|
||||
|
||||
אני קראתי את הטרילוגיה, אהבתי אותה מאוד, וגם אהבתי את הסרט. לדעתי מה שאור עשה לעיל הוא ניתוח יתר, ודומה כי הוא, ורבים אחרים ממעריצי טולקין, באו לסרט במטרה ספציפית לקטול אותו ולמצוא את הבעיות שבו. זאת, במקום לבוא לסרט תוך ידיעה שהם באים לסרט ומתוך כוונה פשוט להנות ממנו. אני עדיין חושב שזה אחד הסרטים המרשימים יותר שראיתי בשנים האחרונות, ואני מחכה בכיליון עיניים גם לסרט השני, וגם לדויד המורחב. |
|
||||
|
||||
קראתי את הטרילוגיה (3 פעמים באנגלית) ואת שאר הספרים העוסקים בארץ התיכונה. (וברור מה דעתי על הנושא) ראיתי את הסרט בידיעה מראש, שלא ניתן להכניס את העלילה לסרט של פחות מ5 שעות, וכפי שאמרה העז שאכלה את "חלף עם הרוח", הספר יותר טוב. לא התאכזבתי. הסרט עלה בהרבה על הציפיות שלי (הקטע המרגיז היחידי הוא הניתוח לשינוי מין של גלורפינדל) ונהנתי לראות אותו. גם אשתי, שלא קראה את הספר (זה בסדר, סקלתי אותה) נהנתה מאוד ושנינו מצפים להמשכים. מעבר לעומק הדמויות והדמיון לעלילה המקורית, מבחינה ויזואלית מדובר באחד הסרטים היפים ביותר שראיתי מימי. |
|
||||
|
||||
למרות מספר פרטים שגרמו לצמרמורת קלה לעבור בגבי (תפקידה של ליב, תום היקר והחסר...) לא התאכזבתי מהסרט. להפך, נהניתי ממנו מאד! סרט מאד ויזואלי. כמובן שהייתי שמחה ליותר נאמנות למקור אבל לי גם לא היה אכפת לשבת 6 שעות ולראות את שר הטבעות מה שכנראה לא נכון לרב (?) הצופים. |
|
||||
|
||||
גם אני הייתי שמח לו הסרט היה באורך של 5-6 שעות, אבל אנחנו מיעוט קטן וזניח. |
|
||||
|
||||
כמו תמיד דברים טובים מגיעים בכמויות קטנות ובאריזות מזעריות. |
|
||||
|
||||
אני קראתי את שר הטבעות הרבה מאוד פעמים, בעברית ובאנגלית. באתי עם הרבה ציפיות לסרט ואני מודה שבצפיה הראשונה התאכזבתי מעט. לדעתי בעיקר בגלל שהייתה התנגשות חזיתית בין הדימיון שלי לבין זה של ג'קסון הבמאי. לאחר עוד שתי צפיות אני יכול להגיד דבר אחד - למרות שיש הרבה דברים שמאוד לא מצאו חן בעיני בסרט, הוא בהחלט סרט מרשים שמכבד את הספר. אין טעם להשוות בין הספר לסרט. הספר הוא יצירת מופת שלא הייתה ולא תהיה. הסרט הוא סרט. למרות זאת, הסרט בהחלט מהנה מאוד מרגע שמבינים שהוא בסך הכל פרשנותו של הבמאי ולא אלטרנטיבה לדימיון האישי. |
|
||||
|
||||
אור לא עשה ''ניתוח יתר''. הוא הצביע על הבעיתיות בסרט שנעשה ע''י מי שטוען לגבי עצמו שהוא חובב טולקין. בתור חובב טולקין, אני יכול להעיד על עצמי שלא באתי לסרט על מנת לקטול, אלא להיפך, ציפיתי לו מאז שהוכרז על עשייתו. התאכזבתי בגלל שהבמאי לא מעביר את המתח והפאתוס של טולקין ומציג את הסיפור בצורה שטחית. |
|
||||
|
||||
זהו, שבאת לסרט כחובב טולקין, ולא כחובב סרטים. אתה ציפית לראות בסרט את מה שראית בדמיון שלך כשקראת את הספר. זה לא יכול לקרות. הדרך היחידה שהיית יוצא מהסרט בלי להיות מאוכזב זה אם אתה היית מביים אותו בעצמך, וגם אז רק אם אתה במקרה במאי ממש טוב. |
|
||||
|
||||
הבעיה שלי היא לא חזותית, אלא סגנונית. מבחינת הויזואליזציה של הארץ התיכונה דווקא נהנתי והיא תאמה לדמיוני. מה שהפריע לי הוא השטחיות של הצגת הדברים. האירועים מוצגים בצורה סתמית ולא אמינה. (שתי דוגמאות:מרי ופיפין מצטרפים לפרודו וסאם במקרה סתם כך. סצינת המועצה של אלרונד פתטית ביותר דווקא במה שאמור להציג את החלק המרתק והחשוב ביותר של הספר הראשון.) הבמאי מפספס לחלוטין את הנראטיב המיוחד של טולקין (העברה מודרנית של הפאתוס הרומנטי של יצירות עתיקות) ומראה סרט הרפתקאות ואפקטים שיגרתי למדי. אם הוא היה נוקט בגישת בימוי אחרת, לא הייתי מאוכזב. |
|
||||
|
||||
למה דעת יחיד אני גם חושב שאחת הבעיות הגדולות בסרט היא חוסר הרושם של חלק מהצינות ואכן כמוך היה חסר לי הרבה עוצמה בחלק של המועצה דבר שהסופר עשה בכישרון רב לא הצליח לעשות הבמאי, למעשה זה ניראה יותר כי משעמם לאנשים שם ולא כי הם מצפים למלחמה כלל עולמית כנגד הרשע. |
|
||||
|
||||
מתי אמרתי שאני מדבר על הפן הויזואלי? אולי אם היו יצירות עתיקות שהן סרטים, היה לג'קסון על מה להתבסס. לצערנו, הקולנוע הוא אמנות די צעירה, ולכן אי אפשר לצאת מתחומי האמנות הזאת בלי לדפוק את הסרט. אז כן - איזו הפתעה! - הוא יצר סרט, לא עוד ספר. סרט עונה לתכתיבים ולנורמות של סרטים, לא של "יצירות עתיקות". בתור סרט הוא מצויין. |
|
||||
|
||||
אני הבנתי את המשפט ''אתה ציפית לראות בסרט את מה שראית בדמיון שלך כשקראת את הספר'' כהתיחסות לפן הויזואלי. סרט יכול להיות מבוים בצורות שונות, ולדעתי כאן הבמאי כשל כשביים את הסרט בצורה שאינה נאמנה לרוח הספר. אין קשר לכך שהסרט בכל מקרה יהיה פחות טוב מהספר, אלא זה ענין של בחירת גישת בימוי. |
|
||||
|
||||
דרך אגב, אני אישית מתנגד לטענה שבעת הקריאה יש ויזואליזציה של המתואר. אני חושב שזה מיתוס שאין לו שום גיבוי קוגניטיבי. שיקום פה אחד ויגיד לי שיש לו בראש תמונה מלאה ומפורטת של דמויות שעליהם קרא או של מקומות. לדעתי אין דבר כזה. כולם פה מכירים את סיפורי התנך: למישהו יש דמות מדומיינת של משה או של שלמה? דמות מלאה, מפורטת? לא רק זקן או מקל? לא נראה לי. אין דבר כזה ויזואליזציה והקורא אינו רואה "בעיני רוחו" את "העולם המיוצג בטקסט". אנחנו מקסימום רואים הבזקות של מראות חלקים ביותר שנבנים לפי עקרונות מסוימים ובראשם: התכונה המייצגת של הדמות. הפטנט הוא איך לכתוב ככה שגם שביב המידע שניתן על המציאות המיוצגת יוצר תחושה של מציאות חיה ושלמה. מה שנבנה הוא תחושת מציאות ולא תמונת מציאות. תחשבו על זה. |
|
||||
|
||||
אין לי תמונה שלמה של דמויות – ברוב המקרים. ובכל זאת, פעמים רבות כשאני רואה דמות בסרט-מבוסס-על-ספר, אני מכריז בליבי: "לא כך הוא נראה!". מצד שני: "חשבתי: "מגיע רגע מסוים בחיינו אשר בו, בין כל האנשים שהכרנו, רב הוא מספרם של המתים ממספרם של החיים. ורוחנו מסרבת לקלוט קלסתרים נוספים, הבעות-פנים נוספות: על גבי כל פנים חדשות שהיא פוגשת, היא מטביעה את הדפוסים הישנים; לכל אחד היא מוצאת את המסכה ההולמת אותה יותר."" ("ערים ומתים 2", מתוך "הערים הסמויות מעין", איטאלו קאלווינו, עברית: גאיו שילוני). זוהי אחת הפסקאות שהכי הזדהתי איתה מכל הטקסטים שקראתי מימי. כבר שנים שאינני מצליח לזכור פרצופים חדשים: כל דמות חדשה שאני פוגש מתוייגת מיד (לא באופן רצוני) תחת שם של פרצוף מוכר מהעבר (למרות שלעת-עתה רבים החיים מבין מכרי מהמתים). ואם נחזור לנושא המקורי, הרי שהדבר משפיע גם על קריאת ספרים: כמעט כל דמות מתוייגת מיד תחת פרצוף מוכר – ולעיתים גם תחת דמות מוכרת מספר אחר. לעיתים נדירות הדברים מתרחשים הפוך, ודמויות מהמציאות מתויגות אצלי תחת דמויות מספרים שקראתי. במקרים אלו, אגב, החפיפה היא בדרך-כלל רבה ועמוקה יותר. כך למשל עידו רזון ז"ל חי בראשי שנים רבות - כמעט מאז שהכרתי אותו, למעשה, ועד היום - בחפיפה כמעט מלאה עם דמות ספרותית מסוימת. |
|
||||
|
||||
אבל הרגע הזה נראה לי שיבוא בזמן הזקנה, כאשר אתה חי בתוך מבול של פטירות. בכל מקרה, אני בהחלט מסכים. הדמיון אינו יוצר יש מאין. נניח שאני אומר לך שאני גר בדירת שלושה חדרים. ישר, מיידית, אתה מדמיין דירה שאתה מכיר. אין יש מאין, כל יש נבנה על יש. לגבי מה שאנו מרגישים כשרואים סרט על ספר - פשוט מאוד. הבמאי בונה את מראה הדמות על ה"יש" שלו ולא על היש שלך ולכן היא שונה. ואולי התכונה המצייגת שלה שונה בעיניו וגם כי: פשוט מאוד, הוא מחוייב ליצור דמות שלמה ולך לנגד עיניך אין דמות שלמה ולכן ההבדל ותחושת הזרות. אתה מוסיף טענה על שלי: אני טענתי כי מקור תחושת המציאות הוא בתכונה המייצגת של הדמות ואילו אתה מוסיף מאפיין נוסף שלה: הידע הפנימי שלנו. נראה לי שהשניים בהחלט מספיקים כדי ליצור איזה יציר דמיון שאינו תמונה מלאה. דרך אגב, זוהי הסיבה שאיני מסוגל לקרוא ספרות ישראלית עכשווית: כל שם יזכיר לי מישהו שאני מכיר וכל ציון של רחוב או מקום יזכיר לי כיצד נראה המקום הזה בעיניי. כך גם עלולות להיווצר סתירות בין מה שנוצר בדמיוני למה שקורה בספר וזה מהווה בעיה, אבל מעבר לכך: הסיפור מאבד את הקסם שלו! הוא נעשה קרוב, כאן ועכשיו, וזה הדבר שבדיוק אני לא מחפש בספרות. |
|
||||
|
||||
אומנם חלפה לה שנה, אבל מי סופר? אז זהו, שיש "יש מאין". איננו נולדים tabula rasa. אנו נולדים עם מוח שהוא כבר בעל קישורים ומבנים ותתי מבנים, המכילים תכנים והתניות ראשוניים ובלתי מודעים, אך רבים ועצומים, שהם בבחינת "יש" התחלתי, ה"אין" אליו מכוון אתה. |
|
||||
|
||||
בתגובה 154999 (שקצת הלכה לאיבוד) כתבתי על ה"אין" במחשבה הדתית-פילוסופית. האין איננו "העדר" אלא הוא "יש בלתי נתפס", או "יש מסתתר". |
|
||||
|
||||
ראה תגובתי שם (תגובה 164315). |
|
||||
|
||||
מוזר. אז אם ביקרת בעבר בפאריז, למשל, תימנע מלקרוא ספרים שמתרחשים בה? ומה לגבי סרטים? |
|
||||
|
||||
אני היחיד שנראה לו מוזר לקרוא ל-DVD דויד ? (אולי נקרא למדיה הבאה שתצא "גוליית") |
|
||||
|
||||
להגנת הדויד- גם אני קראתי לזה "דויד" באופן עצמאי לגמרי, בניכר, למראה ה- DVD. ואם אני כבר כאן- אני אוהבת את טולקין, אבל אפשר לסקול אותי על כל ההארי פוטרים שלא קראתי. התחלתי כמה פעמים לקרוא (בחנות ספרים, כדי לראות אם כדאי לקנות), וזה נראה לי משעמם. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאת ממש מכורה לאבנים... |
|
||||
|
||||
יעני. "No one stones no one *even* if he says Jehovah"
(life of brian) |
|
||||
|
||||
She did it! (איילת, ברגע של חוסר ריסון).
|
|
||||
|
||||
בתור הצנון התורן, אני חייב לציין שהאייל משנה אופי משמעותית בזמן האחרון, ועורכיו וכותביו חווים יותר ויותר רגעים של חוסר ריסון. האייל הוא בדרך כלל לא מקום אליו באים בשביל הסחבקייה (בשביל זה יש פינות אחרות באינטרנט), אלא בשביל לקרוא מאמרים ודיונים בהם (לא בהכרח להשתתף, פשוט לקרוא ואם יש מזל אז גם לחשוב). לי, בתור קורא קבוע ומשתתף מזדמן (אני גם צנון לעת מצוא), חבל. |
|
||||
|
||||
סליחה. זה לא יקרה שוב. עכשיו לחשוב על עונש? |
|
||||
|
||||
(וגם הוציא לשון) http://sja.ucdavis.edu/images/einstein-lg.jpg נראה לי שבאנו על עונשנו : סקילה בצנונים (או שמה זה היה צוננים) |
|
||||
|
||||
אבל מאוחר מדי, כולנו כבר יודעים שאתה הוא פופק. וברצינות: אפשר, אולי, לבקש מטל שיתקין פילטר שיאפשר למעונינים בכך לא לראות בכלל הודעות מסוג מסויים, או של כותב מסויים. עם משלוח ההודעה אפשר לסמן "ש" (בשביל "שטויות") או "המ" (בשביל הומור מפוקפק), ואם ייושם פילטר כזה תוכל לסנן את ההודעות המיותרות האלה מראש בהתאמה האישית שלך. אני, למשל, מודע לכך שחלק לא מבוטל מההגיגים שלי לא נופל בקטגוריה של "דיון רציני" ויכול להבין כאלה שזה גוזל את זמנם ומרגיז אותם. אלא מה? אין אפשרות לדעת אם מדובר בחלק גדול מן הקוראים, ואז יפה הייתי עושה אם הייתי הולך למקום אחר או מצנזר את ההודעות שלי, או במיעוט קטן ואז אינני צריך להתחשב בזה יתר על המידה. לי, אישית, נעים לקרוא גם את ההתחכמויות, ואני לא הייתי מתעלם מהודעות מסומנות, אבל בהחלט ייתכן שהייתי מוותר על כותבים אחדים (לא אביא כאן דוגמאות כדי לא לפתוח במלחמת השמצות ולהוסיף שמן על המדורה). וכמובן, המערכת יכולה פשוט למחוק את מה שנראה לה מוגזם, ולקבוע בכך את אופיו של האתר בצורה יותר הדוקה מהנעשה כיום. |
|
||||
|
||||
אתה, כמובן, צודק. אבל מאחר ואני לא רוצה פיקוח הדוק יותר, וגם רוצה שהאייל יהיה כמו שאני רוצה אותו (יבש וממוקד יותר), אני פשוט אומר את זה, ומקווה שזה פשוט יעלה קצת את רף שליחת התגובות אצל הכותבים (שוב כתבתי הודעה של שורה? אולי זה באמת מיותר קצת.) בסך הכל אני מאד נהנה, או שלא הייתי פה. |
|
||||
|
||||
אפשר, כמובן, לבקש מטל. ואפשר גם לא. הפתרון הטכנולוגי אינו תמיד הפתרון ההולם, הנכון, או הזמין. |
|
||||
|
||||
מה איתו? אם אתה מתייחס למערכת המודרציה שלהם, הרי שלאחר דיונים ארוכים במערכת (כולל מערכת עין הדג והאגודה), הגענו למסקנה שאין באתרים שלנו מספיק תנועה כדי שמערכת קרמה תחזיק מעמד. הפתרון בו בחרנו הוא פשוט - סינון של תגובות לא ראויות לדעת העורכים. כמובן שניתן לשנות את הסף האישי של העורכים, אבל שוב, אין זה פתרון טכנולוגי. |
|
||||
|
||||
לא זמין, זה אני יכול להבין. לגבי השאר, זה עובד יפה ב Newsgroups (מה שקרוי שם killfiles), למרות החיסרון בכך שאתה מקבל תגובות על הודעות שלא ראית - אבל ממילא במערכת הדפוקה ההיא אתה לא רואה חצי מההודעות כך שזה לא חריג. שמת לב בודאי שגם ההודעה הקודמת שלי עסקה באותו טאבו ארור, כך שלפי הכללים היבשים היא וכל התגובות עליה, כולל שלך, צריכות, הממממ, לא חשוב. |
|
||||
|
||||
ויפה שעה אחת קודם |
|
||||
|
||||
אני לא באתי לסרט כדי לקטול אותו ואני לא מחפש אף פעם לקטול אף אחד. אני לא מפיק מזה הנאה. למעשה תופתע לדעת שנהניתי מהסרט והוא למעשה אחד היחידים ששווים את הכסף הרב שהם עולים. לא בזכות הקו העלילתי אלא בזכות דברים אחרים שבו. וכן, גם אני חושב שהוא מרשים. כנראה שכוונתי לא עברה. הסרט לדעתי פגום כיצירה בפני עצמה. נקודה. אין לכך קשר לעובדה שמקורו בספר. הכשלים שבו משותפים ליצירות רבות ואני יכול להדגים לך אותם על עוד מליון סרטים החל ב''ספורט הדמים'' וכלה ב''אויב המדינה'' שהיה בשבת. העובדה שמקור הסרט בספר רק מקלה עליי את העבודה כי יד לי ''גרסה מלאה יותר'' ולכן קל להשלים את הפערים. אבל הייתי אומר לך בערך אותו דבר גם בלי הספר. אני לא חושב שמה שעשיתי הוא ניתוח יתר וגם לא ברור לי בדיוק מהו ניתוח יתר. אני רק גירדתי את הקליפה החיצונית מעט. ניתוח יתר היה אולי אם הייתי מפרק לך את הסרט לגורמים קטנטנים. אבל יש גבול. כמבקר אני אדבר רק על מה שמפריע לי מעשית ולא על פגמים לא מורגשים. גם אני מעריץ של טולקין אולם קראתי את הטרילוגיה לפני שנים רבות, עוד בתיכון, ורק פעמיים. ואני גם יכול לומר לך שאיני מתכוון לקרוא אותה שוב בשנים הקרובות. עם כל האהבה לטולקין, קצת קשה לצלוח שוב את כל הסדרה, בעיקר כשאתה יודע מהם החלקים הטובים שצפויים בהמשך בזמן שאתה מתענה בחלק מייגע ויש לא מעט כאלה, זה נכון. גם אני מחכה לסרט הבא בכיליון עיניים. |
|
||||
|
||||
אז אתה לא אוהב סרטים באופן כללי. עוד יותר גרוע. אתה לא אוהב את הקונבנציות הקולנועיות (אתה בטח אוהב סרטים של דוגמה 95'...), אתה לא אוהב את המדיום, אתה בטח גם לא אוהב את ההמוניות שלו. נו, שויין. אצל פיש קוראים לזה "שניצקליין". |
|
||||
|
||||
הגעת למסקנה שאני לא אוהב סרטים? הכשלים שהצבעתי עליהם רלוונטיים לכ דבר שיש בו עלילה: טקסט או סרט. עלילה רופפת אינה קונבנציה קולנועית והיא לא קונבנציה כלל: היא פגם. (אלא אם יש לה אפקטים אחרים אבל זה כבר סיפור אחר). אין לי מושג מאין אתה שואב את הידיעות שלך לגביי אבל אני מאוד אוהב סרטים, אף שאין לי משוג מהי דוגמה 95' ואשמח אם תסביר מה זה. גם בספרים אני יכול להצביע לך על רופפות עלילתית, עם כמה דוגמאות שתרצה. יש גם סרטים בעלי עלילה מהודקת היטב. לא חסרים כאלה. אני גם לא מבין מה בדיוק המוני בקולנוע, הרי כל אחד רואה את הסרט לבד, אף שהוא יושב באולם מלא אנשים. |
|
||||
|
||||
קבוצת במאים סקנדינביים שניסחו מניפסט ליצירה קולנועית, שבה מודגשת בין היתר תחושה כמו-עלילתית, מצלמת כתף, תאורה טבעית בלבד ושימוש באילתורים. לזרם הזה משתייכים סרטים כמו "החגיגה" (הנהדר) ורוב סרטיו של לארס פון טרייר1. 1 לשבור את הגלים הוא סרט מופרך ומתועב בעיני, שלוקח את הנצרות לגבול הטיפשות. |
|
||||
|
||||
ודיון ארוך ומעניין על הקבוצה (בעברית) התרחש ממש לאחרונה כאן: |
|
||||
|
||||
וגם קצת כאן: דיון 275 |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |