|
שמחתי מאוד לקרוא את המאמר שלך. תמיד הסתובבתי בהרגשה לא נעימה בנוגע לספרות ישראלית. לא הרגשתי טוב עם כך שבעוד שיש כ''כ הרבה ספורים וספרים זרים שאני אוהב מאוד, אני לא מצליח להתחבר לספרות ישראלית המובילה. חשבתי שלפחות חלק מכך טמון בסלידה העמוקה לכותרים ולסופרים מסויימים שהורישו לי מורי הגרועים לספרות, אך לאחר קריאת מאמרך, אני חושב שאולי גם הכתיבה שלהם אשמה קצת. נראה שלעיתים הכתיבה שלהם היא קצת מלאכותית מדי, מעושה מדי ומוחצנת לעיתים באופן בוטה, אולי בגלל שהם ראי של התרבות שלנו. לעומתם, אני נזכר בהרבה ספרים ישראלים אחרים שקריאתם הביאה לי נחת רבה, למרות שמדובר ביצירות מפוארות פחות ולא עמוסות בכל אותם כלים אומנותיים (לקורבן לא תמיד צריך לקרוא יצחק...). אולי זו הצניעות שיש לסופר מתחיל. אני ממליץ למשל על ''רוסיה היא ארץ גדולה מאוד'' של חיים תדמון, כמדומני, ועל אבימלך עולה בסערה השמיימה (אני לא זוכר את שם הסופר אבל הייתי מגדיר אותו כקורט וונגוט הישראלי).
תודה על המאמר.
|
|