 |
אתמול הייתי בהופעת האיחוד של הכבש השישה-עשר (אחרי קניית כרטיסים הרואית באינטרנט, שהצריכה מהירות תגובה של טייס קרב).
הפנדר רודס די בולט לאורך "הכבש" המקורי, אבל אתמול לא היה על הבמה רודס אמיתי, והצליל שלו כמעט לא נשמע. יוני רכטר ניגן על פסנתר כנף אקוסטי בכל השירים חוץ מאשר ב"שיר נבואה קוסמי עליז" (במסגרת השירים המאוחרים יותר של משתתפי הכבש), שם הוא ניגן על מקלדת אלקטרונית עם סאונד רודס דגום. הקלידן הנוסף על הבמה, אלעד אדר, ניגן בלפחות מקום אחד ("מילה טובה" של יהודית) צלילי רודס ממקלדת ה-Nord שלו.
ההופעה עצמה היתה מצוינת. הייתי מסויג קצת במהלכה, אבל ככל שאני חושב עליה יותר אני משנה את דעתי לחיוב. זאת משימה קשה, לטפל בכזה נכס צאן ברזל עם פרספקטיבה של 40+ שנה, בעיקר כי לא ברור איפה כדאי להתמקם על הרצף שבין ביצועים נאמנים למקור לבין ביצועים מעודכנים. רכטר בחר להתמקם די קרוב לקצה הנאמן למקור, אבל עם לא מעט טוויסטים ורעיונות חדשים, וזה יצא אחלה לטעמי.
ובפעם המי-יודע-כמה אני נוכח שהאקוסטיקה בהיכל התרבות פשוט לא מתאימה למוזיקה קלה. ההדהוד שכל כך מחמיא למוזיקה קלאסית גורם לרית'ם סקשן (אפילו רית'ם סקשן עדין, כמו בכבש) להישמע בוצי.
|
 |