בתשובה לאלון עמית, 22/01/04 2:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
והטבעי, כמדומני, הוא הפחות שכיח משני האחרים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני סבור שהוא עדיין מנצח את המלודי, אבל אני לא בטוח. במוסיקת פופ מערבית אני די משוכנע שההרמוני אכן יותר נפוץ (גיטריסטים: במה אתם משתמשים יותר, ב-Em או ב-E?, כמובן בהנחה שאתם נוטים לנגן בסולם Am...). זה כך גם במוסיקה "קלאסית"? אולי היו תקופות בהן דווקא הטבעי לקח? מעניין לעשות סטטיסטיקה (בטח עשו כבר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי צבי צרי, נראה שהסולם המינורי ההרמוני הוא השכיח ביותר. וקצת על ההיסטוריה של הסולמות המינוריים: תחילה היה הסולם המינורי הטבעי (משום שהוא אחד מן המודוסים). הסולם המינורי ההרמוני נוצר בהשראת הסיום של הסולם המג'ורי הטבעי, שבו הצליל השביעי נמוך בחצי טון מהצליל הסוגר של הסולם. לפיכך בסולם ההרמוני המינורי העלו את הצליל השביעי בחצי טון כדי לקרב אותו לצליל הסוגר. השינוי הזה יצר מרווח לא רגיל של טון וחצי בין הצליל השישי לשביעי של הסולם, וכדי לסגור את המרווח הזה יצרו את הסולם המלודי, שבו גם הצליל השישי של הסולם הועלה בחצי טון, כדי לשמור על מרווח של טון בינו לבין הצליל השביעי. המרווח בין הצליל החמישי לשישי שהיה קודם חצי טון הפך כעת למרווח של טון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה - לא ידעתי. אפשר לשאול מי זה צבי צרי, ואיך מבטאים את שם המשפחה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צבי צרי הוא מלחין ישראלי ומורה לקומפוזיציה ולתיאוריה של המוסיקה. לפחות לפני כעשרים שנה הוא לימד בין היתר בקונסבטוריון של גבעתיים, ושם זכיתי להכיר אותו. אני מניחה שמאז הוא כבר פרש לגמלאות. לצערי, אני לא בטוחה לגבי הגיית השם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמוד: גם אני למדתי בגבעתיים 90% ממה שאני יודע על מוסיקה, אבל לא בקונסרבטוריון. :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שבמוזיקה אני לא מבין (הממונה על תיק המוזיקה בבית הגלילי עדיין לא נחשף למאמר), האפשרות שלי להגיב למאמר (המהנה, מעניין ומשכיל אפילו בורים כמוני) היא בתחום העברית. אינני מכיר את צבי צרי, אבל סביר להניח שמבטאים את שמו צוֹרי. המילה צָרי בעברית פרושה מַרפא, או תרופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צרי במובן מרפא זה במלרע, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא מלעיל וראה: סַעַר וָדֹמִי, צַהַל וּבֶכֶה, פֶּצַע וָצֹרִי, נַחַת וּדְוָי. (מתוך "זמר" - רחל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לוקח בחזרה את דברי, זה יכול להיות גם מלרע וראה: הַעֲבֵר יָדְךָ עַל חֶלְקַת שְׂעָרִי. בַּלֵּב – אֹשֶׁר שָׁלֵו, צֳרִי. (מתוך "אשר שלו" - רחל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לגמרי במקרה הוא קרוב של שני הננגים המחוננים לבית צרי, אז זמירה לוצקי (מתגובה 1218) אומרת את זה כפי שדורון שיער, והיא בטח יודעת. הנגנים המחוננים לבית צרי הם שני אחים - ניתאי הכנר, והלל הצ'לן, ושניהם מבצעים מהטובים ביותר שיש בארץ למוזיקה חדשה. במיוחד זכור לי ביצוע מרגש של הלל לקונצ'רטו לצ'לו של ליגטי. קוראי התווים כאן בוודאי ישמחו לדעת שהקונצ'רטו הנ"ל נפתח בנגינת צ'לו, שהוראת הדינמיקה שלה1 היא ppppp. לא יכולתי לנחש מראש מה ישמע לי כביצוע מוצלח של ההנחיה; אבל הביצוע של צרי נתן תשובה חד-משמעית. 1 על פי התוכניה. לא ראיתי את הפרטיטורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר שיש יש עוד מקום כזה, דווקא במוסיקה ה"ישנה". נדמה לי שזה אצל צ'ייקובסקי, בסימפוניה השישית. מישהו יכול לאשר או להכחיש או שניהם? |
|
|
|
|
|
 |
||
|
||||
|
צבי צרי הוא אביהם של התאומים הלל וניתאי. הייתי תלמידתו של צבי כשהיה מורה למוסיקה בית הספר שמעוני בגבעתיים, שם לימדה גם אשתו לאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צבי צרי הוא אכן אביהם של התאומים הלל וניתאי. יש לו גם שתי בנות: כנרת ופסנתרנית. היה לי הכבוד להתכונן באמצעותו לבחינות הכניסה לחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטת ת"א. הוא היה מורה בחסד. בזמנו היה מארגן קונצרטים בביצוע ילדיו, ושוב היה לי הכבוד להיות נוכח בכמה מהם. שמו הוצג נכון בתגובות שכבר פורסמו. צבי צרי פרסם מספר חוברות ללימוד תיאוריה, המצטיינות בפשטות ובדייקנות. בזמן לימודי אצלו (לפני כ-19 שנים), בנו הצ'לן השתתף בתחרות בספרד וזכה בה בפרס במקום הראשון. איש יקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. מחמם את הלב להיזכר שיש גם אנשים כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צרי קמץ קטן. היה לי העונג והכבוד להכיר משפחה זו אי אז בסוף שנות השבעים ראשית השמונים. אכן היו אלה נערים מופלאים שגדלו להיות אמנים דגולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל רחל זה מופיע במלעל עם חולם חסר. במילון אבן שושן זה מופיע במלרע ועם חטף קמץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר זמר מצטלצל אצלי (ובעוונותי, אני לא מצליח להפריד את המילים מהמנגינה של נעמי שמר) במבטא אשכנזי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר באופן מובהק מכיל המון מילים שהן מלעליות גם בהברה ספרדית. (בֹּקֶר, עֶרֶב, עָלֶיךָ, שָׁרוּ, סַעַר, דֹּמִי, צַהַל, בֶּכֶה, פֶּצַע, צֹרִי, נַחַת, מַעֲנֶךָ, הַשַּׁרְשֶׁרֶת, רֶגַע, שָׁבוּ, שָׁרוּ, אַהַב, זֶמֶר, אֶלֶף, אֹפֶל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כמה יוצאים מן הכלל, שבאופן מפתיע מאד כבר נדונו באייל, ראה הפתיל הזה: תגובה 150703 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייל הזה תמיד מהמם אותי. עוד מעט הוא יתנתק מרשת האינטרנט וייצור יקום משל עצמו. עדיין הפתיל ההוא לא מסביר איך החטופות הגיעו לקוף. מכיוון שהדוגמאות היחידות שהוזכרו הן ב-ק' וב-צ', אפשר לשער שזה בגלל שהן אותיות נחציות, שהיו בעבר בעלות משקל גרוני ניכר. איפה דוקטור קור כשצריכים אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילים שִבֳּלִים וצִפֳּרִים יש חטף קמץ בב' ובפ' בהתאמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתי קרובת משפחה שלי שנמנית על משפחתו של אברהם אבן שושן לפשר ההופעה של חטף קמץ באותיות לא גרוניות (גם כֻּתֳּנוֹת היא כזאת) והיא ענתה שזה פשוט כי ככה ניקדו את התנ"ך. לא סיבה מוצלחת במיוחד. מישהו מכיר מילה שמנוקדת בחטף פתח או בחטף סגול מתחת לאות שאינה גרונית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר טוב, את המילה "קריות" יש לנקד עם חיריק ב-ר', בניגוד לבקתות, לשכות וכו', רק כי כך היא מופיעה בתנ"ך (או, לפחות, *אפשר* לנקד אותה כך). שמעתי את זה פעם בתכנית של אבשלום קור וזו נראתה לי סיבה די משונה - סופר טעה פעם בהעתקה, ועלינו לגרור את טעותו עד היום. אני לא מצליח לחשוב על מקרים של חטף פתח או חטף סגול באות לא גרונית, אך ייתכן שיש גם כזו איפשהו בתנ"ך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי אלה דברי אלוהים חיים, ובפראפרזה על סיפור של אנדרסן, ''כל שאבא עושה, לטובה הוא עושה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות העתקה כנראה אין כאן, מכיוון שסימני הניקוד נקבעו בזמן שכבר היתה מסורת קריאה מקובלת. על כל פנים, ''קריות'' הנזכרת בירמיהו היא שם מקום. נראה לי שלא סביר להגביל את הרבים של ''קריה'' לצורה זו, גם אם מניחים שזהו פירוש השם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם נכון שמותר לנקד "קריות" (במובן הרבים של "קריה") עם חיריק ב-ר'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחומשים רבים יש אותיות לא-גרוניות המנוקדות בחטף פתח, אך לא כתקן אלא "לתפארת הקריאה". למשל, בברכת יצחק: "גשה נא ושקה לי בני" גם בפרשה אשר קראנו בשבת יש דוגמה אשר נשמטה מזכרוני. נזכרתי, הכוונה להפטרה: "קום ברק ושבה שביך בן אבינעם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה יש חטף פתח ב"גשה נא ושקה לי בני" וב"קום ברק..."? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשיניהם של ''ושקה'' ושל ''ושבה'', אבל רק בחלק מהחומשים. סופרים המנקדים במסורת התימנים, אשר אצלם ממילא אין הבדל בין סתם שווא נע ובין חטף פתח וחטף סגול, אינם מקפידים על החטף. בכלל אלו הרב מרדכי ברויאר, מגיה ''דעת מקרא'' ו''תורת חיים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חטף פתח ב''ושבה'' נמצא גם ב''דעת מקרא'' ו''תורת חיים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בס''ד במילים ''ושקה'', ''ושבה'', החטף נוצר משווא מרחף, שהשתנה לחטף-פתח בעקבות המתג ב-ו. לעומת זאת, במילה ''רצפת'' (במובן המקובל כיום, מופיע בתחילת אסתר), יש, לחלק מהדעות, חטף-פתח ב-צ'. (יש דעות שזה כדי להבדיל מהמילה ''רצפה'' במשמעות גחלים, כמו בישעיה ו') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה עשהאל המזמר ב"ויבינו במקרא"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"איפה דוקטור קור כשצריכים אותו?" נדמה לי שהוא פרופסור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחמישה לחמש בגלי צה''ל הוא מוצג כ ''דוקטור אבשלום קור''. (והדוקטור במלרע.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*ה*דוקטור אבשלום קור, בשבילך. כמו: הקיבוץ אפיקים, המלון הילטון. אלו אינם הקיבוץ של אפיקים, לא המלון של הילטון, ולא הדוקטור של אבשלום קור. מקרה גבולי: (ה)מלון המלך דוד. אפשר לטעון שכביכול זהו אכן המלון של האדמוני המקורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשידיעות אחרונות הוציאו אטלס עם ערים כמו ''מקסיקו- העיר'' חדשות כינה אותם ''ידיעות- העיתון''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אני צריך לציין שההבחנה על "המלון הילטון" אינה שלי, חלילה; שמעתי או קראתי אותה מבר-סמכא כלשהו, איני זוכר מי - אולי הדוקטור בכבודו. מה קורה ב"רבי עקיבא"? אני מניח שכמו "מר זליבנסקי" - מובלעת במבנה הצירוף התייחסות אל "רבי" כאל קידומת, ולא כאל שם עצם. (כשם שאינך יכול לומר "פשגתי אתמול מר אחד, זליבנסקי שמו", כך לא יכולת לומר "פשגתי רבי אחד, עקיבא שמו"; למרות שהיום זה נשמע בסדר, אבל אולי המילה "רבי" עברה שינויים ברבות השנים?). כמובן, כשרוב האנשים אומרים "דוקטור בוזגלו" הם גם חושבים באופן לא מודע על "דוקטור" כעל קידומת. אבל עדיין טבעי להתייחס אליו לפחות *גם* כאל שם עצם עצמאי. ב"מלון הילטון" ו"קיבוץ אפיקים" קשה לחשוב על "מלון" ועל "קיבוץ" כעל קידומות, או תארים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ''רבי'' כמו ''הרב שלי'', ''רבנו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי משהוא ימרף קיבצי מידי ויסים אותם איפה שהוא אם דוגמאות של המודוסים לאנשים שהם לא ממש מנגנים אם המיקלדת שלי היתה טקינה היתי מקליט בכיף את העשק אבל היא כאמור די מתה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבקשתך הנה הדגמה של המודוסים בתוספת סולמות נוספים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שהאתר הנ"ל התאדה, הרי קישור חדש (Save Target As) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומכיוון שגם האתר הנ"ל התאדה, הנה קישור חדש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשמת פטנט על השיטה לאדוי אתרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב התאדה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור עבר לכאן: http://www.dycom-il.com/m/modus.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכתובת הנוכחית: http://www.dycom-il.com/modus.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור מחזיר 404 not found | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וראה את אשכולית צמרת מינור הרמוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבע שנים עברו - אבל אם מישהו קורא אז: העלאת הצליל השביעי (בסולם לה זה יהיה) "סול" ל - "סול דיאז" נותנת תחושה יותר ברורה, חזקה של סיום. נכון כתבו לפני על היווצרות הגירסא ה"מלודית", והעלאת הצליל הששי שייתקרב אל השביעי. אבל: כשמבצעים את הסולם בכיוון הפוך, בירידה - אין (צורך ב-) תחושת סיום, ולכן מתבטלת העלאת השביעי, וכמובן העלאת הששי, ולכן הסולם המלודי עולה בנוסח אחד, ויורד בנוסח אחר (ה"טבעי"). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |