בתשובה להאייל הקוטב, 14/01/25 18:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רק לגבי "הרבה קטועי רגליים על ציר נצרים שיבואו חשבון איתו" - אני חושבת שאתה ממעיט מעוצמת האופן שבו בני אדם מיישבים דיסוננסים בלתי נסבלים. קראתי לאחרונה הספד של אם (חילונית!) שכולה טרופת צער על בנה שנפל בעזה. אלף הצדקות ותשבוחות לנסיבות האיומות שגרמו לו ליפול, כאילו כל חייו גדל רק כדי להישלח לקרב ההוא, ואף לא שבריר של ספק במשמעות או ביתרון של הקורבן האיום הזה. מי שבמשך שנים החזיקו בכל כוחם באמונה גם אם היא נוגדת את העובדות, רובם ימשיכו להחזיק בה ביתר עוז גם כשהניגוד מחריף. קשה להודות בפני עצמך שמסלול חייך עד עתה היה חסר משמעות או שקרי (יש כאלה שעושים זאת אבל זו שאלה של מבנה אישיות, לא קשורה כמעט לחומרת הנסיבות). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. זה קשה מאוד להודות בקבלת אחריות על החלטות שגויות וככל שהמחיר הנובע מתוצאות ההחלטה הוא בלתי הפיך כדוגמת המוות וקטיעת איברים, כך גם קבלת האחריות פוחתת בהתאמה כמו הרצון להאחז אפילו ברסיסים אפולוגטיים. אבל קטועי הרגליים - בניגוד להרוגים, יכולים לדבר ולצעוק ובעיקר, להצביע על המלך הערום. קל מאוד יהיה לשכנע אותם לעשות זאת. מה יש להם להפסיד? (באם אחזור לנושא הכללי, האמוציות הפוליטיות של הבייס הליכודניקי יתפרצו בקלפי ואם נתניהו ימשיך להיות המנהיג, אני משער שהנקמה מאחורי הפרגוד תגיע גם מהבייס). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |