|
||||
|
||||
תודה נוגה, יופי של מאמר! למה באמת לחקור את הבדלי המשכל בין קבוצות אתניות? החשיבות למחקר המשכל קשור בחשיבות הרבה, אולי רבה מדי, שאנו מייחסים לתכונה זו. כשאנו רוצים לאמוד את ערכו של מישהו בין אם הוא מועמד לעבודה, לימודים או זוגיות, יש לאינטליגנציה משקל מכובד. לכן אני חושב, ומקווה שתסכימי איתי, שיש עניין בחקר תכונה זו כשלעצמה וגם לו היתה רק קבוצה אתנית אחת בעולם, עדיין היינו מעונינים בטיפוח מחוננות. אבל איך חוקרים אינטילגנציה? קודם כל אני בספק אם יש ממש הגדרה מספקת ל"משכל", וכמו גולד, גם אני מטיל ספק ביכולתם של מדדים כמו IQ לייצג את כל מה שמגולם במשכל. המכשול הראשון, והלא פשוט כלל, הוא לדעתי הגדרתי, מה בעצם מחפשים? האתגר השני הוא טכני - קשה להפריד את תכונת המשכל מתכונות אחרות. ברור לכולנו כי תכונות מסוימות הולכות יחדיו, גם אם אין בינהן קשר "תכונתי", למשל התכונות עיניים מלוכסנות,גובה נמוך ושיער חלק. לעיתים זה קשור לתאחיזה גנטית (קירבה של הגנים על הכרומוזום), ולעיתים זו תוצאה של טיפוח טבעי ("אפקט המייסד") או מלאכותי (טיפוח גנטי). מטפח גנטי שרוצה להעלות את שיעורה של תכונה מסויימת לא תמיד ידע למה תכונות מסויימות הולכות ביחד, אבל הוא ידע שכך הוא הדבר, למשל פרי עתיר ויטמינים מופיע יותר בצמחים שמתפתחים לנבט מאוחר יחסית (סתם דוגמא, לא באמת). במצב כזה, הוא יעשה סלקציה מלאכותית וישאיר רק את ה"מאחרים" ויכליא אותם בינהם, כי להם סיכוי לעושר ויטמני רב יותר. בכך, אין כל כך שוני מהנסיון לקשור בין מוצא אתני, שהוא מצבור של תכונות, עם המשכל (שעשוי להיות גם כן מצבור של תכונות). אם אנחנו רוצים להבין היטב את המשכל, ומוכיחים סטאטיסטית את הקשר בינו לסביבה מסויימת למוצא מסויים , הרי שנוכל ביתר קלות לבודד את אותו הגורם האחראי למשכל. אני רק שב ומציין פה, כפי שכבר ציינתי בתגובות לדיון זה, כי כל מידע שמתקבל ממחקר כזה הוא מידע בלבד ולא הצעת פעולה. צריך להשמר מאד מלהניע את גלגלי החברה בטיעונים מדעיים. |
|
||||
|
||||
אבל זה שזה נכון בד''כ לא אומר שיש באמת קשר קוזאלי. למשל, פעם ידענו כולנו שאבטיח שאדום באמצע, הוא אבטיח מתוק יותר. היום, בעקבות הנדסה גנטית אשר, כמה דבילי, השקיעה המון בהאדמת האבטיח ולא בהמתקתו, המאפיין הזה כבר אינו מדוייק, וגם האבטיח האדום ביותר יכול להיות חסר-טעם. |
|
||||
|
||||
אם כבר הזכרת אבטיח אז מצורף כאן מתכון אולטימטיבי לאלכוהוליסטים. לוקחים אבטיח שלם, עושים חור קטן בקליפה שלו ותוקעים בתוכו פיה של בקבוק וודקה (הבקבוק צריך להיות מלא בוודקה וחשוב לפתוח אותו לפני התקיעה) מניחים על מגש בתוך המקרר במשך יממה כשהבקבוק על הצד או מוטה לכיוון הפיה. כעבור יממה (האלכוהוליסטים הכבדים יסתפקו בלילה) מוציאים את הבקבוק (וזורקים) פותחים את האבטיח חתכים לקוביות ואוכלים. לא צריך גבינה בולגרית. |
|
||||
|
||||
וואו. אני תוהה כמה פנינים כאלו אתה מסתיר ורק מחכה שמישהו יגיד את מילת הפרס... |
|
||||
|
||||
"הבקבוק צריך להיות מלא בוודקה וחשוב לפתוח אותו לפני התקיעה" עכשו אני מבין למה לא הרגשתי בכלל שתוי... ( : |
|
||||
|
||||
שכחתי לציין שהפיה צריכה להיות מחוברת לבקבוק. |
|
||||
|
||||
שמעתי שאניני טעם למיניהם רוקחים את אותו מתכון, אבל במקום אבטיח הם מעדיפים ראש של כבש. אם כך, השימוש בראש אדם הוא רק עניין של זמן. על כל מקרה, כדאי להיזהר כבר עכשיו ולא לאבד את הראש ! |
|
||||
|
||||
על אוטו משקל יש לציין גם את הידיים והגפיים |
|
||||
|
||||
אבל הרי זה בדיוק העניין. ההנדסה הגנטית מאתרת קשר תכונתי כזה (אדום-מתוק) ו"רוכבת" עליו כדי להעצים את אחת התכונות (ותוך כדי כך מחלישה את הקשר בינהם. כך, אם יפני=חכם, ירכבו המדענים על הקשר כדי להשיג אנשים חכמים יותר (אני לא חושב שיש דרישה לאנשים יפניים יותר..), מכל הלאומים, לא רק יפנים. |
|
||||
|
||||
כן, אבל למה הם רוכבים על האדום ולא על המתוק?! באנלוגיה שלך, זה יהיה כמו להנדס אנשים נמוכים עם עיניים מלוכסנות... |
|
||||
|
||||
זה חלק מהקנוניה שנועדה לחסל את הירקנים הפרטיים ובעלי הטנדרים לטובת רשתות השיוק. בסופר סנטר אתה יכול לקנות חצי אבטיח ארוז בצלופן מפתה ואדום כביבי דול של חורשית בן-לולו (אחת מנערות הטלפון החביבות עלי, בת של ילדי חוץ מקיבוץ, מותק של בחורה). אני משער שבשנים הבאות יתחילו למכור גם רבעי אבטיחים ואולי אפילו פלחים או חתיכות אבטיח מוכנות להגשה. אצל הירקן לעומת זאת אתה קונה ''על הסכין'' ומגלה את התרמית לפני שאתה עובר בקופה. לי אין את הבעיה הזו כיון שאני קונה רק אבטיחים שלמים ומוסיף לוודקה סוכר ליתר בטחון. |
|
||||
|
||||
ולדעתי, אפשר פשוט לענות על השאלה במילותיה של כל עקרת בית פולניה: "לפחות שייראה יפה". |
|
||||
|
||||
מפני שיותר קל לזהות ולכמת ''אדום'' מ''מתוק'', ולכן משתמשים בו כאינדיקטור למה שמעניין אותך באמת. או, בחזרה למקור (כדי שלא נישבה באנלוגיה), יותר קל להבחין בין קבוצות אתניות מלהבין ולאתר אינטליגנציה גבוהה. |
|
||||
|
||||
לעניין ה"אדום" ו"המתוק" נדמה לי שההסבר הוא בכך שהאדום מעסיק את חוש הראייה והמתוק את חוש הטעם, וכידוע חוש הראייה מעסיק כ- 70 אחוזים מסך כל הקשב שלנו ושאר החושים - כולל חוש הטעם - "נאלצים" להתחלק ביניהם ב- 30 האחוזים הנותרים. |
|
||||
|
||||
כן, אבל יבוא היום שבו אנשים יבינו שאבטיח אדום לא מבטיח אבטיח מתוק, ויפסיקו לשפוט אביטיחים לפי מידת אדומותם(?), ויחפשו דרכים אחרות לשפוט. בכל מקרה, כל ההשקעה בהפיכת האבטיח לאדום יותר תהיה אז חסרת משמעות - ואפילו פוגעת. 70 אחוז קשב זה מאוד יפה, אבל אני לא מעוניין להקשיב לאבטיחים שלי. אני רוצה לאכול אותם. |
|
||||
|
||||
זה עניין מסחרי לחלוטין, טריק פרסומי אם תרצה - אחד מיני רבים מסביב עולמנו המתקדם לכאורה. זומבים הבייתה! |
|
||||
|
||||
מבחינה דקדוקית "אדמותם" (כמו: "הכל מודין בשחרותו של כושי"), אבל הייתי מעדיף "אדמימותם" (נגזר מ"אדמימות"). |
|
||||
|
||||
אם כבר הזכרת כושי,אז למה לא אדמוניותם? |
|
||||
|
||||
כאן כבר למדנו את הלקח העגום הזה. הפירות היפים הם בטעם של פלסטיק. אם יעשו להם מבחן טעימה עיוור, לא ניתן יהיה להבחין בין אפרסק (פלסטיק) למשמש (פלסטיק) לשזיף (פלסטיק). בשוק אפשר להשיג פירות מכוערים. יש להם טעם של פירות. |
|
||||
|
||||
להשקעה בהפיכת האבטיחים לאדומים יש הרבה משמעות עם צורה כזו : $ |
|
||||
|
||||
אני זוכר, שקראתי על ניסוי עם תמיסות סוכר וצבעי מאכל, שבהן התברר, שטועמים יחסו לתמיסות אדומות מתיקות יותר גבוהה מאשר לתמיסות ירוקות או כחולות בריכוז סוכר זהה. |
|
||||
|
||||
ובהקשר לכך, סיפר לי חבר שבעברו הקבוצי עבד בין היתר בחדר האוכל. בין תפקידיו נכללה גם הכנת שתיה קרה לצהריים. בכל יום היה מכין שני מכלי שתיה: האחד מורכב ממים, סוכר, מיץ לימון וצבע מאכל צהוב, ואילו השני מורכב ממים, סוכר, מיץ לימון וצבע מאכל אדום. באופן קבוע אזלה השתיה מהמכל האדום, ואילו במכל הצהות נותרה כמות מכובדת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |