ולהרדים (ולהביא כוס מים או לקחת לשירותים ולהחזיר), ילד/ה נרדם/ת, אבא (אם הוא ער) חוזר למיטה (ואם לא הוא מתעורר בבוקר במיטה של הילד/ה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אישתך יותר חכמה מהקנוניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'מצד שלישי, על מי הן עובדות. נשים שקודם לכן לא טרחו לעבוד אפילו בשלושת-רבעי משרה, פתאום רוצות חלוקה שווה של הרכוש'. בנישואין יש תמיד איזו חלוקה, אם 50-50 או משהו אחר, וכל אחד מבני הזוג מסתמך על השני כדי להשלים אותו. הרבה זוגות עושים, במודע או כתוצאה מלחץ שוק או משיקולים אחרים, חלוקה לפיה אחד אחראי יותר בבית והשני מביא את הכסף. שבירת מוסד הנישואין מובילה לשבירת החלוקה הזו, ואני לא רואה סיבה מוצדקת לטעון שהילדים צריכים להישאר אצל האמא מתוך הטיעון של 'גם כשהזו היה נשוי הם היו שם' אבל מצד שני לטעון 'התפרקה השותפות, לחלק את הכסף'. הטיעון המקובל והנכון בעיני אומר שבן-הזוג שהרוויח פחות שותף מלא לכסף בין השאר כי הוא נתן לשני את הסביבה המאפשרת לו לצאת ולהשתכר. אבל לפי אותו הגיון בדיוק, בן הזוג שהיה פחות בבית נתן לבן הזוג שהיה יותר את הבטחון הכלכלי שאיפשר לו להיות עם הילדים, ועל כן מרגע שמתפרקים הנישואים גם החזקה מתחלקת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי את לא יכולה לעבוד חצי משרה פה ורבע משרה שם בהתאם לשאלה אם בדיוק הילדים בבית, או בגן, או בוואטאבר. יציאה משוק העבודה היא עניין הרבה פחות גמיש מאשר השאלה אם תחזור היום הביתה בחמש (ואז תצטרך לקחת חלק בטיפול בילדים אפילו שאתה עייף ומת לישון) או שתמרח עוד קצת זמן במשרד ותגיע הביתה בשמונה, בדיוק בזמן בו הילדים רחוצים-נקיים-ובדרך-למיטה. חוץ מזה, תסלח לי שאני אומרת, אבל נראה לי שעבודה זה משהו שאתה עושה *כי צריך* ושהיה עם הילדים שלך אתה אמור לעשות מתוך *רצון*. אני לא מדברת על כל מיני רופאי-חדר-מיון, קציני-חי"ר, שוטרים, מכבי-אש ושאר מצילי עולם. רוב האנשים, אלו מביננו שעובדים בעבודות נורמליות, באמת באמת חייבים לצאת כל יום מהעבודה בשמונה? אני בספק. (לא שאני לא מסכימה לחלויטין עם הפיסקה האחרונה שלך, אנד יט) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העבודה שלי מתוכננת מסביב לילדים. ככה שדווקא אני האיש הפחות מתאים לתקוף אותו בנושא- אני די מומחה לנושא ארגון העבודה כך שאוכל לקחת את הילדה לגן ומהגן ולהיות איתה אחה"צ. וזו לא תיאוריה, זו מציאות. ואגב - יש לא מעט עבודות שאפשר לעבוד בהן חצי משרה ורבע משרה. השכר, כמובן, בהתאם. אבל היי, זה בדיוק מה שאמרתי קודם. חוץ מזה, הטיעון של 'צריך' ו'רוצה' ממש לא רלוונטי. אף אחד גם לא 'צריך' לאכול לחם שיפון אורגני ולא 'צריך' ספה מעור ולא 'צריך' הרבה מאוד דברים אחרים. אז כשיש גירושים נוציא אותם מן המשוואה גם-כן? שלא לדבר על כך, שיש כמה מגזרי עבודה שאם את *רוצה* לשמור על מקום העבודה, את נשארת גם כשהישיבות נגמרות בשבע וחצי שמונה, ואף אחד לא יוצא מהם לפני שבע. אני מכיר גם חברים שלי שנדדו בעקבות עבודה למקומות שהם שעה וחצי נסיעה מביתם, ולפעמים יותר, ואחרים שצריכים לנסוע כל חודש לחו"ל לשבוע במסגרת העבודה (נשותיהם של אותם חברים, אגב, לא מגלות רצון לעבור לדירה קטנה יותר ועם משכנתא נמוכה יותר כדי שהבעל יעבוד פחות, אם כי לא אכחיש שקיטורים ללא משמעות מעשית יש ויש). אז? ומי שחוזר בדיוק בזמן לעשות מקלחת לילדים? זה מספיק טוב למשמורת משותפת? אני יכול לפצוח בנאומים עד מחר על מחלות שוק העבודה הישראלי וחוסר הידידותיות שלו להורים, אבל זה לא משנה את הפאנצ'ליין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היתה כאן התקפה אישית. העלמה השתמשה ב''אתה'' כללי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצלת אם הובן אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים זה לא כסף. לכסף לא איכפת מי מקלח אותו. אגב, תיקון קטן בדיעבד: כשכתבתי "הקוזאק הנגזל" התכוונתי ל"דמעות תנין". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. לכסף אין ריח. הוא בכלל לא צריך להתקלח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אקדים ואומר שלהשקפתי יש לתת לאמהות זכויות יתר כלפי ילדיהן. אף אב לא יכול לחוש את אותה תחושה ביולוגית של הריון ולידה. והנקה. גם החוק הכיר בכך דרך "חזקת הגיל הרך". וזה גם המצב השכיח בעולם החי. אבל מה בעניין 'בעל מעורב' וילדים גדולים? עדיין כמעט תמיד תימסר המשמורת לאם. הבקשות למשמורת משותפת נתקלות בסירוב גורף מצד ביהמ"ש, בהתאם להמלצת העובדות הסוציאליות. זו עוד דוגמה למערכת מוטה לטובת הנשים. וכמובן עניין המזונות הכי לא שיוויוני ופרוגרסיבי. פשוט מאוד - נשים לא משלמות מזונות. באף מקרה פרטי הזוי ככל שיהיה. גם אם היא יורשת מיליונים ומנכ"לית חברה, והוא צייר דלפון, והילדים בכלל בחרו לגור איתו למרות המשמורת דה-יורה לאם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין המזונות באמת דורש עיון מחודש, בפרט על רקע החזקה על הילדים. האם באמת אין אף מקרה שבו אשה נדרשה לשלם מזונות? לגבי הנקודה השנייה שהעלית - "הבקשות למשמורת משותפת נתקלות בסירוב גורף מצד ביהמ"ש, בהתאם להמלצת העובדות הסוציאליות". מוזר, כי בסיפורים שאני שמעתי, העובדות הסוציאליות נוטות לאיים על האם במשמורת משותפת אם היא לא תשתף אתן פעולה (עם מה-שזה-לא-יהיה שהן מנסות לעשות). כלומר, זה נחשב לאיום רווח התלוי ועומד. למעשה, רק לפני כמה חודשים היתה ב"7 ימים" כתבה גדולה על נשים שילדיהן נלקחו או בסיכון להילקח מהן למוסדות על רקע תלונות שווא או אמתלות חסרות בסיס - לפעמים ממש תחת מצוד של רשויות הרווחה (ארבו לאם ולילדים בעיר אחרת שעברו לגור בה וכולי). המדובר היה בעיקר בנשים שאינן צבריות, לרוב חד הוריות עם אב שהיה חצי-מעורב או לא בתמונה בכלל. בכתבה גם רואיינו בכירים ברשויות הרווחה, שהודו בפה מלא שהבעיה קיימת - לרוב בגלל יהירותן של פקידות סעד צעירות ושיכורות כוח, שלקחו רחוק מדי את המושג "אי כשירות הורית" ושלא הפנימו שמקומם של ילדים בחיק משפחתם ולא במוסד (ולא היה מדובר על התעללויות, גם לגרסת הרשויות לא). זה לא מסתדר לי עם ההאשמה "מערכת מוטה לטובת הנשים". כאן בפירוש היה ניצול חולשתן של נשים בעמדה נחותה יחסית. אולי ההיגיון שאנחנו מוצאים הוא, שהרשויות נוטות מעצם טיבן להתערב ולהזיז את הילדים מפה לשם, כי הן יכולות? ואז, זה יכול לפגוע בכל צד שיימצא במשחק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשלם מזונות, אמנם בסכום זעום למדי - אבל כנראה מדובר בקשי-יום. לגבי הנקודה השניה, מידיעת החוק היכרות שלי עם מקרים ועם עורכי דין וטוענות רבניות שעוסקים בנושא, ברירת המחדל כיום (מה שכנראה ישתנה בקרוב) היא משמורת בלעדית של האם. כבר קרה ששופטת פסקה לאב שקיבל משמורת משותפת* שישלם מזונות מוגדלים ואת כל שכר-הדירה של האם, כדי להוכיח שהוא באמת רוצה משמורת ולא רק להפחית בכספים שהוא משלם**. השאלה בכתבה שאת מדברת עליה, היא הסטטיסטיקה. כמה מקרים כאלה קורים, מול כמה מקרים שפקידות סעד לוקחות מהאבא את הילדים, ומה החלוקה? האם הכתבה היא אדם נשך כלב או שהיא מייצגת? להתרשמות שלי, החלוקה באופן גורף היא שיש הרבה יותר סיכוי שהאמא תקבל משמורת בלעדית***, ויש הרבה יותר סיכוי שייקחו לו את הילד מאשר שיקחו לאמא את הילד. יש שטוענים שמדובר בהבניה של תפקיד האשה כאמא ובתקרת זכוכית, אבל זה כבר עניין אחר. *דרך אגב, שמת לב למה שאת כותבת? "העובדות הסוציאליות נוטות לאיים על האם במשמורת משותפת". לא ב"הן ייתנו את המשמורת לאב", אלא "משמורת משותפת". ז.א., כשמאיימים על גבר מאיימים שיקחו לו את הילדים, וכשמאיימים על אשה מאיימים שיתנו גם לגבר את הילדים. **היא לא העלתה אי-פעם, למיטב ידיעתי, סברה שאשה רוצה משמורת בלעדית כדי לקבל מזונות לילדים והשתתפות בשכ"ד. ***הכוונה למקרים עם מחלוקת, כמובן. יש מספיק מקרים שבהם יש הסכמה על המשמורת, וברובם המשמורת אצל האם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתוב שהיא 'בעלת משכורת גבוהה בשירות הציבורי'. ואם נניח ש'משכורת גבוהה' היא 'יותר מהשכר הממוצע במשק, אז היא חוייבה בדמי מזונות נמוכים להפליא - ביחס לזמן המדובר, בהכללה גסה ב-50% פחות מהמקובל הנמוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבה חוייב אבא שיש לו משמורת על הילדה *לשלם לאמא* דמי השתתפות עבור ביקוריה של הילדה אצל האמא. הנימוק של השופטת קובע חובה כללית לא-מותנית של האב לשאת בכל הוצאות גידול ילדיו. והנה הלינק לפסק הדין עצמו: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכתבה שדיברתי עליה הועלו דוגמאות רבות מספור, הופיעו אולי 7-8 מרואיינות שחשפו את סיפורן, ונאמר שיש עשרות כאלה בכל שנה (להערכת גורמים רשמיים ברווחה, לא להערכת העיתון שהוכחשה או משהו). זו בפירוש תופעה - התנכלות לאמהות חד הוריות שנמצאות על גבול העוני. * לא, לא. אז כתבתי בטעות. הן בפירוש מאיימות "ייקחו לך את הילדים", כלומר משמורת אצל האב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין איך את עושה את הקפיצה הלוגית מ"בפירוש מאיימות "ייקחו לך את הילדים"" ל"כלומר משמורת אצל האב", כאשר בתגובה 486139 כתבת: "למעשה, רק לפני כמה חודשים היתה ב"7 ימים" כתבה גדולה על נשים שילדיהן נלקחו או בסיכון להילקח מהן ל*מוסדות*" (ההדגשה שלי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי על שני מקרים שונים: 1. הכתבה, שתיארה תופעה בסדר גודל מסוים. 2. מקרים פרטיים המוכרים לי, שבהם היתה התערבות של רשויות הרווחה, נגד *האשה* הוגשה תלונה במשטרה (על הזנחה הורית ושאר סעיפים מפחידים, כאשר מדובר היה אך ורק בדרכי גידול שהאם והאב הסכימו עליהם בזמן חייהם כזוג). במקרה כזה, כל ניסיון לאי-שיתוף פעולה מצד האם הוביל לאיום כנ"ל של הפקידה (ייקחו לך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
* "העברת משמורת"! זה המושג הנכון. ציטוט (מעתיקה ממקור ארוך ומסורבל): ...כי אכן, יכול להיות שמישהו יגיד לה, למשל עובדת סוציאלית ורודת לחיים בחדר מוסק היטב, "אני אמליץ לבית המשפט על ליווי מקצועי בשבילך, את מאד פאנאטית ומאד מבוצרת. ואם תתנגדי כל הזמן למה שאני אומרת אני אמליץ העברת משמורת. זה מה שאת רוצה? חוץ מזה לילדה יכול להיות טוב אצל האבא. יש לו בית יפה, יש לה שם חדר יפה...זה מה שאת רוצה?" ... הן גם לא מהססות לאיים ב"משמורת משותפת" למרות שחוקית אין משמורת משותפת בכפייה אלא רק מתוך הסכמה. הדרך שלהן לכפות משמורת משותפת היא להחליט על הסדרי ראייה שהם על הגבול של משמורת משותפת. לא אכפת להן לקבוע שילד יישן כל לילה בבית אחר, ושפעוט יונק בלילות יישן יומיים בשבוע בלי אמו. הן משתמשות בחופשיות במילים "לילד יש שני בתים" או "הילד נחלק חמישים חמישים. לך יש רק חמישים אחוז". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתנכלות לאמהות חד-הוריות עניות. שנית, מה שחסר לי, כמו שאומר המנחה שלי כל פעם שאני כותב נתון בלי הקשר, זו הסטטיסטיקה. עשרות בכל שנה זה הרבה ביחס למספר האבות שסופג דברים דומים? זה מעט? ביחס למספר המשמורות? כמה מקרים של העברת משמורת מתרחשים כל שנה? בלי כל אלה, די קשה לדעת מה משמעותה של התופעה בתוך כלל מאבקי המשמורת. שלישית, בציטוט השני לעיל נראה לכאורה שמה שיש אליו התנגדות הוא משמורת משותפת, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. אני לא יודעת מה הנתונים הסטטיסטיים. איך בדיוק אפשר למצוא אותם באופן מדויק - לא ברור. ראשית, הרישום הוא של הרשויות, שלא תמיד מתעדות את הסיבה לסגירת כל תיק. שנית, כל סיפור כזה הופך לרשומון כמעט באופן אוטומטי. אתה זה שבוחר אם להאמין לעובדת הסוציאלית שההורים באמת היו מזניחים, או להאמין לאם שהאב באמת התעלל בה, או להאמין לאב שהאם באמת מתנכלת לו כי היא יכולה. לאיזה ציטוט אתה מתייחס? אם הכוונה לקטעים שהבאתי מדברי האם, מה שהקפיץ אותה לא היה ההסדר עצמו, אלא השימוש בקביעת העברת משמורת או משמורת משותפת כאיום, בתגובה לכל חוסר שיתוף פעולה שלה עם הפקידה. במקרה הספציפי הזה, מדובר באם שהוגשה נגדה תלונה במשטרה מצד הבעל, והיתה צריכה להוכיח גם שפיות, גם מסוגלות הורית, ולאחר מכן עדיין להמשיך להיאבק על המשמורת, וגם על דרך חינוך הילדים הראויה בעיניה (שנקבעה בזמנו במשותף עם האקס-בעל המתלונן). היא הצליחה בשלושת המאבקים הראשונים, וברביעי תש כוחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא תיאור מאוד סטנדרטי במאבקי גירושין. לרוב אמנם נגד האב*, אבל הדברים האלה קורים כל הזמן. מה לעשות, כמו שאמר לי חבר עורך דין פעם: "גירושין עם ילדים הם גירושים מלוכלכים בהגדרה". *יש סטטיסטיקה משטרתית על תלונות מהסוג הזה. השאלה כמה מהן נכונות וכמה הן חלק ממאבקי כוחות פתוחה. נצ"מ ד"ר פיני יחזקאלי טוען שיש מגמה של תלונות שוא בגירושין, ובמקרים מסויימים מעל 50% מהתלונות שמוגשות לתחנת משטרה הן תלונות שווא, אבל חסר לי מהנתונים שלו מה הסטטיסטיקה בחתך ארצי. בכל אופן, התופעה קיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמור לי מי הוא חברך... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא הסביר לי בדיוק למה הוא החליט בסופו של דבר שלא לעסוק בדיני משפחה לפרנסתו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עורכת הדין אשר ניסחה את הסכם הגירושין שלי ושל אם ילדי, וגם יצגה אותנו בבית המשפט לענייני משפחה, הסכימה לעשות כן רק בתנאי שהיא מייצגת את שני הצדדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדיניות נבונה אם שני הצדדים משלמים לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני הצדדים משלמים לה (יחד) פחות מאשר כל צד היה משלם לעו"ד שייצג אותו בנפרד. מהצד השני, יש לה *הרבה* פחות עבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יצאתם מרוצים מבית המשפט? (אתה והאשה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאפשר לצאת מרוצים מאותו בית משפט (פרט לקושי האובייקטיבי, השופטת גם התאמצה להעכיר עלינו את היום). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב לדעת שהשופטים העמוסים האלה יכולים עוד להקדיש מאמץ למקרים ספציפיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לשופט מגיע להנות קצת מהעבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח. תלוי מה פסקו לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כבוד השופטת, אני אדם אחר עכשיו, פתחתי דף חדש?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פוסקת לך סיכום הפרקים הקודמים בסיגנון LOST. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיגנון lost ? מה הכוונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, טלויזיה: http://www.free-tv-video-online.info/internet/lost/s... אני לא פוסקת עמוקה במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לא עמוקה? חכי שאספר לך את קורות חיי ב 7240 פרקים של 55 דקות כל פרק... ואני מבקש לפטר את הסניגור הציבורי ולדחות את הדיון עד שימונה לי סניגור חדש שילמד את התיק... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה לא. זה שאין כאן הרבה תגובות מעניינות לא אומר שתגובות משעממות לא יראו יותר משעממות. אם כבר, אז להפך. אם אין לך משהו מעניין להגיד, אל תגיד כלום (ואת הכלל הזה אתה יכול להסיק לגבי 27% מהתגובות שלך). תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשרכשתי דירה, עורכת הדין מטעם שני הצדדים היתה אמה של בעלת הדירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ופירושו של דבר שהגירושין ביניכם היו שפויים יחסית. כל הכבוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה שמשמורת משותפת תהווהה איום על הנשים? רוב הזוגות הגרושים שאני מכירה מתנהלים במשמורת משותפת מרצונם החופשי. זה גם נשמע הרבה יותר נוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, התכוונתי למשמורת אצל האב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבלי להיכנס לעובי הדיון ביניכם, כמה הערות שיש להן נגיעה לנושא: (קודם כל אם אתה כבר מחפש אנלוגיה, תמצא משהו יותר טוב מ"יורשת מיליונים וצייר דלפון". צייר דלפון - שיילך לעבוד ויהיה צייר אך ורק בזמנו הפנוי. ללכלך בדים זה לא ייעוד מקודש עד כדי כך שיש לו זכות לדרוש ממישהו לממן אותו, עם אקסית או בלעדיה ועם ילדים או בלעדיהם) חוץ מיורשת המיליונים האחת הידועה, האם יש בארץ מסה מרשימה של יורשות מיליונים נוספות, במספר המצדיק הסקת מסקנות לגבי ההגיון שבמנהגיה של מערכת המשפט? אגב, מהמעט הידוע לי, יורשות מיליונים (ברחבי העולם) בדרך כלל לא מתחתנות עם מנקי מדרגות ולא עם הומלסים. משום מה, הן בדרך כלל מתחתנות עם חתנים שמגיעים במצב טוב. אשר לשאר הנשים, אלה שאינן יורשות - לפי דו"ח השכר האחרון של מרכז אדווה שפורסם רק אתמול ונתוניו לקוחים בעיקר מ-2005 (עפ"י החדשות, המצב רק הורע מאז), פערי השכר בארץ גדלו בשנים האחרונות, שכר הנשים הוא בכי רע והאפליה המגדרית בתחום זה גדלה במקום להצטמצם (כפי המגמה המערבית). כך שלהוציא מקרה חריג או שניים שהובאו כאן, אין למערכת המשפטית שום הגיון וטעם להנהיג תשלום דמי מזונות ע"י נשים, כשגרה (בהנחה שמרבית הנשים העובדות בארץ הן שכירות ולא בעלות עסק). אוסיף רק עוד נקודה: על נושא הילדים הבוחרים לגור עם אביהם במקרי גירושין, כמופיע בסוף תגובתך, אין לי כמעט שום מושג מידע אישי - רק מקריאה כללית וממישהו שכתב כאן באייל, פעם (הוא כינה את האקסית שלו "כלבה אגואיסטית"). במקרה היחיד שכן הכרתי בחיים האמיתיים, הטענות של האב הגרוש, ש"הילדים רוצים לגור איתו", התגלו כעבור זמן-מה כטענות שקריות - ורק אז שיחזרתי את השיחות בזכרוני ונזכרתי שהוא נהג, ללא יוצא מן הכלל, לחזור על האמירה הזאת רק כשהיה לבד והילדים לא היו איתו ולא יכלו לשמוע את דבריו או להעיר את השגותיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משמורת ילדים אצל האם היא חובת-יתר לנשים, לא פחות משהיא זכות. לאבא הלא-משמורן יש זכות לבקר את הילדים אבל חובתו היא בד''כ כספית בלבד. אם יימצא תינוק בן שנתיים משוטט, בשעה שאביו הגרוש אמור לקחת אותו, עדיין יחקרו באשמת הזנחה את האמא... ממליצה מאוד על הספר ''הורות במשפט'', שבין היתר מדגיש את הנקודה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המגיבות לניקיהן עוסקות בזוטי הדברים ולא בעיקרי הטיעון: 1) נשים רבות נוטות להעליל על בעליהן במטרה להוציאם מהבית ולייצר לחץ לקראת ההליך המשפטי. המשטרה משתפת פעולה עם השיטה. בסופו של דבר זה נגמר בכלום, אבל גם בכלום מצד העמדת הצד המעליל לדין פלילי. אף אישה לא תורשע בגין תלונת שווא. 2) בביהמ"ש לענייני משפחה תקבל כמעט כל אישה משמורת על הילדים, בלי שום קשר להיותה נרקומנית, לדוגמה. בקשות למשמורת משותפת נדחות בהמוניהן. בתמיכה אידיאית ומגדרית של העובדות הסוציאליות. 3) דמי מזונות יושתו בהכרח על הגבר. תמיד. ללא התחשבות בנסיבות המשתנות. נשים פטורות. גם ללא קשר לנסיבות המיוחדות. מה שמראה כמה רקובה המערכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3) המערכת? או הנורמות? לא ראיתי המוני גברים מגישים בג"צים, פונים לח"כים ופועלים לשינוי החוק או התקנות בנושא1 (חוץ ממניפסטים של מפלגות הגברים הסהרוריות, תסלח לי, שהן שוליים שבשוליים). מוזר, כי באמת החד-סטריות של תשלומי המזונות פוגעת בהם בפעמים שבהן אינה צודקת. מדוע זה בעצם? אולי בגלל אמונות קולקטיביות המושרשות עמוק? אולי בגלל שלכל דבר יש מחיר (וכאן מדובר במחיר של ויתור על האמונה "אני המפרנס הראשי" או "אני לא תלוי באשה לפרנסתי")? כאמור, אני לא תוקפת - לדעתי לא צריכה להיות חד-סטריות גורפת בנושא תשלום המזונות. 1 כפי שראיתי, למשל, נשים פועלות להחזרי מס על תשלום למטפלת, הומואים פועלים נגד אפליה של בני זוגם ולסביות על הזכות לאמץ ילדים כחוק. שום דבר מזה לא נעשה בהפגנות או מכתבים לעיתונות. רק בג"צים תקדימיים שסימנו שינוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התעייפתי מכן. מסתבר שאין מצב בו האיילות מסוגלות להשיל מעצמן את תדמית היותן. הכל נשאר במגדר המסוים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שהבעיה היא באיילות אלא בך. דיברת בצורה גורפת החל מן התגובות הראשונות שלך כאן, תגובה 485598 ותגובה 485607, על דברים שניכר בך שאין לך מושג בהם, תוך הסתמכות על תיאוריות הקונספירציה וההלוסינציות התמוהות של אדם שחוסר האמינות שלו מוציא שם רע לחוסר אמינות. כך שהסמכות שלך להחליט מהם "זוטי" הדברים ומה לא "זוטי" - זה לא שהיא נפגעה, זה אתה שערערת אותה מראש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... וכבודו, כמובן, אובייקטיבי במאה אחוז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני כן יודע ש: 1. לאחרונה עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק שמשמורת משותפת תהיה הנורמה (או לפחות כך פורסם. ועדת שניט הגישה המלצות ברוח זו לפני כמה חודשים, למעט אם אני זוכר נכון מחברת 'הורות במשפט' שהתנגדה נמרצות). 2. אשה *אחת* הייתה אחראית לעתירה שהובילה את החזרי המס על תשלום למטפלת (אגב, אם נהיה נודניקים, זו פסיקה שמקדמת אינטרסים של נשים ממעמד בינוני-גבוה ומעלה על חשבון נשים ממעמדות נמוכים יותר. בניגוד להצעת החוק בנושא, שתיקנה את העניין על-ידי מס הכנסה שלילי, נחכה ונראה אם האוצר יישם משהו מזה). 3. חיפוש זריז הראה שהיו כמה בג"צים שעסקו בנושא המשמורת המשותפת (ונדחו מסיבות אלה ואחרות), שלא לדבר על אינספור מאמרי נגד ופעילות נגד מצד ארגונים פמיניסטיים\מזרחיים\רדיקליים (אין בהכרח חפיפה) כך שמסתבר שדווקא היו לא מעט כאלה שפעלו בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. יופי (בעצם אני ממש לא בעד זה, לא בגיל הרך). 2. לא צריך יותר מאחת. גם השוואת תנאים לבני זוג הומוסקסואלים היתה תולדת בג"צ של אדם אחד. גם כל שאר הדוגמאות שהבאתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחבל מאוד שנשים עשירות פועלות למען החזרי מס על תשלום למטפלת. רוב האמהות גם ככה לא משלמות מס הכנסה בכלל. היו צריכים לפקוח את העיניים ולבקש הטבה אמיתית: נקודות זיכוי במס עבור כל ילד *לאבות* כמו לאמהות, לכל האבות שמפרנסים ילדים (גרים איתם או משלמים מזונות). זה יעזור להרבה יותר ילדים, וזה הרבה יותר שוויוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה היא לעודד את האמהות לצאת לעבודה. איך השיטה שלך תעודד זאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך לעודד אמהות לצאת לעבודה. חוקי המס כבר עושים זאת בגדול. לדוגמה: משפחה עם שני הורים ושני ילדים. לפי בט"ל קו העוני למשפחה זו הוא בערך 6500 ש"ח. אפשרות א': כל הורה עובד במשרה כמעט-מלאה ומרוויח כמעט-שכר-מינימום 3250 ש"ח. המשפחה לא משלמת מס הכנסה בכלל. אפשרות ב': אבא מרוויח כמעט-משכורת-ממוצעת 6500 ש"ח ואמא לא עובדת. המשפחה משלמת מס הכנסה. גם באופן סטטיסטי, רוב האמהות לא משלמות מס. "מס הכנסה שלילי" הוא סירבול מיותר וכל כך עקום, שאין מי שיישם אותו. המטרה להוציא נשים לעבודה צריכה להתרכז באותם מגזרים שבהם יש בעיה - ערביות וחרדיות - ולא בשכבה הדקיקה של אמהות שמרוויחות מספיק כדי לשלם מס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קובעת גם מס הכנסה שלילי לאמהות שלא משתכרות מספיק. יצויין גם שמטרת הצעת החוק היא, במפורש, לעודד אמהות לצאת לעבודה. זיכוי לכלל ההורים הוא אמנם רעיון נחמד - בטח מבחינתי, אני אשמח לקבל עוד קצת כסף חזרה מהמדינה - אבל הוא יוביל לכך שההטבה תלך לבעל המשכורת הגבוהה יותר, לרוב הגבר, ולפיכך המצב יהיה בדיוק כמו היום - נושא החזרי המס\מס הכנסה שלילי לא יהיה תמריץ כלכלי לאמהות לצאת לעבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאב המשלם מזונות לילדיו אשר אינם נמצאים בחזקתו1 אני מקבל נקודת זכוי במס. http://www.mof.gov.il/itc/tfasim/PRINT/117.pdf פרק ו' סעיף שלישי. __ 1 אאל"ט זאת ההגדרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אישית אני בכלל בעד חופשת עבודה ארוכה יותר, קיצור שעות עבודה לאמהות/הורים וכולי - ולא עידוד היציאה לעבודה ושליחה למעון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין, רוב הדרכים להתפרנס לא יאפשרו טיפול בילדים קטנים בו''ז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני בעד מודיפיקציה של רוב הדרכים להתפרנס, מייד כשהופכים להורים. ראי החצי השני של תגובה 398724 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חופשת עבודה - התכוונתי לחופשת לידה כמובן (נראה לי שההריון פוגע לי בקורטקס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שונאת את הבדיחות הנשיות-שובניסטיות על הפגיעה השכלית הנגרמת ע"י וסת/הריון/הנקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי אלה אינן בדיחות כלל. אחרי הלידה היתה לי תקופה שלמה שבה התקשיתי לזכור מאיפה התחיל המשפט שאמרתי. או ליהנות מקריאת טקסט מורכב (בפעמים שבכלל טרחתי להביט בטקסט כזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ככה האמירה שלך מטרידה בעיני, אבל קשה לי להגדיר למה. אולי אני חוששת שיכלילו עלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבינה אותך. מה לעשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה זמן בערך נמשכה תקופה זו? האם בסופה חזרת למצבך ה'תקין'? האם יש לך איזה מידע בדבר השכיחות של תופעה זו? הסיבות לה? ועוד משהו - יש לתופעה הזו שם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טַפֶּשֶת הריון | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקור הכי "מדעי" שמצאתי (עייפה מכדי לחפש באנגלית): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חכי חכי, כשיגיעו הימים דבהם לא תוכלי עוד להיכנס להריון, תתקשי עוד יותר בדברים האלה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה היה בגלל חוסר השינה והעייפות הגדולה? למה לייחס את התופעות הטבעיות אלה, שקורות לגברים ולנשים במצבי דחק, לסיבות "הורמונליות-נשיות" דווקא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי לפעמים צריך לקרוא לילד (לעובר) בשמו. כאבי גב בזמן ההריון לא פוקדים את הגבר האחראי לסיטואציה בדרך כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה לא שייכת. התייחסתי לא לשינויים פיזיים הקורים בזמן ההריון, שהוא מצב פיזיולוגי האופייני לאשה בלבד, אלא לתיאור בתגובה 486450. כל מי שאחראי על גידול תינוק, בין אם זה גבר או אשה (ובלי קשר לעובדה הסטטיסטית שברוב המקרים זו אשה) ועושה את תפקידו בצורה אחראית - יסבול מחוסר שינה, מעייפות ומן התופעות הנלוות לעייפות (ירידה בכושר הריכוז וכו'), בלי קשר למינו או למינוני ההורמונים המיוחסים למינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן להניח כי שינויים פיזיולוגיים העוברים על נשים בזמן ההריון ולאחר הלידה - סוג של טראומות לכשעצמן - ישפיעו בהכרח על התודעה וההרגשה. בשונה לחלוטין ממצבם של גברים באותה הסיטואציה כשותפים פאסיביים לתהליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מכירה את הקטע בסרטים/ספרים, שבהם *ה*סימן להריון הוא הקאה? לי אף פעם לא היו בחילות בהריונות, אז קראתי קצת על הנושא וגיליתי שלרוב הנשים בעולם אין בכלל בחילות בהריונות. אבל - זאת נהייתה סטיגמה. אני פוחדת מסטיגמה של טיפשות. יש מספיק בעיות לאמהות בשוק העבודה גם בלי זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרוב הנשים בעולם אין בכלל בחילות בהריונות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לסטטיסטיקה אין הרבה ערך כאן. בהריון ראשון כלל לא הופיעו בחילות, בשני סבלתי מהן די הרבה. ההקאות שנראות בסרטים הן הצורה הקשה ביותר של בחילות, ושכיחות פחות ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גיליתי שאני בהריון בגלל סדרה של בחילות שתקפה אותי, בצירוף צורך דחוף ואבסולוטי בתפוזים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנתונים והסטיגמות מתבלבלים לפעמים. שתי נשים מהציונות הדתית שהכרתי מקשרי עבודה הן אמהות לארבעה וחמישה ילדים בהתאמה. ומדובר בבחורות בגיל שלושים וקצת, במשרה מלאה, תובענית. אז מצד אחד עומדת הקביעה ההגיונית כי הריונות מרובים מרפטים את הגוף, ומצד שני השתיים הללו במציאות נראות נפלא (ולבושות בשיק, הלוואי על כולנו). כנראה שהכלל היחיד שאפשר להחיל פה הוא שכל אחת מקרה פרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |