בתשובה לאור, 15/07/02 9:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השאלה היא האם רק החוקרים זקוקים לכלים הללו, או שמא גם המשוררים עצמם צריכים להכיר "את התורה כולה"? כי הרי אם המשוררים אינם מכירים את הכללים בהם אתה משתמש, איזה הגיון יש לשייך להם שימוש באותם הכלים הללו? האם הניתוח אינו מניח בהכרח ידע רחב של המשורר, ידע שלאו דווקא נמצא שם? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מי שזקוק לכלים הללו הוא מי שרוצה להבין שירה כמה שיותר טוב. לא אמרתי שזה ייתן לוהבנה מוחלטת, אם ישנה כזו, אבל זה ייתן לו הבנה טובה יותר. לגבי המשוררים, קודם כל מבחינת השטח. כל משורר גדול שאני מכיר הוא גם קורא גדול. אם זה במחקר אקדמי רשמי, כמו זך או פגיס, ואם זה בתרגום כמו שלונסקי או אלתרמן ואם זה סתם בהגות או בפירוש או בכתיבה אינטרטקסטואלית או בשאיבת מודלים והתרשמות מאחרים וכן הלאה. אין משורר אחד שאינו "מושפע". כל כותב הוא קודם כל קורא. שנית, אני לא מייחס למשורר שימוש בשום דבר, אני מייחס לשיר. המשורר משתמש במה שהוא משתמש אם מתוך ידיעה מלאה או חלקית או במקרה. אל תשכח למשורר יש משהו קטן שלחוקר אין בדרך כלל: כישרון. הניתוח לא מניח ידע רחב של המשורר אלא עוסק בשיר עצמו. אם המשורר עשה שימוש במטפורה סביר להניח שהוא יודע מה זה גם אם בצורה אינטואיטיבית. לעתים מתגלים בטקסט דברים שאולי המשורר לא כיוון להם וזה גם לא משנה במיוחד. המבנים האלו נוצרים לא במכוון אבל לא תמיד במקרה. חלקם תוצאה של ידע לא מודע, של השפעה של מישהו אחר, תוצאה של שימוש בשפה או של חוקי מציאות כלשהם. אני לא אגיע עד תת מודע קולקטיבי אבל אם אתה מכיר את חומסקי אז בהחלט ניתן לדבר גם על כשירות פואטית ויש רבים שדיברו על כך. היכולת להבין ולייצר צורות פואטיות בהתבסס על מבנים פנימיים, מולדים, אולי נרכשים. בדיוק כפי שאתה יכול להבין שיר ברמה מסוימת גם בלי שנתקלת בו קודם, יכול המשורר לייצר שיר כזה. ישנו איזה מכנה משותף קוגניטיבי בשפה, בשירה ואולי באומנות בכלל. משורר שרוצה לקדם עצמו ייטיב לעשות לדעתי אם יהיה גם קורא רחב דעת וחוקר. אם כי אני חושב שמשורר מבין את מהות המטפורה בדרך שהחוקר לעולם לא יגיע אליה. כותבים רבים סבורים כי עליהם להימנע מלעסוק בספרות או במחקר כדי שלא יושפעו או יהרסו. הם טועים לדעתי. עליהם להעמיק חקור, להרחיב את הידע התיאורטי שלהם. אני בטוח שהם כבר יתרגמו אותו למעשה לפי דרכם. לגבי האם ניתוח מניח ידע שלא קיים. האם זה נראה לך סביר שניתוח ארוך ומורכב שמוצא בשיר רבדים עדינים ואיזונים דקים בלי סוף ומבנה מורכב - זה הכל במקרה? למשל ברשימה שפרסמתי בדג על שיר שלונסקי מצאתי שם משמעות בחריזה. זה נראה לך מקרי? בפוקס יצאה התאמה נפלאה מן החרוז לבין התוכן של השיר ולא התאמה "כללית" אלא משהו ספציפי מאוד? יודע מה, בוא נראה את הדברים מן הצד השני: חשוב כמה דברים שהמשורר כן התכוון אנו לא מוצאים בשיר! לדעתי משורר טוב הוא כזה שמבהיר גם את מה שהוא רוצה וגם דואג שמה שהוא לא רוצה לא ישתמע במקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשנות שיר היא מעשה יצירתי מורכב. פרשנות טובה אחת יכולה להיות לעתים מנוגדת לגמרי לפרשנות טובה אחרת. המשורר אינו חייב להכיר את הכללים שבהם משתמש הפרשן כשם שאינו חייב לדעת מוסיקה כדי שילחינו את שיריו (והלחנת שיר אף היא אקט פרשני). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרך היחידה בה אני מסוגל להבין את המשפט השני שלך היא שבעיניך השיר אינו יותר מאוסף כתמי רורשאך, והפרשן משתמש בו רק כטריגר לאסוציאציות חופשיות שלו. תמהני אם המשוררים עצמם מסכימים עם הגישה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שהיצירה האמנותית מאפשרת יותר פרשנויות הרי היא הופכת ליותר "קלאסית", "מופתית" ובקיצור, בעלת השפעה גדולה יותר הן. ההשפעה הזו מתקיימת הן על כמה שיותר קוראים בני זמנה אבל גם מתפשטת על פני דורות שונים של קוראים. כל אחד יכול לראות ביצירה פרשנות חדשה ואישית. היצירה היא האבסטרקציה של החויה הפרטיקולרית של היוצר, ונבנית על המתח בין פרטי המציאות והנסיון לפשט אותם, ובכך, בתהליך היזון-חוזר, לגרום לחוסר התאמתם למופשט שלמעשה נבנה מהם. כך ששייקספיר או בטהובן עדיין מרטיטים לבבות כי אפשר לראות ביצירתם דברים חדשים, הזייטגייט `עובד. לעומת זאת, אפשר לחשוב על הרבה יצירות שקיבלו את התואר המפוקפק "אנכרוניסטיות" או סתם "נוסטלגיות" והן נשארו קפואות בזמן. למשל שירי ה-הו הו של שנות החמישים, ציורי הקיטש של התחנה המרכזית (יש להם פרשנות יחידה ומצומצמת). השוליים של ההגדרה הזו הן מאד בעיתיים. מתי יצירה עוברת מלהיות "יצירת מופת פתוחה המאפשרת מגוון פרשנויות" לסתם בליל חסר משמעות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליח להבין כיצד אתם מבינים את המונח "משמעות של שיר" או "פרשנות". עם כל הדיבורים על ריבוי פרשנויות ועל כך שניתן לראות ביצירות ישנות דברים חדשים אני מכיר מעט מאוד שירים שניתן לפרש אותם יותר מאשר בדרך אחת ואני לא מכיר בכלל שירים הזוכים לשלוש או לארבע פרשנויות. מעולם לא נתקלתי בשיר שניתן לכתוב עליו כמה פרשנויות שתהיינה מבוססות, מהודקות, שתסברנה בדרך שונה אותו מספר של אלמנטים בשיר ותקשרנה אותם אחרת. בכל המקרים שבהם ראיתי יותר מפרשנות אחת לשיר בדרך כלל אחת טובה פחות מן השנייה (לדעתי) או ששתיהן אינן מלאות ואז כל אחת מסבירה את מה שהאחרת נתקעת בו. אשמח מאוד לדוגמא מפורטת: שיר שניתן לפרשו בדרכים רבות וקיצור של האפשרויות האלו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |