בתשובה להפונז, 03/11/22 18:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן וזה המשפט האמיתי ולא הפארסה המתנהלת ע"י הגברת עם 2 שמות המשפחה שתצטרך לחזור לבית הכנסת שלה מבלי שיסקלו אותה גם אחרי המשםט של נ'. לא מיותר לציין שהיא מונתה למחוזי ע"י יעקב נאמן ונתניהו. אגב, בלי קשר, אני מניח שבקרוב מאד תוצג ממשלת ה-64 של נ'. מי לדעתך יהיה הראשון מן האופוזיציה שגעגועיו אל כסא העור יגברו עליו והוא יצטרף לממשלה כדי להציל את המדינה? ההימור הבטוח נראה ליברמן, אבל אני צופה הפתעות בגזרת לפיד-גנץ-סער-אייזנקוט. נראה לי שאפאחד מהם אינו גדול מספיק על מנת ליטול על עצמו את המלאכה של הקמת מפלגה לטווח ארוך עם בייס קבוע, אידאולוגיה כלכלית מובחנת, זרם חינוך משלה ומוסדות שיתנו תעסוקה לנאמני המפלגה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כבר אמרתי זאת כמה פעמים - על גנץ אני לא סומך במיל. שום צעד כושל ומזיק שלו כבר לא יפתיע אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפה להפתעות מגזרת לפיד. הסינדרום המשיחי מדבק מאד. לגבי גנץ, אני חייב לציין שוב, שלדעתי הוא לא רימה אפאחד. במו אזניי שמעתי אותו אומר באסיפת בחירות בקריית ביאליק שהוא לא בא לפוליטיקה כדי לשבת בממשלה עם מר"ץ-שפרץ וכי הוא אוהב את מצביעי הליכוד. הבעיה לא היתה כל כך עם עצם הקמת הממשלה עם נ', אלא העובדה שהיתה זו ממשלה מנופחת ואנטי-מריטוקרטית. בטווח הקצר היה נראה שלפיד הפגין יותר common sense ממנו. אבל מנהיג מנוסה וחכם היה צריך לדעת או לכל הפחות להבחין שמפלגתם של בנט-שקד היא משענת קנה רצוץ. בימין משבחים את שקלי על נאמנותו האידיאולוגית, אבל לענ"ד קשה להבין מה הוא חיפש אצל בנט-שקד. ביום הראשון להקמת הממשלה הוא הלך לפרובוקציה על הר הבית. אין זאת אלא שהסיבה היחידה שהוא הופיע אצל בנט-שקד היא שהחלק השני של הד"ל לא הציע לו כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכבר כתבתי - עם כל ההערכה שלי לאייזנקוט, אני חושב שהוא, כמו אשכנזי וגנץ בזמנם, לא בנוי לישיבה באופוזיציה. רמטכ''ל במיל. טרי רוצה תפקיד ביצועי, לא פקה פקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כמובן יתכן. אבל בדבר אחד אני בטוח, אייזנקוט הרבה יותר פיקח מאשכנזי ולהערכתי גם מגנץ. הוא גם לא שגה באשליות ביחס לכוחו האלקטורלי והשתלב במפלגה שהתאימה לו, תוך ויתור על הישגים מיידיים. כרגע הוא ניצב בפני המבחן הבא. אחת הפונקציות של אופוזיציה היא לאפשר לאנשיה ללמוד את הנושאים הפוליטיים מבלי חשקוע מיד בכיבוי שריפות ובסיאוב הפוליטי היומיומי. אני לא רואה מה אייזנקוט ירויח מישיבה בממשלתם של נ', דרעי וגפני. גדעון לוי הציג תזה המתאימה ליהודים המצביעים לרשימה המשותפת. לפי התזה נ' הוא מנהיג מתון ואחראי המרסן את כוחות האופל בימין כל עוד הוא בשלטון. כאשר הוא באופוזיציה הוא משיל מעל עצמו את האחריות. לפי הצזה הזו עדיף שנ' יהיה בשלטון ולא לפיד או גנץ. אנשים סקפטיים כמוני יגידו שהתזה נולדה כדי להצדיק תזה אחרת והיא שלפיד וגנץ גרועים יותר מנ' ולכן עדיף להצביע לטיבי, אבל ניחא. אם נ' הוא כזה מאמי בשלטון, מדוע צריך מישהו לשמש לו שעיר לעזאזל משמאל. יתייצב בכוח 31 המנדטים שלו וירסן את המטורפים הדתיים והלאומנים בשם ובמלכות. תפקיד האופוזיציה הוא להיות אופוזיציה אחראית (ולא מופקרת כמו נ') וללמוד ולתכנן מה היא יכולה לעשטת טוב יותר. אני חייב להזכיר שהייתי מאד סקפטי בקשר למחאת הרל"ב. הסתייגתי מפני שאני מאמין שנ' אינו הרוע, הוא רק רוכב עליו. ברגע זה אני חושב לנכון להפוך לחסיד נלהב של רל"ב. אני לא רואה שום טעם לשבת כסרח עודף ואסקופה נדרסת בממשלת בג"ד (ביבי, גפני ודרעי). אתה לא מציל את המדינה כאשר אתה מאפשר לאחרים להמשיך בהתנהגותם המופקרת וחסרת האחריות מבלי לשאת באחריות למעשיהם לפני שמתנדבים לשאת את האלונקה כדאי קודם לברר באיזה צבא נמצאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבחירות האחרונות חיזקו את דעתי שהציר העיקרי עליו נסובה המרקחה הפוליטית הוא בין שמרנים (= ימנים= לאומיים) לליברלים (שמאלנים= אימפריאליסטיים). הזיהוי של ימני עם שמרני הולך ונעשה מובהק מבחירות לבחירות. יוצא הדופן במכלול הזה הוא הקפיטליזם מבית פורום קהלת, שהוא סוכן אימפריאליסטי (גלובליסטי) מובהק. הפעם הציבור הימני הרחיק לכת והצביע בהמוניו לאולטרא שמרנים- הקנאים בסגנון שלהי בית שני, וגם הציבור השמאלני זז לכוון המרכז. הפרט המוזר עוד יותר בכל הסיפור הזה הוא שנתניהו עצמו הוא מהח"כים הכי פחות שמרנים, אולי אפילו הליברלי ביותר, בגוש שלו. גנץ סער וכמובן אלקין שמרנים למדי, ולכן מעולם לא היתה להם בעיה (למעט הבעיה הפרסונלית) להצטרף לממשלת ימין. אייזנקוט מצטייר לי כיותר ליברלי מהשלישיה, אבל עוד מוקדם להגיד. לכן לדעתי לנתניהו יש אינטרס חזק לצרף את המ"מ לממשלה שלו, ובהנחה שיש 61 בלעדיהם (כלומר שלא הם ממליכים את נתניהו) גם להם יש אינטרס להצטרף. ___________________ ההגדרה שלי לליברלים- מי שהערכים האוניברסליים של זכויות האדם נמצאים גבוה בסולם הערכים שלהם. לעומתם אצל שמרנים ערכי הלאום הדת והמשפחה נמצאים גבוה יותר. המרכז הוא זה שמנסה למצוא איזון בין הערכים- פעם זה גובר ופעם השני. מכאן חוק כבוד האדם וחירותו- ליברלי (והמשימה הראשונה של הממשלה השמרנית שתקום היא להגביל אותו באמצעות פסקת התגברות) וחוק הלאום שמרני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איתמר בן גביר הוא מהפכן רדיקלי. הוא לא שמרן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהגדרות שלי שפירטתי בהערת הרגל הוא שמרן. אני מודה שהסמנטיקה בעייתית, אבל אין לי מלה טובה יותר להיפך מליברל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בשלהי ימי בית שני המאבק היה בין מי שהעדיפו את הערכים הגלובאליים של האימפריה הרומית (ליברלים בהגדרה שלי, אולי כדאי לקרוא להם אוניברסליסטים?) לבין מי שהעדיפו את הערכים הלאומיים (השמרנים בהגדרה שלי. אתנוצנטרים?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרבה המזל יש לנו את ההיסטוריון המופלא יוסף בן מתיתיהו פלאביוס. עיון בספרו מגלה שהתמונה, כדרכם של בני אדם, מורכבת מאד. בהקשר הזה, כדאי להזכיר שאפילו פלאביוס עצמו רומז די בבירור אל האשם האמיתי בחורבן ירושליים. האשם הגדול מכולם נופל על הרומאים עצמם שהתנהגותם הביאה את הקיסר טיבריוס לומר: "Boni pastoris est tondere pecus, non deglubere". (רועה טוב גוזז את הצאן, לא פושט את עורו). ממלכת יהודה ונספחותיה אכן היו איפרכיה קשה לשליטה, אבל קוצר הראות, הטיפשות והחמדנות הרומית גרמה למינוי נציבים (גבירים) שנהגו בברוטאליות כדי לסחוט מסים ושוחד וגרמו לעוינות של האוכלוסיה המשועבדת. היו נציבים מוצלחים ואפילו אגריפס הראשון הצליח לא רע בתור מלך יהודה, אבל נציבים כמו אנטוניוס פליקס, פונטיוס פילאטוס וגסיוס פלורוס, הביאו את המון העם לידי יאוש והתמכרות להזיות משיחיות. הם היו האדמה מתוכה צמחו ישו הנוצרי, יוחנן המטביל, כת קומראן, הסיקאריקים ומנהיגי הקנאים. שוב ושוב הצליחו המתונים בשני הצדדים להשתלט על הלהבות שבערו ביהודה ובגליל. אבל פרובוקציות השוד והרצח של הנציבים הרומיים המושחתים דאגו שהגחלים ימשיכו לרחוש. ישנה אפיזודה ידועה בה במסגרת סכסוך בין יהודים דתיים לחילוניים ביבנה, הדתיים החריבו מזבח לקיסר קליגולה. הנציב פונטיוס פילטוס השתמש בתקרית כדי להסית את קליגולה המטורף לדרוש הצבת פסלו במקדש בירושליים ולא להסתפק בהקרבת הקרבנות לשלום הקיסר. הדרישה הזו כמעט הביאה לפרוץ מרד שנמנע רק בגלל מאמציו של הנציב בסוריה ומותו של קליגולה. בשנת 66 רומא היתה בנקודת שפל של מלחמת אזרחים וקל היה לשכוח את יחסי הכוחות בין אימפריה גלובאלית לפריפריה שבטית ומסוכסכת ואז פרץ המרד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נלחתמתי באינסטינקט הראשוני שלי אבל אחרי התגובה של allucard בפתיל מקביל באמת כבר לא יכולתי להתאפק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |