|
||||
|
||||
אני חושב שההיבט הזה מספיק כדי לתת לחיל האויר ציון גבוה יותר ממה שהיה עליו לקבל ב 1967 (אלא אם יתברר בהמשך שהיו גם פאשלות גדולות מאד שלא התפרסמו). |
|
||||
|
||||
מוזר, להכריע מלחמה מול צבא עם שלוש תאונות ולא להכריע מלחמה מול ארגון טרור בינוני עם תאונה אחת - השני זוכה בעיניך לציון גבוה יותר? (א. כאמור בשבועות הראשונים היו פשלות שעלו בעשרות הרוגים). (ב. גילוי נאות - דוד שלי היה בכסא גלגלים כל חייו כתוצאה מפשלה של חיל האוויר בששת הימים. אני אכן חושב שאיכות החייל בתחום הזה השתפרה מאז באופן משמעותי. וכנראה גם לטכנולוגיה ולסוג המלחמה יש תרומה לזה1) 1 בדאחייה יש רק בניינים עם לבנונים, אין שם מאות טנקים בקרבות שריון מול שריון כמו בששת הימים. |
|
||||
|
||||
מוזר, פעילות שמנתה בעיקרה עשרות בודדות של גיחות ונמשכה כמה שעות, ואמנם הצליחה הצלחה מזהירה בעיקר בזכות ההפתעה (וההכנה המוקדמת, כמובן) אבל כזאת שנשאה בחובה גם סיכון לא מבוטל1, שלא לומר הימור על כל הקופה, זוכה בעיניך לציון גבוה יותר מעשרות אלפי גיחות מבצעיות שנמשכו כמעט מדי יום במשך יותר משנה בלי שום תאונה? ________ 1- בגלל אפקט "מבחן התוצאה" הארור אף אחד2 לא מתייחס ברצינות לשאלה מה היה מצבה של ישראל לו המבצע הסודי הזה היה מתגלה ומטוסי קרב ערביים היו מוזנקים ליירוט התוקפים, ואולי גם לניצול המצב להשבתת שדות התעופה המועטים שהיו בארץ, כך שהתוקפים ייאלצו לנחות לקפריסין. למיטב הבנתי היתה עלולה להתרחש קטסטרופה של ממש, כי כמעט כל חיל האויר היה בקונפיגורציה של הפצצה, אבל קשה להתווכח עם המליונר ההוא שיצא מהקזינו עם מליון דולר. 2- טוב, בטח יש איזה יוצא מן הכלל או שניים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |