בתשובה לאיתי, 20/09/24 16:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תפקידו הפורמלי של בג"ץ הורחב עם השנים כאשר החקיקה1 העניקה לו סמכויות פורמליות חדשות, אבל בפועל על פי פסיקותיו לי לא נראה שתפקידו כפי שהוא עצמו תופס אותו השתנה. מה שכן השתנה, מאוד, זה יחסם של חלק מהפלגים בעם לתפקידו של בג"ץ, בהובלתן של דמויות ציבוריות- רבנים וחברי כנסת, אפילו חברי ממשלה. זה לא שבעבר לא היה מתח בין הממשלה והכנסת לבג"ץ. גם רבין פנטז על "בלי בג"ץ ובלי בצלם". אלא שבעשור האחרון יש ממש קמפיין תקשורתי נגד בג"ץ. כאשר ח"כ מוטי יוגב קרא ב 2015 "להרים כף D-9 על בית המשפט העליון" הוא גם אמר "הגיע הזמן להעמיד את הרשות השופטת על מקומה ולהראות לה מי הריבון". באותה הזדמנות אמר ח"כ יריב לוין "שוב הוכח ששופטי בג"ץ פוסקים מתוך אג'נדה פוליטית ומתוך שנאה למפעל ההתיישבות". ההתייחסות של חברי כנסת לבג"ץ כאויב שצריך להכניע אותו היא השינוי שאני רואה, והיא הבעיה. _____ 1 חוק יסודות המשפט, שנותן לבתי המשפט סמכויות לשפוט לא רק על פי החוק, וחוק יסוד השפיטה ובו סעיף מיוחד לתפקידים בג"ץ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אני לא חושב שנכון להיכנס בשלב הזה ליחס בין הרשות השופטת לפלגים חברי כנסת וכדומה שתארת. מהר מאוד נמצא את עצמנו חוזרים למהות תפקידו של בית המשפט וסתם תהיה חוסר הבנה בדרך. אבל מכיוון שאתה מעלה את זה שוב לדעתי אתה טועה ובגדול, אתה מתאר מצג חלקי של המציאות וסותר את עצמך כי עובדה, שבמקביל לאמירות שציינת, כמו שאתה אומר ניתנו סמכויות נרחבות יותר לבגץ על ידי הרשות המחוקקת. צריך לברר קודם את נושא הסמכויות של בית המשפט. ++תפקידו הפורמלי של בג"ץ הורחב עם השנים כאשר החקיקה1 העניקה לו סמכויות פורמליות חדשות, אבל בפועל על פי פסיקותיו לי לא נראה שתפקידו כפי שהוא עצמו תופס אותו השתנה++ אתה טוען עכשיו שתפקידו פורמלית כן השתנה, כלומר הורחבו סמכויותיו. אבל הוא לא תופס את תפקידו אחרת. כלומר, בגץ לא עשה שימוש בסמכויות הנרחבות יותר שניתנו לו? אני לא אתמם, ברור לי שאתה לא חושב ככה.. איך הוא עשה שימוש בסמכויות הנוספות בלי שתפקידו השתנה? חייבים לברר את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתדל מאוד לכתוב כאן דברים קוהרנטיים, וכואב לי כשאתה כותב שאני סותר את עצמי. אני אבהיר- המחוקק העניק לבג"ץ בחוק סמכויות פורמליות חדשות בשנות השמונים (ממשלת בגין), אבל אלו היו סמכויות שבג"ץ כבר השתמש בהן הרבה קודם, כמו הדוגמה של פס"ד קול העם, ורק קיבלו את האישרור הפורמלי בדיעבד בחוק. לכן שאלתי לאיזה מישור אתה מתכוון - לפורמלי, לאיך בית המשפט עצמו תופס את תפקידו, או לאיך תפקידו נתפס בציבור. במישור הפורמלי הוא קיבל בשנות השמונים רשמית סמכויות שממילא השתמש בהן מאז קום המדינה, וכלי חדש וחזק אחד שלא היה בידיו קודם בחוקי היסוד של שנות התשעים. בשנה שעברה ביקשה הכנסת לראשונה לצמצם את סמכויותיו- לקחת ממנו סמכויות שהיו בידיו מאז קום המדינה ולא את אלה החדשות שקיבל בשנות התשעים. אילו החוק היה עובר בג"ץ לא היה רשאי לתת צו לשר כמו שנתן בפס"ד קול העם. במישור הפרקטי- היו שינויים, אבל לדעתי לא היתה מגמה. כשאני עובר על פסיקות בג"ץ אני לא רואה איזו מגמה של יותר אקטיביזם שיפוטי1 לאורך השנים. היו עליות ומורדות. לנדוי וכהן2 הורידו את מידת האקטיביזם לעומת אגרנט וזוסמן לפניהם, שמגר הקפיץ אותה בחזרה, לדעתי שמגר היה שני באקטיביזם רק לאגרנט. ברק קצת פחות משמגר3, והוא השלישי על הפודיום, וכל השאר אחרי ברק הרבה פחות ממנו. אחרי ברק לדעתי צריך זכוכית מגדלת כדי לראות שינוי במידת האקטיביזם של בית המשפט. אני שב ואומר- לא תמצא פסיקה של בג"ץ יותר אקטיביסטית מפס"ד קול העם. במישור התפיסה את תפקידו בידי הציבור חל שינוי, בעיקר מחוץ לציבור הליברלי. הדתיים הלאומיים, שהערכים והאג'נדה שלהם בעשורים האחרונים מתנגשים בערכים ובאג'נדה של בג"ץ (לא בהרכב ספציפי של בג"ץ, אלא במהותו), רואים בו אויב שצריך להכניע אותו. אני לא חושב שיש ויכוח בעניין הזה. יכול להיות (ואכן קיים לעייפה) ויכוח למה זה כך, אבל לא על העובדות עצמן. ______ 1 הערך אקטיביזם שיפוטי [ויקיפדיה] מאיר עיניים. לפי הערך אין הגדרה אחידה מהו אקטיביזם שיפוטי. אני מגדיר אותו כמידת החירות היצירתית שנוטל לעצמו בית המשפט להשתמש בכלים שהחוק נתן לו ובכאלה שהחוק לא נתן לו. יש אחרים שמגדירים את האקטיביזם השיפוטי על פי מידת ההתערבות של בית המשפט בהחלטות של גורמים אחרים (כולל ערכאות נמוכות יותר), אבל אני חושב שהגדרה זו לא מתאימה לדיון הזה. כשאנחנו בוחנים לאורך זמן צריך שיהיו כמה שפחות משתנים. אם בוחנים את מידת ההתערבות ייתכן ששינויים במידת ההתערבות נכפו על בית המשפט בגלל נסיבות חיצוניות - כגון נטיה של גופי השלטון לקבל במודע החלטות שבג"ץ יפסול אותן כדי שבג"ץ יוציא להן את הערמונים מהאש. 2 גם בתוך ההגדרה שלי יש פנים לכאן ולכאן. כהן היה מתון בדרך כלל, אבל דווקא בעניין זכות העמידה הוא היה אקטיביסט והיה במיעוט מול השופטים בני זמנו. 3 היצירתיות של ברק בפס"ד אפרופים היתה אקטיביסטית מאוד, ממש חריגה. אבל לרוב האקטיביזם שלו לא בא לידי ביטוי בהכרעות הדין שלו אלא רק ברמה הפילוסופית בהערות השוליים. כלומר הוא לרוב דיבר הרבה יותר אקטיביסטי ממה שהוא פסק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו זה יותר ברור. קודם כל אני חוזר בי ממה שאמרתי, אין סתירה מובהקת במה שרשמת. למרות שכן רשמת שהיו שינויים ולא מגמה.. שזה שונה מזה שלא חל שינוי . אז זה לא מוחלט ואנחנו באמת מתייחסים לאקטיביזם שיפוטי אחרת לגמרי . אתה תתקן אותי אם הגדרתי משהו לא מדויק ואני מבחינתי יכול להתקדם לכיוון של ראיות לשינויים שחלו וההתמודדות הלגיטימית של הממשלה במצב שנוצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. לעומת זאת המגמה בתפיסת פלגים בציבור את בג"ץ בשלושה העשורים האחרונים היתה ברורה לכוון האנטגוניסטי לבג"ץ. אני חושב שאילו היית עושה סקר בקרב מצביעי ליכוד ומפד"ל ב 1995, אחרי פס"ד המזרחי, ושואל האם לדעתם בג"ץ נטל לעצמו סמכויות לא לו, ומה מידת הפוליטיזציה של בג"ץ, התוצאות היו שונות בתכלית מאשר בסקר דומה ב 2019, למרות שבפועל לא חל שינוי כזה. לכן אני טוען שמה שזז הוא התפיסה הציבורית ולא בג"ץ. מכאן אני מתקדם שלב ושואל - אם הציבור הפך לשמרני יותר, האם בג"ץ צריך לזוז יחד איתו? לדעתי (וכאן זו עמדה ערכית בלבד ואני מזמין אותך לחלוק עלי) בג"ץ לא אמור לזוז יחד עם איזו נקודת אמצע מדומיינת. אותם "ערכי יסוד של השיטה" לא אמורים להיות גמישים כשם שערכי היסוד של בית הדין הרבני לא אמורים להיות גמישים. אז יוצא שמול השמרנות הגוברת בקרב פלגים בציבור בג"ץ הוא סדין אדום ליברלי, מה לעשות. אילו נקודת האמצע היתה זזה לצד השני, ובית הדין הרבני היה נתון למתקפות מצד ציבור שהפך ליותר חילוני, הייתי מגן עליו באותו אופן אילו היה נדרש לדוגמה להכניס אליו דיינים רפורמיים. כנראה לא הייתי עולה לירושלים להפגין נגד זה, כי זה לא הצד שלי שנפגע, אבל הייתי מצדד במפגינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שהתפיסה הציבורית היא שזזה, אבל לדעתי מסיבה הפוכה משלך1: מאחר וכבר 28 שנה אנחנו דה-פקטו כל הזמן עם ממשלות "ימניות", בג"ץ - שמעצם תפקידו אמור לאזן ולבלום - בולם תמיד "שמאלה". אבל הסיבה היא לא שהוא זז שמאלה - אלא שתמיד השחקן שמולו חובט ימינה2. זה חלק מהאנומליות של שלטון חד-צדדי בתקופה ארוכה הרבה יותר מדי בשביל דמוקרטיה מתוקנת. ואז הציבור באמת רואה שבג"ץ נוטה תמיד לאזן "שמאלה" - ומסיק מסקנה שגויה של סיבתיות במקום קורלציה. תן לממשלה "שמאלית" להיות 10 שנים בשלטון, ותראה איך פתאום בג"ץ הופך ימני ומכה כל הזמן "ימינה"3. 1 חוץ מ10-20 אחוז קיצוניים שפשוט רוצים ממשלה חסרת בלמים. 2 דמיין שחקן טניס שהיריב שלו כל הזמן חובט לו לבקהנד. זה שהוא עונה בקהנד כל הזמן לא אומר שהוא לא יודע לחבוט פורהנד - פשוט אלה המכות שמגיעות אליו. 3 שמאלנים ממש - אין עוד הרבה כאלה - יאמרו לך שעדיין לא מעט החלטות של בג"ץ היו "ימינה" לשיטתם בעשורים האחרונים, אבל בכל זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שבגין באמת האמין שצדק וארץ ישראל השלמה יכולים להתקיים בו זמנית ולכן הוא תמך בעצמאות של בית המשפט הגבוה לצדק. היום הפוליטיקאים שמצליחים להגיע לשלטון מבינים שזה פשוט לא יכול להתקיים בו זמנית, ומבינים שאם הם יוותרו על ה"ארץ ישראל השלמה" הם לא ישארו בשלטון ולכן אין להם ברירה אלא להאבק בצדק (ובמקום שאמור לשמור עליו, בית המשפט הגבוה לצדק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זהו, ששוליים של 20% זה כבר לא ממש שוליים. 2. אני מסכים עם התיאור של הבקהאנד, אבל הקמפיין נגד בג"ץ הוא עניין אחר. הרי הגענו עד חוסר ציות בריש גלי לצו של בג"ץ, אזא"נ לראשונה בתולדות המדינה. כלומר- לדעתי אתה נותן סיבה נכונה, אבל לדעתי היא לא הסיבה העיקרית. 3. ההתנגשות בין בג"ץ לקואליציה היתה בדיעבד בלתי נמנעת, כי הערכים שהם מייצגים מתנגשים. בג"ץ מייצג איזון בין יהודית ודמוקרטית, ברוח הכרזת העצמאות והקואליציה מייצגת הפרה של האיזון הזה לטובת "יהודית" בסגנון אחר מהסגנון של הכרזת העצמאות. יהודית שבה החוק האלוהי גובר על החוק האנושי. שבה הפרשנות של הרבנים לחוק האלוהי גוברת על פרשנותו של בג"ץ לחוק האנושי. "יהודית" שמתקרבת לסגנון של ערב חורבן בית שני, בה זרמים קנאים שונים מחסלים קודם כל את הפלורליסטים ואחר כך זה את זה. ככל שראש הממשלה הוא יהודי חילוני, הוא במיעוט בקואליציה הזאת. במו ידיו הוא העניק את השרביט לקנאים הדתיים. אנחנו מסתכלים על סון הר מלך וסטרוק כקוריוז, אבל הערכים שלהן מובילים את הקואליציה. באותו אופן שנתניהו שיתף פעולה עם סמוטריץ' ובן גביר יריב לוין משתף פעולה עם רוטמן. אצל לוין זה סופו של מסע נקמה בן עשרים שנה- הדריכה על בג"ץ היא עצמה המטרה. אצל רוטמן ההפיכה המשטרית היא רק אמצעי להגשמת האידאולוגיה. הוא מקדם את הערכים שלו כמו שבן גביר מקדם את הערכים שלו, בזמן שאנחנו לא יודעים בכלל מה הערכים של נתניהו ולוין כי הם עוסקים בהגשמת מטרות אישיות ולא באידאולוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים עם הנחת הבסיס שלך. לדעתי ההבדל בין אז להיום לא קשור לתפיסת המגזרים השונים את תפקידו של בגץ, למען האמת לפני 30 שנה, למצביעים בכלל, ולא משנה מאיזו מפלגה,לא היתה דעה ברורה לגבי תפקידו של בגץ במבנה הדמוקרטיה הישראלית. אז הדיבור הרלוונטי לבגץ היה סביב משפט דרעי כביטוי לקונפליקט החרדי-ספרדי חילוני. בגץ אז מילא תפקיד סביב השאלה האם דרעי מושחת או ספרדי שמתנכלים לו . ההבדל העצום הזה בין אז להיום נובע מכך שהשינוי בתפיסת המגזרים נתון להשפעת האליטות על הנרטיב של כל מגזר ומגזר . הנקודה היא שלא מדובר בשינוי לינארי ,מקור השינוי באליטות, קל להשפעה ולכן חסר חשיבות . נושא ערכי היסוד לא כל כך פשוט, שופטי בגץ אמורים לייצג את האוכלוסייה ברמה מסוימת לפחות. אחרת לא היתה סיבה למדינות נפרדות.. לדוגמא אם 90 אחוז המצביעים יהיו פלסטינאים ערך היסוד של ישראל כמדינה יהודית כבר לא יהיה רלוונטי והיה הוגן שישתנה. ההגדרה של הציבור כשמרני יותר נכונה.הסיבה לכך אינו שינוי אידיאולוגי שעומד בפני עצמו אלא נגזרת של אתגרים למיינסטרים הישראלי. ונראה לי שגם בגלל בגץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השופטים דווקא מייצגים בעודף את המתנחלים, לדוגמה. זה ממש לא משנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לפני 30 שנה בג"ץ היה סמל האליטה האשכנזית והיום הוא סמל האליטה השמאלנית, אז אולי היחס לבג"ץ בציבור נגזר מהיחס לאליטה בכלל. פעם, בזמן הערוץ היחיד ששידר שיחות עם פרופ' ישעיהו ליבוביץ' ועם פרופ' יוסף בן שלמה, ואאז"נ אפילו שיחות בהן שניהם השתתפו, אליטה לא היתה מלה גסה1. _____ 1 מעניין מה יש לאבישי בן חיים להגיד על פרופ' יוסף בן שלמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חד משמעית. בקשר לאב"ח, באיזה קטע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לאליטה. פרופ' בן שלמה התנחל בקדומים, ודברר את גוש אמונים בתקשורת. הוא היה אליטה אקדמית, מוערך מאוד. השתתף בתכניות רבות בערוץ היחיד בהן הביע בתקיפות את דעתו. דעותיו לא גרמו לכך שיפסיק להיות אליטה. אופס, עזוב, גיליתי עכשיו שהוא היה אשכנזי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרופ בן שלמה היה מלומד גדול בפילוסופיה, אך חוששני שלא תוכל לצטט אפילו דבר אחד שהוא אמר. הוא היה גם מומחה גדול לשפינוזה, אך חושד אני שגם אותו לא באמת הבין. שכן קשה לי להבין איך תלמיד של שפינוזה תומך בחבורת פנאטים דתיים כמו גוש אמונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדינת הלאום היהודית ובכללה - הציונות הדתית - נוסדה באמסטרדם על ידי ברוך שפינוזה. כך או כך, ברוך לא היה אוהב את הרעיון שבדרך לסליחות מריצים סאטלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כללת במשפט אחד קצר כמה הכרזות כבדות. עם הראשונה שבהן קשה לי ממש להסכים. אני חושב שיש איזה משפט בודד שלו שאפשר להתיחס אליו כמטרים את שיבת ציון. אבל ההחלטה המכריעה בחייו של בנדטו אספינוזה היתה לפרוש מן העם היהודי, כך שלא נראה לי לתאר אותו כמייסד של משהו בעם היהודי. את דעתו על הציונות הדתית אנו יכולים לנחש ממה שאמר על הקלוויניסטים שעשו לינץ' ורצחו את יוהאן דה ויט ואחיו - ''ברברים שפלים''. שפינוזה כתב על היהדות והיהודים. בפרט הטרידה אותו השאלה כיצד הדת היהודית שרדה כל כך הרבה עידנים. הוא תלה זאת באדיקות היהודית וברדיפות הגויים. לענ''ד הוא לא ממש צדק בעניין זה. לא נעים להודות אבל, אולי מתוך בורותי, לא חשבתי שתורתו של פרופ יוסף בן שלמה שווה את הטורח. אבל ביחס לציונות הדתית, צריך לציין שבן שלמה היה חילוני. איני יודע מהיכן באה תמיכתו בגוש אמונים. אולי משהו מעין האותנטיות של היידגר וכאלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתוב בויקיפדיה- הוא בא מבית ציוני דתי, התחלן והפך שמאלני, אבל אחרי החלטות ועידת חרטום חזר להיות ימני ועבר להתנחלות. הוא לא היה מוכן לדבר על אמונתו, אבל מן הסתם לא היה אתאיסט כי לא היו לו דברים טובים להגיד על אתאיסטים. כשם שליבוביץ' היה מומחה לקאנט ולרמב"ם- מומחה לדואליזם, בן שלמה היה מומחה לשפינוזה וקבלה, כלומר למוניזם, תלמידו המובהק של גרשם שלום. מה זה אומר מבחינתך שאני לא יודע לצטט אותו? אני זוכר שכילד הייתי מרותק לשיחות איתו בטלויזיה, אם כי חלק גדול ממה שאמר עבר לי מעל הראש. במשפחה של אמא שלי (הסבא ציוני דתי, הדודים חילונים עד מסורתיים, מהלח"י ועד הפלמ"ח) העריכו אותו מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שיחות שלו או שלו עם ליבוביץ לצפייה/האזנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חפש ''שבעים פנים'' ביוטיוב. זו תכנית שיחות שלו עם ירון לונדון על פרשת השבוע ששודרה בטלוויזיה החינוכית בתחילת שנות התשעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, זה משפט מאוד מכליל ואילולי פרופ' אליעזר שביד המנוח לא היה חותם על "באמשטרדם הגיתי את מדינת הלאום היהודית" 1 הייתי שוקל בשנית אם לכתוב זאת. מדינת הלאום היהודית, היא שורש כפירת האומה היהודית באלוהיו, זה המבקש שתורתו תהיה חוקה אלוהית ושום חוקה יצירה חוקתית - יצירת בשר ודם לא תגבר על חוקתו. שפינוזה לא הוציא את עצמו מהיהדות ולכן הוא לא התנצר. התקפתו על היהדות, הייתה התקפה שנכתבה ונהגתה בין השורות (תגובה 769765) - וכוונה לנצרות, זאת שיכלה להוציא אותו להורג כהרף המחשבה המדינית/דתית אם רק היה מעז להעביר עליה ביקורת, בעוד שביקורת על היהדות, הייתה אפשרית ואפילו מבורכת. למעשה החרם שהוטל עליו מצד ראשי הקהילה היהודית רק סייע לו להיות מה שהוא רצה באמת להיות ומה שהיה בלתי אפשרי, ז"א : יהודי ללא דת - מה שהופך אותו ליהודי החילוני הראשון ומבוניה הפילוסופים העיקריים של הציונות 2. יחד עם זאת אסור לשכוח את הקשר ההדוק בין ציונות ללאומיות ובין לאומיות לדת, מה שהופך את הציונות הכללית בסופו של מהלך לציונות הדתית. ------------- 1 תרבות היהדות החילונית : הגות חדשה בישראל : שפינוזה והזהות היהודית הלאומית - אליעזר שביד 2 'בן-גוריון היה מודע מאוד לחובו לשפינוזה בעיצוב השקפת עולמו הציונית וביקורתו על היהדות הגלותית. לאחר הקמת המדינה הצהיר מספר פעמים כי למדינת ישראל יש חוב כבוד לזכרו של שפינוזה כפילוסוף המכונן של הציונות המדינית והחברתית חילונית. בזכות השפעתו העמוקה על החשיבה המוסרית, החברתית-מדינית והלאומית בציונות, תרם שפינוזה לדעת בן-גוריון תרומה מרכזית, מעוררת, דוחפת ומעצבת להקמת מדינת ישראל החילונית בדורנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הבנתי ששפינוזה היה החילוני הראשון באירופה בכלל ולכן אם אתה מתעקש אתה יכול לתאר אותו כיהודי חילוני. למעשה הוא היה חילוני. שפינוזה לא שנא את הנצרות כשם שלא שנא את היהדות כעיקרון. חבריו הטובים ביותר היו נוצרים ואפילו אנשי דת. כפי שהזכרת נכון, ההחלטה של שפינוזה לא להתנצר היא בעלת משמעות, יותר מהחלטתו לפרוש מן הקהילה היהודית. בתקופתו כל אדם באירופה ואפילו בארצות השפלה הפרוגרסיביות יחסית (כאמור האחים דה ויט), היה חייב להשתייך לקהילה דתית ולשלם לה מס. החלטתו של שפינוזה להפסיק לשלם מס לקהילה היהודית, היתה החלטה של נוחות מצידו (אולי קמצנות). מאחר ואמו האהובה, זה עתה נפטרה, הוא ממילא היה מוחרם ע"י יהודים אדוקים וחי במעגל חברתי של יהודים ונוצרים חופשיים כמוהו, הוא לא ראה צורך בשמירה על קשר עם הקהילה היהודית. דווקא ההחלטה לא להתנצר היתה החלטה מצפונית שלו. כבר בימי חייו, שפינוזה נחשב כאינטלקטואל חשוב וקריירה אקדמית היתה טבעית עבורו. אלא שבימיו המוסדות האקדמיים היו מוסדות נוצריים-דתיים. כדי לקבל משרה אקדמית היה עליו להתנצר. החלטתו להימנע מכך סגרה בפניו את העולם האקדמי ובעקיפין הביאה למותו בגיל צעיר. למרות קשריו עם כמה אנשי דת נוצריים, הוא בז לממסד הדתי הנוצרי, בדיוק כפי שבז לרבנים. החלטתו היתה להפוך לאדם חילוני, ללא השתייכות לקהילה דתית. שפינוזה יכל להעריך את מסירותם של יהודי זמנו למסורת שלהם ולארץ אבותיהם, אבל כבן למשפחת אנוסים, לא היתה זו המסורת שלו. שפינוזה היה מסור למולדת החדשה בארצות השפלה החופשיות ולא לארץ אבותיו בפורטוגל ובודאי שלא לציון. כתב את זה יפה ירמיהו יובל בספרו על האנוסים: שפינוזה אינו זקוק למחילתם של דב"ג או יוסף קלוזנר. תמונתו של שפינוזה לצד תמונת מורו ר' שאול מורטירה שחתם על כתב החרם נגדו, במוזיאון בית התפוצות כדמויות אופייניות של יהודי הולנד, די בה כדי לקבוע את חזרתו פוסט-מורטם אל גזעו ןבני הקהילה ממנה נפרד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לעניין תחילת הפתיל, אודות האם שפינוזה הקים את מדינת ישראל הציונית באמסטרדם ? א. כפי שעולה מכתביו של שפינוזה- שלא פורסמו על שמו בחייו, שהוא לא תמך בהפרדת דת ממדינה, אלא תמך בכך שהמדינה תכונן דת לאומית (ישראל 2024) והמדינה תפקח עליה. אין פלא לימים שחסידו המושבע דב"ג אימץ את עקרונותיו הלכה למעשה ועד עצם היום הזה. ב. חוץ מפילוסופיה בין השורות, יש הרואים בכתביו של שפינוזה מסרים כפולים. מצד אחד הוא מבקר נחרצות את התיאולוגיה, ובאותו הינף בונה תיאולוגיה חלופית. במקום תאולוגיה דתית הנסמכת על כתבי הקודש הוא מבקש להקים 'תיאולוגיה אזרחית' הסמוכה על התבונה. כדי לבצע זאת, הוא מבקש לשלוט על הדת דרך הממסד. ג. שפינוזה מבהיר כי אין לעם היהודי תקומה אלא כן יהיו פחות נשיים. ומכאן שהציונות - מהות הגבריות, זאת שקובעת ומנווטת, נטולת נשיות היא זאת התואמת את חזונו של שפינוזה. 2. הקהילה היהודית-פורטוגזית, הייתה קהילה קנאית וקיצונית בכל רמ"ח אבריה, וזה נבע בעיקר מהעובדה שחברי הקהילה היו מנותקים כליל מהיהדות ואפילו עברית לא ידעו, והיו חשודים מיידיים לכך שהם עדיין נוצרים. ממקום בלתי אפשרי זה - שגרר התאבדויות (אוריאל אקוסטה) ומשברים אישיים (חואן דה פרדו) קשים ביותר - הקהילה נקטה באמצעים דרקוניים 1 וקשים נגד כל סטייה ואפילו המינימלית ביותר, ובכך למעשה תפקדו כאינקוויזיציה היהודית כלפי היהודים - נוצרים האנוסים שחלק מהם חיו בסתר כנוצרים, אבל נאנסו להיות יהודים - בדגש על חזות יהודית. חברי הקהילה חיו למעשה בסתר הן כיהודים והן כנוצרים, דבר הגורם להם להיות כופרים בכל רגע בעל כורחם. שפינוזה הוא האח הקטן, זה שראה כבר הכל, ולכן הוא לא ממש התרגש מהחרם וכמו שציינתי לעיל, הוא חשוד בכך שהוא בעצם קיבל זאת בשמחה רבה כמו סאלח שבתי שהודיעו לו שהוא מפוטר מעבודות הייעור ביער בירנבוים (לאחר שהוא עקר אותם). והיה לו באמת המון עבודה והרבה דברים על הראש במקום להתעסק בפישקוולים הזויים של קהילתו 2. 3. הרבה ניסו לשכנע את שפינוזה להתנצר, לא בטוח שלו היה חיים מלאים כמו מנדלסון, היה יכול לעמוד בלחצים. כידוע הוא נפטר ממחלה ולא מדיכאון שגורש מהקהילה היהודית. בזמן שהיהדות נקלעה למשבר רציני עקב משיח השקר, שפינוזה כבר היה שלם עם עצמו. ——— 1 באותו שבוע ששפינוזה הוחרם, הוחרמו עוד 2 מחברי הקהילה, הראשון היה חואן. 2 הוא התעסק במתמטיקה, באופטיקה, הוא ערך ניסויים בהידרוֹדינמיקה ובמֶטאלוּרגיה. הוא שיתף פעולה עם כריסטיאן האוּחֶנְס Huygens הוּיגֶנְס – שהגה את תורת הגלים של האור. כשהוא נפטר כשליש מספרייתו היו חיבורים מדעיים או מתמטיים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |