 |
|
 |
||
|
||||
 |
תגובותיי לוויכוח בין האייל האלמוני לדובי קננגיסר (+ הערת סיום) : א. האם המאמרים באייל אקדמיים? כמובן שלא. ולו רק משום שאינם מכילים הפניות, מראי מקום וכו'. גם ברור שכאשר עוסקים בסוגיות היסטוריות, חברתיות ופוליטיות בהיקף של 2 עמודים אי אפשר להיכנס לדיון מבוסס ברמה אקדמית. המאמרים באייל אינם מתיימרים להיות יותר מאשר הבעת דעה מנומקת ברמה סבירה, שווה לכל נפש (כמעט). המאמרים באייל אינם חזות הכול, בעיקר הם משמשים גרעין ראשוני שסביבו מתפתח ומתגבש דיון. באייל, לא פחות משקובעת איכות מאמר הפתיחה קובעת רמת הדיון שהיא פונקציה של איכות המשתתפים בו. משיטוטי באתרים ישראליים ברשת, עד כה, אני מתרשם שרמת הדיונים באייל מתבלטת לטובה. (נכון, אמנם מייגעת לעתים העלאת הגירה המתמשכת בנושאי 'ש"ס ומדינה', אבל זו סוגייה מרכזית בחיינו הבוערת בעצמותינו, מה לעשות.) ב. רמתו של העורך: דובי הוא עורך מצוין, ובהתחשב בכך שלא עומד לרשותו צוות כותבים מקצועי ניתן לומר שהוא עושה עבודה מופלאה ממש. למאמרים באייל יש בדרך כלל רעיון מרכזי ברור (למעט אולי הנפילה עם מאמרו של ד"ר זקס שאכן זכה לקיתונות ביקורת מצד הקוראים) ועברית קולחת נקייה משגיאות ושיבושים - וזאת יש בוודאי לזקוף לזכותו של העורך. דעותיו של דובי ידועות מתגובותיו הרבות כמשתתף ועם זאת כעורך הוא מרבה לפרסם מאמרים המביעים דעות מנוגדות לשלו. ולשם השוואה: "בננות" הוא אינו רק אתר כיפי, הוא מרבה לעסוק - אמנם בקלילות ובסגנון שנות האלפיים העליזות - בפוליטיקה פמיניסטית ובתר-פמיניסטית ובפוליטיקה של "היחסים שבינו לבינה". אופתע לטובה אם העורכות/עורכים של "בננות" ינקטו את הפלורליזם של דובי, יתעלו מעל לדעותיהם הפוליטיות, ויפרסמו מאמרי פתיחה המביעים רעיונות אנטי-פמיניסטיים, או לפחות דעות המסמנות אפשרות לדו-קיום בשלום בין שני המינים. האייל מוקדש במידה רבה לענייני פוליטיקה וחברה המעסיקים את קוראיו. הרבה סוגיות עולות על סדר היום הציבורי מהיום למחר ודובי כעורך צריך להכות על ברזל בעודו חם ולנפק מאמר בנושא, וגם במשימה זו הוא עומד בהצלחה. נכון, מאמר שנכתב לצרכים אלו אינו תמיד יצירת מופת, אבל כאמור, מאמרי הפתיחה באייל אינם חזות הכול. ועם זאת, באייל לא חסרים מאמרים משובחים כגון מאמרו של אלי אשד על הרצל או מאמרו של יוסי גורביץ על קמצא ובר קמצא, אם למנות רק שניים שהתפרסמו לאחרונה. אני מוכן להסכים איתך, אלמונימי, שיש מקום לשיפור במדורי התרבות. מאמרו של רד הרינג על הסרט "משימה בלתי אפשרית 2" היה חינני בצורה יוצאת מן הכלל, אבל אין די בכך כדי לבנות מדינה. גם ביקורות הספרים (הלא היסטוריים-פוליטיים), הסרטים והמוסיקה (תיאטרון אין, בינתיים, אם איני טועה) יכולים לקבל "פוש" (הכתבה על לו ריד לא היתה כה גרועה אלא פשוט מעט מיותרת, שכן טחנו עליו בכל המקומונים והמוספים בכמות שעלתה לאין שיעור על כל מה שנכתב עליו בארץ במרוצת שנות השבעים, השמונים והתשעים גם יחד.) אבל גם זאת יש לזכור: לאייל לא מלאה עדיין אפילו שנה, למיטב ידיעתי, וגם את רומא לא בנו ביום אחד. אז מה דעתך, אלמונימי, אם אתה איש תרבות, לתת יד לשיפור התחום הזה באייל, שכן, למיטב היכרותי הקצרה והווירטואלית עם דובי, שיקוליו הם מערכתיים טהורים והוא לא ידחה מאמר טוב בנושא תרבות. ג. לדובי: לא קראתי את הביקורות שלך על האתר "בננות", ואני סמוך ובטוח שהן היו ענייניות, אבל כידוע "מי שגר בבית זכוכית מוטב שלא ישליך אבנים". לפי תגובתך האחרונה אני מבין שחכימא הבין כבר בעצמו את הרמיזא. אני מניח שלא רק ביקורת טהורה היתה נר לרגליך בביקוריך שם אלא התעורר בך גם שמץ רצון לגייס בהערותיך קוראים (ובפרט קוראות) נוספים לאייל. אז "אל תדאג, הייה שמח", קוראים נוספים יצטרפו גם יצטרפו לאייל. ד. קהילה לא-קונצנזואלית: אמנם לשונו התקשורתית של האייל היא לרוב לא-קונצנזואלית - פולמוסית, עימותית וכו' - אבל כנראה שאין זה מכשול להיווצרות קהילה. לפחות אצלי, בביקורי באייל, נוצרה תחושת קהילתיות (ואפילו בחסרונו של דוב אנשלוביץ, שאיני מסכים לאף מילה שלו, הרגשתי כשהיה לאחרונה בחו"ל). ולכן, לסיום, אני מרשה לעצמי הפעם (באופן יוצא דופן וחד-פעמי) למנות את עצמי לדובר הקהילה ולהודות לך דובי בשם כל משתתפי האייל על פעילותך היומיומית והבלתי נלאית בטיפוח האתר. תודה דובי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם המאמרים באייל אקדמים? "כמובן שלא" אז מדוע בכל שרשרת התגובות האחרונה התגאו הגולשים והעורך באוריינטציה האקדמית שקיימת באתר? רמת הדיונים באיל מתבלטת לטובה? ישנם לא מעט קבוצות דיון ופורומים שהמתדיינם בהם משכילים ואינטיליגנטים. לא הרבה, אבל קיימים. העורך עברית קולחת, נקייה משגיאות ושיבושים? אלו הפרמטרים היחידים להם אתה מצפה מעורך? ככל הידוע לי זהו תפקידו של המשכתב והעורך הלשוני (תפקיד זוטר בהיררכיה התקשורתית הנעשה פעמים רבות על ידי סטודנטים). מה גם שבכתבה על האוכל צויינה שגיאה לשונית. אבוי. תפקידו של העורך היא הרבה מעבר לעריכה לשונית. מתגובתך עולה כי הרגשת הקהילה היא זאת אשר גורמת לך לחזור לאתר. אמת. אתרים מבוססים על קהילה וירטואלית מתפתחת ובעלת סולידריות. דבר שהאתרים הגדולים טרם השכילו להפנים. מכך עולה שאם הארץ, לדוגמא, היו מיישמים את המודל הטכני של מערכת התגובות היית לא רק נחשף לכתבות ופרשנויות פוליטיות מחכימות הרבה יותר אלא היית זוכה להתדיין עם כותבים שעולים אלף מונים על הכותבים באתר הנ"ל. ובתור דובר הקהילה שמודע לעקב אכילס של התכנים הקיימים באתר הייתי מציע שתודה בראש ובראשונה למתכנתים (לעורך יש עוד הרבה דברים ללמוד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרגע חזרתי משיטוט של שעה ויותר באתר בננות ולהלן דיווח (לג.): הכתבה השנייה או השלישית שנתקלתי בה "את לא עוד אחת" הביעה דיעה אנטי פמיניסטית לגמרי. כתבה נוספת על טופס 17 - אינה קשורה כלל לנושא נשי, אך כתובה ומנוסחת באופן מרשים ביותר. שאלון שכתוב בחן, אך מיועד לנשים בלבד. כתבה על נשים וכדורגל - הכותבת מביעה עמדה אנטי פמיניסטית או יותר נכון יוצאת כנגד הסולידריות הנשית וכתבה נוספת שנכתבה על ידי כותב (ממין זכר). על איזה פלורליזם אתה מדבר בדיוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמתו של העורך: "עברית קולחת נקייה משגיאות ומשיבושים": ממש הרגע הבחנתי כי ההפניות לכתבות מכילות נקודה בסוף המשפט. לפי הכללים הפניות וכותרות משנה אינם מכילים נקודה בסוף משפט. בברכה, אלמונימי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמונימי, ניכר כי השקעת הרבה בביקורתך התלת-שלבית, אכן, אלוהים מצוי בפרטים הקטנים. לצערי, מפאת טרדות היומיום - משפחה, פרנסה, שיפוצניקים, ועד הבית וכו' - איני יכול להשיב לך כרגע בדקדקנות המתבקשת, ועל כן ראה בתשובתי הקצרה להלן, תשובה מקדמית בלבד. א. בפסקה האחרונה בתגובתך הראשונה פנית אלי כך: "בתור דובר הקהילה...": ובכן, בתגובתי הקודמת ציינתי בפירוש שאני ממנה את עצמי לדובר הקהילה לרגע אחד בלבד "באופן יוצא דופן וחד-פעמי"; הרגע ההוא חלף, אנא פנה אלי בתור ג. שמעון ולא כאל 'דובר מטעם' (וגם אשמח אם תסיר את גרב הניילון של האלמונימיות מעל פניך, שכן וירטואליים ככל שנהיה, ביסודו של דבר יש משהו דוחה בשיחות עם אלמונים רעולי פנים.) ב. "תפקידו של העורך היא הרבה מעבר לעריכה לשונית." (ציטוט מדויק מדבריך כולל השגיאה בעברית. בדוק.): האמנם השתמע משבחיי לדובי שרק בעריכה לשונית כוחו במותניו? אני חושב שמניתי הרבה ממעלותיו כעורך (פרמטרים, כלשונך), ועוד לא אמרתי הכול. להערכתי בנקודה זו תשובתך קנטרנית (קרא שנית ובדוק.) דובי ערך שני מאמרים שהגשתי לאייל, ובשני המקרים הייתי מרוצה מאוד מעריכתו. אבל מי יודע, אולי אין לי מושג ירוק מיהו ומהו העורך הטוב, ואני פסול לעדות. היות שרמת העריכה מעסיקה אותך במיוחד אולי כדאי שתשטח את משנתך שלך בנושא 'העורך הטוב' ואז נהיה ברורים יותר ומדויקים. ג. אני מצטרף לשבחיך למתכנתי האתר (דומני שמדובר בעיקר באדם אחד, טל כהן שמו. אנא תקנו אותי אם אני טועה.) עם זאת איני משוכנע שסגולותיו של האייל נובעות אך ורק מיתרונותיו הטכנולוגיים. האמנם יכול עיתון "הארץ" לייסד באמצעות טכנולוגיה דומה קהילת מתדיינים וירטואלית נוסח האייל אבל איכותית יותר? זו שאלה מעניינת וראויה לדיון. לדעתי, אחד המפתחות לטיפול בסוגייה נוגע להבדל הדק שבין "תקשורת להמונים" לבין "תקשורת המונים", בין תרבות שמוכתבת 'מלמעלה' ובין תרבות שצומחת 'מלמטה'. אשמח להעתיק את מרכז הכובד של הדיון לשאלה זו. כפי שאתה רואה, אלמונימי, גם תשובה קצרה וחלקית זו התארכה לא מעט. דומני, שבהמשך הדיון נצטרך להתחשב לא מעט במגבלות המדיום ובמגבלות הזמן הפרטי, ולכן כדאי, לדעתי, שנתייחס מדי פעם בתגובותינו גם לרוח הדברים הנאמרים ולא רק לפרטים הקטנים שבהם מצוי אלוהים, זאת כמובן בלי שניהפך, חס וחלילה, לכופרים גמורים. בברכה, ג. שמעון |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |