בתשובה לחן שפירא, 16/10/02 14:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שאפילו בוועדה מבינים שזה לא פס ייצור - אחרת הם היו מציעים הכנסת פועלות מתאילנד למפעל. גם הביקורת של חברות הכנסת (הועדה "שוללת את זכות האשה על גופה"? כיצד?) קצת מצחיקה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פועלים מתאילנד זה בחקלאות. (מהפיליפינים - סיעוד, רומניה וסין - בנין). כמעט ואין פועלים זרים בתעשיה. אבל אולי, כמו בתעשית הטקסטיל יעבירו את המפעל לירדן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מנת ליצר עוללים יהודיים, עפ"י ההלכה, צריך פועלים מתאילנד ולא פועלות. המשריצות הסדרתיות צריכות להשאר אמהות יהודיות, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגזמתי בניסוח שלי כנראה. אין כוונתי שהכנסת שוללת את זכות האשה על גופה. הבעיה היא שהכנסת מתיחסת לילודה באופן מאד צר, כפתרון לבעיה דמוגרפית. וכאשר מסתכלים על ילודה כעניין דמוגרפיה נטו, זה קצת נראה כמו תעשיה שמנסה להגדיל ייצור. אולי לא על ידי פועלים מתאילנד, אבל על ידי נסיונות לשכנע את הפועלים הקיימים להגביר את קצב הייצור. ילדים זה עסק די מסובך, אפילו אם מישהו אחר מגדל אותם. ישנן סיבות רבות ומורכבות לירידה במספר הילדים במשפחה בחברה המערבית. ישנן תוצאות לוואי רבות להגברת הילודה (למשל הוצאות בריאות, אבדן ימי עבודה של ההורים, צפיפות אוכלוסין, מקומות עבודה, וכו'), ולהסתכל על כל העניין מזווית של "חסרים X ילדים יהודים. פועלות, חזרו לקו הייצור!", הוא מגוחך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם רואים את קצב הילודה כחלק מהתמונה הרחבה, זה לגיטימי להקים ועדה שתתרכז בקטע אחד שלה. אני חושב (מקווה) שהועדה לא תחליט להסתובב עם השלטים ''פועלות חזרו לקו היצור'' ברחובות, אלא תפעל יותר בכיוון של ההצעות הפרקטיות שהעלית למעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגיטימי לחלוטין להקים ועדה לכל עניין. אבל זה בעייתי ויוצר בעיות. גם הקו הפרקטי שלי יוצר בעיות רבות. עצם גידול האוכלוסין יוצר בעיות שאני מקווה מאד שישכילו לחשוב עליהן מראש. אביא כדוגמא את שנות החמישים. מישהו החליט שצריך X יהודים בישראל. בגלל סיבות שונות, רוב יהודים אלו היו יהודי מרוקו, ואכן התחילו לייבא יהודים ממרוקו בהמוניהם. נראה ששיקולים כמו כלכלת המדינה, מקומות מגורים, חינוך וכו' לא עלו - השיקול הדמוגרפי היה השיקול היחיד. התוצאה הייתה זריקת המשק הישראלי לתקופת הצנע וגרימת טראומות ליהודי מרוקו שמשפיעות עלינו עד היום. אני מאד מקווה שמישהו למד מהניסיון (אולי בניזרי?) ומבין שהסתכלות דמוגרפית בלבד לא תעבוד וצריך לחשוב על כלל הגורמים במשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיוות אחד משמעותי: לא סתם ישראל החלה "לייבא יהודים ממרוקו", ניסוח מתנשא ומבזה היוצר את הרושם שיהודים אלה היו רובוטים חסרי רצון. היא הייתה מוכרחה, על פי ערכיה שלה, לפתוח את שעריה לעליית הצלה של ציבורים יהודיים שהקרקע בערה תחת רגליהם; ועם כל הליקויים והשגיאות, ההיסטוריה הצדיקה החלטה זו. תיזכורת: יהדות מרוקו נמצאה במשבר מתמשך, ומעבר לתנאים הכלכליים הקשים, כבר פרצו פוגרומים (אוג'דה 1949). גל העלייה השני ב-1956 היה בהקשר של החרפת המאבק האנטי-צרפתי במגרב, כשהכל כבר העיד על כך שהקיום היהודי הגלותי שם נקלע למבוי סתום ועתיד להישחק בין הקולוניאליזם הצרפתי, המלוכה השמרנית והאיסתיקלאל הלאומנית הפאן-ערבית. נכון, גל העלייה השלישי ב-1961/63 אורגן כבר בלי מצוקת זמן ובהסכמה עם המלוכה, אבל רק אחרי שזו קיבלה החלטה אסטרטגית להיפטר מהיהודים; אחרת היא הייתה משתמשת בהם כשעיר לעזאזל במאבקים של שנות ה-60. אותו הדבר תקף לגבי עליות תימן, סוריה, לוב ועיראק - וכן גם פולין, הונגריה ורומניה. הלב נחרד למחשבה מה היה קורה להם חלילה אילו היו נלכדים במקומותיהם: התימנים היו מושמדים במהומות 1949 ונעלמים כקהילה לכל המאוחר במלחמת האזרחים; יהודי לוב וסוריה היו מחוסלים בפוגרומים, כמו אלה שכבר פרצו ב-1947/9; יהודי עיראק היו נטבחים במעשי הטבח ההמוניים שליוו את מהפכת 1958-63 ושרידיהם היו זוכים לחיות תחת שלטון הבעת' של צדאם, שנפתח ב-1969 בתליות פומביות של יהודים. זו הייתה האלטרנטיבה האמיתית, ההיסטורית, לעליית ההצלה ההמונית; במציאות לא הייתה אופציה של עלייה מסודרת בניחותא לפי אפשרויות הקליטה. מדינת ישראל עמדה בסופו של דבר ביעודה הציוני;מובן שתוך כדי כך התחזקה והתעצמה. בחשבון היסטורי אמיתי לא הייתה סתירה בין שני הדברים אלא להיפך, הם השלימו וחיזקו זה את זה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |