בתשובה לאריק, 27/08/24 0:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא בטוח שהבנתי את התשובה (אם זאת היתה תשובה). גם כשמדברים על סכנה לא אובייקטיבית, נגיד, הסכנה שארסנל תהיה אלופה (אני מניח שמבחינת אוהדי ארסנל היא לא סכנה אלא תקוה), אפשר להגיד מתי הסכנה הזאת עלולה להתרחש (בסיום העונה?) - יש נקודה בזמן שאחריה נוכל להגיד אם צדקנו או טעינו, אפשר לנחש מה יקרה אם היא תתרחש ומה יקרה אם היא לא תתרחש, ומי שחושש מסכנה כזאת יכול להגיד גם היום, כמה הסיכון שזה יקרה הוא אמיתי (לא במספרים מדוייקים, אבל בכל זאת, יותר מ4% ופחות מ30%). כשאתה אומר שבדיעבד אפשר יהיה להתווכח - מתי הבדיעבד הזה יתרחש? האם אפשר יהיה להתווכח על האם הסכנה התרחשה או להתווכח על האם זאת היתה סכנה או תקוה? אם היא לא מדידה, אז אולי היא בכלל לא סכנה? מה הסכנה הזאת בכלל? אני לא בטוח איך הדוגמא שלך רלוונטית ומה היא אמורה להדגים. קיבלת החלטה בתנאים של אי ודאות ללא יכולת לבדוק את השלכות שלה בזמן קבלת ההחלטה או אחרי זה. בהתחשב בחוסר יכולת שלך לבדוק את נכונות ההחלטה אין לך דרך לדעת אם היא "נכונה" או "לא נכונה" גם עשרות שנים אחרי שקיבלת אותה. בנוסף, גם אם היום תגלה שהיא היתה לא נכונה, לא תוכל לחזור אחרוה ולשנות אותה. כחלק מהטבע האנושי אנשים מתחרטים רק שהוכח להם מעל לכל ספק סביר שהם טעו (ולרוב גם אז לא) אז כשמדובר בהחלטה שאין שום דרך לבדוק אם היא נכונה או לא, אני לא רואה סיטואציה שתגרום לך להחליט שטעית. זה ממש לא המצב כאן. מדובר ב(1)החלטות שאפשר לשנות, (2)בהחלטות שאפשר לבדוק את ההשלכות שלהן ו(3) בנסוי שאנחנו חוזרים עליו כרגע במאות אלפי מקומות שונים עם פרמטרים שונים. ___ בערת אגב, אתה חוזר שוב ושוב על השימוש במילה הזאת - "התיילדות". כשאתה מדבר בשם פחד לא רציונלי מדברים שאתה לא לגמרי מבין שנוצר על ידי מכונת תעמולה שפועלת על מנת להמליך ילד מגודל על העולם החופשי; כשאנשים ב"מחנה" שלך חושבים שלצחוק על רגשות, להתווכח עם רגשות, להתמקח עם רגשות, לעשות דווקא לאנשים שמרגישים פגועים, להכנס לטנאטרום, להסביר לאנשים שהרגשות שלהם לא נכונים, או להכחיש את קיומן של רגשות זאת טקטיקה טובה; אני לא לגמרי בטוח מי הבוגר כאן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''להסביר לאנשים שהרגשות שלהם לא נכונים'' - פעם חמישית. פויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שאתה משוכנע שזה לא מה שעשית ושאין לי שום סיכוי להראות לך שזה מה שעשית פעם אחרי פעם. העובדה שהרמתי ידיים לא אומרת שהשתכנעתי שאתה צודק רק שהשתכנעתי שעל הנקודה הזאת (ולא רק זאת) אין שום סיכוי שנבין זה את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפורים על השכנעת/הרמת ידיים לא רלוונטיים. אמרתי לך שאני לא חושב ככה. אתה ממשיך עם זה. אפילו בהודעה למישהו אחר ועל נושא לא קשור. אם זה יעזור לך להפסיק, אז: 1. אתה פוגע ברגשותיי 2. בבקשה תפסיק 3. קל לך מאד למלא את הבקשה במקום להסביר לי שהרגשות שלי לא נכונים, תנסה ליישם את מה שאתה מטיף לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(זה לא באמת מה שאני מטיף לן, אבל -) כשאתה מציג את זה ככה אני מקבל את הבקשה שלך. סליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהדוגמה שלי היתה יותר טובה, כי במקרה שאנחנו מדברים עליו התוצאות של פעולה בכוון אחד או שני אינן מדידות. אולי אם תבדוק במאות חברות שחלקן נהגו כך וחלקן אחרת תהיה לך תשובה, וגם עליה יהיה אפשר להתווכח כמו שעדיין נראה לי שמתווכחים על השפעתו של GTA על נפשם של ילדים רכים. ____ להערת האגב- עצור סוסיך! אני לא במחנה הזה שאתה מנסה לדחוף אותי לתוכו. אתה מכליל בלי הצדקה מרגש מסוים שאני מוכן לפגוע בו לרגשות בכלל. אני משוכנע שגם לך יהיה מקרה בו לא תהיה לך בעיה לפגוע לפגוע ברגשות מסויימים למען מטרות מסויימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_____ הערת האגב לא קשורה למציאות אפילו יותר מכך. הדיון על פוליטקלי קורקטנס לא נולד אתמול ולא שלשום. זה לא משהו שקשור לקמפיין טראמפ. זה נושא שדנים בו כבר עשורים עם דעות לכאן ולכאן ורבים מהמתנגדים למחנה הפרוגרסיבים ולחיבה שלהם לשיחדש הם בכלל ליברלים עם מסורת ארוכת שנים של הצבעה לדמוקרטים משנות ה 80 ועד היום. חלקם אפילו שונאי דונלד טראמפ עם דיפלומה (לדוגמה, ראה ערך Bill Maher). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה דומה לחינוך ילדים, אבל מן הסתם לא הבנתי אותך... אולי אני אבין יותר אם תענה לשאלות בפסקה הראשונה בפתיחה של תגובה 771294. ___ טוב, אני אנסה לנסח את זה בצורה פחות אישית. במשרד של גוגל בציריך יש מגלשה. כשאלון מאסק קנה את טווטר הוא פרסם סרטון שלו נכנס למשרד עם כיור. מערכת ניהול הגרסאות שמנהל 95%1 מהקוד הפעיל היום נקראת גיט. התיילדות בתעשיית התוכנה זה כמו סירופ תירס בעשית המזון2. אם התיילדות היא סכנה אז גם אם תצליח להעלים את האנשים שלא רוצים שיעליבו אותם במקום עבודתם לא תתקרב לפתור את הסכנה הזאת. למיטב הבנתי, הויכוח הוא לא בין "בוגרים" ל"מתיילדים", לא על ערכים ולא על טעם. ניסיתי להסביר את זה כאן. לא קשה לי לחשוב על מקרים (תיאורתיים) בהם לא תהיה לי בעיה לפגוע ברגשות של עמיתים3. אני לא יודע אם זה סימן לבגרות - אבל לא התיימרתי להיות בוגר במיוחד. 1 רציתי להגיד שהקרצתי את המספר הזה, אבל אחרי שכתבתי אותו בדקתי בויקיפדיה וזה המספר שהיא נותנת. 2 אפשר לדמיין עולם ללא - אבל זה לא העולם בו אני חיים. 3 עמית שיפגע מזה שנותנים לשחורים לשתות מאותה ברזיה כמו לבנים יכול ללכת להפגע ככל שירצה. מעסיק שיבחר לא לפגוע בעובד כזה לא יעסיק אותי אלמלא אני אהיה רעב ללחם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |