 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הבנתי. יש איזה טיעון לטובת לקבור מישהו בבית-קברות שהוא לא רוצה להיקבר בו? אבל, אני מניח שאתה מתייחס לבעיה יותר רחבה. בדמוקרטיה קיים פרדוקס. מצד אחד, אנחנו שואפים לסובלנות ופלורליזם, ומצד שני אנחנו כופים את הפלורליזם גם על מי שלא מאמין בו. השאלה היא עד כמה רחוק אנחנו לוקחים את זה. ארז, למשל, מאמין שכל האמת מצויה בידיו ולכן יש הגיון בלגנות (ואולי לכפות על) מי שלא מאמין באמת זאת את דרכו. אני, לעומת זאת, מאוד לא בטוח בדברים שאני מאמין בהם, ובכלל לא ברורה לי הזכות שלנו (או של המדינה כנציגה שלנו) להשפיע ו"לחנך" קהילות אחרות. הגבולות בין כפיית שוויון לבין התערבות לא-מוצדקת ביחסים בין אנשים וקהילות לא כל כך ברורים לי, אבל זה רק גורם לי לעקוב אחרי הדיונים כאן בעניין רב. (חזרת מחופשה?) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בדיוק היתה השאלה ששאלתי: עד כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת בכפיית הפלורליזם הזה? מה נעשה אם ציבור מסויים - לא תמהוני אחד או שניים אלא ציבור שלם, על חכי"ו ורבניו - יתבע שמר ליבוביץ' לא ייקבר, בבוא יומו, בבית הקברות העירוני מאחר והוא יפריע את מנוחת השכנים? מחד - דרישה מקוממת ומרגיזה, ומאידך מי אני שאכפה על אחרים את שכניהם לנצח? הפתרון לפיו המתנגדים הם אלה שיכתתו את עצמותיהם לבית קברות אחר אינו ריאלי (למרות שכנראה זאת תהיה העמדה שלי אלא אם כן הדיון כאן ייתן לי רעיונות חדשים) מאחר והוא יגזור על בני משפחותיהם נסיעות ארוכות. (חזרתי משתיקה זמנית ובלתי מחייבת, עפ"י דרישת הקהל שהציף את תיבת הדואר הבלתי קיימת שלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה להגיד לי, שנעלם מעיניך ההבדל הפעוט שבין בית קברות לבית כנסת? (רמז: מת לא יכול להפריע למתים אחרים. חי יכול להפריע לחיים אחרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא נעלם מעיני, אבל אולי נעלם מעיניו של אותו ציבור עליו אני מדבר. להזכירך, חלק מהציבור הזה החל לאחרונה במנהג של קבורה נפרדת לנשים וגברים (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2156095,00.h...) בטענה של "חיבוטי קבר". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לאנשים שמאמינים בדברים /כאלה/ בטח יפריע לשכב ליד ליבוביץ' ג'וניור. אבל זו כבר (בעיניי) מופרעות של ממש. ואילו את ההסתיגות של המתפללים בבית הכנסת אני עוד יכולה להבין (אבל לא את ה"פסק" של הרב!) הבהרה: אין לי שום קשר לבתי-כנסת. ואני גם מעדיפה שגופתי תישרף. ולכן אני בהחלט חסרת פניות פה, לשם שינוי :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יורשה לי: השאלה ליד מי לנוח בבית הקברות חשובה - או לא חשובה - למתים, אבל המתים הללו הרי זוכים כידוע פה ושם גם לביקורים. כלומר, שהשאלה ליד מי ינוח נפטר פלוני חשובה לא פחות - ואולי יותר - מבחינת אלה שטרם הפכו דיירי קבע במקום השקט הזה. כך למשל, אני לא משוכנע שכל אחד שבא לבקר את יקירו המת יתמלא גאווה אם השכן שלידו היה אדם ידוע לשימצה - או שנרצח במלחמת כנופיות למשל - עד שנפטר לבית עולמו. הלא כן ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות, לי לא היה מפריע מי השכן המת של יקיריי המתים. כל עוד שלא קורה שאתה ומשפחת הגנגסטר מגיעים לביקור באותו רגע, והם יורים זה בזה על הקבר של יקירם, ואתה נאלץ לתפוס מחסה לפני שגם אתה תצטרף ליקירים המתים, מה אכפת לך מי המת, ומי מבקר אותו? זה מתחיל להישמע קצת ביזארי, הפתיל הזה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל המוות הוא חלק מהחיים, לא ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו שאלה פילוסופית. אתה באמת רוצה שנתחיל עכשיו להגדיר מה זה "חיים" ומה זה "מוות" ומה היחס ביניהם? (אני כבר רואה איך הלוגיציסטים מגיעים לפה בדהרה...) באופן מעשי, אי אפשר להרשות יותר מדי שגעונות בתחום הקבורה. מי שכל כך בררן לגבי שכניו למוות, שישלם על חלקה פרטית, בבית קברות פרטי, ולא יבלבל את המוח לאנשים מה..שורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגדה נאה מספרת על רבי חיא הגדול ורבי יונתן שהיו מהלכין לפני מיטתו של ר' שמעון בר יוסי בר לקוניא. והיה רבי יונתן מפסע על הקברות. אמר לו רבי חיא הגדול:כעת הם אומרים למחר הם אצלנו,והם מצרים(מצטערים) לנו. אמר לו(ר' יונתן):וכי יודעים הם כלום,ולא כן כתוב,"והמתים אינם יודעים מאומה" (קוהלת ט:ה). אמר לו(ר' חיא הגדול):לקרות(לקרוא) אתה יודע,לדרוש אין אתה יודע. אכן קריאת פשט מעלה בכל אדם את הבנתו של ר' יונתן. אך ר' חיא הגדול מתיחס לפסוק השלם ודורש בצורה ההופכת לחלוטין את משמעות הפשט. הפסוק השלם ממנו ציטט ר' יונתן הוא: "כי החיים יודעים שימותו,והמתים אינם יודעים מאומה,ואין עוד להם שכר ונשכח זכרם".(קוהלת ,שם). הדרש כאמור מעלה משמעות הפוכה לטענת ר' חיא הגדול. מיהם החיים היודעים שימותו? לא,לא אנו המהלכים כאן ועכשיו.החיים הם דווקא המתים,אלו הצדיקים שאפילו במותם נקראים חיים,במיוחד על רקע העובדה שכמי שמכירים הן את החיים והן את המוות הם ניחנים בפרספקטיבה שחסרה לנו המהלכים בכאן ועכשיו. ומיהם שהחיים(הצדיקים המתים)יודעים שימותו? המתאבלים,שעוד מעט ימותו גם הם,אנו. ומיהם המתים שאינם יודעים מאומה? המתים הם הרשעים החיים פיזית,אך אפילו בחייהם קרויים מתים,משום שאינם ניחנים בראייה עמוקה,בפרספקטיבה על מה שמעבר לכאן ולעכשיו,ולהם לא יהיה שכר, וזכרם ישכח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אגדה נאה. מה שמראה שהחוויה האינטלקטואלית האמיתית היא היפוך הפשט בעזרת הדרש (בליווי תנועה מתאימה של האגודל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "הראש של האישה מקביל לרגליים של הגבר בחלקה השניה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שזה ניסוח משונה שמנסה להגיד ששני הנפטרים מונחים כשראשיהם לאותו כוון, כך שראש האישה סמוך לרגלי בעלה. אם הוא לא דרך עליה מספיק בחייהם, ניתנת לו אפשרות לתקן את דרכיו בעולם הבא. כמו כן, השיטה הזאת מפחיתה את הסכנה שראשיהם יתנגשו במקרה של חיבוטי קבר עזים מהרגיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל מקרה, ובכל בתי הקברות מקפידים, למיטב ידיעתי, שלא לקבור גבר ליד אשה שאיננה אשתו - ולהיפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אכנס לבעיות של הגות מדינית שאני לא אוכל לצאת מהם אח"כ, אבל בכל זאת, מעבר לשאלה של "מי אני שאכפה", במחשבה שנייה – אני לא כל כך בטוח שאני רוצה לכפות. אני רואה ערך בגיוון. בכל מני עמדות מחשבתיות, גם כאלו שסותרות את שלי, ובקיומן של קהילות שונות שמוקמות לכל מני מטרות. אני לא רק סובלני כלפיהן – אני רוצה שהן יתקיימו. לכאורה, זאת עמדה לא הגיונית: אם אני חושב שעמדותיי הליבראליות-הומניסטיות נכונות, אני צריך לשאוף לכך שכולם יאמצו אותן (לגיוון יש ערך אם הכל טוב באותה מידה, לא אם דבר טוב מהשני). אבל למעשה, אני חושב ששום מערכת-ערכים או הסדרים חברתיים לא מביאים לידי מימוש מלא את הפוטנציאל הגלום באדם. גם מערכת ליברלית-הומניסטית היא "שפה" מגבילה, ונוח לי לדעת שהיא לא האפשרות היחידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, מצידך זה בסדר אם לא יאפשרו לקבור את ליבוביץ' בחלקה רגילה בבית הקברות הסמוך למקום מגוריו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך הנחה שהשאלה לא הייתה צינית. כל זמן שיש לחברא-קדישא מונופול על הקבורה בסמוך למקום מגוריו יש עם זה בעיה. חברא-קדישא מייצגת את המדינה (המונופול שלה מטעם המדינה) ולכן אני מצפה לשוויון כלפי האזרחים, כפי שאני מצפה ממוסדות המדינה, דבר שלדעתי התארגנויות אזרחיות לא מחוייבות לו. ברגע שאין מונופול אני לא רואה מה הבעיה. רוצה מר לייבוביץ' להקבר במסגרת הקהילה - יטרח ויתחבב עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ככה רוב הסיכויים שלא יקברו אותו בחלקה רגילה בבית הקברות הסמוך למקום מגוריו, אלא אם כן ישנה וישליש שלמונים לידי החברה קדישא. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |