 |
כמו שאמרתי, המהפכה החוקתית של שנות ה 90' נתנה בידי בג"ץ כלי רב עוצמה שלא היה בידיו קודם.
יש אומרים הכנסת נתנה, יש אומרים בג"ץ לקח, זה לא משנה לפתיל הזה. אם בג"ץ לקח לא על דעת הכנסת, היא היתה יכולה לקחת חזרה. במשך עשרות שנים היתה הסכמה בשתיקה.
לפני כן, חוק יסודות המשפט התש"ם 1980 גם נתן לבית המשפט כלים שלא היו בידיו קודם.
אני מדבר על אקטיביזם שיפוטי ביחס לכלים שיש בידי בג"ץ.
בפס"ד קול העם השופט אגרנט החליט שישראל היא מדינה דמוקרטית, בלי שהיה בידיו שום כלי שיפוטי שיאפשר לו לקבוע כך.
הוא החליט שרוחה של הכרזת העצמאות מהווה כלי בידי בית המשפט על דעת עצמו (ובהכרזת העצמאות לא מופיעה בכלל המלה "דמוקרטית"). עד 1994, אז באמת הוכנסה רוחה של הכרזת העצמאות לחוק, אני לא חושב שהיה עוד שופט שהשתמש כך ברוחה של הכרזת העצמאות, אפילו שהשופט אגרנט כבר קבע לכך תקדים.
ועם עוד צוקהארה קטנה הוא קבע, על דעת עצמו, שחופש הביטוי היא זכות עליונה במדינת ישראל.
הפסיקה הזו היתה התקדים והבסיס לכל המקרים בהמשך בהם בג"ץ המציא עקרונות שלא כתובים בשום חוק, ונמצאים מעל החוק. מה שנקרא "עקרונות היסוד של השיטה".
תמצא לי פסיקה של בג"ץ שלדעתך מתקרבת לאקטיביזם של פס"ד קול העם, ואראה לך באותות ובמופתים שהיא לא בסביבה אפילו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש