בתשובה להאייל האלמוני, 20/01/25 0:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קצרה היריעה אבל אני לא מסכים לרוב הניתוח הזה. על קצה המזלג: רוב עצום של שרים המשפטים ב50 שנה האחרונות היו מאותו מחנה: הימין, וספציפית הליכוד. ובפרט מרידור. עד לשנים האחרונות היה שילוב של (1) הליך בחירה מקצועי, ו(2) כוונה כנה של הממשלה למנות שופטי עליון מצטיינים בהתאם לטובת המדינה, ולשמור על עצמאות הרשות השופטת. ולכן לא הייתה שום בעיית אמון. כל זה השתנה בשנים האחרונות, בעקבות מסע הכפשה של גורמים פופוליסטיים בימין (לא כל הימין כמובן) כנגד הרשות השופטת ומוסדות נוספים (התקשורת, המשטרה, הצבא ועוד). בקואליציה הנוכחית יש קפיצת מדרגה חמורה; התבטאויות והפעולות של חברי הקואליציה הנוכחית ובפרט לוין מראים שמבחינתם לקואליציה מותר לעשות הכל כולל הכל, ואם החוק או מוסד כלשהוא מגביל אותם הם פשוט ישנו אותו או יתעלמו ממנו. זה שורש הבעיה. כל הזמירות הללו על "בעיית אמון" או "שופטים שמאלנים" או "יצוג למזרחיים", הן תעמולה ומסך עשן. סעיף ג': קל לראות שהוא רלבנטי לבחירת שופטים בארה"ב ולא בישראל. יש לי עוד הרבה מה לומר אבל הזמן אזל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא מסכים איתי זה לא אומר שאני חייב לא להסכים איתך, נכון? אני מסכים עם רוב מה שכתבת, ובכל זאת, אם לשים דגש על מה שאנחנו לא מסכימים עליו: זרעי בעיית חוסר האמון נזרעו מזמן, חפש באייל תגובות ישנות של ידידיה. לא מדובר בתופעה חדשה כל כך. גם אם חוסר האמון הוא תוצאה של ״מסע הכפשה של גורמים פופוליסטיים בימין״ (ושלא יהיה ספק, אני חושב שזה המצב, ולמעשה בית המשפט הישראלי מתעלם לא אחת מהחוקה, הצדק או ההגיון על מנת להמשיך להכשיר את הפסיכוזות של הימין הישראלי) - המסע הצליח, חוסר האמון נוצר והעמיק. ולדעתי אין לבית המשפט שום יכולת קיום ללא אמון ציבורי (בזה הוא מתבדל מהממשלה שיש לה משטרה וצבא ושב״כ), ולכן, לדעתי, השאלה האם חוסר האמון מוצדק או לא היא די חסרת משמעות. אני לא חושב שסעיף ג. לא רלוונטי לישראל (נתתי דוגמא מארה״ב בגלל שזה מקרה כל כך מובהק, לדעתי, שהוא צריך להיות מובן לכל אחד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שחוסר האמון לא קיים, טענתי שהוא לא שורש הבעיה. וגם אם ביהמ"ש העליון היה כליל השלמות, זה לא היה עוזר כנגד מסע ההכפשות. לדוגמא. ההכפשה השקרית בנושא ה"פרימטר" חוזרת על עצמו בלי סוף ומשמשת להאשים את בג"ץ ב7 באוקטובר. כל עוד הכפשות אלו תימשכנה, לא ניתן יהיה ליצור אמון ע"י שינויים טכניים של שינוי שיטת בחירת שופטים. אני לא מסכים איתך בנוגע ל"יכולת קיום" לביהמ"ש ללא אמון ציבורי רחב; המשטרה והשירות הציבורי כפופים להחלטת בימ"ש ולא רק לממשלה. דוגמאות יחסית טריות: בג"ץ "חוק טבריה" ובג"ץ ביטול הדחת יו"ר הדואר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שמה שאתה רואה היום עם החלטות כמו ביטול הדחת יו״ר הדואר עלול להיות זמני, עלול לבוא יום שבו אחד השרים יחליט לבדוק את הגבול, וכשזה יקרה הוא עלול לגלות שהמשטרה וחלק גדול מאד (ואלים מאד) בציבור עומד מאחוריו. אני מקוה שאני טועה. שינוי שיטת הבחירות בוודאי לא תחזיר את האמון הציבורי, וגם אם בית המשפט העליון יהיה מושלם לא יעזור (אם כי לא יזיק), אבל למיטב הבנתי ההכפשות האלה נובעות מאינטרסים של פוליטיקאים. או שתצליח לאיין את האינטרס או שתצליח לאיין את היכולת שלהם להכפיש. נראה לי ששינוי שיטת הבחירות יכולה להוריד את היכולת שלהם להכפיש אם היא תעשה בדרך שתקשיב לביקורת שלהם ותנסה להתייחס לחלקים היותר הגיוניים שלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |