בתשובה לunknown, 10/02/25 3:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעבר לבדיחות על שוויצרים, המבוססות על סטריאוטיפים (ואולי קצת קנאה ישראלית?), יש גם מציאות. בעולם האמיתי לשוויצרי העני אין מרצדס, אבל כן יש לו סיכוי טוב יותר מלישראלי העני לצאת ממעגל העוני. ככה זה כשיש רשת ביטחון סוציאלית טובה יותר, תחבורה ציבורית טובה יותר (בלשון המעטה, כן?), מערכת חינוך והשכלה טובה יותר ומדיניות תעסוקתית טובה יותר. ישנם הבדלים בין הקנטונים (מי שנולד בקנטון עשיר ומתקדם כמו ציריך או בזל ייהנה מהזדמנויות רבות יותר בהשוואה למי שגדל בקנטון כפרי ומבודד יותר, מה שמשפיע על סיכוייו לשפר את מעמדו הכלכלי), אבל עדיין מצבו של עני שוויצרי באיזור כפרי טוב מזה של עני תל אביבי והסיכוי שלו לשפר את מצבו טוב יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה קצת? הרבה קנאה. את המחיר של חוסר מוביליות חברתית משלמים לא רק העניים אלא גם העשירים. כמות הכשרונות שפספסנו בגלל שהסללנו אותם להיות מוסכניקים או פועלי בניין (או, סוחרי סמים או גנבי רכב) גובלת בטמטום המוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. במדינות שונות יש סיבות שונות לחוסר מוביליות חברתית. בתגובה 776811 אני טוען שבישראל זו לא איזו תאונה או תוצאה של ניסיון כושל לשפר את המצב. בישראל, חוסר המוביליות החברתית היא By Design, ממוסדת ומנועת עפ״י האינטרס של ההנהגות המגזריות. הדיונים השונים קשורים זה לזה וזה מתקשר גם לשיחות שלי עם אריק בנושאי ה״סטאטוס קוו״, שבתאור שלי הוא באג ובתאור של אריק הוא פיצ׳ר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי, בסטאטוס קוו ''שלי'' חרדים משרתים בצבא ולומדים ליב''ה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיפה בפתרון של ״חרדים משרתים בצבא״ זה שהוא גם לא סביר וגם לא פתרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד סוף שנות השבעים לא היתה בכלל בעיה שדורשת פתרון. אני רוצה להחזיר את הגלגל לאחור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, בשנות השבעים היתה בעיה ענקית1. 1 מקור (מצד אחד, לא באמת סרט תיעודי, ולא בשנות השבעים, מצד שני, לא אבו עלי אקספרס ומתאר את לידתו של המנהג שהמשיך גם לתוך שנות השבעים והשמונים2) 2 מקור (גם לא אבו עלי אקספרס) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא היה סביר בשנות השבעים שאז אחוזי הגיוס של החרדים היו מעל 50%, אין סיבה שלא יהיה סביר גם היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחכה לראות מה טראמפ יגיד בעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יגיד משהו (אולי אחר) שהוא לא סביר ולא פתרון. זה לגמרי הקטע שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ״הסטאטס קוו״ בעולם האמיתי או תאור שנאמן להיסטוריה. זה השיווי המשקל הדמיוני שהגישה האופטימית שלך מקווה להגיע אליו (אבל לא תשיג). זה היופי ב״סטאטוס קוו״. הוא מהונדס מראש ככה שהזליגה אף פעם לא תהיה לכיוון בו אתה מעוניין. הקריסה של הדמוקרטיה הישראלית היא תוצאה של אותו ״סטאטוס קוו״. לא מדובר ב״מטוטלת״. אם נדגים באמצעות מערכת החינוך (זו לא הדוגמה היחידה, אבל זה המקום בו הכי קל להדגים את העניין) להם יש נגיעה והשפעה על מערכת החינוך אליה הולכים הילדים שלך. לך אין שום השפעה ונגיעה במערכת החינוך אליה הולכים הילדים שלהם. הם יכולים בקלות לעשות Copy-Paste לדפוסי ההצבעה, לשמר את הסטאטוס קוו עם הזליגה לכיוונם ואתה לא יכול לעשות זאת. אנחנו כבר כמה רגעים אחרי השח-מט. וכאשר אתה תעשה קואליציה עם ״המסורתיים״ (או תמליך שוב את בנט לראשות ממשלה), כדי לנצח בחירות, אני מבטיח שהדבר האחרון שהמחנה הזה יעסוק בו, לאחר ניצחון בבחירות, זה גיוס חרדים ולימודי ליב״ה. יש לי אפס אמון בציבור בישראל שזה מה שהוא יעשה אם הוא רק היה יכול. פעם חשבתי. עבר לי. אם המחנה ה״נכון״ יגיע לשלטון, תעניין את הסבתא שלו מה עושים החרדים. כך זה היה בעבר ואין (לי) שום סיבה להאמין שחילופי שלטון ישנו את זה בעתיד הנראה לעין (או בכלל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות. אתה מתאר סיפור שכנראה כבר הפסדנו בו, ואני מסרב להכיר בהפסד עד שאני אסתכל לו בלבן של העיניים. כלומר שאני אמשיך לחבוץ בחלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי. אז עזוב לשניה את ההבדל בין הגישות לעתיד (אופטימיות מול פסימיות) ועזוב לרגע את זה שאני טוען שהיה כבר שח-מט. הנקודה שלי שנשארה היא שמה שאתה מתאר כ״הסטאטוס קוו״ המועדף עליך הוא ממש לא ״הסטאטוס קוו״ אלא רפורמה משמעותית. יכול להיות שגם אתה מתחיל להודות (אולי קצת) שהבאג הוא לא פיצ׳ר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפיצ'ר מבחינתי הוא משיכת החבל בין "יהודית" ל"דמוקרטית". שני סטים סותרים של ערכים שהמדינה אוחזת בשניהם. על פי הסיטואציה לעתים זה גובר, ולעתים האחר. צד אחד של המפה הפוליטית מושך לשם, וצד שני מושך לשם, כאשר הרוב הדומם רוצה גם וגם ושומר על שני הצדדים שלא יגזימו. מבחינה הזו (וזו בלבד) יש משהו באמירה "בג"ץ הוא סניף של מרץ". בית המשפט העליון משך לכוון ה"דמוקרטית" (בלי לוותר על ה"יהודית") מאז קום המדינה. מטבעו בג"ץ מייצג את הערכים של הדמוקרטיה הליברלית כפי שהרבנות הראשית מייצגת את ערכי היהדות כגוף שלטוני גם כן. בתחילת שנות התשעים היתה משיכה חזקה לכוון הליברלי ומאז יש משיכה חזקה לצד השני. בהתחלה כתיקון (ההצלחה של ש"ס), שהפך לתיקון יתר, שהפך להגזמה (בן גביר בקואליציה1). יש וירוס במערכת שדופק את מנגנון האיזון שלה והוא אובדן הסולידריות. זו בעיה שככל שתחמיר היא מסכנת את קיומה של המדינה. אחת התוצאות שלה היא ששני הצדדים מפסיקים בהדרגה להתחשב, אפילו לראות, עד כמה כואב לצד השני. צד אחד לא מתחשב עד כמה כאבו אוסלו וההתנתקות, לדוגמה, והצד השני אפילו לא רואה עד כמה כאבו חוק הלאום וההפיכה המשטרית, לדוגמה. איך מחזירים את הסולידריות? שאלה קשה. לדעתי האטימות לסבלו של האחר מתחילה בכיבוש. מטבעו הוא מייצר עם הזמן קהות לב הולכת וגוברת בצד הכובש. הוא כמובן מייצר דברים רעים בצד הנכבש, אבל זה לא הנושא. אני משתגע מקהות הלב הזו. למשל מכך שמקרה קסטלמן לא זעזע ספי ארץ. הז' היה קריאת השכמה. כרגע כל האנרגיה הרגשית בציבור מופנית לחטופים. אחרי שנגמור להחזיר אותם תהיה לציבור אפשרות להפנות אנרגיה רגשית לדברים אחרים כמו לבוא חשבון עם האחראי הראשי. וכמו שאמרתי - אם בן גביר יהיה חבר גם בקואליציה הבאה אני אודה בהפסד ואתקפל. ______ 1 לדעתי על זה תבוא ההיסטוריה חשבון עם נתניהו יותר מכל דבר אחר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |