בתשובה למאור גרינברג, 13/09/02 22:42
שטויות 91459
ברקת מרושעת • בתשובה למאור גרינברג שבת, 14/9/2002, 10:00
מספיק לקרוא ספר אחד של אירווינג. אף אחד לא ירגיש, גם לא הקורא.
הגזמת 91529
easy • בתשובה לברקת מרושעת שבת, 14/9/2002, 14:12
כנראה שלא קראת מספיק ספרים שלו.
הגזמת 91533
ברקת • בתשובה לeasy שבת, 14/9/2002, 14:24
ארבעה ורבע מספיק?
הגזמת 91538
easy • בתשובה לברקת שבת, 14/9/2002, 14:48
את לא מחליפה אותו עם וושינגטון אירווינג?
בכל אופן, אני קראתי 9 ספרים שלו והגעתי למסקנה הפוכה משלך.
הגזמת 91669
טלי • בתשובה לeasy יום א', 15/9/2002, 4:07
אני חוששת שפספסו את ההומור הדק :(
הגזמת 91722
האייל האלמוני והארסי • בתשובה לטלי יום א', 15/9/2002, 12:47
למה פספסו?
חמור מכך,לא טרחו לקרוא כראוי את התקציר שלך:(
שטויות 91534
מאור גרינברג • בתשובה לברקת מרושעת שבת, 14/9/2002, 14:24
איזי צודק. כל אחד מהספרים שלו, שקראתי (בערך שישה), היה מהנה מאוד ובעל ערך עבורי.

אבל הם באמת קריאים מכדי להחשב ליצירות מופת.
שטויות 91637
ברקת • בתשובה למאור גרינברג שבת, 14/9/2002, 23:36
הם קריאים ומהנים, זה כן. באיזשהו שלב הוא מתחיל לעייף - יש כמה מוטיבים חוזרים (דוב, אכסנייה, וינה...) בעולם לפי גארפ ובמלון ניו המפשייר, שבספר אחד מרעננים מאוד ובמשנהו כבר נדמה שכוח ההמצאה שלו כשל. תקנות בית השיכר נעים, לא יותר, ובתפילה לאוון מיני פשוט כשלתי אחרי 50 עמוד (את הרביעי אני לא זוכרת).

ואין מה לעשות, יש סופרים שתיארו את המצב הכל-אמריקאי בצורה קצת יותר מעמיקה (ברמה שארווינג היה רוצה לשאוף אליה בעולם לפי גארפ) - ג'ון אפדייק למשל.
שטויות 91641
easy • בתשובה לברקת יום א', 15/9/2002, 0:18
טוב, זה כי לא קראת את Setting free the Bears, שאיך לא, יש בו דובים וחלקו מתרחש בוינה. הספר הזה וכן The 158-Pound marriage מופיעים בעולם לפי גארפ בתור שני הרומאנים, שגארפ כתב. אני מסכים, שמלון ניו המפשייר מזכיר את העולם לפי גארפ, (ולמעשה את הוסטל גרילפרצר) אבל חוץ מהזוג הזה כל שאר הספרים לא ממש דומים זה לזה.
A prayer for Owen Meany הוא ספר, שלא ניתן לתרגום לעברית (אני יודע שניסו, זה לא זה) ואת תקנות בית השכר מאוד אהבתי. אני מאוד ממליץ על בן הקרקס. (בתקווה שתורגם טוב לעברית)
91644
מאור גרינברג • בתשובה לברקת יום א', 15/9/2002, 0:37
אם יש משהו שאני אוהב ומסוגל להבין, זה מוטיבים שחוזרים אצל אותו סופר בכפייתיות. הם מגדירים איזשהו צוהר, הם רמזים לדברים שהוא לא יכול לכתוב כי אין מילים שיסבירו מה זה דוב, אכסנייה ווינה עבורו.

אם רוצים להגדיר מצב, ולא לכתוב סיפור יפה (וסיפור יפה זאת המומחיות של אירווינג, הרבה יותר משל אפדייק) אפשר לקרוא דווקא את היהודים האמריקאים, לדעתי.
דוב נכנס לבית מלון וינאי 91645
ברקת • בתשובה למאור גרינברג יום א', 15/9/2002, 0:51
אכן, או שמתחברים לעולם המושגים האישי של הסופר או שלא. לי למשל יש סנטימנט מטורף לסלט עוף שלא נוגעים בו, חתולים ממצמצים בסלידה וקירות באמצע סיוד. העוגות של ארווינג לא עושות לי את זה.
דוב נכנס לבית מלון וינאי 91647
מאור גרינברג • בתשובה לברקת יום א', 15/9/2002, 0:57
לי עוגיות החמאה של פרוסט לא עושות את זה.

בכל זאת, אם תשלבי סלט עוף שלא נוגעים בו, קירות לא מסויידים וחתולים ממצמצים, בספריך, אני אהנה לזהות אותם, ותהיה לי אשליה שאת מנסה להגיד לי משהו באמצעותם, למרות שאפילו אשליה של הבנה של מה את מנסה לומר לא תהיה לי.
דוב נכנס לבית מלון וינאי 91656
ברקת • בתשובה למאור גרינברג יום א', 15/9/2002, 1:25
טוב, כיוונתי ל''פראני וזואי'' של סאלינג'ר. לא משנה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות