בתשובה לאריק, 17/04/25 16:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. לדעתי האנלוגיה לפוטין וארדואן דוקא טובה. גם שם שיטה רב-מפלגתית ובחירות. אם היינו שני אופוזיציונרים ברוסיה והיינו שוקלים את החרמת הבחירות, אני חושב שזה לא היה מעורר תמיהה כאן. ב. זה נכון שיש הבדל משמעותי בכך שלמפלגות של פוטין וארדואן רוב מוחלט ואילו הביביסטים אינם מקבלים יותר מ-20%. אבל במאזן כולל, ההבדל הוא לרעתנו. אתה שמח בכך שBB נאלץ לפעמים להעניק לשותפיו מתנות שלא היה נותן, אילו היה זה ביכולתו? ג. האם תוכל להבהיר מדוע אתה מתמקד באישיות של הבנחמין. הנ"ל הוא פגע רע שעיקר קיומו במדיה. מה כל כך חשוב בו ביחס לאוחנה, קרעי, אמסלם, שיקלי, ואטורי, גוטליב, מאי גולן, סמוטריץ, סטרוק ושאר מפלצות הגלריה מימין? ד. נדמה לי שזה מה שאליו אני חותר: הקונפליקט שלנו לא צריך להיות כל כך ממוקד אנשים. המאבק שלנו צריך להיות מבוסס רעיונות. ברור שבבחירות בוחרים שמות והם נושאים ומעצבים את האג'נדה. אבל חידוד האג'נדה הוא המדריך הרצוי בבחירת נבחרינו. ה. הצץ בתחזית הכי אופטימית: האופוזיציה לוקחת 70 מנדטים בהובלת בנט, גולן וליברמן. האם זה לא ברור מדוע אני "מדרדר" למחשבות עגומות על העתיד? ו. הערה נוספת ביחס ל"שלטון הכויפרים". גם אני חושד שהחברה החרדית מטפחת בורות ובערות. אבל האם כולם שם כל כך אטומים שאינם מבחינים ששלטון הכויפרים זה גולדקנופף גפני ואייכלר? החברה הישראלית נקרעת בצנטריפוגה פוליטית. "שלטון הכויפרים" זה הסימפטום אצל החרדים. המשחק הזה של לשבת בפנים ולהרגיש בחוץ, עבר זמנו. כאשר חרדים תופסים עמדות מפתח במיניסטריונים ובועדות השלטון, המשחק הזה הוא אבסורדי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליח להבין את הויכוח הזה (או על מה הוא בדיוק). כל עוד יש מה לעשות ויש סיכוי לשנות, צריך לעשות את מה שאפשר. כשלא יהיה שום סיכוי לשנות ולא יהיה מה לעשות, זה לא ממש משנה. ההצבעה והאי הצבעה יהיו חסרות ערך במצב של ״אין כבר מה לעשות״. אז אכן כבר עדיף לעשות משהו אחר ביום הבחירות, אבל אי אפשר להקנות חשיבות או משקל לחוסר המעש הזה. אי הצבעה בבחירות (בכל תסריט) זה אף פעם לא ״פעולה אקטיבית של אי שיתוף פעולה וסרבנות״. זה שקול להציג את האיש שבוחר לשכב בשקט בשלולית הבוץ ולא לעשות גלים בזמן שמגפי העור הולכים עליו כמישהו שנוקט ב״פעולה אקטיבית של אי שיתוף פעולה וסרבנות״. אם יהיו בחירות הוגנות/רגילות לכנסת, מי שמתנגד לממשלה הזאת ובכל זאת לא ילך לבחור לכוחות האופוזיציה (עם הצדקה לחוסר המעש הזה כ-״אקט מחאתי״), הוא משהו בין סתם מזוכיסט לבין דמותו של אותו נער פיסח שהזכרתי בתגובה 776414. את מי אמורה לעניין או להרשים אי ההצבעה? איזו מטרה זה משרת? לאף אחד לא אכפת מג׳סטות דרמטיות ללא קהל. אם וכאשר מגיעים כבר למצב של חיים תחת דיקטטורה, אז יש דברים אחרים (הרבה יותר דרסטיים) שיכולים להחשב כ״פעולות אקטיביות של אי שיתוף פעולה וסרבנות״. מסוג הדברים שמובילים אותך לחיכוך אמיתי מול העריץ והחוק. מסוג הדברים בהם אתה מסתכן בכלא ו/או אף אלימות (על ידך ו/או כלפיך). לא ללכת לשים פתק באיזו קופסה פעם בכמה שנים? זה לא פעולה אקטיבית (הרי אין מילה טובה יותר לתאר חוסר מעש שכזה מאשר פסיביות) וזו לא סרבנות בשום מובן סביר של המילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה דוקא מבין כמעט הכל. יש שתי נקודות בהן המעגל ניתק. א. כל עוד אתה חלק מחברה דמוקרטית והאתוס שלך הוא צד במאבק המתחולל בה, ברור שאתה צריך להשתתף ולהצביע. אין כאן ויכוח. הרושם שלי מתגובותיך הוא שאתה "מחבב" פעילות היפר-אקטיבית, שלא לומר אלימה. מאחר ואני רואה את המאבק בעיקרו כמאבק על המוח והקולות של המגזר השלישי אני חושב שמחאה אגרסיבית כלפי בלתי מתערבים, לא רק נוגדת את האמונה שלי בדחיית אלימות, אלא גם קונטרה פרודוקטיבית. בישראל רבים משתמשים בהסבר "אם אתה לא הופך שולחן, אתה לא קיים". אני מאמין שכאשר מציקים לעוברי האורח, הם ידעו על קיומך, אך לאו דוקא ייטו לצידך. ב. הנקודה השנייה היא כאשר אתה מגלה שאתה חלק ממיעוט דיסידנטי שאין לו שום דרך ל"התחבר" להסכמה חברתית קולקטיבית. אתה מושך מכאן שאז לא חשוב מה תעשה. אני חושב שאתה טועה. ראשית גם במצב זה אסור לך להתיר כל רסן שכן בכך אתה כופר במה שאתה עצמך מאמין בו. שנית, גם מחוייבות למה שאתה מאמין בו (בצורה של סרבנות ואי שיתוף פעולה) היא סוג של שליחות. מדוע אתה חושב שחשוב לחרדים להתעקש כל כך על האירידנטה שלהם? ג. העניין של אקטיביות-פסיביות הוא מקום שבו קל מאד להפוך עמדה מורכבת לחוכא ואיטלולא. ברגעים אלו ממש ישראל מבצעת פיגוע עד כדי טבח בחפים מפשע בעזה. מבחינת הנפגעים יש הבדל קטן מאד בין ישראלים שלא מתייצבים לעזור להם לבין אלו שבפועל פוגעים בהם. זה לא אומר שאין הבדל ממשי בין שתי הפוזיציות. לאמונתי, הצורך להימנע מכך שישתפו אותך בפועל בביצוע פשעים הוא קטגורי. אני עונה לך כפי שענה מרטין לותר למבקריו: "אני עומד כאן מפני שאין שומקום אחר בו אוכל לעמוד". גם אם מה שאני עושה הוא לשיפוטך סימבולי וחסר השפעה. ד. הביקורת שלך בעיניי אינה תקפה. מצד אחד אתה מצדד באופציה שאינה אפשרית לי (הגירה מרצון) ומצד שני, כאשר אני מנסה לחשב את דרכי במחאה, אתה פוסל אותה כחסרת אפקט. בעצם אתה מדגיש באופן לא מפורש את אפסותי במציאות. זו יכולה להיות האמת האובייקטיבית המוחלטת, אבל היא לא צריכה להיות האמת הסוהייקטיבית שלי. אני צריך לעשות כמיטב יכולתי ע"פ ערכיי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הרושם שלי מתגובותיך הוא שאתה "מחבב" פעילות היפר-אקטיבית, שלא לומר אלימה." א. שמתי לב שזה הרושם שלך ואני חוזר ואומר שזה רושם לא נכון. זו בעיה בהבנת הנקרא. אני לא מחבב אלימות בשום צורה או אופן. כל התגובות שלי בנושא ההפגנות היו אך ורק כדי להביא דברים על דיוקם: 1) ההפגנות של הקפלניסטים בישראל הן לא אלימות במיוחד (אלא אפילו חורגות מהנורמות בעולם בכיוון ההפוך של אי אלימות, בטח כשמתחשבים בעד כמה הזמנים ״מעניינים״ כרגע בישראל). 2) הבאתי דברים על דיוקם בנושא תנועת ״אי האלימות״ וההיסטוריה שלה, כדי להדגים שדברים שאתה מכנה אלימות (כמו חסימת כבישים) תמיד היו חלק בלתי נפרד (עובדתית/היסטורית) מהתרבות וההתנהלות של תנועה זו. תנועת אי האלימות המציאה והגדירה את האופן בו הקפלניסטים מפגינים (אך כאמור, הקפלניסטים המציאו גירסה שהיא אפילו יותר צימחונית ורגועה מהדוגמאות ההיסטוריות). לטענה הזו לגבי המנטליות הישראלית ("אם אתה לא הופך שולחן, אתה לא קיים") כבר עניתי בתגובות קודמות. זה שאתה חוזר על הוצאת הדיבה מבוססת הסטריאוטיפים הזאת כנגד הציבור הישראלי המפגין, זה לא הופך את השטות הזאת למשהו נכון. ב. זה נשמע כמו טהרנות פציפיסטית סטייל השטויות של גנדי. אין לגישה הרקובה הזאת הרבה קונים בקרב בני האדם וטוב שכך. ג. כמו שאמרתי. הילד הפיסח. ד. ״אתה מצדד באופציה שאינה אפשרית לי״. עוד פעם אתה שם? אני חושב שנכנסת ללופ בו מתקנים אותך, אתה מודה שהבנת לא נכון ואז אתה חוזר לאי ההבנה המקורית שלך. אשאיר לך כתרגיל לקורא איפה שוב אתה מכניס אנשי קש. רמז - מעולם לא הצגתי את ההגירה כמשהו שאני מצדד בו או כפעולה מוסרית. מעולם לא טענתי שהוא אקט מחאתי שאמור להשפיע (לחיוב) על המציאות החברתית בישראל. בקיצור - לא קשור לנושא הדיון (נושא התת פתיל הוא הטענה שלך שאי הצבעה היא ״פעולות אקטיביות של אי שיתוף פעולה וסרבנות״). אין לי מה לעשות לגבי האמת הסובייקטיבית שלך. כל שרציתי זה להתלונן על שימוש מאוד מוזר במילים באופן שהוא הפוך מהמשמעות המקובלת לאותן מילים. עם כל הכבוד לאמת שמתחילה בתוכנו, כשמדברים עם הזולת צריך (קצת) לצאת מהזירה הסובייקטיבית ולהשתמש במילים בצורה שהיא קצת יותר מקובלת על אלו איתם אתה מדבר. אי הצבעה בבחירות היא (אי)פעולה והיא לגמרי פסיבית. אין בה שום דבר אקטיבי. אי הצבעה בבחירות היא לא סרבנות כי אף אחד לא ניסה ולא ינסה לכפות עליך הצבעה בבחירות. זה סרבנות זה? אתה יכול לממש את הפעולה הזאת ע״י זה שאתה מתהפך במיטה ביום הבחירות וחוזר לישון. אף אחד לא ידפוק בדלתך אחר כך ואף אחד לא יתרשם מהירידה באחוזי ההצבעה. Nobody cares. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על כל מה שכתבת בתגובתך אפשר להתווכח, למעט העניין של "הגירה מרצון". אני חותם על כל מה שכתבת בנקודה זו בתגובתך. בכל פעם שמישהו מזכיר רילוקיישן, אני חש באופן אוטומטי הסתייגות. אולי זו הקנאה. מה שכתבת נכון: הגירה לרוב אינה "פעולה מוסרית" או "אקט מחאתי שאמור להשפיע (לחיוב) על המציאות החברתית בישראל". אני חושב שראוי להוסיף כאן: א. הגירה היא בד"כ עניין עצוב. אנשים ובפרט משפחות, לא נוקטים אותה בקלות דעת. כל הגירה, גם אלו המבטאות את עושר האופציות, יש בהן שמץ של הודאה בכישלון. ה"מוצלחים" מדברים בד"כ על שליחות וזמני ולא על הגירה. למה לסגור אופציות? ב. כתופעה היא מעידה על ההמקום הקולט לא פחות מעל המקום שנעזב. ג. בישראל 2025 בהחלט יש אוירת רילוקיישן. ישנו הדיבור על כך וישנם מספרים. העניין הוא שלא מדובר במשהו שלא קרה קודם. מה שעדיין איני רואה זה אוירת מנוסת הבהלה כאשר קבוצות או קהילות שלמות נוטשות והתופעה מתוגברת ע"י FOMO. (ע"ע העלייה מרוסיה בשנות ה-90). ד. אני חושב שיש דברים חשובים שצריך לציין לאלו הבוחרים לדבר על הגירה. הגירה זה דבר שבד"כ עושים ולא מדברים. הגירה מטעמים אידיאולוגיים היא עניין נדיר ובד"כ ההשפעה על מדינת המוצא היא שולית. אנו לא מוצפים ביחידים או משפחות המופיעות במדיה ומספרות שעזבו את הארץ מטעמים אידיאולוגיים. להערכתי, הפילוג האידיאולוגי בין המהגרים, די דומה לפילוג בשאר הציבור. ההבדל הוא בין אלו היכולים להגר קל לבין האחרים שפחות. ה. אל תדמו שאני טוען שאין להגירה השלכות קשות. הבעיה היא שההשלכות האלו הן בד"כ בצורה של ירידת האיכות במקצועות, התמחויות ושירותים שונים. ההשפעות האלו הן ארוכות טווח והן מתערבבות בהשפעות אחרות, כך שהנזק מדולל בכל מיני דברים אחרים. זה קצת קשה לתפוס ולהסביר את הנזק של "אין נביא בעירו" - אנשים שיכלו לתרום את תרומתם המשמעותית והפחות משמעותית כאן ועכשיו עושים זאת במקום אחר. אני לא רואה את הגויים ברוסיה או במרוקו מבכים את אובדן המהגרים, למרות שאין לי ספק שההגירות האלו גרמו נזק ניכר במקומות האלו. ו. נדמה לי שבנושא זה די לנו באמת הבסיסית: לאנשים רבים לא טוב כאן והם מנסים לדפר את מצבם. יטרחו אוייבינו מבית ויתרצו מדוע לאנשים רבים כל כך, לא טוב תחת ממשלת הימין מלא מלא שלהם. חמוצים כולם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הסעיף האחרון - למה לטרוח לתרץ ולהסביר מה שלא אכפת לך ממנו? שלא לומר משהו שמועיל לך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו שהסיבה היחידה שאני מדבר על הגירה זה כי אתה זה שחוזר ומעלה את נושא ההגירה כסוג של הסחת דעת / סוג של מגן / ג׳וקר שאפשר תמיד לשלוף מהשרוול, במקום לדבר לגופו של עניין על הביקורת הספציפית לדבריך או על הנושא. הסיבה היחידה שאני מדבר על זה זה כדי להזכיר שזה לא קשור וכדי להסיר (שוב) את טיעוני איש הקש. והנה עשית זאת שוב, אז אני חייב להודות שזה כלי די אפקטיבי. Achievement unlocked. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. חפשתי קצת אחורה מה כתבת על הגירה. "זה כבר דיון שהוצאתי את עצמי ממנו משום שהחשש שלי מהצפוי למדינה שלי הוחלף בסנטימנט של השלמה לגבי הצפוי למדינה שלכם". לא מבין מה זה אומר וכנראה שלא הבנתי גם בעבר. היה טוב אם במקום האד-הומינם היית טורח להסביר טוב יותר מה אתה מציע. ב. הסכמתי לכל מה שכתבת וגם זה לא טוב? אתה מצפה לבקשת מחילה? מה דעתך על לראות בכך הזדמנות להבהיר מה אתה באמת חושב על הגירה ולעבור הלאה? חשבת על האפשרות שלא הבנתי מה אתה אומר וסתם ניסיתי להיות מנומס? ג. הביקורת הספציפית שלך לדבריי היא "טהרנות פציפיסטית סטייל השטויות של גנדי". אתה לא חושב שזה בעצם מסכם את הויכוח. לאיזה תשובה בדיוק אתה מצפה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה קורא את מה שאתה כותב? התיחסתי פה בפתיל למשהו ספציפי שאתה אומר, אתה מעלה נושא שלא קשור לדיון כי אתה רוצה להגיד משהו עלי ולא משהו שאני או אתה אמרת בדיון הזה לגופו של עניין, אתה שולח אותי למשהו שנאמר במקום אחר בנושא אחר כי אתה רוצה לדעת ״מה יש לי להציע״ (בקשר למה?) ואז מציג את זה כאילו אני זה שעוסק בטיעוני אד-הומינם? ב,ג. אוקיי. הבנתי. אפרוש בזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאתה פורש, קבל חיזוק שוקי, האם אתה מזדהה עם העמדה הזאת? אם לא, מה היית עונה לה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. " הגירה היא בד"כ עניין עצוב... כל הגירה, גם אלו המבטאות את עושר האופציות, יש בהן שמץ של הודאה בכישלון..." יצא לי להכיר הרבה מהגרים מאד ממדינות שונות למדינות שונות מסיבות שונות, אני לא חושב שאפשר לומר על אחד מהם שזה "הודאה בכשלון". בעולם האמיתי אנשים מהגרים מהרבה סיבות: בריחה מהמולדת, לימודים, אהבה, פרנסה, הרפתקאה, רווחה כלכלית, אידיאולוגיה... מאט מאד מהם מהגרים בגלל כשלון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |