בתשובה לאיתי, 10/09/24 18:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
>> הנה שינוי חוקתי משמעותי מתחת לאף ואף אחד מכם לא יצא לרחובות. כי הסכמתי לשינוי וחשבתי שהוא ראוי. גם אם לא היה מחוזק ומאושרר ברוב 67-9 אחרי שנתיים לא היתה לי סיבה להתלונן. >> עכשיו פתאום רוצים שינויים רק ברוב מיוחס ומגזימים לגמרי. בהקשר הנכון דברים נראים אחרת. אם אני מבין נכון אתה מתלונן על כך שהמוחים יצאו לרחובות להפגין נגד השינויים המוצעים בחוקי היסוד. אף אחד לא יוצא לרחוב אם לא כואב לו מאוד. אז אתה מתלונן על כך שכאב למי שיצא לרחובות משהו שלא היה אמור לכאוב להם? או על כך שלא באמת כאב ובכל זאת יצאו לרחובות? תסביר לי מה מפריע לך. מן הסתם לאף אחד לא כאבה המהפכה המשפטית של שנות התשעים בזמן אמת (חוץ מאשר לח"כ מיקי איתן). לא היו הפגנות אחרי קבלת החוק, לא אחרי חיזוקו ב 94' ולא אחרי פס"ד המזרחי ב 95' כי זה לא כאב לאף אחד. מתי המהפכה המשפטית התחילה לכאוב (לא לציבור, שלא יצא לרחובות, רק לחברי הקואליציה שיללו מרה)? כשניסו להעביר חוקים לא חוקיים ובית המשפט פסל אותם. לדוגמה- החוק לכליאת המסתננים ב 2013. תרשה לי להתערב גם בהמשך הפתיל שם אתם נכנסים לפינות במקום לענות לשאלות היסודיות: - האם הכח שהעניק המחוקק לבית המשפט בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נראה לך מופרז? - האם לדעתך בית המשפט השתמש בכח הזה לרעה? (אם כן, הבא דוגמא בולטת) - איך זה קשור לביקורת השיפוטית של בית המשפט על הממשלה וזרועותיה, שחיה ובועטת בעצם מקום המדינה1, ובמהפכה המשטרית הוצע להגביל אותה מאוד? ___________ 1 פס"ד בז'רנו בג"ץ בז'רנו נגד שר המשטרה [ויקיפדיה] התקבל בפברואר 1949, ושם פסל בג"ץ לראשונה החלטה של גוף ממשלתי בשל העדר סמכות. צו הביניים ניתן כבר באוגוסט 48'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרה לגבי הפסקה האחרונה - המהפכה החוקתית של שנות התשעים נתנה בידי בית המשפט כלי חדש ורב עוצמה. כדי למתן את כוחו של כלי זה כל שעל הכנסת לעשות הוא לחוקק פסקת התגברות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו (שבעקרון אני תומך בחקיקתה) אבל המהפכה המשטרית, באמצעות ביטול עילת הסבירות, מנסה לקחת מבג"ץ, וממנו ספציפית, כלי אחר לגמרי. הכלי החשוב ביותר במשטר דמוקרטי בעל שלוש רשויות. כלי שקיים בידו מאז קום המדינה, ושנחקק בחוק יסוד: השפיטה ב 1984 (ממשלת שמיר- קואליציה של הליכוד, התחיה, דתיים ותל"מ). אין כל קשר בין הויכוח על סמכותו של בג"ץ לפסול חוקים של הכנסת ובין ביטול עילת הסבירות. כל מי שניסה ליצור קשר כזה עושה זאת כדי לזרות חול בעיני הציבור שיסתיר את כוונותיו האמיתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, אני אוהב את הגישה שלך וחושב שזה הכיוון לפחות לדיון טוב למרות שבינתיים אנחנו לא מסכימים כמעט על כלום.. קודם כל רשמת שאנחנו נכנסים לפינות. אני מסכים איתך, עושה מה שאני יכול כדי להפוך את הפינות לפניות.. ++כי הסכמתי לשינוי וחשבתי שהוא ראוי.. טעות גדולה מצידך, אם אתה אומר שלגיטימי לשבור את הכלים כי יש שינוי חוקתי לא בהסכמה מלאה אז אפשר להתווכח אבל אם זה בגלל שאתה לא מסכים עם השינוי זה לא דמוקרטי כי אתה נותן לגיטימציה לכל מי שלא אוהב כל שינוי שהוא לשבור את הכלים במצב של שינוי כלשהוא וזה פוגע במדינה והורס אותה מבפנים. בדמוקרטיה אתה אמור לשנות את ההתנהלות באמצעות בחירות. יש פה מוסר כפול או אי הבנת הבסיס של דמוקרטיה. ++אם אני מבין נכון אתה מתלונן על כך שהמוחים יצאו לרחובות להפגין נגד השינויים המוצעים בחוקי היסוד.. ממש לא. ככלל אני בעד הפגנות וזה כלי שמשרת את החברה במדינה דמוקרטית. בפעם המאה, הבעיה שלי שיש שיבוש של תפקוד המדינה כי המחאה לא מתמקדת רק בהפגנות רגילות אלא בדה לגיטימציה ופגיעה בממשלה. יש הבדל גדול. אני מעוניין שאנשים טובים שמתנגדים לשינוי שהממשלה רוצה לעשות יתנגדו קודם כל למי שרוצים לפגוע במדינה ובלגיטימיות של הממשלה .למען הדמוקרטיה . ++אף אחד לא יוצא לרחוב אם לא כואב לו מאוד. אז אתה מתלונן על כך שכאב למי שיצא לרחובות משהו שלא היה אמור לכאוב להם? או על כך שלא באמת כאב ובכל זאת יצאו לרחובות?.. אני בעד שמי שכואב לו יפגין ויביע את דעתו. אני נגד שמי שכואב לו יהרוס את המדינה. ++האם הכח שהעניק המחוקק לבית המשפט בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נראה לך מופרז?.. כן. ויחד עם זאת, מדובר בחוק שהועיל מאוד בנושאים אחרים. ++האם לדעתך בית המשפט השתמש בכח הזה לרעה? (אם כן, הבא דוגמא בולטת) - איך זה קשור לביקורת השיפוטית של בית המשפט על הממשלה וזרועותיה, שחיה ובועטת בעצם מקום המדינה1, ובמהפכה המשטרית הוצע להגביל אותה מאוד?.. שני דברים, רשמת שהביקורת השיפוטית חיה ובועטת מקום המדינה. ממש לא! המקרה שציינת לא רלוונטי ואינו פסילת חוק. לדעתי יש עוד מקרה אחד של פסילת התקציב נראה לי.. שוב, לא מהווה ביקורת שיפוטית מובהקת, יותר פסילה על בסיס בירוקרטיה וכדומה.. אין מה להשוות להעצמת הביקורת השיפוטית היום. בקשר לדוגמא, אני מרשה לעצמי להרחיב את הדוגמאות למערכת המשפט כי מבחינת מהות זה נראה לי נכון עקרונית וקל יותר.לפי מה שפורסם על ידי עמית סגל הפרקליטות הצבאית אוסרת על צהל לפגוע בעזתים שהשתתפו בטבח כי הם לא חלק מהכוח הלוחם של חמאס. יש בזה פוטנציאל ברור לפגיעה בלחימה . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. חשוב מאוד בעיני קודם כל לברר ולהסכים על הבסיס העובדתי לפני שאנחנו ממשיכים להתווכח על דעות. ההבהרה שלי היא בדיוק לעניין זה- היקף הסמכות של בית המשפט לפסול חוקים, כלומר ביקורת שיפוטית על הכנסת, היא נושא שהיה שנוי במחלוקת גם בקרב משפטנים בכירים. הכח שהעניקה הכנסת לבית המשפט בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו הוא חדש ורב עוצמה. לעומתה ביקורת שיפוטית על הממשלה וזרועותיה, כלומר צווים שמוציא בג''ץ המחייבים שרים ורשויות ממשלתיות מעולם לא היתה נושא שנוי במחלוקת עד שהתחילו ההתקפות הפוליטיות על בית המשפט. זו סמכות שבג''ץ משתמש בה מקום המדינה, היא עקרונית לעניין שלוש הרשויות. מאז ומעולם מושאי הביקורת הזו הרכינו ראש בפני סמכותו של בית המשפט להפעיל אותה עוד לפני שנחקקה ברחל בתך הקטנה בחוק יסוד השפיטה. הרפורמה המשפטית ניסתה לצמצם את הסמכות הזו. צמצום הסמכות הזו אינו קשור לפסילת חוקים. התגובה שלך מעידה ששתי הסמכויות השונות לגמרי זו מזו מעורבבות אצלך יחד. אני מבקש שתקבל את העובדה שהן שונות ולא קשורות. אם אתה לא מסכים, תעלה את הנקודות שנראות לך בעייתיות, אני אוכל לפרט ולהדגים. אם יש לך שאלות בעניין זה- תשאל. אבל עד שלא נסכים על העובדות לא נוכל להתקדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש עניין. חד משמעית אני מכיר בנפרדות של הנושאים שתארת בצורה ברורה, פסילת חוקים וצווי בית משפט. הידע שלי מוגבל בנושא, אשמח להעמיק בזה. למיטב הבנתי, צווים של בגץ לכל ישות במדינה, פוליטית או אחרת, צריכים להתבסס על החוק במפורש במדינה. המחלוקת בהקשר זה היא בנוגע לסבירות . כל מידע נוסף יעזור. האם לא חל שינוי בהתנהלות בתי המשפט בהקשר זה מקום המדינה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
---- הביקורת השיפוטית של בג"ץ על הממשלה וזרועותיה ---- בדמוקרטיה המודרנית יש שלוש רשויות - המחוקקת (אצלנו- הכנסת), המבצעת (אצלנו- הממשלה), והשופטת (מערכת בתי המשפט). לרשות המבצעת יש את כל הכח בידיה- הפיזי (משטרה, צבא, שב"כ, שב"ס, מוסד וכו') והכלכלי (מערכת גביית המסים ותקציב המדינה). כיוון שכך נקבעו בדמוקרטיות מודרניות מגבלות שונות שמוטלות על הרשות המבצעת. מערכת בלמים ואיזונים שמשתנה ממדינה למדינה ותפקידה למנןע מהרשות המבצעת להשתמש בכוחה העצום לרעה. המגבלה הראשונית והחשובה ביותר- הרשות המבצעת חייבת לפעול על פי החוק. בניגוד לאזרחים, שמותר להם לעשות ככל העולה על רוחם כל עוד לא כתוב בחוק אחרת, כלומר כל מה שלא אסור- מותר, אצל הרשות המבצעת זה הפוך- אסור לה לעשות דבר שלא כתוב בחוק במפורש. כל מה שלא מותר- אסור. זה כלל יסודי במשפט מנהלי [ויקיפדיה]. הכנסת מחוקקת חוקים כלליים, ובהם היא נותנת סמכות לרשויות הממשלה להוציא צווים ותקנות מכוחם (נקראים חקיקת משנה). לדוגמה- תקנות התעבורה שמתקין משרד התחבורה הן תקנות שהוא קיבל הסמכה להתקין אותן בחוק שנקרא פקודת התעבורה. כל צו או תקנה שמוציאה הממשלה חייב להיות מתוקף סמכות שהיא קיבלה מהכנסת. הגוף שמבקר את פעולות הממשלה וזרועותיה, כדי שיהיו רק בסמכות וברשות, הוא בג"ץ. בג"ץ קיבל מהכנסת סמכות להוציא צווים לכל אחת מזרועות השלטון לעשות או לחדול מלעשות דברים. הכנסת היא נציג העם, ולכן יש מחלוקת עד כמה בסמכות הרשות השופטת לבקר אותה. זה עניין סבוך, אפילו פילוסופי. התחום המשפטי שעוסק בזה נקרא משפט חוקתי. המומחה הגדול ביותר למשפט חוקתי בישראל, זה שמילולית כתב את הספר בנושא1 הוא פרופסור אמנון רובינשטיין, מי שהיה שותף להגשת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אבל אין מחלוקת על הסמכות של בית המשפט לבקר את הרשות המבצעת. התחום המשפטי העוסק בזה נקרא משפט מנהלי, והוא יבש למדי ומעשי. אין מחלוקת גם על כך שהרשות השופטת חייבת להיות עצמאית. סעיף 2. בחוק יסוד השפיטה קובע: "בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין." כפי שציינתי בתגובה קודמת, המקרה הראשון של ביקורת שיפוטית במדינת ישראל היה בג"ץ בז'רנו נגד שר המשטרה [ויקיפדיה] מ 1949. בג"ץ הוציא צו שמבטל החלטה של משרד הרישוי בשל חוסר סמכות, והכיר בחופש העיסוק כזכות יסוד. בשנת 1953 התקבל אחד מפסקי הדין מרחיקי הלכת ביותר של בג"ץ. בבג"ץ קול העם [ויקיפדיה] פסל בית הדין החלטה של שר הפנים לתת צו סגירה לשני עיתונים מחוסר סמכות. בפסק דין המתפרש על עמודים בודדים קבע השופט אגרנט2 את כל הקביעות הבאות: - שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית (לראשונה במסמך רשמי של המדינה) - שהכרזת העצמאות מבטאת את חזון העם והאני מאמין שלו, ועל כן יש לפרש את החוק בהתחשב בעקרונות שלה. - שחופש הביטוי הוא זכות יסוד עליונה3 - שגם לחופש הביטוי יש מגבלות. - את מבחן הוודאות הקרובה [ויקיפדיה] להתנגשות בין אינטרסים (שמא יש לומר- ערכים) שונים. בפסק דין זה, אולי החשוב ביותר של בג"ץ בכל הזמנים, הניח השופט אגרנט את היסודות ל"עקרונות היסוד של השיטה", כלומר הבסיס הנורמטיבי שנובע מהערכים היסודיים של החברה4, שמאפשר לבית המשפט לפרש חוקים, לקבוע זכויות יסוד שאינן כתובות עלי ספר ולפתור סוגיות משפטיות שאין להן פתרון בחוק. מאוחר יותר קובע העקרון הזה בחוק יסודות המשפט [ויקיפדיה] (התש"ם 1980), וסמכות הביקורת המשפטית על הרשות המבצעת קובעה בחוק יסוד השפיטה. את החוק הזה ביקשה הקואליציה לתקן במה שנקרא ביטול עילת הסבירות. התיקון היה הוספת סעיף שמצמצם את סמכות בג"ץ לבקר את פעולות הממשלה. מקום המדינה ועד לאחרונה לא אותגרה סמכותו של בג"ץ לבקר את הרשות המבצעת. בכל פעם שבג"ץ הוציא צו למי מזרועות השלטון הללו הרכינו את ראשן וקיימו אותו. אבל כעת, כאשר שר המשפטים ויו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת אנטגוניסטים לבג"ץ, הם מבקרים בחריפות את הצו שבג"ץ הוציא לשר המשפטים. שאלות? _______ 1 המשפט החוקתי של מדינת ישראל [ויקיפדיה] 2 ישבו בדיון השופטים אגרנט, לנדוי וזוסמן. 3 המלה שהוא השתמש בה, בעברית של שנות החמישים היתה "עילאית" 4 ערך השוויון, לדוגמה, שאינו כתוב בשום חוק של מדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה צחצוח לשון חביב - לתאר שר משפטים מקושר שיושב וחוגג בבית של משפחת פשע ידועה בישראל כ״אנטגוניסטי לבג״צ״. כאילו עסקינן באיזה בַּר פְּלֻגְתָּא במישור האידיאולוגי/אינטלקטואלי לגבי איזה סעיף קטן בדיני מנהלה וממשל ולא במיץ של הזבל של החברה הישראלית שמנסה לשים את ידו המזוהמת על שלטון החוק כדי לארגן קומבינות למקורבי המאפיה הליכודית ושאר עברייני הארץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא גם זה וגם זה. בזה הוא דומה לבוס שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שביבי הוא ממש לא אידיאולוג וכשהוא מדבר על אידיאולוגיה זה רק הפסאדה. פרנק פרנסיס אנדרווד סטייל (עם קצת פחות כריזמה וקצת פחות יכולת להסתיר מה יש מאחורי הסימולאקרה סגולת השיער). לכן אני מסכים רק עם המשפט השני. הוא אכן דומה לבוס שלו (בעיקר כי מדובר במיניון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק בורות יכולה להביא לדיבור כזה. תפקידו של בגץ השתנה לאורך השנים. לגיטימי שלא כולם יסכימו עם כל השינויים.שר המשפטים שלך רואה את תפקידו של בגץ כשונה ממה שהוא היום.הדמוניזציה שאתה עושה לו מזכירה ימים אפלים בהיסטוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע מה זה? 🎻🎵 זה הכינור הקטן ביותר בעולם שמנגן רק עבור שר משפטים שצולם יושב בבית של משפחת פשע והבורים עושים לו בגלל זה (ורק בגלל זה) ד מ ו נ י ז צ י ה! מסכן. 😢 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להבין את העמדה שלך. באיזה אופן השתנה לדעתך תפקידו של בג"ץ לאורך השנים? האם בחוק או בתפיסה הציבורית, או שמא בג"ץ עצמו שינה לדעתך את תפקידו? אם בחוק, אז חוק יסודות המשפט וחוק יסוד השפיטה, שחוקקו שניהם בשנות השמונים, דווקא מסדירים בחוק את מה שעשה בג"ץ מקום המדינה, ואני לא רואה שום שינוי פורמלי בתפקידו מקום המדינה עד ההפיכה המשטרית. אם בתפיסה הציבורית, הרי שזו שנויה במחלוקת. יש מי שרואה בבג"ץ רשעים ובורים, כמו הרב עובדיה, ויש מי שרואה בהם אבירי שלטון החוק. זו אינה עילה לשינוי תפקידו, אלא אם אתה רוצה ממש לשנות את סדרי המשטר בארץ. אם אתה חושב שבג"ץ שינה את תפקידו ולקח לו סמכויות שלא היו לו בעבר, על זה אפשר להתדיין (וכבר עשיתי זאת כאן בעבר, אני מקווה שאמצא). זו תפיסה רווחת שבג"ץ הפך ליותר אקטיביסטי מתקופת אהרן ברק ועד אסתר חיות. לדעתי העובדות מראות אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני צריך הבהרה לפני שאני עונה על הכל.. האם לדעתך תפקידו של בגץ ורמת האקטיביזם השיפוטי לא השתנו מקום המדינה ועד היום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. לדעתי פס''ד קול העם של השופט אגרנט היה יותר אקטיביסטי מכל מה שבא אחריו, והסברתי מדוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. זכור לי איפשהו שרשמת שב 94 היתה מהפכה.. אני לא מחפש ומקשר כי אתה בטח יודע על מה אני מדבר אז זה בטח מיותר.. תוכל להבהיר כאן את ההקשר הנכון ואיך בכל זאת תפקידו של בגץ לא השתנה? זה יעזור לי להבין את זווית הראייה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה''כח הכלכלי'' בהפרדת רשויות נמצאה בידי הרשות המחוקקת (בגלל זה אפילו בישראל הממשלה צריכה לאשר את התקציב בכנסת) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטע.. לא התכוונתי להסבר לגבי הפרדת הרשויות ושיטת הממשל בארץ ההיכרות שלי עם הנושא סבירה אחרת לא הייתי מגיב כאן בכלל. ביקשתי מידע עבור דבר אחר לגמרי.. דיברנו על נושא הנפרדות בין ביטול חוקים לצווים וטעית לחשוב שאני לא מודע לנפרדות של שני האספקטים, העניין שרשמתי בפירוש שאני מרחיב את ההתייחסות שלי למערכת המשפט בכלליות.. ציטוט שלי **אני מרשה לעצמי להרחיב את הדוגמאות למערכת המשפט כי מבחינת מהות זה נראה לי נכון עקרונית וקל יותר ** בהקשר הזה מאחר ורשמת ++איך זה קשור לביקורת השיפוטית של בית המשפט על הממשלה וזרועותיה, שחיה ובועטת בעצם מקום המדינה1.. כאן היה אמור להיות פער בידע שלי לעומתך אבל האמת שעכשיו אני כבר לא כל כך בטוח לאחר הסבר הפרדת הרשויות שלך.. בכל מקרה, לאחר מה שרשמת קיוויתי לקבל מידע על יותר מקרים של התערבות שיפוטית על ידי צווים של בית המשפט לפני 92 ולא ביטול חוקים.. עד שרשמת מה שרשמת למיטב ידיעתי גם בנושא זה, חל שינוי משמעותי אחרי תקופה של התערבות מינימלית של בית המשפט. הופתעתי בהקשר זה שרשמת ++מקום המדינה ועד לאחרונה לא אותגרה סמכותו של בג"ץ לבקר את הרשות המבצעת.. זאת טעות בוודאות, בן גוריון לא האמין בביקורת על הממשלה והיה הרבה יותר קרוב ללויןרוטמן ממה שאתה חושב, רק הרבה יותר קיצוני מהם. ואידיאולוגית הוא לא האמין בעילת הסבירות.בניגוד ללוין רוטמן אגב, הוא האמין בעצמאות מוחלטת של בית המשפט.. אני למשל מאוד קרוב לאידיאולוגיה הזו. בכל מקרה בנושא של הביקורת על הממשלה וונגזרותיה יש לי מידע חסר, בתקופה של עד 92.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אתה יכול להתמקד בפסקה הארוכה שכתבתי שם על בג"ץ בז'רנו(1949) ובג"ץ קול העם (1953) ומהווה כמחצית הטקסט. בבג"ץ קול העם לדעתי הלך השופט אגרנט רחוק יותר מבחינת אקטיביזם שיפוטי מאשר כל שופטי בג"ץ שבאו אחריו. הוא בנה שם יש מאין את מה שאחר כך יקראו לו השופטים "עקרונות היסוד של השיטה" במו ידיו. הוא פסל החלטה של שר הפנים לא על פי חוק, אלא בהסתמך על קביעות שלו עצמו לגבי עקרונות יסוד של החברה בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבדוק את זה. מעניינת אותי דעתך, זה נראה לך בסדר שבית המשפט יפסול מסיבה כזאת החלטות של הממשלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין אתגור פסיקת בית המשפט - לא ידוע לי על מקרה כזה בעשורים הראשונים לקיום המדינה. ככל שאני יודע הדמות הציבורית הראשונה שהעזה לזלזל בכבודו ופסיקתו של בית המשפט היתה הרב עובדיה יוסף, בשנות התשעים. אפילו הוגשה עתירה לבג''ץ נגד החלטת היועמ''ש לא להעמיד אותו לדין על התבטאויותיו. בן גוריון אמנם דגל בחופש פעולה גדול לממשלה, ולכן גם לא מיהר לכונן חוקה, אבל לא ידוע לי על התבטאויות פומביות שלו בגנות החלטות של בית המשפט, כמו אלו שראינו מרוטמן ולוין לאחרונה. מי שדגל בעליונות המשפט היה מנחם בגין, ובזמן כהונתו כראש הממשלה חוקק חוק יסודות המשפט שמסדיר בדיעבד את סמכותו של בית המשפט לשפוט לא רק על פי החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן.. יש דעה מקובלת שבן גוריון בעצם לא רצה לכונן חוקה. ++היה מנחם בגין, ובזמן כהונתו כראש הממשלה חוקק חוק יסודות המשפט שמסדיר בדיעבד את סמכותו של בית המשפט לשפוט לא רק על פי החוק.. בזכרון שלי ממשהו שקראתי פה וכנראה שאני טועה זה היה בממשלת שמיר שהכניסו את עילת הסבירות. ועד כמה שאני יודע חלק מעילת הסבירות מהווה בסיס לפסילת החלטות שלא מכוחו של חוק. אני טועה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |