בתשובה לדובי קננגיסר, 26/08/02 23:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נדמה לי שכמו שברקת כתבה הפרשנות היא תוצאה של התפיסה שלך לגבי מבנה החברה. פילוסופית, נדמה לי שהנחה שעומדת בבסיס תיאוריות פונקציונליסטיות היא של"דברים" אין משמעות וערך לכשלעצמם. הם מקבלים משמעות רק ברקע של הסביבה שהם מתקיימים בה, ובהתאם לתפקיד שהם ממלאים. מכאן, של"אסור לגנוב" אין משמעות (חברתית) ללא גנבים. או, כמו שאיילת כתבה למעלה הגדרה של טוב מבוססת על הגדרה של רע, ולהפך. מעשית, אחת הפונקציות של סטייה היא לשמור על האחדות החברתית. המטרה הזאת מושגת באמצעות הפגנת זעם קולקטיבי, הגדרת ה"אני" ביחס למעשי האחר, דבר שמאשר את המכנים המשותפים לבני-החברה ושומר על יציבות חברתית (חשוב על התגובה בחברה היהודית לפיגועים, ממש עכשיו). דרך אחרת, שבאמצעותה סטייה תורמת לשימור ערכים, היא האפשרות של בני המעמדות הנמוכים להגיע לאותן מטרות "חיוביות" שנקבעות ע"י החברה באמצעות דרכים אחרות. למשל, פשע עשוי להביא לרווחה כלכלית ואף לעושר. במובן זה סטייה מהווה סוג של אפשרות "לשחרר קיטור" במקום לאיים על מעמדות הביניים, ועם זאת להזדהות עם ערכי המעמד הבינוני. הטענה שלך, שסטייה עשויה לגרום לשינוי חברתי לא סותרת את הרעיון: אפשר לטעון שזה אחד התפקידים המובנים של סטייה. היא נועדה ליצור ולנסות חלופות לסטטוס-קוו בקנה מידה קטן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אלו הן הגדרות ותיאורים פילוסופיים אד-הוק. הסטיה אינה אידאל, אלא כחלק מן המציאות אפשר למצוא את תפקידה בסטטוס קוו של כל חברה וחברה. אתה מתאר את הדינמיקה הדיאלקטית של האופן שבה לסטיה יש תפקיד הכרחי (מכורח המציאות). כפי שאתה ציינת- אבחנות אלו חורגות מן הדיון המוסרי ( האידאלי), מכיוון שהן מתייחסות לתיאור מבני גרידא, ובתוך כך מוצאות את ההכרחיות שלהן. יש כאן מעיין קונפורמיזם של הלא מוסרי, שמדברים עליו כאידאל. מכיוון שזהו תיאור צורני (של דטרמיניזם היגליאני וכו'), למה שנראה אד הוק עובדתית- אין שום סיבה לתת ערך של אידאל, רק משום שהוא הכרחי על פי קיומו במציאות. האידאלים לא נקבעים מתוך דטרמיניזם, אלא מתוך חוש מוסרי ששואף לשפר ולתקן. (הרצוי לא צריך לקבע מתוך המצוי, אלא בניגוד אליו) המרד במציאות לא צריך להימדד על פי הרע שבה. אפשר להמשיל את העניין לכך שהרובד החברתי מוסרי לא צריך להיות מנוהל בקריטריונים של ביקורת אמנותית, שיכולה לראות בכל מני זוועות התעלויות אסתטיות למניהן, ולגרום בחוסר זהירות לקונפורמיזם של הרע.(כדוגמא קיצונית) לי נראה, שלדיון מוסרי בעניין זה לא רלוונטיים תיאורים של המצוי, כי אם דיון ברצוי. לכן זנות היא הכרחית מבחינה מציאותית, אך וודאי שלא מבחינה אידאלית ומוסרית. את העוולה בדיון מוסרי יש לשאוף למזער עד כמה שניתן, ולהכתיר אותה כהכרחית רק משום שהיא קיימת, היא פיספוס המטרה. לא כל כורח מציאות הוא הכרח המציאות, כאשר שואפים לשנותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההודעה שלי לא עוסקת בנורמאטיבי. היא מנסה לספק תשובה לשאלה של דובי לאיילת "למה את חושבת שזה ככה" (שהסטייה הכרחית לחברה). אני לא מבין למה "לדיון מוסרי בעניין זה לא רלוונטיים תיאורים של המצוי". ומה, בעצם, המשמעות של הדיון המוסרי ללא הכרה של המצוי. התייחסתי לזה בעבר, למשל:תגובה 75088 . אני מציע שאם את רוצה לדון בזה, נמשיך את זה שם. לא הייתי רוצה להפריע למלחמות הבוץ שהולכות פה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ואני הבעתי את דעתי בדבר כך שהסטיה היא לא הכרחית לחברה, מתוך דיון מוסרי.(ולא דיון פנומנולוגי) ובציטוט שלך חסרה הסיפא של המשפט, ששמה את הדגש על מה שאמור לכוון הדיון המוסרי: הרצוי- כמובן שנובע מן המצוי והוא שואף אל מעבר למצוי. לצורך כך יש להכיר היטב את המצוי, אבל לא לעשות ממנו בעצמו מטרה. זהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ל"אסור לגנוב" יש משמעות גם ללא גנבים. הדבר היחיד שצריך להתקיים כדי שתהיה משמעות ל"אסור לגנוב" הוא מושג הרכוש. מרגע שזה קיים, אפשר *לדמיין* מה זה כשאדם אחד לוקח בלי רשות את רכושו של אחר. ההגדרה של טוב מבוססת על ההגדרה של חוסר טוב. הרע מוגדר תמיד כשלילת הטוב, ולכן כל טוב שאנחנו חושבים שיש אפשרות סבירה לשלילתו, אנחנו נותנים לו שם ושמים אותו תחת הכותרת "רע". אם היינו חושבים שיש אפשרות סבירה ליצור ואקום סביב אדם ולשלול ממנו בכך אוויר, היינו נותנים גם לכך שם. עשינו משהו קרוב לזה - "לחנוק". אסור לחנוק. למה אסור לחנוק? בגלל שחניקה חיונית לחברה? לא, בגלל שהיא שוללת אוויר (=טוב) מהאדם. לסטייה אולי יש תוצרי לוואי - אולי חלקם אפילו חיוביים, אבל אני לא יכול להבין מאיפה הטענה כאילו עיקר תוצרי הלוואי של הסטייה הם חיוביים, מה שהופך את הסטייה עצמה, כסטייה, למשהו חיובי. כדי שפשיעה תביא לעושר ורווחה, היא בהכרח חייבת לפגוע בבני המעמד הבינוני והגבוה, כי הרי צריך להשיג את הכסף ממישהו. אז איזה מן שסתום זה? אתה רוצה שסתום? מדיניות רווחה היא שסתום. פשיעה היא לא שסתום. פשיעה היא איבוד רסן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פונקציונליזם הוא פרדיגמה. תחת הנחות היסוד שלו אנחנו חייבים להניח שסטייה הכרחית (ולא דווקא 'חיובית') לקיומה של החברה, ואנחנו מנסים להסביר מה התרומה של הסטייה לשמירת היציבות החברתית. אתה יכול לחשוב שהפרדיגמה הזאת לא ממש מתאימה לתיאור החברה. את הזעם הקולקטיבי שאנחנו מרגישים למול הפרה של כללים חברתיים הפונקציונליזם יסביר כדרך של החברה לשמור ולחזק מכנים חברתיים משותפים ואתה תסביר את זה באמצעות משהו עם בבונים. אין, למיטב הבנתי, דרך להכריע בין הפרדיגמות. מדיניות רווחה היא לא שסתום באותו מובן. היא אמנם מספקת (במקרה הטוב) תנאים בסיסיים למחייה, אבל, לאדם יש עוד צרכים. אני אנסה להבהיר (נדמה לי שזה דברים שאומר מרטון, איילת תתקן אותי אם אני טועה): בכל בחברה קיימים משאבים חברתיים (חומריים, מעמד וכו') מוגבלים. באופן נורמאלי, כל אחד מהפרטים בחברה רוצה לצבור לעצמו משאבים רבים ככל האפשר. קיימות ארבע דרכים שבהן פרטים מתייחסים למאבק הזה. מי שהדרכים הממוסדות פתוחות בפניו, הולך בהן בד"כ, וכך צובר לעצמו נכסים חברתיים (קונפורמיות). אחרים, יכולים לנסות את דרך הפשע כדי לצבור אותם (סטייה). יש כאלו שמוותרים על הניסיון בכל מני צורות כמו ריטואליסטים וכאלה (נסגנות), ויש את אלו שמערערים על עצם נחיצותם של המשאבים החברתיים (מרדנים). מכל אלה, רק המרדנים מסוכנים באמת ליציבות החברתית. אלו שהולכים בדרך של סטייה מקבלים את החשיבות של המשאבים החברתיים, ומקבלים את הערכים החברתיים המרכזיים (פושעים נוסעים בב.מ.וו, קונים מותגים כמו כולם ושולחים את ילדיהם לחברה המהוגנת). באופן כזה, נוצר "שסתום" שמאפשר לאנשים מהמעמדות הנמוכים להצליח בדרכים אחרות בלי לערער על יציבותה של החברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע קניית מותגים היא ערך אבל הזכות לרכוש אינה ערך, לפי החלוקה הזאת שלך? באיזה אופן המרדנים מסכנים את החברה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שצריך לעשות הפרדה בין דיון על ערכים בפילוסופיה ובין דיון עליהם במסגרת מדעי החברה. מדעי החברה לא כפופים ללוגיקה נוקשה באותו אופן. ההנחה שגניבה נחוצה ליציבות החברתית לא סותרת את ערך הזכות לרכוש, כמו שיציאה למלחמה לא אומרת שבני החברה לא מייחסים חשיבות לחיי-אדם. אפשר, לחלופין, לתאר את המצב כהכרעה בין ערכים חשובים יותר ופחות, אבל אז נכנס לבעיות מתודולוגיות (מי מכריע? ה"חברה"?) שאין לי חשק להיכנס אליהן. הנקודה העיקרית שלי הייתה שהבחירה בפשיעה לא מבטאת בד"כ התנגדות לערכים המקובלים בחברה אלא דווקא אימוץ שלהם. טעיתי בהודעה הקודמת כשכתבתי שרק המרדנים מסוכנים לחברה. במחשבה שנייה, הפרת האיזון בין ההתייחסויות השונות לנורמות וערכים החברתיים היא זאת שמסוכנת (זאת הרי בדיוק הטענה: שהסטייה נחוצה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם פשיעה אינה יכולה לערער את יציבות החברה? ע"ע קולומביה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |