 |
|
 |
||
|
||||
 |
נתנאל, ראשית הרשה לי להביע את הערכתי מסגנון כתיבתך ומהדרך שבחרת לדון בנושא זה. ניכר כי עשית שיעורי בית לפני שניגשת לכתוב שורות אלה, דבר המוסיף תוקף ומהימנות לטענותיך. ולגופו של עניין: בתחילת המאמר כשעוד התייחסת לשלום חנוך ולשלמה ארצי חשבתי, לתומי, שבוודאי בהמשך השורות תציג משורר אחד או שניים שמייצגים את הימין שבקשת הפוליטית. ואכן בהמשך הזכרת את מאיר אריאל, רק שלהפתעתי הוא הוצג כאחד השייך כביכול למחנה השמאל. וכאן לאחר כמה דקות של מבוכה ובלבול הבנתי עד כמה המשורר אמביוולנטי. בעוד שאני גדלתי על מאיר אריאל הימני, השוביניסט, המתנשא... אתה ראית בו את ההיפך המוחלט. מהרגע הראשון שקראתי את דבריך חשבתי שתשתמש בו בהמשך דבריך כמשורר ישראלי המתייחס לערבים לא רק כאל דמויות שטוחות, חסרות פנים המהוות פרט שולי בתמונת נוף רחבה ומגוונת (בדומה לשלום חנוך ושלמה ארצי), אלא כאל משורר ישראלי, האומנם מציג ערבים בשיריו באופן עגול ופרטני, אך בבוז ובהתנשאות גמורה כיאה למשורר לא שמאלני, שההומניות המיוחסת לו, מוטלת בספק רב! וכמה שהדבר מפתיע, דווקא "שיר כאב" עוזר לי לחזק את טענתי: 1)"תפסה לה צעיר ערבי משכיל, דווקא אחד שהכרתי"- בפתח שירו מציג מאיר אריאל את הדמות הערבית עליה הוא הולך לכתוב בהמשך. השימוש במילה "דווקא" הוא שימוש מתנשא ומנוכר. כאילו רצה לומר: אף על פי שזה לא הגיוני כי אדם נעלה שכמוני יכיר ערבי נחות ובזוי, בכל זאת אני מכירו למרבה הפלא. 2)"ואיך שזה אוכל אותי עד קצות הציפורניים"- מאיר אריאל מתאר איך הוא אוכל ציפורניים מאי נחת מעצם העובדה ,שיקירת ליבו, יוצאת ומבלה עם ערבי. כאן מקבל אני את התחושה שאילולא היה מדובר בערבי יתכן והדבר היה מטריד אותו, אך לא עד כדי כך, רוצה לומר: מילא היא מתאהבת במשהו אחר, אך לא זה העניין, הבחור הוא ערבי! ברגע של חוסר אונים ממשיך אריאל את מבוכתו מבחירתה ערבי על פניו ועל כן הוא מוסיף ואומר: "אני לא יכול להקיף אישה שלוש מאות שישים וחמש מעלות..." כידוע אין יותר משלוש מאות שישים מעלות, משמע מאיר אריאל מנסה להדגיש עד כמה הוא לא יכול למנוע מאישה להתיידד עם אנשים זרים, גם כאלה נחותים וקטנים (הערבים), דמויות חסרות מימדים שלא ניתן כלל לראותם, המוצאים זווית בלתי אפשרית להכיר את בני מיננו. כמובן שאת זה הוא אומר בטון של ייאוש והתפלאות, כשהשאלה המתנוססת באויר היא כיצד הוא נתן לדבר, כביכול נורא כזה, לקרות. 3)"מורה באיזה כפר במשולש"- על אותו משקל של שימוש במילה "דווקא" משתמש כאן מאיר אריאל במילה "באיזה". שימוש במילים שכאלה נותן תחושה של בוז והתנשאות כלפי המגזר הערבי. מאיר אריאל ביהירות אין קץ מתייחס לכפר שממנו מגיע הערבי כאל עוד אחד מאותם כפרים ערביים עלומי שם, המפוזרים במשולש ללא הבחנה וללא יחודיות. 4)"לאן תגיעו הוא אמר, מביט בי בעיניים, החזרתי לו מבט, זרקתי ירושלים"- בשורה זו מאיר אריאל מנסה לנעוץ מסמר בחזהו של הערבי היושב מולו ומסתכל לו בעיניים. מטרתו היא בעצם לפגוע בו בחזרה, ועל כן הוא בוחר דווקא בעיר ירושלים, כדי להזכיר לו שעיר זו שייכת לו ולעם היהודי השולט בה. משום כך מהווה היא עיר מקלט גם בשביל אדם שיכור ושתוי כמוהו, כל עוד הוא יהודי! במידה מסוימת, ניתן לראות בשורה זו הצהרה פוליטית מובהקת של מאיר אריאל, שעיקרה הזדהות עם הימין הישראלי, עם אלה הדוגלים במדינה יהודית, שבירתה היא ירושלים המאוחדת! 5)"בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה"- התלבטתי אם לעשות שימוש בשורה זו כבסיס לחיזוק טענתי. האמת היא ששורה זו היא אמביוולנטית לחלוטין, שכן ניתן לפרש אותה פירושים מנוגדים: מחד גיסא מאיר נותן כאן כבוד רב לערבים בהיותו מכריז כי המילה שלהם היא תמיד תהיה המילה האחרונה, משמע הם הטובים מבין שנינו, ומאידך הוא פעם נוספת יוצר חיץ בינינו לבנם במטרה להזכיר שאנחנו והם זה שני עמים נפרדים בעלי תרבויות שונות (אנחנו מדברים בעברית והם מעשנים נרגילה) ולכן יש כאן רמיזה לכך שדו קיום איננו מתקבל על הדעת. אף על פי כן, בכל זאת התייחסתי גם לשורה זו מכוון שלטענתי שורה זו, מבלי להיכנס לפירושיה המנוגדים, מנציחה יותר מכל את תפיסת ה"אנחנו" וה"הם" של מאיר אריאל. עצם זה שמאיר אריאל בחר להציג אותם כחלק שאינו שייך לנו, הרי שהוא יוצר כאן אתנוצנטריות. יצירת שני מחנות, גם אם היא נעשת בפואטיקה ובשירה וגם אם היא נעשת ברמיזה או במובהקות אינה מתיישבת עם ערכים הומנים, סוציאליסטים, שוויוניים. אך היא בהחלט עשויה להתיישב עם לאומניות ופאשיזם. על כן, נתנאל, אני מצטרף למסקנותיך באשר לשירתם של שלמה ארצי ולשלום חנוך, אך כפי שאתה קרוב לוודאי מבין, אינני מסכים עם קביעותיך באשר למאיר אריאל. לתפיסתי, מאיר אריאל דווקא מייצג בשירתו את הצד הימני שבקשת הפוליטית. הנחה זו מביאה אותי להאמין, שמבחינה הומנית סוציאליסטית, רצוי היה אילו מאיר אריאל יצג את הצד הערבי בשירתו בדומה לדרך שבה בחרו חבריו לעשות זאת, על פני הדרך שבה בחר הוא לעשות כן. הם אומנם יצגו את המיעוט הערבי בבינוניות ובדרך אגב, אך הם לא לעגו או לחילופין בזו לו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין איך אותן שורות עצמן יכולות להתפרש אחרת בראשם של אנשים שונים. (לי לא הייתה מלכתחילה דעה ברורה על עמדתו הפוליטית של מאיר אריאל): 1. "תפסה לה צעיר ערבי משכיל, דוקא אחד שהיכרתי". מבחינתי, "דווקא אחד שהיכרתי" - פירושו שה"בגידה" כואבת יותר, וכך גם, "ואיך שזה אוכל אותי עד קצות הציפורניים". 2. "אני לא יכול להקיף אישה שלוש מאות שישים וחמש מעלות..." לי, המשפט הזה משדר, "אני לא יכול לתת לה את כל מה שהיא רוצה/צריכה," אולי כולל הריגוש שבזרות. 3. "מורה באיזה כפר במשולש". ודאי, הוא מנסה לגמד את יריבו: עניין רווח, לא? בהחלט לא שונה ממה שאפשר לשמוע בלשון פרוזאית מהרבה מאוהבים נכזבים - "עוד אחד כזה, בא מאיזה פיזדילוך"... 4. "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה" - אבל כאן בדיוק הניסיון הזה נכשל: אני, מאיר אריאל, נותן לה רק מלים. הערבי נותן לה גם משהו אחר. (שלא לדבר על זה שהנרגילה יכולה בהחלט להיות סמל פאלי: "לו יש גדול יותר"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני עשרים שנה בערך שמעתי את מאיר אריאל מדבר על השיר הזה (במסגרת אחד ה''מרתונים'' המהוללים של גל''צ, כמדומני), ואני זוכר אותו מתחיל את ההתייחסות שלו לשיר במלים ''אני מפחד מערבים''. נדמה לי שהוא הסביר שזה למרות דעותיו היוניות, אבל יכול להיות שאת זה אני הוזה מדמיוני הקודח. בכל מקרה - האמביוולנטיות לא נובעת רק מנקודות המבט השונות, אלא גם מכוונת המשורר כמו שהוא עצמו תיאר אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אני מפחד מערבים'' זו אמירה שיכולה ללכת לכיוונים שונים ומשונים. היא מאוד שונה מ''שונא'', ''מזלזל'', ''בוחל'' וכיו''ב. היא בהחלט יכולה להשתלב גם בפףירוש שלי לשיר. (וגם בפירוש של תומר, כמובן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה סרקסטי, אז הסרקזם שלך דק ואני אישית לא מבין מה אתה אומר. אם אתה רציני בקשר לפירוש שלך, אז בוא'נה בן אדם, זה פירוש די הזוי, אתה לא חושב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכנס קצת לאתר שלו, לראיונות וכתבות, משם תפנה ל"בואו לא נקרא לזה ויתור על הארץ". אתה עדיין חושב שמאיר אריאל זצ"ל ייצג את הימין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזה... ואולי אולי, סליחה על ההירהורי הכפירה הוא מדגיש דווקא את שבלניותם המחשבתית של דקדקני המחנאות. מהו בדיוק "שמאל" בישראל מעבר לקווים מדומיינים? מי הם הדמויות האלימות יותר ללא מסכות הPC? אז הבה נאמר את זה בצורה ברורה: 1.אריאל אמר לא אחת שהוא תומך בחזרה לקווי 49'. 2. אריאל היה ועדיין אחד מגדולי היוצרים האהובים על ממתיישבי ארץ ישראל ובמיוחד יש"ע. משפט 2 , לא סותר את 1 להיפך. מאידך, יש יסוד איתן להניח שלו בסעיף 1 היו תחלופי ספרות מ-49' ל-פוסט-67' אזי מעמדו של אריאל היה הופך להיות מתויג ולא במקרה כ"ימני" מובהק וחד-מחנאי. פרדוקס ?? הרי ה'נאורות' מחייבת לקבל אדם על כל צדדיו... אם נבדוק לעומק, המציאות כרגיל שונה לעיתים קרובות מההגדרות הפורמליות לעיתים ...ממש הפוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי הבעתי איזשהי דעה שבעולם לגבי נטיותיו הפוליטיות המשוערות של מאיר אריאל ז"ל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להתייחס לכך שאמרת ש ''מצאה לה צעיר ערבי משכיל, דווקא אחד שהיכרתי''הינו משפט מתנשא, לדעתי אתה טועה. בשיר נאמר שהיא ''מצאה לה צעיר ערבי משכיל'', עד כאן זה מובן. לאחר מכן כתוב ''דווקא אחד שהיכרתי'' פה השימוש בדווקא אינו ''מתנשא ומנוכר'' מכיוון שה''דווקא'' נאמר מפני שהכותב לא מכיר את העם הערבי והיא מצאה ערבי שהוא הכיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מציע למעשה קריאת פשט של השיר, ולדעתי בכך אתה מחמיץ את הכתיבה האירונית של אריאל, המשתמשת בהתנשאות של הדובר על מנת להציג את חולשתה. ובאשר להערותיך: 1. תפסה לה צעיר ערבי משכיל, דווקא אחד שהכרתי: השימוש ב"דווקא" נפוץ בדיבור כדי לבטא באופן עקיף (ולא-מודע) את הסתייגותו של הדובר מאדם מסוים בדיוק כאשר הדובר מנסה להגיד דבר-מה חיובי, כלומר זה מעין אנדרסטייטמנט שלילי. לחילופין, השימוש ב"דווקא" חושף את הסטריאוטיפים של הדובר כלפי מושא השיחה. בשני המקרים, המילה יכולה לבוא בשימוש בכל דיבור על "אחר". למשל, אפשר להחליף את "צעיר ערבי משכיל" ב"אתיופי ממרכז קליטה/בחור מעיירת פיתוח/רוסי ממושקף" וכן הלאה. 2. ואיך שזה אוכל אותי עד קצות הצפורניים: ברור שמערכת היחסים בין בת-זוגו של הדובר לבין הערבי מציקה לו; ומכאן העימות בסוף השיר בין השניים. אגב, משחק המלים המקסים בשורה "אני לא יכול להיקף אישה 365 מעלות" אינו מקרי, ובא להדגיש את חולשתו של הדובר במרחב (360 מעלות) ובזמן (365 ימים בשנה). 3. מורה באיזה כפר במשולש: אותו עקרון של סעיף 1. והשווה: "פועל באיזה מפעל טקסטיל/מאבטח באיזה קניון/פקיד באיזו עירייה". 4. לאן תגיעו ... ירושלים: ההתייחסות כאן באה לתת טלטול פוליטי לשיר, ובוודאי לא לחרוץ עמדה. וראה גם בית ג'. 5. ערבי עם נרגילה: אל תבלבל בין אתנוצנטריות (מושג אנתרופולוגי שאינו רלוונטי כאן), הומניזם (כולנו בני אדם) וסוציאליזם (כולנו זכאים לשוויון). אריאל מודה בכשלון הדו-קיום בדיוק מנקודת מבט הומנית, כאומר: הצעיר הערבי המשכיל הוא אדם בדיוק כמוני, מאחר ורגשי העליונות שלי כלפיו קרסו. ולסיום - איני חושב שניתן לומר על אמן "רצוי היה אילו היה מייצג את הצד הערבי" וכו'. אמנות אינה מצע מפלגתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מנקודה 5 נראה לי שאתה בעצם מסכים עם תומר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט לא. כנראה לא הבהרתי את עצמי, ולכן אדייק: תומר מבין את השיר ברמת הפשט, ומביא חמש נקודות מהשיר להוכחת עמדתו, לפיה אריאל אוחז בהשקפת עולם ימנית-פוליטית מוצקה. בתגובתי ניסיתי להראות שני דברים: א. לדעתי, אין להבין את ההתייחסויות המתנשאות כלפי דמות הערבי ברמת face value, אלא כאמירה אירונית על היהודי, הרואה את הערבי מבעד למשקפיים סטריאוטיפיים ואינו מבין את עצמתו. או במילה אחת: בהפוכה. ב. חלק מהמלים שאריאל משתמש בהן טומנות בחובן משמעות חברתית, ולא רק פוליטית: ההקטנה שנעשית ע"י "דווקא" ו"איזה" נעשית בעיקר בהקשרים רחבים של יחסי-כוחות בין קבוצות שונות בחברה, ולא יהיה נכון לתת להן משקל פוליטי גרידא בהקשר שלהן בשיר. מבחינת המהות, ההקשר הנכון של משפט כמו "תפסה לה צעיר ערבי משכיל, דווקא אחד שהכרתי" הוא המשפט "כמה מחבריי הטובים הם ערבים", כאשר את המילה "ערבים" אפשר להחליף בשם של כל קבוצת אוכלוסיה "נחותה" אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, אם הבנתי נכון, אתה מתכוון לומר שאריאל איננו הדובר בשיר, ולהיפך - הוא משחזר באירוניה את דבריו של דובר ישראלי סטריאוטיפי במצב המתואר. זה הסיפור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא בדיוק הסיפור, ונגיד את זה כך: א. את מה שרציתי לומר על השיר כתבתי במאמר עצמו, ו"הסיפור" - או לפחות הפרשנות שלי - נמצאים שם. ב. התגובה הנקודתית שלי לתומר נועדה להתמודד עם הניתוח שלו לשיר, שלדעתי היה פשטני. לכן קשה לי לענות לנסיון שלך לסכום את הכל בשורה אחת בהתבסס על התגובה הנקודתית שלי (שייתכן ולא נוסחה בבהירות מספקת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהסטריאוטיפים פה הם אצל המגיבים, לא אצל המשורר. האם יש איזשהו קשר בין דיעה פוליטית לבין תפיסת הערבים כבני אדם?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט אמור להיות קשר מסוים, אבל לא ברור שהוא אכן קיים תמיד במציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמור?! לפי מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ההטפות של השמאל נגד גזענות, אפשר היה לצפות שלא יהיה גזעני בעצמו. ולפי סירובו של הימין ללכת לקראת הפלסטינים, היה יסוד רב לחשוש שהם אינם מסוגלים לראותם כבני אדם - וממילא תופסים אותם בסטריאוטיפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ההתנשאות והפטרונות של השמאל(העליה של שרון להר הבית החלה את האינתיפאדה), היה יסוד רב להניח שהוא אינו מסוגל לראות את הפלסטינים כבני אדם. לפי ההטפות של הימין לראות בפלסטינים אנשים אמיתיים ולא רובוטים שמונעים ע''י דחפים, אפשר היה לצפות שלא יהיה גזעני. נוסיף לכך את העובדה שפתרונות השמאל (פרט לקיצוניים) כוללים הפרדה, וחלק ניכר מאנשי הימין תומך בפתרונות השתלבותיים, ונקבל כי לתגובתך אין כל קשר למציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה מסיק מטענות (אפילו שגויות כזו שהבאת) לגבי הגורם לאינתיפאדהף על פטרונות השמאל? על אלו הטפות של הימין אתה מדבר? ממתי פתרונות הימין הם "השתלבותיים"? |
|
|
|
|
|
 |
||
|
||||
|
חבר'ה שכחתם שורה חשובה, או שהתעלמתם ממנה במודע. "(...) תמיד נשאר לה סדק דרכו היא יכולה פתאום להתגלות". לדעתי הסדק עליו מאיר ז"ל מדבר, הוא איבר המין של הבחורה, דרכו היא יכולה להתגלות. המשך השיר מאשש את דברי במילים: "ועובר שב בא לוקח, כל מה שהיא רוצה לתת; היא רק חוטפת לעצמה עוד רגע אחד רוטט..." היינו, ברגע של התגלות האשה, הגבר בא ולוקח כל מה שהיא רוצה לתת - סקס, ומה שנשאר לה זו האורגזמה או בלשונו של המשורר "רגע רוטט". לסיכום, מאיר אומר שהוא לא יכול לספק/להשגיח/לגונן על אישה מכל הכיוונים, תמיד איבר המין שלה יכול להיות המוקש או המכשול שיפגע בקשר... בשיר זה לפי הקשרו, נראה שזהו הפירוש הנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיר אריאל היה קיבוצניק ממשמרות. אין אחד בתקופתו שהצביע ימינה מהעבודה בקיבוץ. לגבי הפירושים לשירים, הם פירושים לשירים, וגם אם בחלקם נכונים, מה שקובע אם אחד הוא ימני או שמאלני זה מה שהוא שם בקלפי, והוא שם שמאל. תמשיכו לנחש אותו, וכך גם הדלתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר כאב עובר ושב (כאב על העובר ושב) איזה מזל אני שר עכשיו ( שירת אלה ללא המזל) שיר כאב כל פעם חוזר ( שיר שחוזר על הכאב) תפסה לה צעיר ערבי משכיל (הממשלה מתמרנת בחסות ההשכלה) דווקא אחד שהיכרתי ( היינו חברים קודם שתומרנו) אפילו ראיתי את זה מתחיל ( נתנו בזה יד עד שהבנו) לילה אחד השתכרתי (שיכורי המלחמה) הרגשתי איך שזה זוחל לי ( המיניות מתפרצת אני מאבד את זה) מתחת לרגליים (בא לי הכל מהארץ שתחתיי) ואיך שזה אוכל אותי עד קצות הציפורניים ( הלבוש הדתי האטום) טוב אני לא יכול להקיף אישה 365 מעלות ( גם צדיקים יש להם מרווח לטעות) תמיד נשאר לה סדק ( חריץ הכנסת מזומנים) דרכו היא יכולה פתאום להתגלות ( קצת מפתיע אבל אפשרי) לכובר שב בא לוקח ( למי שהיכולת בידו) כל מה שהיא רוצה לתת ( לוקח מה שהיא אמורה לתת) היא רק חוטפת לעצמה רגע אחד רוטט ( היא רק תפסיד את האהבה שלה) צעיר ערבי משכיל עד קצות הציפורניים (אמיתי) צעיר ערבי שמסתכל ישר בעיניים ( מחפש בך אנושיות) מורה באיזה כפר במשולש (יודע איך חיים בשיתוף) משתתף בבימת חובבים מעורבת ( חובבים=חיבה לדבר. לא הפכו למקצוע) של המועצה האיזורית שלנו המעורבבת ( האיזורית = שעירבבו אותם למחוזות נפרדים) היא ואני יוצאים כבר די הרבה בעצם ( היא = שוב השלטון) יוצאים מהמסלול) איפה היא איפה פוליטיקה ( איפה היא ואיפה גישור) היא עוד בכלל מוצצת ( היא רק מוצצת משני הצדדים) משוגעת על תיאטרון (שחקנית) היא רק לא אחת מאלה אבל אם יש איזה חוג בסביבה אז למה לא אפילו עם אלה (היא לא שותפה אבל נדחפת לכל חוג) היתה הולכת למפגש פעם בשבוע (מפגשי ראווה לשלום) ההמשך ברור. מאיר היה גאון ואפשר למצוא בכל השירים אהבת ארץ טהורה. מובן מאילו שהמדינה לא הקימה מורשת לזכרו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוסיף את השורה הנפלאה אי שם במרחב נבחו כלבים לירח ( חלק מהתחרות של המעצמות שלחו כלבים לחלל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Salute her when her birthday comes. בוב דילן
For Halloween buy her a trumpet And for Christmas, give her a drum. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי המשפט: "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית, יושב ערבי עם נרגילה", דווקא מתייחס לזה שהערבי מתריס בפני מאיר אריאל, כמייצג היהודים, שבדר"כ היהודים לא סופרים את הערבים. כלומר, היהודים מדברים, מתכננים ופועלים בלי לקחת בחשבון את הערבים, אבל הם כאן, ואי אפשר להתעלם מהם כי זה בסוף מתפוצץ לכל החברה הישראלית בפרצוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוף כל משפט (5) - אני תמיד חשבתי, שהכוונה היא הדימיון בין השפה העברית והערבית, אולי רמיזה של הדמות בשיר, שמקורן של מספר רב של מילים בעברית, הוא מערבית - לדוגמא : צחוק (דחקה) אבטיח (בטיח) מדרשה (בית ספר-מדרסה) וכו'... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די בטוח ששלושת המילים שנתת יש עדויות בעברית לפני שיש עדויות כלשהן למשהו בערבית. כמובן, שתי השפות הן ממשפחת השפות השמיות, ויש ביניהן המון המון משותף. אבל שאילה מהערבית לעברית היא בעיקר לסלנג. הדוגמה האהובה עלי, אחרי שהבנתי איך היא באה לעברית, היא ''בא לי''. ובנוגע לשורה של אריאל, לדעתי היא כוחה הוא באניגמטיות שלה, וכשלעצמי אני לא מחשיב אותה מוצלחת במיוחד, אבל קשה להתווכח עם ההצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שלושת המילים"?? ירדן, עליך אני מתפלא! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר לא מתפלא )-: | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |