בתשובה ליוסי, 18/05/24 16:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברור שהתגובה לפגיעה מכל סוג (פיזית, מילולית, מניעת הטבות וכד') משתנה מילד לילד, וגם בממלכת האינקה היה בטח ילד כלשהו שלא סלח להוריו על סטירת לחי שקיבל בגיל שלוש, למרות שהילד השכן ממול ספג התזת ראש באותו גיל, אבל ככלל אחד הפרמטרים החשובים הן המוסכמות החברתיות בסביבה. דומני שכבר סיפרתי שכשאני הייתי ילד עונשים גופניים בדרגות שונות היו ברירת המחדל החינוכית, כך שלפחות החלק של ההשפלה כמעט לא היה קיים, כולל כאשר העונש ניתן בפומבי1. למיטב זכרוני כולנו קיבלנו את זה כמובן מאליו, כך שמן הסתם ההשפעה הפסיכולוגית היתה פחותה. היום, כמובן, המצב שונה לחלוטין. ______________ 1- אני חטפתי בפומבי סטירת לחי אחת שבהחלט השפיעה עלי רבות - עובדה שאני זוכר אותה כמעט 70 שנה אחרי הארוע - דווקא בגלל שהיא היתה אימפולסיבית ולא, כנהוג בביתנו, טכס מסודר עם כללים ידועים, כשהמוציא לפועל היה האבא. ההשפעה מעולם לא התבטאה באיזשהם רגשות שליליים מודעים כלפי מַחטיפת הסטירה, אלא דווקא באפקטיביות של אותה סטירה, שהשיגה את מטרתה באופן מוחלט - דהיינו, אחריה הפסקתי לצעוק "שנה רעה" לשכנים ומכרים שפגשו את משפחתנו בערב ראש השנה כשאנחנו הולכים לסעודת החג (באותה תקופה לא היה לנו אוטו, ועל מכונית אפילו לא דיברו :-)) אצל סבתי וסבי וזורקים "שנות טובות" אלה על אלה כאילו היו כדורי שלג בכריסטמס. הרבה יותר קשה לי היה העונש 'החינוכי' הזה ודומים לו, בד"כ פירות ממוחה ה"חינוכי" של אימי. קשה לי לזכור את האפקטיביות היחסית של העונשים השונים לגבי עצמי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איש אחד סוטר לילד אחד. כנראה בנו. איך לעזאזל אפשר למדוד את עוצמת הסטירה, את רמת ההשפלה, את אחוז הזעם המגולם בסטירה בגלל שהאמא עצבנה את האיש יום קודם, את הסיכוי שבעצם מדובר באי הבנה, במשפט בזק של שופט ותליין חסר סבלנות, ועוד אלף ואחד דברים אחרים. בשורה התחתונה, כמו שמלקות וכריתת ידיים פסו מהעולם, גם לעונשים גופניים לילדים אין יותר מקום. והלוואי שהיה גם דרך להפסיק את ההערות המקטינות אותן תיאר אריק. ___ 1. אני מניח שגרסת בן החמש שלך מצאה את איחולי ״שנה רעה״ כמצחיקים למדי (מה שמסביר הרבה דברים בנוגע לאישיות הקלוקלת שלך, אבל כאן אני טובל עם שרץ בידי). לדעתי להרביץ ליצור שגודלו חצי ממך ומשקלו חמישית זה מעשה חמור הרבה הרבה יותר מבדיחה חסרת טעם. אז מי העניש את מי שסטר לך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהילד שלך בן חמש, ובהתקף זעם, אחת השיטות - ואפילו המומלצות היום על ידי אנשי מקצוע - היא פשוט לחבק אותו חזק חזק עד שיירגע. האם זה לא נופל תחת הגדרת ה"ענישה הגופנית" שלך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאנוש קורצ׳אק לא רק הקדים את זמנו, אלא גם את זמננו. ___ לאחרונה התחלתי לקרוא שוב את זה1. תזכורת לרכבת ההרים הרגשית של נפש הילד. ___ 1. לבושתי הגעתי רק לאמצע לפני שעברתי ל-American Dirt. קצת בגלל שהספר איטי למדי (בכל זאת נכתב לפני כמעט מאה שנים) וקצת בגלל שאני מעדיף לקרוא מספר מאשר ממסך לפני השינה. אבל זה לא גורע מהערצתי להנריק. יש מצב שהאנושות נוצרה כדי להפיק אדם אחד מושלם, אבל אז הנאצים הרגו אותו עם מאתיים מילדיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן המקום לחידה אקטואלית שרק באתר הזה היא (אולי) לא קלה מדי למרות ההקשר לתגובה מעליה: מה משותף לילד סורר ולבארסה? בין הפותרים יוגרל ספר של ד"ר ספוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה ספר, זה שהוא כן ספוק או זה שהוא לא ספוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למקרה שאתה שואל ברצינות: שכ"ג התכוון מן הסתם ל- The_Common_Sense_Book_of_Baby_and_Child_Care [Wikipedia] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן :-) והרי ספוק שלנו, כידוע, לא היה דוקטור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה: לפעמים פליק אחד זה כל מה שצריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
🙂 | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |