בתשובה לענת, 13/11/24 23:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה. תטל"א. ניטפוק קטן- ב 1913, תחת השלטון העות'מאני, עוד לא היתה לאומיות ערבית בישראל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האפוריזם הידוע המצוטט מהרקליטוס האפל אומר "אינך יכול להיכנס לאותו הנהר פעמיים". והנה ההוכחה שאפשר: תגובה 759445 פעם היא איילת, פעם היא ענת ותמיד היא/הוא סוג של טרול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא משנה. לשנאה יסודות מוקדמים יותר בחברה הערבית . זה אפילו יותר רלוונטי להבנת העניין. קיבלת סקירה מעניינת חשובה ורלוונטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בחברה היהודית, ואפילו מוקדמים יותר. אבל זה לא היה מה ששאלתי, ולא את מי ששאלתי. הסקירה חלקית ומגמתית. את ההיסטוריה אני מכיר. הערבים הם לא הראשונים ששנאו יהודים. אבל אם כבר מדברים על שנאת יהודים: מרוב שאנחנו רגילים ששונאים אותנו, אנחנו מתייחסים לזה כנתון. כחוק טבע. פרעה, המן, אדריאנוס, היטלר. אנחנו מאמצים את הקורבנות. נראה לי לא טוב לפרש כך את העולם. לא ראיתי, למשל, פניה פומבית של ממשלת ישראל לממשלת הולנד (אולי זה הלך לי לאיבוד בשטף החדשות) שדורשת ממנה לשמור על ביטחונם של אזרחים ישראלים המבקרים במדינה. אילו היו אלה צרפתים או איטלקים שהיו מותקפים כבר היתה איזו התנצלות פומבית כלפי המדינה שאזרחיה הותקפו. אבל לנו זה טבעי שנותקף, לא יוצא דופן. לכן הדגש בתקשורת הוא על התקרבנות ולא הסתכלות על האירוע כיוצא דופן, על מנת שלא יחזור. הסתכלות כזו כאילו מזמינה אותו לא להיות יוצא דופן, אלא נורמה חדשה. יש איזה דיסוננס בין היהודי הקורבן תמיד לבין הישראלי הזקוף והלא מתנצל. רבות דובר על כשלון ההסברה שלנו בשנה האחרונה. אולי הדיסוננס הזה מפריע לנו לבנות נרטיב חד משמעי. מצד אחד קורבנות נצחיים, מצד שני צודקים וחזקים. קשה לשני הנרטיבים האלה לדור בכפיפה אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "הסקירה חלקית ומגמתית" - יכול להיות (קטיף דובדבנים), אבל מישהו עשה כאן עבודה די יסודית 335 רפרנסים ב. אני חושב שכל מיני פוליטיקאים הולנדים (ראש העיר) התנצלו כבר כמה פעמים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |