בתשובה לדפנע, 17/09/00 13:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן, הצבעת על הבדלים רבים בין מקרהו של רבין ז"ל לבין מקרה דרעי, אולם בכך אין כל רבותא. ברור שרבין נרצח ודרעי "רק" נכנס לכלא, ברור שנאומה של נועה היה הספד וזה של דסי לא. אז מה? לא די להצביע על הבדלים, אלא צריך להראות האם ההבדלים הללו רלוונטיים להבחנה בין המקרים. טענתי היתה שכל צבועי ומתחסדי המחנה המהין לקרוא לעצמו "שמאל" בכו, הזדהו ואימצו אל חיקם (שהוא חיקה של מדינת ישראל, בהיותם של הנ"ל שליטי רשויות המדינה והמדיה שלה) את נועה ונאומה (שאינני טוען כלל שהוא ציני או מנוסח בקפידה, להיפך - אני מבין ומזדהה איתה לחלוטין) אולם כאשר הדברים מגיעים אל דסי דרעי - אין הזדהות, אין אהדה ואין הבנה, רק ביקורת, לעג זול (פתיון דוחה שנפלו בו לצערי גם חלק מקוראי האייל: הטיעון הלא-רלוונטי לפיו דרעי לא היה בחג עם משפחתו גם בשנים עברו) והרבה, הרבה שנאה. הדבר דומה יותר מכל להבדל בין הטיפול לו זכה דרעי מרשויות החוק (ר' פירוט בתגובתי הקודמת) לבין היחס לו זכה עזר ויצמן. ושוב - אינני טוען שיש כאן דבר בלתי-לגיטימי, נהפוך הוא: לגיטימי מאוד לגלות התחשבות בזקן סנילי שעומד על פי קבר, אבל משום מה תמיד זוכים להתחשבות ולהבנה זו "אנשי-שלומנו". דרעי? שיירקב. אין נסיבות מקילות. נזיין אותו עד הסוף. עייזר? הוא משלנו, מלח-הארץ, כל-כך הרבה תרם למדינה, אז נפל פעם אחת, נחליק לו. אשר לחלק השני של תגובתך - לדעתי הדוגמא שנתת רק מחזקת את טענתי. שימי לב במי בחרו "להיכנס" - בביבי, מקים "קואליציית המקופחים", פטרונו של ליברמן אויב המשטרה והפרקליטות, כורת הברית עם אריה דרעי, זה שניסה ברוב חוצפתו למנות יועץ משפטי לממשלה שהוא לא מהקליקה הסגורה של אלה שחושבים שהמדינה רשומה בטאבו על אמא שלהם (סליחה על הבוטות, אבל בנפשי, וגם בנפשך, הדבר). ושימי לב על מה נכנסו בו וכמה רעש עשו מזה - לעומת מה שיצא מזה בסוף. האמיני לי, אינני מאוהדיו של ביבי, לטעמי הוא אינו יותר מבריון פופוליסטי מסוכן, אבל רק חכי וראי באיזה קול ענות חלושה תיגמר החקירה נגדו. את חושבת שהם טמבלים שם בפרקליטות? מה, הם לא ראו שאין להם קייס? לדעתי כל המטרה היתה פשוט לטנף אותו תקשורתית. איך ניתן להסביר אחרת את היחס השונה לחבר מפלגתו פושע המלחמה שרון? ומה עם כל שאר מצעד המפורסמים שהזכרתי קודם? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. אין כאן משחק ב"מצא את ההבדלים" (אני מקווה), העניין הוא שיש הבדל גדול בין לקחת אדם שחייו קופדו בשל אמונותיו, ועל כך - על שהלך בדרך גם כשהובילה למותו - הוערך. במקרה של דרעי מדובר באדם שהורשע בפלילים. אם בעיניך השוני טכני הרי שיש בינינו אי הסכמה עמוקה מאוד. להזכירך, גם נועה רבין זכתה לקיתונות של צוננים (למשל בעיקבות הספר שכתבה). מה לעשות, ככה זה. במאמר כתבתי שאני, כמוך, מבינה את המקום ממנו דסי מגיעה. אני רק לא מסכימה עם העמדה שלפיה גורל הילדים אמור לשחרר אדם ממאסר. אם ציבור מגובש יכול להביא לשחרור אדם בניגוד לפסיקת בית משפט, זהו ערעור על סמכותו של בית המשפט. לצערי, אני לא יכולה שלא לחשוב על זה שזו לא הפעם הראשונה לערעור מסוג זה. כבודה של ד.דרעי במקומה מונח, טענתי - שיונח מחוץ למסך הטלוויזיה. ב. אם עזר ויצמן לא נאסר אין זה אומר שכל מי שעובר על החוק צריך להשתחרר. האם משהו אחד שנעשה שלא כדין מחייב לפעול לנצח באותו אופן? מה גם שעזר ויצמן קיבל מתנה אישית שלא הצהיר עליה, ולא הואשם שלקח כספים שיועדו למטרות אחרות. והערה אחרונה, לנושא ביבי - הוא רץ אולי בשם המקופחים, אבל הוא עצמו לא נמנה עליהם. גם מי שהיה מקורב אליו (קבוצה שהשתנתה תמידית, כמדומני) לא ממש ייצגו את כל חלקי האוכלוסיה. תדמית לחוד ומציאות לחוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שבויכוח בינינו לא מתנהל על אותו מישור. ייתכן שלא הסברתי את עצמי כראוי קודם. אז הנה נסיון נוסף: כל מטרתי בויכוח זה הינה לנסות ולהעניק לדיון בנושא דרעי את מימדיו האמיתיים, ולנסות להתרומם מעט מעל התמונה החד-מימדית שאנשים רבים מאוד מציירים. תמונה חד-מימדית זאת מוצאת את ביטויה, למשל, באמירות כגון: "במקרה של דרעי מדובר באדם שהורשע בפלילים" או " אם ציבור מגובש... ערעור על סמכותו של ביהמ"ש" שכללת בתגובתך. דפנה, אני מצטער אבל לא ניתן להתייחס לאירוע דוגמת משפט דרעי באותה התייחסות כאילו הועמדתי אני לדין והורשעתי או כאילו זה קרה לך, למשל. אריה דרעי אינו אזרח מן השורה. הוא מנהיג של ציבור שלם שעומד מאחורי התנועה היחידה שהיוותה איום על ההגמוניה השלטונית של האליטות הוותיקות, ובתור שכזה - מקבלת הרשעתו מימדים ומובנים סוציולוגיים יוצאים מגדר הרגיל. הן לנסיבות החקירה והן לנסיבות המשפט, ההרשעה והישיבה בכלא יש משמעויות והשלכות החורגות מגדרו של משפט פשוט ורגיל. הנסיון של חלקים רבים בציבור (שרובם נמנים על המחנה החילוני-"ליברלי"-אשכנזי, למרות שחלקם אינם עונים על התנאי האחרון...) לשוות להרשעת דרעי דמות של משפט רגיל שהתנהל בדרך רגילה ונגמר בתוצאה רגילה, נדון לכשלון. הערתך בדבר ויצמן קוממה אותי מאוד: מה פירוש "האם משהו אחד שנעשה שלא כדין מחייב לפעול לנצח באותו אופן"? אני מניח שהעובדה שפרשת ויצמן התעוררה אחרי פרשת דרעי אינה זרה לך. אם כן, אדרבא, דווקא העובדה שעם דרעי מוצה הדין עד הסוף - מחייבת לפעול כך בפרשת ויצמן. הייתי רוצה לדעת מנין את שואבת את המידע לגבי העבירה שביצע ויצמן? שמא מחקירת המשטרה ה"יסודית" שהתנהלה? אולי מן המשפט הנוקב ש"נערך"? כנראה שלעולם לא נדע. אשר לביבי - אין ספק שביבי עצמו איננו "מקופח". גם אריה דרעי אישית איננו "מקופח" (או לפחות לא היה כזה עד כניסתו לכלא). זו לא הטענה, ברור שאף אחד לא מתעניין בלזרוק הומלסים לכלא. הטענה שלי היא מאוד פשוטה - ש"ס היוותה כח עולה חזק ומאורגן שהציג איום מפחיד לאליטות השליטות, והן התרוממו על שתי הרגליים האחוריות. זה מה שעומד בבסיס פרשת דרעי. לא חקירה משטרתית הוגנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, נושא המאמר לא היה הסיבות למאסר של דרעי או לבקשה לשחרר אותו. כתבתי על זה שמקומם של ילדים מחוץ לטלוויזיה, במיוחד בגיל צעיר מאוד. על הטענה שלך שהחקירה לא היתה מלאה - אני לא יודעת. אני לא עוסקת לא בחקירה ולא במשפט. אני יודעת שערעור על סמכות בית משפט אמור לבוא, במקרה ספק, אבל לא מציבור (שדעתו לא אוביקטיבית) ולא מילדיו. לנושא ויצמן - לא רציתי לקומם. השאלה שלי היא למה מנסים לשחרר אדם מורשע ולא למצות את הדין עם מי שחטא אך שוחרר מטעמים שנראים לאנשים לא ראויים. נראה לכם שויצמן צריך להיענש?.. אדרבא, תפעלו. אבל אל תבקשו לשחרר אדם שהורשע בגלל שגם מישהו אחר שוחרר. מצטערת, אבל בעיניי זה לא פתרון. לי אין מידע על החקירה של ויצמן, אבל אני מניחה שלו הנושא היה בוער בעצמותיי הייתי משלימה את החור בהשכלה. סתם, כי זה חשוב לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שידיעתי המשפטית מגעת, יש הבדל אדיר בין המקרה של וייצמן לזה של דרעי: מר סרוסי נתן לוייצמן סכומי כסף אדירים אבל המשטרה לא הצליחה למצוא טובות הנאה שניתנו במסגרת תפקידו של וייצמן בשירות הציבורי למר סרוסי, דהיינו, התשלום הכספי היה בבחינת 'שלח לחמך על פני המים' לכאורה. כמובן שזה פסול ואסור מבחינה חוקית אך יש הבדל בין מקרה זה לבין מקרה של שוחד. דרעי קיבל כספים מקבלנים ובעלי ממון על מנת שיעשה בשבילם דברים במסגרת תפקידו בשירות הציבורי, דהיינו שוחד שזוהי עברה חמורה ביותר שיש להעניש עליה בחומרה. כל הקבלה משפטית בין המקרה של וייצמן למקרה של דרעי היא פסולה ומופרכת מיסודה. הפרקליטות היתה אכן מעמידה לדין את וייצמן אם לא היתה מושגת הסכמה בינו לבין היוע"מ ושר המשפטים. עקב התפטרותו של וייצמן ועקב גילו המתקדם, וחוסר האפשרות להשיג ראיות לא הוגש נגדו כתב אישום. אם אנשי ש"ס כל כך רוצים שוויצמן יגרר לבית המשפט בבחינת 'ייקוב הדין את ההר' ניתן בהחלט להחיל את הכלל הזה על מר עובדיה יוסף שמסרב לבוא להחקר במשטרה על פרשה אחרת. ליוע"מ ולפרקליטות יש שיקול דעת המוקנה להם על פי חוק. שיקול הדעת הזה הנחה אותם שלא להביא למשפט את וייצמן מחד גיסא ומאידך גיסא, לא לגרור את מר יוסף אל חדרי החקירות של המשטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר בר זיק הנכבד, בכל מדינת חוק ריבונית ומסודרת מחוייבים היו אנשי ציבור כמר וייצמן וכמר יוסף לתת דין וחשבון מלא על סך מעשיהם העשויים לעניין את החוק - וזאת ללא כל 'שיקול דעת' מלאכותי מצידו של יועץ משפטי זה או אחר. מבחינה זו ומבחינות אחרות יש מן הצדק המאוד מסויים בטענותיו ומענותיו של המגיב אסף דרעי בעניינו של מר וייצמן - אך דא עקא בחר מגיב זריז ומוכשר זה שלא להתייחס באובייקטיביות, הדרושה מבחינת החוק, כלפי אנשי שלומו. מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה פרטיקולריזם עדתי שכזה, בין אם המעוניינים בכך הינם אנשי דרעי-יוסף, הרוצים להרים את קרן הגאווה הספרדית, ובין אם אלו אנשי האליטות הישנות הרוצות לתמוך ב'מלח הארץ' וייצמן. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנוהג וגם החוק במדינת ישראל קובע שמקרה שמדובר בנושאי תפקידים רשמיים, היוה"מ אמור לתת חוות דעתו לפרקליטות והיא אמורה להתחשב בחוות דעת זו (איני בטוח בנוגע לנוסח החוק האמיתי). זהו החוק במדינה שלנו, וכל נסיון להציג את מקרה וייצמן כ'בחישה אפלה' או כתחמון פוליטי היא פסולה מעיקרה ונובעת מחוסר הבנה, לא בכל מקרה צריך הדין לקוב את ההר ויש להתחשב בשיקולים אחרים. אנסה להסביר את שיקולי הפרקליטות והיוה"מ. המקרה של סרוסי וויצמן פסול מבחינה מוסרית, אין ספק, ואינו חוקי לכאורה. אך יש קושי רב להוכיח פשע שנעשה כאן, וקושי רב עוד יותר לנצח במשפט שכזה. כיוון שלא נעשתה עבירה של שוחד (דהיינו מתן הכסף לוייצמן על מנת שיעשה דבר מה) או עברה על חוק התנות (וייצמן לא קיבל את הכסף במסגרת תפקידו). ובכל מקרה, וייצמן אדם זקן וחולה בסוף דרכו הציבורית, כיוון שאדם שעבר עבירות אלו לכאורה פסול מלהחזיק במשרה ציבורית כלשהי, העמידו בפניו ברירה: לפרוש לאלתר מתפקידו או להשאר בתפקידו ולהיות מואשם. וייצמן בחר את הבחירה הנבונה. לאחר שהודח מתפקידו, אין שום טעם לפתוח בהליך מורכב ארוך ויקר לבירור האשמה (אם אכן קיימת כזו). ושוב אני טוען וחוזר שאין להקביל כלל וכלל את מקרה דרעי למקרה וייצמן. העברות שונות. ובנוגע לאנ"ש, יש לציין שהיוה"מ הוא חובש כיפה, ימני בדעותיו הפוליטיות. גם הפרקליטות היא מגוונת הן בדעות והן במוצא. לטעון ששחרור וייצמן נובע כתוצאה מאפלייה גזעית הוא שקר במקרה הטוב והטעייה במקרה הרע. הערה קטנה בנוגע לספרדים: אני יכול להעיד בבטחון מלא שאיני יודע מה קשר ש"ס לספרדים, ספרדים הם מי שדוברים ספניולית, לא יהודי המזרח וצפון אפריקה. ההתיימרות של ש"ס לייצג את הספרדים מקוממת אותי, כיוון שהם מנסים לשייך אותי (אני ס"ט, במקור בולגרי) למחנה שלהם, בכוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבריך לוקים במספר טעויות בסיסיות, אשר אינן זניחות דווקא, אלא מהותיות ביותר והעמדתן על דיוקן, משמיטה את הבסיס מתחת לדבריך והופכת את כל התמונה: פרשת ויצמן-סרוסי, פרט להיותה פשיטת-רגל מוסרית, הינה שרשרת עבירות רצופה שרישומן אחת לאחת ישווה את הרישום-הפלילי של ויצמן לזה של אחרון האסירים. שורש הטעות היא חוסר-ההבחנה הרווחת (גם בתגובתך, למרבה הצער) בין ההגדרה המילונית למילה "שוחד" לבין הגדרתה החוקית. אם כן, כדי להעמיד דברים על דיוקם, אחת ולתמיד: כדי להאשים ולהרשיע אדם בלקיחת שוחד, אין כל צורך להוכיח שנתן או אפילו שהתכוון לתת דבר-מה תמורת השוחד. זה הכלל - לקחת משהו - זה שוחד. חד וחלק. לא למותר לציין גם כי במקרה ויצמן לא היתה המדינה נזקקת לגדודי החוקרים אמיצי-הלב של משטרת ישראל, אף לא למשלחות נכבדות לאנגליה או ארה"ב. העיתונאי יואב יצחק פרש לפניה את כל מסכת האירועים, כולל דוקומנטציה מפורטת. כל מה שהיה צריך לעשות, אם היו רוצים לעשות דין צדק, זה לסדר הכל יפה בקלסר, לשים חוצצים ולהגיש כתב-אישום. אבל לא רצו לעשות צדק. העדיפו את מידת הרחמים. זה בסדר מבחינתי, אני חסיד גדול של מידת הרחמים ואינני סבור שהדין צריך ליקוב את ההר בכל מקרה ומקרה. כנראה ששמרו הרבה רחמים בצד בשביל עייזר, כך שכמו בשיר הילדים הידוע, בשביל אריה לא נשאר. לא שזה בכוונה, חס וחלילה, כמו שזה לא בכוונה שכל הפרנקים נחתו בעיירות-פיתוח, וכמו שזה לא בכוונה שהם מאכלסים 80 אחוז מתפוסת בתי-הסוהר במדינה. לא בכוונה. קורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה השגות: שיקול דעתו של יועץ משפטי חכם ונבון הוא מרכיב מרכזי בקבלת ההחלטה הגורלית האם להעמיד אדם לדין אם לאו. לא ניתן לוותר עליו. אל נא תמהר לפטרו במשיכת מקלדת מזלזלת. החוק היבש, אלכסנדר, הוא יבש מדי. מה אם מישהו ביצע גניבה קטנה ולאחר שנה נתפס, אך הוא חולה בסרטן המוח? החוק היבש אינו עונה על כך. שיקול-דעת ראוי - כן. אל נא תמהר גם לקבוע כי אנשי ש"ס הם "אנשי שלומי". אינני נמנה על קהל מצביעיהם ותומכיהם ואם לא יקרה משהו דרסטי (אם לא ירצה השם?...) גם לא אמנה בעתיד. בכל תגובותיי בנושא טרחתי להסביר כי אני רודף ומבקש אכיפת דין שווה לכל נפש במדינה בה אני חי. אני משוכנע שבפרשת דרעי זה לא היה המקרה. לא צריך מחזור בשביל להיות פמיניסט וגם לא כיפה וזקן בשביל לרצות דין צדק לכל. אינני יכול להסכים גם עם ה"שורה התחתונה" של דבריך. ויצמן, עם כל חוסר הסימפטיה שלי אליו, יצא פטור בצדק - הוא פשוט זקן וסנילי מדי. גם עובדיה לא צריך לעמוד לדין, לא כי הוא זקן אלא כי גם למי שלא חבר מרכז מר"צ מגיע חופש דיבור. גם אם אין לו דברים נחמדים להגיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כמה נקודות לא נכונות בדבריך. א. עם כל הכבוד לך, לקיחת שוחד ע"י איש ציבור היא חמורה *יותר* מלקיחת שוחד ע"י אדם פרטי. אם אתה מקבל שוחד ובתמורה מסייע בקידום מישהו במקום עבודתך, זה עניין בינך לבין מקום העבודה, נותן השוחד ומי שקופח בעקבות לקיחת השוחד. במקרה של דרעי, השוחד שולם ע"י ישיבות מתוך התקציב שלהן (שממומן מכספי המסים שכולנו משלמים) ובתמורה לשוחד, הישיבות הללו קיבלו עוד תקציבים (גם כן מכספי המסים) זה עניין יותר חמור ואני מצפה מבית המשפט שינהג באדם כזה ביתר תקיפות. מאיש ציבור החברה מצפה ליותר ניקיון כפיים מאשר אדם פרטי. אם איש ציבור משתמש בתמיכה שלו כתירוץ להתחמק מעונש (או להצדיק עבירה) זו רק תעודת עניות לו ולציבור שמסכים ללכת שולל אחרי שקרים כאלו. ב. ש"ס היא לא המפלגה היחידה שאימה על ההגמוניה של "האליטות הישנות" הליכוד קדם לה הוא גם הפיל את אותן אליטות ממרומי שלטונן. ג. במקרה של עזר וייצמן, חלה התיישנות. זה החוק. מכיוון שאי אפשר לשנות אותו דרעי יכול רק לקונן על כך שלא הצליח להסתיר את עבירותיו למשך עוד כמה שנים. בנוסף אי מיצוי הדין עם אריה דרעי היה מאפשר לו להמשיך לגלגל את כספי הציבור המופקדים בידיו אל כיסוי בעוד שעיזר וייצמן לא יזכה עוד לנהל עניינים ציבוריים ולכן חשיפת פשעיו של דרעי הייתה חשובה יותר מחשיפת אילו של וייצמן. ד. אריה דרעי טופח ע"י הממסד מרגע שניכנס לפוליטיקה. הוא היה השר הצעיר ביותר בממשלות ישראל אי פעם, הוא טופח ע"י התקשורת (שלום רפי) ש"ס שותפה ברוב ממשלות ישראל ואנשיה שובצו בתפקידי מפתח במוסדות ציבוריים במדינה. ש"ס למרות טענותיה מעולם לא קופחה (בניגוד לציבור שהיא כביכול מייצגת). הכוח הפוליטי של ש"ס גדל בעיקר אחרי תחילת משפט דרעי והוא תוצאה של המשפט (ועוד כמה גורמים כמו חוק הבחירה הישירה). בממשלת רבין עד כמה שאני זוכר היו לש"ס פחות מ 10 מנדטים ובכנסת הקודמת ש"ס ומרץ היו בערך באותו סדר גודל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית הרשה לי להודות לך על העלאת טענותיך בצורה סדורה כל-כך, שכן כך יתאפשר לי להשיב לדבריך אחד לאחד: ראשית, אני מסכים בכל לב לדבריך אודות כיעורה של עבירת השוחד ונקיון הכפיים הרב הנדרש מנושא משרה ציבורית. בכל הכנות, אני סבור שנקיון כפיים הוא מן ההתנהגויות עליהן יש להקפיד בשבע עיניים ובקלה כבחמורה. אולם, מצב הדברים העגום במדינתנו הביאנו לידי כך שנבחרינו - נקיון כפיים מהם והלאה. נבחרי ציבור מכל קצווי הקשת הפוליטית מטנפים ידיהם בשלמונים, וכמו בכל שאר סוגי העבירות - אלה שהמשטרה שמה עליהם ידה הם רק קצה הקרחון. טענתי אינה כי אין לאכוף חוקי טוהר השירות הציבורי במצב דברים זה, אלא פשוט כי יש לעשות זאת באופן שוויוני ולא באופן סלקטיווי, קרי: לתפוס ולכסח רק את מי שמאיים על שלטון האליטות. ומכאן לחלק השני בתגובתך: אני עומד על טענתי כי ש"ס היוותה את האיום הראשון על האליטות. אכן, עד שנת 77 ישבו מאחורי הגה השלטון רק נציגיו של פלח אחד מעכוז האליטות, אולם חברי הפלח השני יוצגו יפה במוסדות השלטון, ההסתדרות, העיריות וכו'. אין בכוונתי להיכנס לניתוח מעמיק של ההבדל בין הליכוד לש"ס, אך אציג פן אחד של הניתוח, בכלליות: בעוד ההבדלים האידיאולוגיים הבסיסיים בין מפא"י לליכוד הם אפסיים, כמעט, ואף אחת מהן בהגיעה לשלטון איננה מתכוונת לשנות באמת את סדר היום הישראלי, הנה מגיעה לה ש"ס, שדברים אחרים לגמרי מעניינים אותה - הסוגיה הערבית-ציונית נדחקת לשוליים ובמקומה עולים על הבמה ענייני כלכלה, חברה, דת ותרבות. אשר לטענת ההתישנות שהעלית בשם הנשיא הנבעט ויצמן - למרבה הצער טענה זו שגויה על פניה ואין לה כל אחיזה במציאות. הנה הזדמנות לתקן טעות נפוצה נוספת: החוק הישראלי קובע כי שנים בהן כיהן אדם בתפקיד שר, ח"כ או נשיא - לא יבואו במניין ההתישנות של עבירותיו. הדבר נכון כמובן גם למיודענו, ויצמן נתמך-סרוסי, ועבירותיו לא התיישנו, פשוט משום שבמהלך רוב רובן של השנים שחלפו מאז הפרשה - כיהן בתפקיד ציבורי כנ"ל. לא לחינם לא פירט היועמ"ש איזה עבירות התיישנו ואיזה לא - דבריו לא היו עומדים במבחן המציאות והוא יודע זאת. לכן הטיל באויר את טענת ההתישנות ביודעו שרוב הציבור יקנה אותה, מחוסר התמצאות. מה שנקרא - טענה בעלמא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידע המשפטי שלי לא רחב עד כדי שאוכל להשיב על הטענות שלך, אולי בעתיד, כשאלמד משפטים. מה שכן מעניין ומתמיה הוא השכנוע העמוק שלך שיש כאן קונספירציה של אשכנזים כנגד ספרדים. איני טוען שאין אפליה, יש, עדות המזרח מופלים לרעה בחינוך (בעיקר) ובדברים אחרים. אך הטענה שלך שיש מעין 'אימפריית רשע סודית' שעושה הכל כנגד המזרחיים מאד מוזרה. אם באמת קיים מנגנון חשוך כזה, למה העלו את עדות המזרח (או עדות צפון אפריקה) בכלל? למה המנגנון טורח להעלות אתיופים אם הוא כל חשוך ומתנשא? ובכלל, מה רע במושג אליטות? הרי ברגע שאתה משכיל, אתה נמנה עליהן! גילויי התנשאות וגזענות תמיד יהיו, כלפי אשכנזים, עדות המזרח או ספרדים. בבולגריה למשל, הס"ט קראו לאשכנזים 'חלדאוס' (מסריחים בספניולית) נידו אותם ולא נתנו להם לבוא בציבור היהודים (הרב הבולגרי דאז זכור לטובה בברכת ראש השנה שלו: ראש השנה שמח לכל היהודים!! וגם לחלדאוס!). מטרת המדינה היא לא ליצור אפלייה: כלומר מערכת חינוך ותעסוקה (לפחות כעובדי ציבור) ולזה אנו אמורים לשאוף, אך יש להבין שתמיד יהיו גילויי התנשאות וגזענות, משני הצדדים. המטרה שלך היא להתגבר עליהם באמצעות התבונה שלך וההישגים שלך. איש חכם אחד (שלצערי איני זוכר את שמו) אמר פעם: אני נגד אחי, אני ואחי נגד בן דודי, אני אחי ובן דודי כנגד השכן וכולנו יחד נגד הזר. האשכנזים כנגד המזרחיים, האשכנזים והמזרחיים כנגד הרוסים, וכולם ביחד נגד הערבים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לימדו אותנו בשיעור אזרחות, כדי להדגים את ''מערכת הנאמנות של הערבי הישראלי המצוי'', או משהו כזה. בכל אופן, הוא נופל באותה כדירה כמו ''אויב אויבי הוא ידידי''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Sadly enough, this quote is probably an accurate description of the way people construct their identity - including the new "jewish" or "israeli" identity.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יכול ליישב בין טענתך לגבי צרותו של הידע המשפטי שלך, לבין הכרזתך הקטגורית בתגובה קודמת כי "כל הקבלה משפטית בין המקרה של ויצמן למקרה של דרעי היא פסולה ומופרכת מיסודה". אז תחליט - או שקטונת או קביעות נחרצות וחד-משמעיות. פרט לכך, העובדה שלא צריך להבטיח משהו בתמורה לשוחד כדי לגבש עבירת שוחד פורסמה בהרחבה בעיתונות (אם כי, כמובן, בהקשר נתניהו ולא בהקשר ויצמן, שם התקשורת עשתה הכל חוץ מלכרוע וללקוק את רגליו של הנשיא המושחת). ולגוף העניין - אינני גורס קיומה של איזושהי קונספירציה אפלה ותכניות מגירה להשמדת יהודי המזרח. כמובן שהדברים מורכבים הרבה יותר וכמובן שההפרדה החדה אשכנזים-מזרחיים אינה עומדת במבחן המציאות. טענתי היא הרבה יותר פשוטה - שגופי השלטון במדינה עושים הכל כדי להנציח את המשך שלטונם. זו אינה טענה חדשה והיא מתייחסת ליצר אוניברסלי אנושי - יצר השלטון. לרמה מכאיבה של דיוק בתיאור הגיע אורוול האלמותי ב-1984. גופי השלטון במדינה (שרוב ראשיהם, מה לעשות, אשכנזים. אבל זה כבר עניין לויכוח אחר) נתקפים פאניקה אמיתית מכל דבר שמאיים על שלטונם או אף חורג קלות מן הקונצנזוס. זו הסיבה שנטפלים השכם והערב לקבוצות שמאל רדיקליות, ארגוני מיעוטים או, להבדיל, פעילי ימין קיצוני. במקרה של ש"ס, האיום (לעוף מהשלטון)התגבש לכדי סכנה ברורה ומיידית והבולשוויקים פעלו בדרך אותה הם מכירים טוב מכולם - שילחו את כלביהם השוט(ר)ים במנהיג המהפכה. לא הייתי רוצה להרחיב את יריעת הויכוח, אבל אינני יכול להתאפק ולא לענות לשאלותיך, בתמציתיות ובכוללניות: למה הועלו יהודי המזרח? כי הבוסים היו צריכים חוטבי-עצים ושואבי-מים (שגם ניתן יהיה למכור להם לוקשים ציוניים כדי שלא יפוצצו אוטובוסים). למה מעלים את האתיופים? כי אנחנו בניו של אבינו, אדם, וגם אנו צריכים עלה תאנה (אבל יותר מזה? טפו. שיישארו השווארצעס בקראוונים, מה יש? באתיופיה היה להם יותר טוב?) מה רע באליטות? כמאמר המשורר: אם אתה לא כאן, אתה לא קיים... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |