 |
ככל שצודק יוסי גורביץ באלמנט האינרציה הנוצר מתוך הסיטואציה הפוליטית, חשוב לזכור שכל נסיגה, בכל עת , ובמיוחד נסיגה ''חד צדדית'' (ביטוי מגוחך כשלעצמו)תחשוף את הטימטום והגיון העקום בהשתלטות על ''רצועת הבטחון''.
הגורם בגללו התפתחה הפעילות הצבאית של ישראל על גבול לבנון ומעבר לו הם מחנות הפליטים הפלסטיניים, לאורך החוף הדרומי של לבנון, שהיו מוקד ובסיס-אם לכוחות גרילה של אש''ף, להתקפות על ישובים ישראליים סמוכים לגבול הצפון.
פעילות זו הובילה את ממשלת ישראל וצהל למעורבות סמויה ופיתוח שיתוף פעולה עם הגורמים הנוצריים בלבנון, שראו בבעיית הפליטים בעייה מרכזית בלבנון. המחשבה הכוחנית של ממשלת הליכוד ניתבה לכיוון הלבנוני את כל עוצמתה, לאחר שנוטרל הסכסוך בגבול הדרומי עם מצרים ולגדה המערבית הופנו משאבי עתק לשינוי המפה הדמוגרפית והפיסית.
באופן פרדוקסלי, מלחמת לבנון גרמה להורדת נושא הפליטים בלבנון מעל סדר היום בינתיים, בכך שהסתימה ביציאת רוב הכוחות המזוינים הפלסטינים מלבנון וריכוזם בתוניס, במרחק גדול מכדי שיוכל לפעול בצורה אפקטיבית נגד ישראל (התפרצות האינתיפאדה ממחישה את ההשפעות מרחיקות הלכת של מלחמת לבנון בהקשר זה).
צירוף היכולת הצבאית המוכחת של ישראל עם החולשה המובנית במשטר בלבנון, בין היתר כתוצאה מהמהלכים של ישראל, איפשרו למרוח את הנסיגה מלבנון על פני שנים. רצועת הבטחון נועדה מלכתחילה להיות רק שלב זמני בדרך לנסיגה המלאה, שלב שנדרש רק כדי לטשטש בדעת הקהל הישראלית את חוסר התוחלת והאיוולת המדינית שהובילה למלחמת לבנון מלכתחילה.
אלמנט זה של חשש מ''גילוי ערוות'' התפיסה הבטחונית בנושא הלבנוני הפך לגורם המרכזי, אם גם הסמוי מן העין, של ההתנגדות להשבת צהל לצד הדרומי של גבול הצפון.
כל הפרשנויות המפותלות של הקשר בין השהייה בלבנון לבין המשך הכיבוש ברמת הגולן צריכות להיבחן גם בהיבט זה
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש