 |
בגלל מיעוט הפעילות כאן, הרבה תגובות נשארות ללא מענה לא בגלל חרם כלשהו אלא בגלל חוסר עניין. כאשר רק כמה עשרות (במקרה הטוב) קוראים את מה שכתבת, הסיכוי שיהיה ביניהם מישהו שהנושא מעניין אותו מספיק כדי להגיב אינו גדול.
אני בטוח ששוקי, למשל, מרגיש כמוך (דומני שהוא התלונן על משהו כזה פעם, ואאז"נ גם הפונז העיר על משהו דומה), וגם עבדך הבלתי נאמן מהרהר מדי פעם איך אפשר להסביר את שתיקת הקוראים בקשר להודעות שלו, חלקן יצירות אמנות של ממש, על שפע התובנות העמוקות השזורות בהן ועם הסגנון המתוחכם שאי אפשר לעמוד בפניו. אז אפשר.
אישית, אצטער אם תפרוש, למרות שלא תמיד אני קורא את כל מה שאתה כותב (לדוגמא ההודעה האחרונה בה נתקלתי ומדברת על ספר הזוהר שמעניין אותי פחות מהחמסין דאשתקד) אבל לא פעם אני לומד דרכך דברים חדשים.
אשר לרוח הדברים כאן, ללא ספק זאת תיבת תהודה שלא מקלה על מי שחושב אחרת מהקונצנסוס, בין השאר בגלל טיפוסים כמוני שהאייל משמש אותם לביטוי האגרסיות אותן הם מחביאים בחייהם האמיתיים. אין לי יותר מדי דברי סנגוריה על זה, כי מיתון הטון, שאמנם נראה לי רעיון לא רע מבחינה מערכתית כוללת, לא משפיע מספיק על החלטות נקודתיות וכך יוצאות לאויר העולם תגובות כמו זאת שאולי גרמו, או לפחות זרזו את, פרישתה של נועה, אחת שהביאה הנה עמדות מעולם אחר. גם כלפי מגיבים שאותם אני מעריך בהחלט - למשל יוסי, אפופידס, ושוקי - אני מגיב לא פעם בסגנון שרחוק מלהיות ידידותי, וגם קבלת הפנים שלך לא כללה חיבוק וטפיחה על השכם. מן הסתם נטלתי חלק גם בהסתלקותם של דב וידידיה מחברתנו, וחבל.
כל מה שיש לי להגיד הוא זה לא אתם, זה אני.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש