בתשובה לדובי קננגיסר, 01/08/02 14:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אינני מבין את האטימות הזו: קרתה טעות, ובמקום לאמץ את הפתרון, אתה מנסה לאמץ את הטעות תחת גיבוי מתמיד של כל התיאריות בעולם. מה אתה, ממשלת שרון? מזרח תיכון חדש? למה לא פשוט להבין שקרתה ט-ע-ו-ת? זו קורה, דובי, כולנו בניאדם. לא צריך להכנס לאיזורים של 'אמת שלי/אמת שלך' או 'אינסוף פרשנויות' וכו'. חלה טעות בהעברת מידע מ-x ל-y. זה קורה כל יום, כל הזמן. מלבד זאת, מרבית המחזאים והסופרים אינם מתנערים... וגו'. מה? אשמח אם תפסיק לייצר דוגמות בלתי מעוגנות ותתחיל לדבר בעובדות. על מי אתה מדבר? מי זה 'מרבית'? בארץ או בחו"ל? מתי שמעת את חנוך לוין או יעקב שבתאי מדברים על יצירתם במונחים של ניתוח? מה הביג דיל בשינוי הטקסט? פנה לחוק זכויות יוצרים ותבין. מלבד היות העניין טוטאליטארי כאשר נעשה בידי עורכים ובעלי אמצעי תקשורת (כמוך, כמוני) ללא ידיעת העורכים, המשמעות היא שאין טעם בפרסום כלשהו; שאין טעם בכתיבה. לדעתי יש טעם בכתיבה; יש טעם בפרסום כלשהו. הדבר היחיד שחסר היא מנת הגינות שתדרבן את הרוב הדומם להתנער מן האדישות אל מול הטעות ותביא אותו למצב פסיכולוגי לא-שכיח של מוכנות להבנת הטעות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשאמרתי ש"מדגדג לי" התכוונתי בעיקר שאני לא מתכוון לעשות זאת. כפי שכבר ציינתי בפניך, אין בידי האפשרות הטכנית לתקן את הטקסט עד לערב, ואז אכן הוא יתוקן. אבל בינתיים, הבעתי עמדה מסויימת. אתה מוזמן לא להסכים איתה. טעויות בהעברת המידע מ-X ל-Y קורות הרבה. לצערנו, עושה רושם שהרבה פעמים X זה המשורר ו- Y זה הקוראים. סתם תהיתי מה ההבדל באיזה שלב נעשתה הטעות. לא משנה. אגב, אם אתה נזקק לחוק זכויות יוצרים כדי לענות לשאלתי, אנחנו במצב קשה. ואני חשבתי שהחשיבות של הדיוק בהעתקת הטקסט נעוצה בחשיבותו של הטקסט עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתה שורה משעשעת בתוכנית העולם הערב שאמרה קריינית הרצף (עינב גלילי): "גם לי יש מחשב משוכלל שכותב לי הטקסט ולעולם אינו טועש". הטעות הייתה בעיקרה שלי. תחת הלחץ של העלאת הדג בזמן המיועד, אמש בחצות, שלחתי לך קובץ שלא נבדק באופן קפדני מספיק ופה בדיוק אפשר לשים אצבע על הטעות שנבראה אל העולם. אינני "נזקק" לדבר, אלא מנסה מטאפורות שונות כדי להעביר לך מסר מסויים; במידה ולא הבנת אנסה מטאפורה אחרת. החשיבות בהעברת טקסט כמות שהוא מאת יוצר דרך כלי הפצה היא בעיקר חשיבות דמוקרטית, או למעשה - לא-טוטאליטרית, כפי שהסברתי במכתבי הקודם. ההבדל לגבי שלב הטעות הוא פשוט: הטעות הזו היא טכנית, לא פואטית; אין בה חן אסתטי, אם כבר חן אינפנטילי, כפי שהגדיר זאת ברקת בתגובתו אלי - אם אנחנו לא מבינים את זה אז לפחות נשחק בזה. אני מתייחס לדיון באייל ברצינות שיא ואף מנסה לשפר את הנגישות אליו (ר' הערת ש. גלבץ דחודש שעבר ואת הקישור מן הדג הנוכחי לאייל) כמו גם מנסה להשתתף (כעצתך שלך) בדיונים על מנת להוסיף מלה או שתיים מטעם מערכת הדג, אך נראה שהגורם היחיד שאינו לוקח את הדיון ברצינות, או את מושא הדיון ברצינות, הוא אתה. האם היית מסכים לכתוב מאמר של 1000 מלה בנושא 'הכיבוש בעיני החיילים' בעוד שהמאמר שיתפרסם תחת שמך יהיה 'הכביש בעיני הטיילים' ושהטקסט ישתנה בהתאם? הרי הכותר 'מאמר' או 'רשימה' או 'פובליציסטיקה' עדיין נשאר, אך התוכן, דובי, הוא עניין שהייתי מצפה ממך להעריך מעט יותר כעורך ראשי של אמצעי הפצת מידע, חופשי כמות שאייל זה חופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שהייתי כותב מאמר ארוך על המדיניות הכלכלית של ישראל, ואחרי שקראת אותו, היית שואל אותי "אז רגע, הקיצוץ הוא טוב או רע לישראל?" ואני הייתי אומר שכל פרשנות היא קבילה וככותב המאמר אין לי עמדה משלי - היית מקבל את זה? לי זה היה מציק. אבל לפחות אחד מהמשוררים שהתארחו במדור עשו בדיוק את זה. אולי אני סתם נטפל למשוררת שלעיל, ואם כך - אני מתנצל, אבל זה באמת הציק לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בת :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואחת מהטובות שבהן. (י. פופק בהאנג אובר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יקירתי, צר לי לנפץ עוד אחת מהפנטזיות שלך. הנסיון מוכיח כי בסופו של דבר המיגרנה מנצחת כל אהבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק בעקרון, אך הנסיון התבסס ברוב מכריע של המקרים על כך ש*לה* כואב הראש. במקרה שלפנינו, הראש שכואב הוא שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אדם מאוהב ללא ראש1 הוא יותר מאוהב או יותר סובל ממיגרנה? :-) 1 אין לי שמץ כוונה לנסות זאת על פופק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |