בתשובה לרון בן-יעקב, 14/07/02 19:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
צריך לדייק: הוא רוצה לאכול כי הוא רעב, אבל הוא בוכה כדי להשיג אוכל. אם מתברר לו שבכי לא מוביל אותו למטרתו הוא יפסיק לבכות על אף שהוא עדיין רעב, וינסה לנקוט באמצעים אחרים להשגתה. יש אבחנה בין הדברים בדוגמאות שהבאתי. יש חשיבות באבחנות הללו משום שיש לכך השלכות משמעותיות להתנהגות שלנו. אם נחזור לדוגמא ממנה יצאנו, הרי השאלה היא מדוע הפלשתינים עוסקים בטרור? לפי הגישה הסיבתית זה משום שהם כבושים ומושפלים וכו'- כלומר בגלל דברים שקרו בעבר- הם "נאלצים" לעשות טרור. במקרה כזה צריך לתקן את הסיבה לטרור להפסיק את הכיבוש וההשפלה וכו' ( הגישה השמאלנית). לפי הגישה המטרתית הפלשתינים עושים טרור כדי להשיג מטרה- הרס מדינת ישראל. (אם היו כאלה שחשבו שמטרתם היא הקמת מדינה פלשתינית עצמאית לצד ישראל, באה התנפצותו של תהליך אוסלו- שבעצם הגיש להם מטרה זו על מגש של כסף- והוכיח שזו לא מטרתם). לפיכך כדי לפתור את הבעיה של הטרור, צריך לגרום להם להבין שאין להם שום סיכוי להשיג אותה (הגישה הימנית). (אם כמובן מוותרים על הרעיון לספק להם את המטרה....) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, את מדייקת ואומרת, התינוק רעב. שנית הוא מנסה לשדר לסביבה שהוא רעב כדי לקבל אוכל. אם דרך הבכי לא עוזרת הוא יחפש שיטה אלטרנטיבית. בכל אופן, את מבחינה יפה, הסיבה הראשונית היא הרעב. התינוק איננו בוכה משום שהוא רוצה לאכול, כמו שכתבת בתחילה, אלא הוא רוצה לאכול כי הוא רעב. מה שקראת ''מטרתי'' נופל על פניו אם הוא לא בא ממה שקראת לו ''סיבתי''. השליכי נא את האנלוגיה הזו על הפלסטינים, אך בזהירות לא למתוח אותה יותר מדי. האם ניתן לנתק לחלוטין מטרה ממניעים (סיבות), או שצריך להסתכל על התהליך כנתון בתוך סקלה משתנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האבחנה בין "סיבתי" ל"מטרתי" אינה נכנסת ל"סיבות" למטרות. זו כבר תורה פסיכולוגית שלמה ולא שייכת לכאן. האבחנה הזו שייכת למימד של ה*מעשים* של הזולת וזה גם התחום היחיד הלגיטימי להתערבות של גורם מן החוץ. אני גם לא חושבת שלגיטמי מצידנו (וזה גם לא יעזור לנו)להתערב בתהליך בחירת המטרות של עם אחר. גם ביחסים בין בני אדם כל אחד הוא בעל בחירה חופשית לבחור את מטרותיו והוא רואה כלא לגיטימי לחץ פסיכולוגי, או אחר, מצד הזולת לשנות אותן. אצל תינוק המהלך נראה פשוט: הוא רעב אז הוא בוכה כדי לקבל אוכל. (מניסיוני אני יכולה לומר שגם זה לא לגמרי פשוט יש עוד הרבה סיבות לבכי וכן יש גם "רעב" מאוד מטרתי..) כדי לנתח את המטרות של אדם אחר או עם אחר אתה צריך להיות הפסיכולוג שלו. וכאן הסובייקטיביות המובנית בנו כ"אחרים" אינה מאפשרת להכנס באמת לראש שלהם. הניסיונות האוויליים שלנו לעשות זאת גם משדרים התנשאות וגם מפספסים את האמת, כפי שהמציאות הטופחת על פנינו מוכיחה. לפיכך צריך לשנות את ה"ראש" ובמקום להיות הפסיכולוגים של הפלשתינים, בוא נתייחס אליהם כאל אנשים נורמלים, וניצור אתם מערכת יחסים של רוח והפסד, בה כתוצאה מזה שהם יעשו את חשבון הכדאיות שלהם, אנו נשיג את מטרתינו-לחיות כעם יהודי בארצו בשלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה שניצה מעלה דווקא מעניינת: אם טרור הוא תוצאה של תנאים סביבתיים, התהליך הוא דטרמיניסטי. אנחנו לא יכולים להטיל אחריות מוסרית על מי שפועל כי הוא "חייב" לפעול כך (אנחנו לא מטילים אחריות מוסרית על מטורפים, למשל). ולכן, לא יהיה זה ראוי לגנות את המחבלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהונתן, כבר כתבתי בעבר שדטרמיניזם לא פותר מאחרית. האחריות איננה על הבחירה אלא על המעשים ודטרמיניזם הוא בדיעבד ולא למפרע. בכל אופן, החלוקה הבינרית של ניצה למניעים או מטרות, אבל לא מניעים ואו מטרות, ומכאן הקביעה שתינוק בוכה לא כי הוא רעב אלא כי הוא רוצה לאכול היא פשטנית ושגויה. מה עוד שהיא הביאה אותה רק כדי לגזור על מעשי הפלסטינים ומתוך כך לא מאפשרת ראיה מורכבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבינה למה אתה אומר שהחלוקה למניעים ומטרות ''פשטנית ושגויה''. נראה לי שההתיחסות שלך לנושא שיטחית ומזלזלת, ולא פתוחה לשמוע משהו שיכול להוציא אותנו מהקבעון המחשבתי לגבי מערכת היחסים שלנו עם שכנינו. אבחנה זו היא ניתוח בין אפשרויות אשר בדרך כלל ''הולכות ביחד'', אולם יש מקרים מבדילים אשר מאשרים אמנם שהמעשה עצמו הוא מטרתי ולא תוצאה הכרחית של סיבות כלשהן. יש חשיבות רבה לאבחנה זו כאשר באים לשקול כיצד לגרום לשינוי התנהגות אצל הזולת, כפי שפרטתי בתגובה שלי וניתן לתת לזה הרבה דוגמאות אחרות,שאינן קשורות כלל להתייחסות פוליטית כלשהי. דרך אגב, לא המצאתי את האבחנה הזו, היא מבוססת על תורתו הפסיכולוגית של אדלר, שכתב אותה הרבה לפני שסיפרו לפלשתינים שהם עם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כבושים'' ו''מושפלים'' אלו פעלים בזמן הווה. סתם, שתדעי. רק עניין דקדוקי נדוש, זה לא ממש משנה הרבה. כלומר, לא לי או לך. שמעתי על כמה מליונים אחרים שדווקא מאוד מתעניינים בדקדוקי עניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם המטרה של הפלשתינאים היא "הרס מדינת ישראל", איך הטרור מקדם אותה (הרי מדינה בעלת 6 מיליון אזרחים לא תהרס בגלל רצח של 30 אזרחים בשבוע, בעיקר בזמן שהרוצחים נהרגים בעצמם, בקצב גדול בהרבה, ומתוך מאגר קטן יותר)? 2. איך כיבוש השטחים (או הפרת זכויות אדם, או כל דבר אחר), גורם להם להבין ש"שאין להם שום סיכוי להשיג אותה" (עובדה, כבשנו את השטחים, החזקנו את השטחים יותר מעשור, התאכזרנו והתעללנו, והנה יש טרור, שהוא לפי התשובה לשאלה הראשונה, ההוכחה שמטרתם היא הרס המדינה, כך שברור שהשיטה הזו נכשלה)? 3. ומהי בכלל אותה "מדינת ישראל" שאת ההרס שלה את רוצה למנוע (הרי, ברור שזו לא המדינה עליה הוכרז במסמך הזה http://www.knesset.gov.il/docs/heb/megilat.htm "... תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות ...")? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. פשוט מאוד - באמצעות הטרור מחלישים את עמידותו של הציבור עד שגלי ההגירה הופכים להיות שליליים. לאחר מספיק זמן של גלי הגירה שליליים גדולים מספיק - המדינה תפסיק להתקיים דה-פקטו. 2. בדיוק כנגד זה יוצא אנשולביץ במאמרו. העובדה שבמשך 10 שנים הפעלנו יד קשה נגד הטרור (באמת עשינו את זה? לתומי חשבתי שבין 93 ל-2000 היתה זו בעיקר הרשות הפלסטינית שפעלה בריכוזי האוכלוסין ולמעשה לא עשתה כלום) לא אומר שזה לא יעיל. 3. נכון, אז המדינה לא עומדת בכל הקריטריונים שהיא קבעה לעצמה. המסמך אמור להוות את מה שנשאף אליו. לצערי, לא עושים מספיק בכיוון, זה לא אומר שלא יעשו, או שלא מנסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ולמה שיווצרו כאלה גלי הגירה (כתוצאה מהטרור, ולא, למשל, כתוצאה מתאונות הדרכים)? ולמה שלא יווצרו גלים כאלה ברשות הפלשתינאית (שכזכור, סובלת מכמות הרג גדולה בהרבה)? ולמה עד היום לא נוצרו גלים כאלה? שים לב שאם הפער בין כמות האזרחים הנכנסים למדינה (כמהגרים, וכנולדים) לכמות אלה העוזבים את המדינה (כמהגרים, וכמתים) יגיע לחמש מאות אזרחים ל*חודש* (ואתה יודע כמה אנחנו רחוקים מזה?), המדינה תחדל להתקיים דה פקטו בעוד *אלף שנים*, האם אתם טוענים שזו ה"תוכנית המבריקה" של הפלשתינאים? זה מגוחך. 2. אמרתי "יותר מעשור" והתכוונתי ל"יותר מעשור", אם הייתי רוצה להתייחס לתקופה שבין 93 ל2000, לא הייתי כותב "יותר מעשור". שים לב, עשור זו תקופה בת עשר שנים, יותר מעשור זו תקופה ארוכה מעשר שנים, 7 שנים זו תקופה *קצרה* מעשר שנים. קרא שוב את תגובתי (כאן תגובה 78535), ונסה לחשוב מתי התרחשה התקופה עליה דיברתי (זאת אמרת, תקופה שנמשכה יותר מעשר שנים, בה ישראל החזיקה בשטחים). העובדה שניסינו דרך מסויימת במשך יותר מעשור (למעשה, יותר משני עשורים, הנה, נתתי לך רמז) והדרך לא השיגה את מטרתה, מוכיחה באופן חד וברור שהדרך לא יעילה. 3. המסמך מגדיר את המדינה, ולכן ברגע שהמדינה לא עומד בהגדרה של עצמה, היא כבר לא אותה מדינה. ה"תוכנית" של ניצה היא במובהק לא רק לא "נסיון לעמוד בקריטריונים", אלא נסיון לזנוח את הקריטריונים, ולמעשה נסיון לגרום להפסקת קיומה של המדינה (כמו שהוגדרה במסמך המכונן שלה). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |