 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה עונה לי רק בערך. אני מנסה להבין האם ומה ייגרע ממעמדו של השוק-חופשיסט הטהור ביותר אם יסכים שמדובר במצב בלתי מאוזן. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה החופשיסיטית ( אם אני לא עושה כאן עוד קריקטורה) היא פנגלוסית - גם במצב של ''חוסר איזון'' , כל מנגנון בקרה נוסף רק יסבך אותנו יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השוק-חופשיסט הטהור יגיד לך (אני חושב) שמצבים כאלה, מצערים ככל שיהיו, הם הכרחיים וכל התערבות חיצונית רק מאריכה אותם. במקום שהקופאית המתוסכלת תעשה הסבה מקצועית למקום אחר רווחי יותר שיכול לתת לה תנאים משופרים, היא תמשיך לעמוד על השטיח האורתופדי בסופר ולעשות פיפי בצנצנת מאחרי הקופה בגלל שכר המינימום שנותנים לה בכפיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדברך על "חוסר איזון" את בעצם מדברת על "חוסר צדק" וזה מונח שאין לו שום רלוונטיות לנושא - אלא אם את מניחה שיש סטנדרט חיצוני/אלוהי של צדק. ביחסך את המצב הזה לשוק החופשי את הופכת את הכל לבדיחה. האם שוק העבודה בישראל הוא שוק חופשי? ואם הוא לא. האם לא ייתכן שאותו "חוסר איזון" נובע דווקא מאותם אלמנטים של התערבות ממשלתית שקיימת בתוכו? ואם זה אכן כך, האם יהיה נכון *להוסיף* עוד התערבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני מספר שנים התעורר עניין תנאי עבודתן הקשים של הקופאיות לרגע וככל שזכור לי, נדם מיד. זוג לקוחות, בעל ואשה, אא"ט, שמו לב שהקופאית המשרתת אותם אוחזת בגבה כאחוזת עווית (היא סבלה כאבים עקב העמידה הממושכת). הם בדקו את הנושא ולהפתעתם גילו שאין מדובר בעניין מקרי הקשור בקופאית אחת מסויימת, אלא בהוראת הנהלה גורפת האוסרת על הקופאיות לשבת - לעיתים במשך תשע שעות. בתגובה למכתב ששלחו השניים (אחר כך שלחו מכתבים גם לכמה עיתונים) למנכ"ל אותה רשת (לא זכור לי במדוייק, נראה שגם אז זה היה הסופרפארם), ענה המנכ"ל כי הנהיגו את הדבר ברשת בעקבות דוגמה של כמה רשתות אמריקאיות גדולות. מישהו החליט כי רשת שיווק בה הקופאיות עומדות - יוצרת אצל הלקוחות תחושה שהם מקבלים שירות אישי יותר וטוב יותר מאשר רשת בה הקופאיות יושבות (לא זכור לי אם נאמר שהתובנה הזו מבוססת על מחקר כלשהו או רק על האידיאות של איזה פסיכולוג שיווקי). איזה אלמנטים של התערבות ממשלתית אתה יכול לציין בהקשר זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"איזה אלמנטים של התערבות ממשלתית אתה יכול לציין בהקשר זה?" בעיקר העדר האלטרנטיבות שמאפשר למקומות עבודה עם תנאים קשים יחסית לנהל מדיניות העסקה לא תחרותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, כרגיל. אז כיון שאי אפשר לדעת כמה שנים יעברו עד שהאלטרנטיבות(?) יבואו, וכיון שהקופאיות אינן יכולות לאפסן את גבן היכנשהו, באילו שהם תאים אישיים, למשך שלושים-ארבעים שנה עד שיגיעו לגיל הפרישה - בינתיים כדאי שגורמים חיצוניים בעלי כוח (מצידי שיהיה חקיקה ממשלתית, דעת קהל, חרם צרכנים, ההסתדרות שסו"ס תצדיק את קיומה) יגרמו לרשתות האלה לשנות את תנאי ההעסקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, ההתערבות הקודמת גרמה נזק ויקח זמן עד שהנזק יתוקן (אם נפסיק את ההתערבות) לכן צריך להוסיף *עוד* התערבות כדי לתקן אותה מהר. מאוד הגיוני... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, נכון, כיון שמדובר לא רק בערימה מעורפלת של "עקרונות", אלא בבני אדם חיים. ומה עם הרשתות האמריקאיות שעפ"י דוגמתן הנהיגו הרשתות בארץ את תנאי ההעסקה חסרי ההתחשבות שלהן - גם שם, בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות - בן גוריון אשם בכל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זו לא אותה התערבות. אם יחוקק חוק שאומר ''אסור להעמיד קופאיות ברשת שמעסיקה יותר מככה וככה עובדים'' (למשל), זה לא יפגע בשום דבר באפשרות ''ליצור אלטרנטיבות'' - הרי אנחנו ממילא רוצים שהאלטרנטיבות יהיו כאלו שהקופאיות יושבות בהן, ולכן חוק כזה לא יפגע בהן. אז אולי דווקא יש היגיון. אולי. אי אפשר לפסול את זה על הסף כמו שאתה עושה, כשאתה מצמצם את טווח האפשרויות לפעולה ל''התערבות'' כשכל התערבות ''גורמת נזק'' בדיוק באותה צורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל חוק כזה יפגע בקופאיות אשר משכורתן תרד משמעותית. אם הדבר ינבע מלחץ ציבורי של אנשים שיסרבו לקנות, הרי שזו בחירה אוטונומית של כל אדם. אבל קביעה בחוק הינה פגיעה בקופאיות סתם, בלי החלטה אמיתית של הציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך חוק שכופה על המעביד לתת הפסקה לעובד כל כך וכך שעות גורם לירידת שכרו בצורה משמעותית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מקבלים שכר על זמן ההפסקה. ואם תאמר: אז שישלימו את השעות, תהיינה כאלה שלא יכולות או שמעדיפות לרכז את שעות העבודה והחוק לא יאפשר להן לעשות זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. נאמר: ההפסקות יהיו גם הן בשכר, כל עוד הן לא חורגות מהמכסה (שתהיה נורמלית יותר מאשר "עשרים דקות בשמונה שעות"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קופאית אשר תעיז לוותר על הפסקה תמורת תוספת במשכורת צפויה לשנת מאסר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל אולי מעביד שעושה את התעלול הזה כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אנחנו ממילא רוצים שהאלטרנטיבות יהיו כאלו שהקופאיות יושבות בהן, ולכן חוק כזה לא יפגע בהן" אז זהו שלא. זה אולי נראה *לך* כמו דבר שבלתי אפשרי שיהיה רצוי, זה לא הופך אותו לכזה. למעשה, על פי הידוע לי, יש יתרון *בריאותי* ובטיחותי בעמידה בסוג כזה של עבודה. הטעות שלך היא עקרונית, אני יכול להשתמש באותם טיעונים בדיוק לגבי כל סוג של מקום עבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון בדבר היתרון הבריאותי מופיע בהצטדקויות של המעבידים הנוהגים כך עם הקופאיות, ומישהו מהם גימגם משהו על ''מחקרים'', אבל לא הסביר באילו מחקרים מדובר ולא הביא שום סימוכין לטענתו. האמת היא שהמומלץ ביותר הוא עמידה וישיבה לסירוגין - לא עמידה לאורך שעות ארוכות ולא ישיבה כנ''ל (וגם אני לא אביא סימוכין, אם זה מותר למנכ''ל רשת, זה מותר גם לי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח לדעת את מה שידוע לך. אין לי ניסיון בקופאיות, אבל מעט השמירות שעשיתי בצבא שכנעו אותי שעמידה של שעות היא סיוט בזמן שישיבה של שעות היא סיוט קטן יותר. מה גם שכאשר מותר לך לשבת תמיד יש לך את האלטרנטיבה של לקום אם קשה לך. פרט לכך, אתה לא חושב שהטענה שלך היא בדיוק הפטרונות שאתה בדרך כלל יוצא נגדה? המעסיק *כופה* על העובדת לעבוד בצורה מסויימת כי זה יותר בריא עבורה? מי הוא שיקבע עבורה את זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכיבה, אגב, עדיפה. אבל בזמן שאתה שומר אתה צריך להשאר ערני וזה יותר קל כשאתה עומד. מעבר לזה, כשאתה שומר, אינך נדרש להעביר כל הזמן שישיות של "מי עדן" מצד אחד לצד שני. נסה לעשות זאת כשאתה ישוב על כיסא ותבין על מה אני מדבר. "פרט לכך, אתה לא חושב שהטענה שלך היא בדיוק הפטרונות שאתה בדרך כלל יוצא נגדה? המעסיק *כופה* על העובדת לעבוד בצורה מסויימת כי זה יותר בריא עבורה?" אתה מפתיע אותי, גדי. חשבתי שאתה מבין דברים בסיסיים כאלו. פטרונות תהיה אם ה*מדינה* תכפה חוק האוסר על עמידה1 של קופאיות בסופר מטעמים בריאותיים. למעסיק שמורה הזכות להחליט מה הוא רוצה לדרוש מהעובדים ולעובדים שמורה הזכות לא לעבוד אצלו. 1 או חוק האוסר על ישיבה, בהתאם לדעתך באשר ליתרונות הבריאותיים של כל שיטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למעסיק שמורה הזכות להחליט מה הוא רוצה לדרוש מהעובדים". אני לא מבין את ההבדל. בשני המקרים מדובר בפטרונות, ובשני המקרים לקופאיות שמורה הזכות לא לעבוד בסופר. אולי במקרה הראשון כופים על המעביד משהו וזה רע לדעתך, אבל לא ברור לי איך זה שונה מנקודת המבט של הקופאית. טיעון ה"ערנות" ודאי שאינו רלוונטי לדיון הזה (למרות שאולי לשמירות הוא כן), ונשאלת השאלה האם יותר קשה לעמוד שמונה שעות ברצף, או לעמוד חלק מהזמן ולשבת חלק מהזמן. אתה יכול להביא טיעון יותר טוב בזכות עמידה רצופה במשך שמונה שעות ברצף מאשר "נסה להזיז מי עדן בישיבה"? ניסיתי, אגב, ולא שמתי לב להבדל רציני. מה שכן, אני יודע שאם אני עומד שמונה שעות בלי לשבת (על מי אני עובד, חצי שעה), הרגליים כואבות לי, ועוד כואבות הרבה יותר מאשר אחרי הליכה של כמה וכמה שעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא מבין את ההבדל." אמרת קודם: "...אתה לא חושב שהטענה שלך היא בדיוק הפטרונות שאתה בדרך כלל יוצא נגדה?" והסברתי לך למה זו אינה הפטרונות ש*אני* יוצא נגדה. מה שאתה מביא עכשיו זה טיעונים אחרים לוויכוח אחר. אולי הדוגמה הזאת תעזור: בישראל יש חוק שאוסר על עישון במסעדות ופאבים. מנקודת מבטי, החוק הוא פסול (ופטרנליסטי) משום שהוא מתערב ביחסים וולנטריים בין האזרחים. לעומת זאת, לפני כניסת החוק לתוקף, היו מסעדות בהן אסור היה לעשן משום שבעל הבית החליט כך. מנקודת מבטי אין בכך כל פסול משום שלבעל הבית יש זכות מלאה לקבוע אם מותר או אסור לעשן במסעדה שלו. "אתה יכול להביא טיעון יותר טוב בזכות עמידה רצופה במשך שמונה שעות ברצף מאשר "נסה להזיז מי עדן בישיבה"? ניסיתי, אגב, ולא שמתי לב להבדל רציני." עשה את הניסוי הבא 1. שים כיסא ליד שולחן ארוך 2. שים משקולת של 10 קילו כחצי מטר מצד ימין לכיסא 3. עכשיו שב על הכיסא, קח את המשקולת ותעביר אותה כחצי מטר לצד שמאל חזור על הפעולה ללא הכיסא. אולי זה רק אני (ואני סובל מנכות ברגליים) אבל לי נראה שיותר קל לעשות את זה בעמידה. במיוחד אם צריך לחזור על כך הרבה פעמים. בכל אופן זו שאלה ממש לא מעניינת, אולי יותר בריא לשבת, אולי לא ועם כל הרצון הטוב אני רחוק מלהיות מזועזע, אני מבקר בלא מעט חנויות בהן בעל הבית עצמו עומד כל היום. אף אחד לא אמר שזה קל, אבל ייתכנו מקרים בהם זה נחוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אתווכח על הפטרנליזם, כי זה באמת לא במקום לנסות ולהגיד מה אתה חושב או נגד מה אתה יוצא. בכל מה שנוגע להעברת מוצרים כבדים, אני לא רואה הבדל - אלא אם צריך *להרים* את אותו מוצר, אבל אם איני טועה אף קופאית לא מרימה שישיות מי עדן, לכל היותר דוחפת אותן. אתה מתעלם כאן גם מכך שרוב עבודתן של הקופאיות אינן להזיז ממקום למקות את שישיות המי עדן של אנשים, אלא מוצרים כבדים כמו המילקי שלהם, ושעיקר הכאב לא נובע מהזזת המוצרים אלא פשוט מהעמידה הרצופה. לדעתי זו דווקא שאלה מאוד מעניינת. ראשית, אתה אמרת "למעשה, על פי הידוע לי, יש יתרון *בריאותי* בסוג כזה של עבודה". אם אתה טוען שזה לטובת הקופאיות, לפחות תנמק ברצינות. שנית, לא ברור בכלל למה "זה נחוץ". למעשה, זה לא נחוץ, ויעידו הסופרים שבהן הקופאיות יושבות. לכן, מה שקורה כאן זה שמכריחים אנשים לעמוד שעות ארוכות ברציפות (ולא צריך להזדעזע כדי להסכים שזו גרימת סבל מיותר לאותם אנשים) למטרות לא ברורות שעד כמה הוסברו מהצד המסנגר כ"בריאותיות/בטיחותיות" (?) ומהצד השני - כחלק מהמזימה הקפיטליסטית המרושעת לשפר פסיכולוגית את תדמית הארגון על חשבון הרגליים של כמה פיונים. מה שעצוב כאן הוא שאני נוטה לקבל את הפרשנות השנייה יותר מאת הראשונה. אגב, מהן אותן חנויות שבהן בעל הבית עומד במשך שמונה שעות רצופות מבלי שישב לנוח, לפחות בכמה הפסקות? אני לא זוכר אף חנות כזו מאלו שביקרתי בהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם אתה טוען שזה לטובת הקופאיות, לפחות תנמק ברצינות." אני עד כדי כך חד משמעי בעניין, מה גם שאני רחוק מלהיות מומחה בנושא. לפי איך שאני רואה זאת, התנועות שצריכות לעשות הקופאיות לא מתאימות לישיבה, בוודאי לא אם חלק מהתפקיד שלהן הוא לארוז1. בוודאי תסכים עמי שהראיות אינן חד משמעיות. "אגב, מהן אותן חנויות שבהן בעל הבית עומד במשך שמונה שעות רצופות מבלי שישב לנוח, לפחות בכמה הפסקות?" זאת לא הטענה בקשר לקופאיות. הן מקבלות הפסקות. זה כמובן משתנה בהתאם לעומס הקונים בחנות אבל בכל בית מרקחת שאני מכיר (ואני מדבר על בתי מרקחת שכונתיים) המוכר עומד, דוכני פלאפל, חנויות בגדים. למעשה, אין כמעט חנות שאני יכול להזכר בה, מלבד, נגיד, סנדלרים, שענים וכו. שהמוכר לא עומד. ויש גם את הטבחים שמבשלים בעמידה, המלצרים שעומדים, הולכים וסוחבים רוב המשמרת וכו... אולי הצורך בעמידה נראה מזעזע לעיתונאית אשר עובדת בישיבה או לסטודנטים למתמטיקה הרכונים על שולחן הכתיבה כל היום אבל חלק ניכר מהאוכלוסיה אכן נדרש לעמוד כל היום בצורה זו או אחרת. 1 עיקר הבעיה הוא הצורך בהטיית הגוף הצידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה אינה בעמידה נטו, אלא בעמידה רצופה בלי הפסקות. כשאני מבשל במטבח אני באמת מרגיש כאבי רגליים אחרי שעה וחצי, אבל אז אני יכול לשבת לכמה דקות. אם מישהו צריך, במסגרת העבודה שלו, לעמוד שעות ארוכות ברצף, זה לא טוב. אכן, מלצרים באמת עומדים כמעט כל המשמרת וגם להם חרא (תן טיפ גדול יותר בפעם הבאה), אבל לפחות אצלם אין ספק שזה הכרח, בניגוד לקופאיות (והם גם הולכים, מה שאני חושב שעוזר מעט - מהניסיון הדל שלי, *הרבה* יותר קשה לעמוד במקום מאשר ללכת). אני מסכים איתך שהראיות באשר לשאלה האם יותר בריא לקופאית לעמוד או לשבת אינן חד משמעיות, ולכן צריך לתת לקופאית עצמה לשפוט, ולאפשר לה גם לעמוד וגם לשבת, כרצונה. אני לא רואה איך זה פוגע בתפקוד שלה כקופאית. אם הקופאיות מקבלות הפסקות זה טוב. ממה שהבנתי, אחת הטענות כאן היא שהן מקבלות הפסקה אחת של חמש (עשר, חמש עשרה?) דקות במשך שמונה שעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ולכן צריך לתת לקופאית עצמה לשפוט, ולאפשר לה גם לעמוד וגם לשבת, כרצונה. אני לא רואה איך זה פוגע בתפקוד שלה כקופאית.'' אני מסכים. כאשר אפתח סופר, ללא ספק אאפשר לקופאיות לעמוד או לשבת כרצונן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיות שאתה מתאר נפתרות בצורה (כמעט) אידיאלית אם יש לקופאיות כסא גבוה, נוח, עם משענת נוחה ועם אפשרות להנמיך ולהגביה אותו לפי הצורך. כך זה בסופר השכונתי שלי, ובנוסף לכך עומדת בפני הקופאיות האופציה לשבת ו/או לקום עפ"י תחושתן הגופנית ורצונן, וכך הן עושות. לא עשיתי על הנושא מחקר מעמיק, אבל מן המעט ששמתי לב בימים האחרונים (בעקבות הפרסומים), ניתן לומר שכשהדבר תלוי בהן ובתחושתן ובחירתן - הן יושבות בערך 70% מהזמן, ועומדות בשאר. וכן, ניתן לשער כי המצבים שבהם הן בוחרות לקום תלויים במידה מסויימת בפעולה שעליהן לעשות באותו רגע, כגון העברת שישיות מי עדן (לא סחיבה אלא העברתם על פני לוח הגומי למשטח הנירוסטיה) וכו'. רוב העובדים הנוספים שאתה מזכיר - רוקחים וכו' - אולי עומדים חלק ניכר מן הזמן, אך הם אינם כפויים לעמוד כל הזמן במקום אחד, ומדי פעם הם יושבים. רוקחים, למשל, ניגשים אל המדפים השונים ולעיתים אל החדר הפנימי של בית המרקחת, ע"מ לקחת את המוצרים הנדרשים ללקוחות. כלומר - הם עושים חלק מזמנם בהליכה מתונה. קשה לי להאמין שכאשר עובד בבית מרקחת מתחיל את עבודתו, אומר לו בעל המקום כי *אסור* לו לשבת או לזוז מעמדתו שמאחרי הדוכן. כ*איסור* - העניין הזה קיים, ככל הנראה, רק ברשתות שיווק. ואגב, הטיעון בדבר הדאגה לבריאות הקופאיות הופיע אצל חלק מן המעסיקים כאשר נלחצו אל הקיר. מעבידים אחרים אמרו שזה כדי ש"הקופאית תשרת את הלקוח בגובה העיניים" - טיעון שאינו מובן לי. "מה זה "בגובה העיניים"? - הקופאית צריכה להיאבק עם הלקוח בהורדת ידיים או משהו כזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא "הפסקות". הפסקה אחת בת 20 דקות על שמונה שעות עבודה, שבמהלכה הקופאית צריכה גם לאכול. ולא תמיד מקבלים את ההפסקה הזו - תלוי בעומס. (ראה הכתבה שהחלה את הדיון) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בגלל שאין לך שטיחון אורטופדי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק מטעם המדינה אינו אמור לאסור על הקופאיות לעמוד אלא על המעבידים לכפות עליהן את העמידה. | |
|
|
|
|
 |
||
|
||||
|
בהיפר מור הדר גנים קופאיות עומדות וזה מגעיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא העמידה או הישיבה אלא השינוי. ישיבה בקופה שמתוכננת לקופאית עומדת (גובה המסוע) תגרום לאותן בעיות שגורמת עמידה ממושכת ליד קופה נמוכה מידי. המטרה של שוחרי זכויות העובדים צריכה להיות אחרת. במקום לאכוף על בעל רשת המרכולים להושיב או להעמיד את עובדיו, צריך להביא את החוק האזרחי למצב שבו בעל המרכול יהיה חשוף לתביעות נזיקין על נזק גופני שנגרם עקב עבודה ממושכת בתנאים ארגונומיים ירודים. אם החוק יאפשר תביעות כאלו, כמה תביעות יצוגיות וכל עובדי הדלפק ישבו על כסאות של ד''ר גב ושוחרי השוק החופשי באמת שלא יוכלו להתלונן על כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק לא מאפשר תביעות כאלה כבר עכשיו? או שמא הן חייבות להיות מופנות לביטוח הלאומי ולא למעסיק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אתנגד וכמוני כל אדם המתייחס בכבוד לחרות. אדם יכול לתבוע אדם אחר על נזק גוף רק אם היא נובעת ישירות מהנזק שהוא גרם ושהוא באמת גרם אותו. במקרה דנן, כאשר לפחות שליש מהציבור סובלים מכאבי גב, תביעה כזאת לא יכולה להצליח. בנוסף, העובד לא הוטעה על ידי המעסיק. הוא בחר לעבוד במקום מסוכן. רק עובד שיוכיח שלא היה מודע לכך שעמידה ממושכת גורמת לכאביגב יוכל להוציא קצת כסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם העובד יצליח להוכיח שכתוצאה מעבודה מאומצת בתנאים ארגונומיים ירודים שנגרמו ישירות ע"י דרישות של המעסיק וואי נכונותו לספק לעובד ציוד מתאים, האם לדעתך יהיה העובד זכאי לפיצויים? 2. מה אם נגלה שהמעסיק היה מודע לכך שעבודה בתנאים הללו מסכנת את העובד ולא חלק את המידע הזה עם העובד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) העובד היה צריך לעזוב את העבודה. איני מצדיק בשום פנים ואופן את המעביד, ומן הסתם הוא חייב בדיני שמיים, אולם כיצד נדרוש ממנו לשלם בדיני אדם אם העובד הסכים? הרי אין שליח לדבר עבירה. האם תדרוש מאדם לשלם פיצויים למפותה? 2) כאן מדובר על נזק שהמעסיק עושה ביודעין תוך הסתרת הנזק מהעובד. בוודאי שהמעסיק חייב לשלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא לא התייחסתי כלל לצדק - חוסר האיזון שדיברתי עליו הוא חוסר איזון בין היצע וביקוש. כיוון שהיצע כוח האדם גדול, תנאי העבודה של הקופאיות מורעים והן מתלוננות על מצבן. זה עומד בסתירה לטענה השוק-חופשיסטית שלפיה "זה נהנה וזה אינו חסר" - גם המעסיק וגם המועסק מרוצים ובעלי אינטרס לשמור על מקום העבודה; ואם לא כך הוא, ודאי יילך אחד מהם ויחפש לו שותפים לעבודה במקום אחר. עינינו הרואות שזה לא המצב במקרה זה - הקופאיות סובלות ובכל זאת נשארות בעבודתן. בנוסף, אשמח לשמוע אילו אלמנטים של התערבות ממשלתית קיימים במחלקת כוח האדם של רשת "יוניברס קלאב". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כיוון שהיצע כוח האדם גדול, תנאי העבודה של הקופאיות מורעים..." את בוודאי מתכוונת שהיצע העבודות נמוך. ואולי כדאי לברר למה המצב כזה? מדוע מוכנות הקופאיות לסבול תנאי עבודה מחפירים כאלו? מדוע אין להן אלטרנטיבה? האם מצב זה נובע מהעדר רגולציה בשוק העבודה או שאולי ההיפך, או שאולי אנחנו לא יודעים. מדוע "אשמת" השוק החופשי כל כך ברורה לך בעצם? "זה עומד בסתירה לטענה השוק-חופשיסטית" איך דבר המתרחש בשוק לא חופשי יכול לסתור טענה לגבי מה אמור להתרחש בשוק חופשי? "בנוסף, אשמח לשמוע אילו אלמנטים של התערבות ממשלתית קיימים במחלקת כוח האדם של רשת "יוניברס קלאב"." בוא נראה: 1. שכר - נקבע על ידי המדינה. 2. ביטוח לאומי, ביטוח בריאות ושאר מיני כספים הנזרקים לפח. 3. תקנות עבודה שונות ומשונות. אבל זאת לא הנקודה, השאלה המעניינת כאן היא מדוע היצע העבודות כל כך נמוך ומדוע את מייחסת את המצב לשוק החופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה שוב קורא דברים שלא כתבתי? אני לא *מתווכחת* עם תומכי השוק החופשי כרגע, ובטח שלא איתך. גם לא האשמתי את השוק החופשי במצב הזה. אפילו לא שאלתי למה הקופאיות מוכנות לעבוד כך. ב- תגובה 275563 שאלתי שאלה, די ברורה לדעתי (והבהרתי אותה עוד יותר בהמשך). ניסיתי להבין איפה בדיוק נגמרת התיאוריה השו"חית ומתחילה הדוגמה. הפסקה השנייה שלך מתחילה לענות לי ונסוגה שוב - אללי! - לתחום הטענות האוטומטיות היעקביות. כאלה אפשר למצוא גם אצל האוריגינל. יום נעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היצע העבודות כקופאיות נמוך, לא בגלל איזשהו כשל בייבוא חייזרים, אלא מכיון שזו עבודה נוחה יחסית לעבודות האחרות הקיימות בשוק, כמו בניין, סיעוד, מכירות, חקלאות. ברור שיש הרבה אנשים שמעדיפים עבודה כקופאי ולא ליד מכונת ריתוך. לכן השכר של הקופאיות נמוך ואפשר לדרוש מהן לעמוד 8 שעות. אם גם ידרשו מהן לעמוד בקור בלי מעילים (וגם זה עלול לעלות בדעתו של איזשהו איש שיווק זריז) ייתכן שהן תעדפנה בכל זאת לעבוד בבניין. כל אדם צריך לחיות עם המוסר שלו והמצפון הפנימי שלו. אם החברה תחשוב שעמידת קופאיות אינה מעשה ראוי היא צריכה להוקיע זאת על ידי החרמת מקומות כאלו או על ידי סירוב הקופאיות לעבוד במקומות אלו. משלא נעשו דברים אלו, את מסיקה שיש כשל ועלייך לאוץ לרוץ לשלוף את אגרוף הכפייה שלך מהכיס ולהתחיל לחבוט. ייתכן שיש חבר כנסת דתי שכאשר הוא רואה כשל הרבה יותר חמור, כמו אנשים שמעדיפים לאכול בשר חזיר במקום גלידה, כי זה יותר זול / יותר טעים / שניהם, הוא מסיק שהיד הנעלמה לא עובדת ואץ רץ להוציא את אגרוף הכפייה מהכיס כדי למנוע את האסון. שניכם צריכים להבין - בכפייה לא תבנו כלום. תתחילו לשכנע. הערה: אם יש משהו לא ברור בדברי אשמח להסביר. איני עורך את דברי ולכן הם יוצאים לעיתים מלאי שגיאים, לא ברורים ומחוספסים. עם הקוראים הסליחה והבקשה לדרוש הבהרות. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אווזה פותה, חיוך - "טיטינה, לקוח-שמחי-נא!" מעוות זוית שפתה, חיישן - "שביעות-רצון-לקוח", נעוץ, חורט, שורט, עמוק בגרגרתה, עמדה אל קופתה ולביתה עשתה. הגיע לקוח, ונוירוני טיטינה מעשה רוטינה - "טיטינה, אדיבות-געגעי-נא!: כרטיס לייף סטייל - יש? ומה עוד תבקש? - את כבד טיטינה מדיום רייר, על אש? - יש!" האמנם היא כה פותה האינג'ניירית, זו טיטינה, שאת נפשה ושתי בנות נשאה ממוסקבה, עיר ואם - ארצה פלשתינה? הגה לקוח עמוקות: "כבד טיטינה זה בסוף, במחילה, ואז נבדוק אם כה טעים הוא, לתהילה, אך קודם כל גליני נא, טיטינה - ישבנך, הכבר עינגו מגע כסא בערב סתיו נאה כזה, באל-דוראדו-פלשתינה?" "כסא? מה זה?", רעד אז קול טיטינה - "עברית שלי לא טוף: מתי אולפן בפלשתינה, אני לחטוף 'פידמיה של אנגינה, אולי היה שם קצת צפדינה, אולי להיות גם סקרלטינה - לא מבינה גדול, טיטינה, פרימיטיבסקית - הן תבינה." וצחוק לקוח אז הרעים עד כי קירות הכלבו עצבנית זעים נעים - "אחחח! אינסטיקטים כה בריאים לה, לזו הרינ-טינ-טינה שזה כשבע עשרה שעות כבר לא השתינה הפרנסה לשמור, חפצה האווזינה! הסכיתי ושמעי נא, לא לקוח, לא דובים ולא בלון - שפיון אני מטעם אל עליון - כן, שליח הבוסססס אני, טיטינה!! ואל נא תרעדי נא, את המבחן עברת, בעבודה נשארת, ואנו כאן מהפכנים ותיכף נקמבן כאן שוקחופשינא ועקב תחרות עם כלבו שממול, שדרוג כאן תעברי נא. מהיום, הסכיתי ושמעי נא - עבור לקוח שמרני תהיי ל"קופאית-עמדי-נא", בשביל לקוח אנרגטי - היי ל"קופאית-רקדי-נא" ללקוח החרמן, מבצע, רק במזומן: "קופאית-ישבן-חשפי-נא" ולחרמן שאין לו זמן: "קופאית-בואי-שבי-נא, ישבן-חשפי-נא ועניינים-מיד-סדרי-נא!" אה, זה לא לפי כבודה של הגרפינה הטיטינה? - יפה, שלום, התכבדי נא ועבודה בשוק של אבטלה קשה חפשי נא. אנחנו כאן לא נישא עוד כפיית חוקי הממשלתינה הן - "תחרות אין-גבול על לב לקוח!" בעולם חדש על דגל כאן חרטנו - לתפארת שוקחופשינא |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |