בתשובה לאסף עמית, 11/09/02 23:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני אנסה להתייחס לחלק ממה שנטען בתגובתך. 1. דמיון פיזיולוגי. העובדה שבעלי חיים אינם זהים לנו לא אומרת שהם שונים עד כדי כך, שניסויים עליהם לא ילמדו אותנו שום דבר. אין תחליף לבעלי חיים כמודל כאשר מדובר בניסויים שבודקים תגובה של איברים שלמים, למשל. לכולנו יש כבד, ראות, כליות וכן הלאה. כמובן שישנם הבדלים, חלקם מהותיים, אבל גם מההבדלים עצמם אפשר ללמוד, ועובדה זו לא נזכרה עד עכשיו, אם אני זוכר נכון. גם אם נתעלם לרגע מעובדה חשובה ועקרונית זו, הדמיון בין פעולת גופנו לפעולת גופי החיות, חלקי ככל שיהיה, מאפשר ללא צל של ספק מחקר נרחב וחשוב. 2. תחושת הכאב. אתה מציג את ההבדלה שעורכים המדענים כלא עקבית, המצב אינו כזה. כמובן שיונקים מרגישים כאב. אני אישית גם מאמין שיש לחיות סוג של מודעות עצמית ממש (האמת שאני מהנדיבים. אני פשוט לא מייחס שום חשיבות למבחן הטפשי (אויויוי) עם המראה). קודם כל, אני בכלל לא בטוח שהמדענים אומרים שהחיות לא מרגישות כאב - אני חושב שלפחות חלק מהם יגידו שהם בטוחים שהחיות כן מרגישות כאב. דבר שני, ההתעלמות שלהם מהכאב של מושאי הניסוי אינה דווקא הכרעה מוסרית - היא ככל הנראה פרקטית, כיוון שאני מתאר לעצמי שהם חושבים שהסבל של החיות הוא רע הכרחי, ויהיה הדבר מזעזע בעיניך ככל שיהיה. שלישית, ישנו הבדל חשוב אחד בין סבלן של חיות לסבל בני אדם, ואני קטונתי מלהציג אותו, ולכן אסתפק בלומר שסבלם של אנשים אינו מסתכם בכאב. -------------------- אני חייב לומר שהדוגמא שנתת אכן מטרידה ומעוררת שאלות, אבל אין לך ולי את הכלים לנסות ולהבין מהם הנתונים שנאספים כתוצאה מניסוי זה. החוקרים, לפי התאור שנתת, מנסים לברר מה יפסיק רעידות. גם אם תוצאות הניסוי לא יאפשרו באופן מיידי הפעלת התהליך על בני אדם, אין ספק המידע שנצבר בהם יאפשר לפסול חלק מהתהליכים. מספיק שמספר המטופלים האנושיים הדרושים יהיה קטן יותר, כדי שהניסוי יהיה כדאי1. 1 גם אם לא מוסרי, מבחינתך. אבל נראה לי שכדאי לפצל את הדיון ממילא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכתבת על תחושת הכאב די נכון אך לא כל כך קשור לעניין. מדובר פה בסבל, וסבל הוא ללא ספק תחושה שמקורה איננו רק בכאב פיזי. למשל, סבל עצום נגרם לקוף רזוס רק מעצם העובדה שהוא מוחזק לבדו בכלוב קטן במשך זמן רב. קוף שנמצא במצב הזה מספיק זמן, גם אם לא עושים לו שום דבר כואב במיוחד ומאכילים אותו כמו שצריך, מאבד לאט לאט את שפיותו והופך לצל של עצמו. תנאי ההחזקה של הקופים הם הסיבה העיקרית ששיקום קופים ממעבדות הוא תהליך שלוקח חודשים ואף שנים ולעתים גם אז אינו מצליח להחזיר אותם לתפקוד נורמלי. אין חילוקי דיעות עם זאת על כך שמקורה של תחושת סבל הוא איפה-שהוא במוח. בהמשך לזה ולפסקה האחרונה שלך, מדוע שתוצאות ניסוי מוצלח כביכול בקופים לא יאפשרו באופן מיידי הפעלת תהליך זהה על בני-אדם? מה אמור לקרות בין השלמת הניסוי בקופים לבין הפעלת הטיפול בבני-אדם? המטרה, בסופו של דבר, היא הרי לברר האם הטיפול מקטין את סבל החולים או מגביר אותו (סבלם של החולים עלול לגדול גם ללא שיסבלו מכאב, למשל אם ירעדו פחות אך גם יאבדו חצי מאוצר המלים שלהם ואת יכולתם לקרוא ולכתוב). מכיוון שקופים לא מדברים, לא קוראים ולא כותבים, הדרך היחידה לברר את האפקטיביות האמיתית של הטיפול היא לבצע אותו בבני-אדם, ואם זו הדרך היחידה, אין שום סיבה לא לעשות זאת באופן די מיידי. ודאי לא כשכל יום שעובר פירושו סבל מתמשך לחולים שטרם טופלו. עכשיו, אם מבצעים את הטיפול בבני-אדם חולי פרקינסון, האם תוצאות הניסויים המוקדמים בקופים רלוונטיות למשהו? אם כן, וכמו שכתבת "אין ספק [ש]המידע שנצבר בהם יאפשר לפסול חלק מהתהליכים", משמע שמוחות הקופים דומים אפריורית למוחותיהם של בני-אדם ברמה המספיקה על מנת לבצע אקסטרפולציה כזו, אך אז אין בסיס לטענה שדווקא בחלק המוח האחראי על תחושות הסבל קיים בינינו לבינם הבדל מהותי שנותן לניסוי לגיטימציה מוסרית. אם לא, משמע שהניסויים היו מיותרים (שלא לומר מטעים), וניסוי מיותר בחקר המוח פירושו בזבוז אדיר של משאבים יקרים שיכלו להיות מוקדשים לטיפול במחלה האמיתית בדרכים טובות יותר. כך או כך, אני מתקשה למצוא מוסריות יתרה במתודה הזאת, ולמרות זאת היא נחשבת כאמור לאחר משיטות המחקר היוקרתיות והמוערכות ביותר בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"גם מההבדלים עצמם אפשר ללמוד, ועובדה זו לא נזכרה עד עכשיו, אם אני זוכר נכון." ראה: תגובה 49994 פסקה אחרונה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |