 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. זן ואומנות החזקת האופנוע. 2. הארי פוטר ואבן החכמים. 3. כשניטשה בכה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלת שלישיה ממני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ממני קיבלת 3. מה עם הספרים האלה, שממתינים לתורם על המדף שלי (מטרה נסתרת - לקבל חוות דעת ממלומדי האייל אם בכלל שווה לטרוח לקרוא אותם או למסור אותם לספריה הצבורית הקרובה) 1) בתיה גור, לא כך תיארתי לי. האמת שקראתי את 2-3 הדפים הראשונים והפסקתי מפאת שעמום 2) גבריאלה אביגור-רותם, חמסין וצפרים משוגעות. הביקורות די קיצוניות, או שאהבו או שלא יכלו לקרוא אותו 3) אלן דה בוטון, The Consolations of Philosophy האם יש בו משהו או סתם גיבוב של מלים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את 2 ו 3 לא קראתי, אם 1 זה הסיפור על הגניקולוגית בירושלים, אז אני אהבתי אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''חמסין'' הוא אחד הספרים הטובים שקראתי השנה. מומלץ בחום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפלת על ניטשה, וגם זה רק בגלל שחצי ספר (או במקרה שלי, 20 עמודים - זן ואמנות הרדמת הקורא) נחשב בספירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, סיימתי (בשבוע שעבר) עם איש הקוביה. אני אשתדל לזכור להחזיר לך את זה מתישהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זמן מה שקלתי לאמץ את השיטה. אלא שהקוביות אמרו 2-5, וירדתי מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתיכון נכשלתי במבחן כי הקוביות אמרו לי, אבל ההנאה מכל העסק נגמרה די מהר, במיוחד כשהן אמרו לי לא להתחיל עם בחורה חמודה. לא התחלתי איתה בכל מקרה, אבל המינימום שאפשר לצפות לו מהקוביות זה קצת תמיכה מורלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלי זה לא יכול לעבוד. אני מלכתחילה חושד, שלכל אחד מאיתנו יש מעין מנגנון של הטלת קוביות במוח לפיו הוא מחליט את החלטותיו. (מעין דטרמיניזם הסתברותי) אם כך, מה הרעיון להטיל קוביות אמיתיות? בסה"כ זהו תירוץ להסביר למה עשיתי מה שעשיתי במקום להגיד חד וחלק "כי ככה התחשק לי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בתיכון גיליתי ששימוש בהטלת מטבע (מצטער, לא קראתי את "איש הקוביה" מעולם. השפלה?) יכולה לעזור לי לגלות מה אני באמת חושב: ברגע שראיתי מה איזה צד "זכה", הייתי מאושר או מאוכזב - וע"פ תחושה זו ידעתי איך לפעול (ללא קשר לתוצאת הטלת המטבע, כמובן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לידיעתך, זו טכניקה מקובלת ורווחת שמלמדים באוניברסיטה בקורסים על קבלת החלטות (בפסיכולוגיה, מנהל עסקים וסטטיסטיקה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלמדים זה יופי. השאלה היא אם מישהו באמת משתמש בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתמשת בה. במחשבה שניה, אני מעולם לא למדתי אותה בקורס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו כאן קרא את הספר "The Empress Run"? יש שם מעין הצדקה לשימוש בטארוט כדי לשבור דפוסי מחשבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה תודה דובי. אז אני לא היחידה שמצאה את ''זן ואמנות'' פלצני ומעיק. נ.ב. - אני עדיין לא מבינה איך לא גרפתי את כל הקופה עם האלכימאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי האלכימאי הוא ספר לפשוטי העם, ולא לאינטלקטואלים כמונו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את שני האחרונים. יאמר להגנתי- שאת פוטר קראתי במהלך בייביסיטר משעמם ברמות קיצוניות. זן ואומנות החזקת? נו במ'ת. אם כבר אז אני בעד הזן של פו או דברים בסגנון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...למה אנשים צריכים להתנצל על כך שקראו את הארי פוטר. נכון, לא מדובר ביצירת מופת, אבל גם לא בזבל ספרותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. לאחרונה קראתי את הספרים השני והשלישי, והם חביבים להפליא. אני מאוד נהניתי. יש להם את התכונה הלא-קלה-להשגה הזאת שקשה להניח אותם מהידיים עד שגומרים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |