בתשובה לאור, 14/08/02 0:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפשר להתחיל מג'ספר ג'ונס, בדיוק הייתי בתערוכה שלו. אבל גם בלעדיו, טיפוגרפיה, או עיצוב אותיות, היא לא בדיוק ענף אומנותי נידח. השימוש הנרחב ביותר בטיפוגרפיה נמצא בפרסומות או בשמות מותג. הדוגמא הכי מפורסמת היא כמובן קוקה קולה - וקיימים מקרים נוספים רבים בהם מנסים להתאים את המראה הוויזואלי של הטקסט עצמו, בלי לוותר על תוכנו המילולי, למשמעות שלו (וזה מזכיר, כמובן, קליגרפיה מסורתית - ערבית, יפנית, וכדומה). אני אישית רואה אסתטיקה רבה בסמלי הכתב, והסגנונות השונים מרתקים בגלל שהם מותחים את גבולות העיצוב תוך שמירה על מאפייני האות הטופולוגיים. אותי אישית נושא עיצוב האותיות מאוד מעניין, וניסיתי את כוחי בעניין, אבל יותר התעניינתי בעיצוב של מילים (אני יכול לפשפש איפשהו ולהעלות משהו). בהקשר של השירה, וביחס לתגובה אחרת שלך בדיון זה, אני רוצה להוסיף שמזמן מקנן בי החשד שאחת מהפונקציות העיקריות של כתיבה בשורות קצרות היא הגברת האפקט הוויזואלי של האותיות. כאשר כותבים בשורות ארוכות צורת האותיות כבר לא מקיימת מגע עם שטח חלק, בניגוד גמור לשיר, שחלק גדול מאוד מאותיותיו מתפתל ונעלם בדף הריק. הוספת הניקוד, כמו זו הריגורוזית של דג אנונימי, מדגישה את המימד הזה של השיר. גם דפים של ספר הם אובייקט מאוד אסתטי בעיני, ולא מעט פעמים אני בוהה בהם בלי לקרוא. אז אנחנו מאוד שונים - אני חושב שהטקסט כבר משמש כתמונה. נ.ב. אחד מספרי האומנות האהובים עלי הוא ספר של תמונות של גרפיטי על רכבות ניו יורק. הם לא ציירים מדהימים (המרחק בין קרונות בחניה הוא חצי מטר, כך שאי אפשר ללכת אחורה ולראות את הציור הכולל), אבל עיצוב הטקסט שלהם הוא אומנות עילית בעיני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
של הטקסט. כלומר, ייפויו של הטקסט הלשוני, ערך מוסף לתוכן הלשוני. אני אכן מסכים כי יש בכך אלמנט אסתטי, פה אין ויכוח, אולם אני כיוונתי למשהו אחר: הניסיון לעקור מסימני הלשון את משמעותם הסמנטית, את מהותם הבסיסית כסימנים ולהחליף את אלה בתמונות, במראות. "א" אינו סימן לשוני כלל אלא ציור של משהו שקיים באמת. קיימים לא מעט ציורים המכילים בתוכם מילים אולם מילים אלו משמשות כמילים לכל דבר ולא אינן תמונה. דבר דומה אבל חלקי נעשה במשוואה מתמטית: האותיות מאבדות את כוחן כסימנים לשוניים אמנם אבל זוכות להיות מסמנים מסוג אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משורר וצייר, שילב הרבה בין טקסט ואיורים (הכול שלו), והעימוד אצלו הוא כך שהטקסט נמצא באמצע האיור, כך שהדף כולו הוא היצירה. ולעתים יש יש דמויות שמשולבות באותיות- כמו כאן, במלה SONGS http://www.blakearchive.org.uk/cgi-bin/nph-dweb/blak...@Generic__BookTextView/225;cv=java;pt=478;lang=he (להקליק על "פלייט 1". וכשהפלייט מתגלה, יש מתחתיו אפשרות הגדלה).
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלא מעט מהשירים של של סילרסטיין, אי אפשר להבין את השיר מבלי האיור הנלווה אליו. ראוי לציין גם את המתרגמים של ספרי השירה לילדים שלו, ששכחתי איך קוראים להם, ועושים עבודה מדוייקת להפליא. _______ העלמה עפרונית, אפוצה לחלוטין, ותוהה באיזה שלב של היום היא סוף סוף תוכל להשלים פערים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |