בתשובה לאסתי, 07/07/02 21:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם להרחיב: אני לא חושבת שנשים משתמשות במיניותן כדי להתקדם מקצועית, או ליתר דיוק - אני לא חושבת שקיים הכרח להשתמש במיניות כדי להתקדם מקצועית. יוצאי הדופן שאני יכולה לחשוב עליהם הם עיסוקים המצריכים שימוש במיניות בלי קשר לג'נדר - כמו מלצרות, מכירה בחנויות, או עבודה בקולנוע/טלוויזיה/פופ. לגבי הקונטרסט חוכמה/מיניות - זו אכן היתה השערה שהועלתה בדיון על נשים באייל - התרבות שלנו לא מעודדת נשים לפתח אינטלקט. והנה הפיתוח - אם אכן נשים חושבות (וכנראה שבצדק) שמרכולתן האינטלקטואלית פחות אטרקטיבית ממרכולתן המינית במשיכת בני המין השני, הרי שהן במודע תבחרנה להימנע מהצגת עצמן כחכמות, ותעדפנה להציג עצמן חברתית כמושכות מינית (במסגרת האתוס של מציאת בעל כעדיפות ראשונה במעלה, אשר יהיה גם המפרנס, ואז האינטלקט הנשי במילא זניח בהמשך החיים הזוגיים). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"לא קיים הכרח להשתמש במיניות"- שתי נשים מתחרות על אותה משרה. כישוריהן שווים. גם המראה ה"טבעי" שלהן שווה פחות או יותר. אחת לבושה בנעליים אלגנטיות עם עקב קטן, חליפת מכנסיים, איפור מינימלי. השניה- עקבים גבוהים, חצאית מיני, חזיית פוש-אפ+מחשוף, אבל לא מוגזם, בדיוק כך שהיא תיראה סקסית אבל לא זולה, איפור רב יותר, אבל מתוחכם- כזה שלא מרגישים כ"כ בקיומו. המראיין הוא גבר. מי מהשתיים תקבל את המשרה? המראיינת היא אשה, שלא אוהבת תחרות בשום תחום. מי מהן תקבל את המשרה? מה שאני מנסה לומר הוא שהתמונה מאוד מורכבת, והתנהגויות [ותגובות של בני אדם] יכולות להיות סובטיליות, ואף לא מודעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בא לי נורא לכתוב שהבחורה עם המכנסיים תקבל את המישרה. גם נדמה לי שהיא תקבל, אבל באמת שאני לא יודעת. אני מאמינה גדולה במקצועיות של אנשים ובשפיטה לפי כישורים. אולי אני חיה בבועה (במקרה דנן, הבועה האקדמית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיא למעשה הפוכה מהנקושה ש(למיטב הבנתי) אליה כיוונת. כאשר המראיין גבר, הוא בד''כ יקח את המטופחת לתפקידים לא משמעותיים, כגון עבודות מזכירות. במידה והוא צריך אישה בתפקיד ניהולי הוא דווקא יטה לכיוון החשופה פחות. היא נראית לו אמינה יותר, שאינה הולכת שולל אחר מראה חיצוני מצועצע ואפשר לסמוך עליה. (דוגמא קלאסית אפשר למצוא ב''אלי מקביל'' - נל לעומת איליין). אם המראיינת היא אישה שאינה אוהבת תחרות ודאי וודאי שתבחר את החשופה יותר כי אז יהיה לה קל יותר למצוא תירוץ להוריד ממנה סמכויות ואפילו להיפטר ממנה בסופו של דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי "מטופחת"- שתיהן מטופחות. וה"חשופה" אירגנה לעצמה מראה סקסי-/סובטילי/, לא משהו שזועק סקס. אני חושבת שאת טועה. ולגבי ה"הפוך על הפוך" שעשית לגבי האשה המראיינת- למה לה לסדר לעצמה דרך עתידית להיפטר ממי שהיא יכולה לדחות כאן ועכשיו? אני חושבת שגם כאן את טועה. [אגב, יוצא שאת בעצם מסכימה איתי שבכל מקרה מידת המיניות המשודרת משחקת תפקיד, השאלה רק לאיזה כיוון...] ולנוגה, כשאמרתי שהתמונה מורכבת ותלויה בתחום וכו'- בין השאר חשבתי על האקדמיה, ובמיוחד התחומים שבהם יש יותר נשים, כמו רוח וחברה, כמקום שבו הבעייה אכן פחותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אישית לא הייתי מסיקה שום דבר מ"אלי מקביל"! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי בדיחה, ויסלחו לי הפמניסטיות: שלוש בחורות מגיעות לראיון עבודה. הבוס מחליט לעשות למועמדות תרגיל, ובתום הראין מגיש להם תיקיית מסמכים לקרוא ומגניב לתוכה צרור שטרות שלא היה צריך להיות שם. הראשונה מוצאת את הכסף ובאה מיד ביום למחרת להשיב את האבידה. השנייה מתלהבת בהתחלה, קונה כלמיני שטויות בקניון, אבל אז מתעשתת ומקץ שבוע מחזירה את הכסף, תוך שהיא משלימה את מה שהוציאה מכיסה. השלישית משתוללת על השלל ולא חוזרת לבוס. את מי הוא בחר להעסיק? את זאת עם הציצים הכי גדולים ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא פמיניסטית אבל זו בדיחה כ-ל כ-ך ישנה ושחוקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר בבקשה לקבל את ההגדרה שלך למונח "פמיניסטית"? (בשיא הרצינות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבלי להיכנס להגדרות אקדמיות מתישות, ותוך התייחסות לעובדה שאין הגדרה אחת למונח והוא בר שינוי בהתאם למקום ולזמן - התנועות הפמיניסטיות התייחסו לפעילותן כפעילות חברתית לקידום קבוצות מיעוט וקידום אינטרסים נשיים מתוך ראיית החברה הכוללת כגברית. הפמיניזם בן זמננו הפך את השאיפה לקידום חלכאים ונדכאים למלחמת הנשים בגברים על מנת ליצור חברה שוויונית בין המינים. הואיל ואני מייחסת חשיבות מכרעת להבדלים ביולוגיים ולא תומכת בשוויון בין המינים ואפילו לא לוחמת למען זכויות, איני נחשבת לפמיניסטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תומכת בשוויון בין המינים ואף לא לוחמת למען זכויות? לא יכול להיות. את מתכוונת אולי לומר, שאת סבורה כי בתחומים מסוימים אין צורך לשאוף לשוויון בין המינים. כי אחרת, באמירה הזו לגבי "אי תמיכה בשוויון" את שוללת בין היתר את זכותך לצאת לעבודה, לפתוח חשבון בנק משלך ולהצביע בבחירות (כולם פרי מאבק פמיניסטי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וסליחה ששלחתי מוקדם מדי - העמדות של איילת בועזסון מייצגות את מה שאני קוראת "אנטי לוקסוס". כלומר, רוב ההישגים המשמעותיים של המאבק לשוויון הנשים כבר הושגו, ולכן יכולות בנות הדור שלנו להתרווח, רגל על רגל, ולומר "אני לא תומכת בשוויון בין המינים". אמירה כזו - לגיטימית לכשעצמה - אפשר לומר רק מן המצב שבו נשים נמצאות כיום, אחרי כ- 100 שנה של מאבק פמיניסטי (וסופרג'יסטי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הקריטריונים שהגדרת וכשאני חושבת על איך שהחיים שלי נראים עכשיו, אני ממש ממש לא פמיניסטית. זכות בחירה? מה זה חשוב מה אני מצביעה אם בלאו הכי רפובליקת הבננות שבה אני חיה עושה מה שקבוצות האינטרס מכתיבות לה? גם ככה אין יצוג נשי נאות בכנסת. חשבון בנק משלי? הזכות לעבוד? במצב הקיים, אין לי במה להתהדר ואני לא רואה שום דרך לנסות ולשנות את זה. עייפתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי. את בטוחה? אם כך נשלח אליך נציג שייקח ממך את כרטיס האשראי, ימנה לך אפוטרופוס גבר (אב, אח או בעל) שיכסה את חובותייך ויגן עלייך מפני פורעים, תמורת שירותים שאופיים משתנה... ...נו, עינייך הרואות שאני מנסה להתחיל בתשובה מתחכמת. אבל האמת, זה לא מצחיק בכלל. את סרקסטית? אני מקווה. רק את זה אולי שווה לומר - הוויתור על זכות בחירה שניתנת לך *אינו* דומה כלל ועיקר למצב שבו אין לך זכות בחירה. שוב, לקחת לך לוקסוס יקר למדי, שעלה בהישגים של אחרים. ובתחום הזה (שלא כמו יחס לציונות למשל) אין לי סימפטיה לנטיות אנרכיסטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה קורה היום? ברשותי 3 כרטיסי אשראי. ברשות בן זוגי 2. השם שמופיע על החשבון החודשי הוא שמו. כך גם מכתבים מקופ"ח ומוסדות נוספים. הוא אב המשפחה ללא קשר לשום גורם אחר (כמו למשל גיל, השם המופיע בחשבון הבנק וכו'). מתוקף היותו אישי כדת משה וישראל, הוא כבר אפוטרופוס שדואג לעונתי, כסותי ומזוני. הוא שילם בעבור זה, לא? לא לקחתי את הלוקסוס. קיבלתי זכות אזרחית שלי אישית, אין בעיה לוותר עליה (בבחירות האחרונות כלל לא ניצלתי אותה). אני לא מנסה לייצג דעות אחרות פרט לזו שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אם כך את מתארת לי מצב של אי-שוויון חלקי (שבו יש לך מספר זכויות), וטוענת שמפני שמדובר ממילא באי-שוויון חלקי, את לא תתמכי במאבק לשוויון מלא. דבר והיפוכו, עד כמה שאני מבינה. ועוד - את נשואה וטוענת לאי-שוויון עקב כך. האם את מבינה, שגם אם ברשומות מופיע שמו של בעלך, את רחוקה מלהיחשב *באמת* רכושו של בעלך בעיני המדינה? 1 האם את מבינה, שההתחשבות בך כישות עצמאית מבחינה משפטית, חינוכית, כלכלית ומי יודע מה עוד, היא עדיין לא מושלמת - אבל קיימת גם קיימת? שוב, זה לא מצב מובן מאליו. 1 אומנם הטקס הדתי של הנישואין משקף תפיסה כזו, אבל אני בכוונה לא נכנסת לשאלת הדת והמדינה במדינת ישראל. זה מאבק נפרד, וחופף רק חלקית למאבק הפמיניסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הואיל ואני ישראלית הדעות שלי נקבעות באופן חד משמעי בהתאם למצב. התיאוריות הפמיניסטיות הן יפות, אך עדיין בגדר תיאוריות. ועוד דבר - מדבריך ניתן להסיק שכל אשה היא פמיניסטית או לפחות צריכה להיות. ועכשיו תורי להפנות אליך את השאלה שטל הפנה אלי - כיצד את מגדירה פמיניזם? (משום שאם הגדרותינו שונות, כל התמונה יכולה להשתנות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל אשה היא פמיניסטית או צריכה להיות, אבל כל אחת ונימוקיה. לו היית אומרת באמונה שלמה, למשל ''אני מאמינה שמקומי כאשה הוא תמיד צעד אחד מאחורי הגבר'' (נאמר, מסיבות דתיות), היית מנמקת את היותך לא-פמיניסטית. לו היית אומרת ''אני מאמינה שכל הפערים החברתיים על בסיס מיגדר נובעים אך ורק מהבדלים ביולוגיים בין גברים ונשים'', היית מנמקת גם כן (אם כי במקרה זה היה קל יחסית לסתור אותך בעובדות מוצקות). ההגדרה שלי לפמיניזם היא קודם כל הכרה באי-שוויון הקיים בחברה בין גברים ונשים ובאופנים שבהם הוא נוצר והובנה בתרבות שלנו. הכרה גם באופנים שבהם מעמד האשה השתנה על פני זמן, כתוצאה מהפעלה פוליטית של כוח נשי. כלומר, מודעות פמיניסטית. אחר כך, הבנה שהמאבק הזה עדיין פתוח והחברה ממשיכה להשתנות, ושכל אשה יכולה לתרום לניסיון לשנות משהו במצב, לטווח קצר או ארוך ובדרכים שונות. הבנה שהשינוי יקדם גם אותה אישית, בסופו של דבר. זה לא תמיד חייב לבוא לידי ביטוי בהפגנות זועמות או במריבות עם גברים. פשוט לעשות מה שאפשר, גם אם זה מסתכם בקטנות, בסוף היום. בהגדרה, יש ''פמיניסטיות של קריירה'' ויש ''פמיניסטיות של אחווה נשית'', ויש ''אקו-פמיניסטיות'', ויש כל מיני סוגים. אני אישית לא מהקיצוניות, ונעה בין הקבוצות השונות באופן חופשי, עם דעות שמשתנות יחסית על פני זמן. אבל קשה לי מאוד לקבל את ההצהרה ''אני לא פמיניסטית'' מאשה שתופסת את עצמה כאדם ריבוני ופועלת באופן עצמאי, ואני מניחה שאת כזו. אני אשמח אם תסבירי איך את רואה, אישית, את ההתנהלות שלך כאשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. אז אני מתקנת את עצמי. על פי ההגדרה שלך, כנראה קיימים בי כמה פנים פמיניסטיים. מיותר לציין שאין הגדרה אחת וההגדרות הן תלויות זמן, תרבות ומקום. ובנוגע להתנהלותי כאשה, אני יכולה למלא מגילות ע"ג מגילות. רוצה לתת לי ראשי פרקים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמחה לשמוע, בעיקר מפני שקראתי שוב דברים שכתבת למעלה (על הכפייה של איפור ועקבים, למשל), והדיסוננס היכה :-) את לא חייבת למלא מגילות, אבל נדמה לי ששאלתי כדי להבין איך את מנווטת ביומיום בחברה גברית, כאשר את טוענת שהאי-שוויון מקובל עלייך. יכול להיות שלא פירשתי נכון את טענתך זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחקרים מראים שגם אצל גברים ישנה קורלציה בין הופעה חיצונית לקידום בעבודה. לאחרונה פורסם שישנה קורלציה בין הגובה הפיזי לגובה המשכורת בארה''ב ובאנגליה (אגב, בארה''ב יותר מאשר באנגליה). ייתכן - ואינטואיטיבית זה אכן נראה לי כך - שעבור נשים זה יותר בולט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מכוער אני מסכים לכל דבר שיאפשר לי להפטר מהאחריות למצב הקרירה שלי. חוץ מזה קראתי פעם שיש גם קשר סטטיסטי בין מראה חיצוני לסיכויי הרשעה וחומרת העונש במשפט (לטובת אנשים יפים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי שקצוות של יופי יוצרים התנגדות. כלומר שאשה יפה מאד או מכוערת מאד תזכה לפחות אמון ואהדה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |