|
אני לא מתחבר לגישה האוטומטית כלפי נתניהו. כולם במחנה השמאל מסכימים שלכתו של נתניהו היא דרישה הכרחית והתחלה טובה. אבל אני לא חושב שזה לב העניין. אנו בעיצומה של מלחמת אזרחים והאוייב ימצא קויזלינג אחר לשרתו אם יחשוב שהוא עדיין צריך אחד כזה. אסור להתעלם מכך שנתניהו הוא אדם אינטלגנטי ומנוסה מאד בתחום הפוליטי-מדיני. יש לא מעט דברים שהוא נוטה לשכוח כשנוח לו. דברים שיריביו ומשתפי הפעולה שלו אפילו לא הספיקו ללמוד. אתן לך דוגמה. נתניהו פיתח וכעת מתחיל לחשוף ספקנות וחוסר ביטחון ביכולות של צה"ל. הדו"ח של צה"ל על בארי והדו"ח המתמהמה על ניר עוז, מגלה שלצד הרצון לגלגל אחריות על מישהו אחר, יש לכך סיבות טובות. נראה ששכבת פיקוד הביניים של צה"ל הקרבי (ממג"ד ומעלה) עשירה באנשים שאינם מתאימים לתפקיד. איני יודע איך להגדיר במדוייק את המחלה, אבל באופן כללי אומר שמדובר במפקדים קרביים שהם בעלי מנטליות של מפקדים עורפיים ותומכי לחימה. הם, צריך לקוות, מסוגלים להוביל נוהל קרב בתנאי שגרה. כלומר כל עוד הכל מתנהל פחות או יותר לפי התכנון. ברגע שקורה משהו החורג מנוהל הקרב לו הורגלו הם נמלטים אל המוכר להם (ישיבות, נהלים ושגרים), כמו אותה תצפיתנית המשגרת קודים וסיסמאות חירום אל תוך הלא כלום. ברק חירם מספר ש"עד שהגעתי הכול התנהל בכאוס מוחלט". והוא הגיע לקיבוץ בארי 8 שעות אחרי האזעקות ובכלל היה צריך לפקד על כל גזרת נתיבות. היו מסביב לבארי כוחות ואף אחד ממפקדיהם לא תפס פיקוד. מה עשתה מפקדת האוגדה כל אותן שעות? מפקד פיקוד דרום ישב באותו זמן בב"ש. מדוע הפקודות היו צריכות להגיע מן הקריה? בקיצור משהו מאד חולה בצה"ל. זה מחזק פי כמה את האמרה הידועה המתארת צבא כקרס זהב של חכה. כל הישג אפשרי עשוי להיות לא שווה את הסיכון באובדנו. לפיכך אני רואה הצדקה למדיניות הממשלה לנסות כמעט בכל מחיר להימנע מלחימה בשתי חזיתות. המדיניות הזו עולה ביוקר לתושבי הפריפריה הצפונית. רבים מחסידי השמאל נלהבים לעשות שימוש בזעקות ה"תנו לצה"ל לנצח" של אותם אידיוטים שקל להם לשכוח שצה"ל פועל כבר 10 חודשים נגד ארגון שלא גילה יכולות צבאיות של ממש ועדיין הפריפריה הדרומית סופגת פגיעות יומיומיות. פעולת צה"ל נגד ארגון החמוש הרבה יותר טוב ושחייליו הם ותיקי קרבות לא תוציא אותם כל כך מהר מקו האש. היא רק תכניס ישובים אחרים לקו האש. בעניין זה נתניהו הוכיח הרבה יותר שיקול דעת מגלנט. בכלל, גלנט, אולי אפילו יותר מנתניהו מרבה להשתמש באיומים ריקים וממעט במעשים שמביאים תוצאות. לכן אני איני רוצה לבקר באופן אוטומטי כל מהלך של נתניהו. המצב סבוך מדי מכדי שיהיה ניתן להתיר אותו באמצאות הנחות פשטניות כמו ההליוצנטריות או הפסיכופטיות של נתניהו. כדאי תמיד לזכור שסינוואר ונסראללה הרבה יותר פסיכופאתים. נדמה לי שכתב האישום העיקרי נכד נתניהו הוא שהביא אותנו למצב זה ולא צעד זה או אחר שהוא עושה כאשר מצבנו כבר היה בכי רע.
|
|