בתשובה לדב אנשלוביץ, 22/10/22 9:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התפקיד של בג''ץ בהרבה מהמקרים, בפרט החשובים שבהם, הוא לשקול ערך אחד מול ערך אחר. לדוגמה- ערך חופש העיסוק בחוק יסוד מול ערך השבת בחוק שעות עבודה ומנוחה. ההחלטה להעדיף במקרה מסוים ערך אחד על השני תלווה בנימוקים שתומכים בכך, ואילו העדפה של הערך השני תלווה בנימוקים אחרים. זאת העבודה שלו. הטענה שהוא מסמן את המטרה מסביב לחץ לא יכולה להסתמך על כך, כי בכל מקרה הפסיקה תהיה לפי הנימוקים- או לשיטתך הנימוקים לפי הפסיקה- ואין דרך להבדיל ביניהם. כלומר- מי שבא עם עמדה מוקדמת שהוא סומך על בג''ץ תמיד יחשוב שהפסיקה היא על פי הנימוקים, ומי שעמדתו המוקדמת הפוכה תמיד יחשוב שהנימוקים הם על פי הפסיקה. הדרך היחידה שחשבתי להכריע ביניהם היא להצביע על עקביות או חוסר עקביות בפסיקה. אפשר לנסות את זה, אבל אולי גם שם גישת המטרה מסביב לחץ יכולה לטעון שבג''ץ בחר את התקדימים המתאימים לו והתעלם מאחרים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבדיוק המקרה שלפנינו מאפשר להבין את כוונתי. הבאתי את דבריו של אותו נציג צה"ל, המודה באופן ישיר שאחד הנימוקים להמלצת הצבא על קבלת ההסכם הוא סיכוי למלחמה בצפון, אם לא נחתום על ההסכם הזה. תאר לעצמך שלשופטים רועדות הביצים (אני לא אומר שזה כך, אבל תסכים אתי שזו אפשרות), והגורם הכי חזק שמניע אותם הוא חשש מאפשרות כזאת. אין כלל וויכוח על כך שהשאלה אם כן או לא להביא את ההסכם לאישור הכנסת לא קשורה כלל בנימוק הזה, אבל השופטים יודעים שאם יחליטו על הבאת ההסכם לאישור הכנסת יש סיכוי גבוה מאד (צריך רוב של 80) שלא יתקבל, ואז החלטתם מביאה מלחמה. לכן הם מחליטים להימנע מאפשרות קשה זו, ואז הם גם מוצאים את הנימוקים החוקיים המתאימים, שאין קשר בינם ובין הסיבה האמיתית בגללה החליטו מה שהחליטו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אלך עם התסריט שלך: נניח שחתימה על ההסכם מונעת מלחמה, והבאה שלו לכנסת תגרום בסבירות גבוהה לביטולו ולמלחמה. אין זה תפקידם של השופטים להחליט על יציאה למלחמה או לא. זה תפקידה של הממשלה. אם הממשלה החליטה לא לצאת למלחמה ומשכנעת את השופטים שחתימה על ההסכם זו הדרך שלה לקיים את ההחלטה הזו, זה יכול לדעתי להיות שיקול של השופטים. החלטה שלהם נגד עמדת הממשלה תמנע ממנה להוציא את החלטתה (החשובה ביותר) לפועל, ומזה כן צריכות לרעוד להם הביצים, כי בהינתן שההחלטה סבירה, לבית המשפט אסור למנוע את מימושה. אני כאילו אומר אותו הדבר (החלטת השופטים תקבע אם תהיה מלחמה או לא) אבל ההחלטה היא בעצם של הממשלה והשופטים מחליטים האם לאפשר לממשלה לקיים את החלטתה או להטיל עליה וטו. אם החלטת הממשלה סבירה לבית המשפט אסור להתערב. אני מניח שבהנתן התסריט הנתון בית המשפט יהיה גם מתון מאוד בסייגים שהוא מטיל על ממשלת מעבר. כי החלטה על מלחמה היא ההחלטה של כל ממשלה שהיא. זו אולי הסמכות הקריטית ביותר שחייבת להיות לכל ממשלה. לכן לדעתי אם הממשלה תצליח לשכנע את בית המשפט שזו הדרך שלה למנוע מלחמה, זה יהיה שיקול מרכזי של בית המשפט וימצא את דרכו לנימוקים. ______ אישית אני חושב שזה יהיה תירוץ גרוע של הממשלה כי ללבנון במצבה הנוכחי אין שום רצון ושום יכולת לצאת למלחמה. כן, החיזבאללה יכול לירות עלינו רקטות כמו שעשה ב 2006, אבל לא ייצא לו מזה כלום. הוא לא יזכה בנקודות מאף אחד בלבנון, וסביר בעיני שאפילו יפסיד נקודות בדעת הקהל הלבנונית. המדינה בהתרסקות כלכלית, אז היא צריכה גם מלחמה בנוסף לכל צרותיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מחמיץ לגמרי את הנקודה. הדיון בבית המשפט הוא בכלל לא על זכותה של הממשלה להחליט על יציאה למלחמה, אלא על מחויבותה להביא את ההסכם לאישור הכנסת, ונדמה לי גם שכאשר מישהו שם העלה את הנקודה של סחיטה ופרוטקשן הנשיאה הפסיקה אותו מיד ואמרה שמדובר לא בנושא משפטי אלא בנושא פוליטי והם לא דנים בכך. מה שאמרתי הוא שנושא שהוא בכלל לא בדיון הוא בכל זאת בתוך ראשיהם של השופטים, ודווקא הוא יכול להיות בסופו של דבר זה שקובע מה יחליטו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משער שהמדינה תקשור את מיאונה להביא את ההסכם לאישור הכנסת בטיעונים בטחוניים, והבנתי שהמדינה תציג בפני בית המשפט חומר סודי לחזק את טיעוניה. על כך אני מדבר. זה קלף חזק שיש לממשלה מול בית המשפט שהייתי מופתע אם היא לא היתה משחקת אותו- להכריח את בית המשפט להתייחס לשיקולים הבטחוניים שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול להעלות על דעתי נימוק בטחוני למעט אותה סחיטה, שבגללו צריך לדלג על הכנסת. . . ובינתיים כבר תקע הבג''ץ את החץ במקום שרצה, ועכשיו הוא עובר למלאכת ציור המטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עושה פה השלכה פר אקסלנס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...השופטים יודעים שאם יחליטו על הבאת ההסכם לאישור הכנסת יש סיכוי גבוה מאד (צריך רוב של 80) שלא יתקבל..." היו שלוש טענות שונות: (1) שממשלה יוצאת נמצאת ב"גרעון דמוקרטי", ולכן היא חייבת להביא את ההסכם לכנסת, (2) שכל ממשלה חייבת להביא כל הסכם מדיני לכנסת ו(3)שההסכם נופל תחת ההגדרה של חוק יסוד: משאל עם1. רק קבלה של הטיעון השלישי מחייב רוב מיוחס של 80 חברי כנסת2. השופטים יכלו לקבל את שני הטיעונים הראשונים, שדורשים רוב רגיל. 1 "שלפיו המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל לא יחולו עוד על שטח שהם חלים בו" 2 איך זה שרוב של פחוות מ-70 חברי כנסת מעביר חוק שדורש רוב מיוחס של 80 חברי כנסת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 אחד האבסורדים של המערכת. אבסורד אחר הוא שעכש"ז את החוק שדורש רוב של 80 ח"כים עצמו אפשר לבטל ברוב רגיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי לא אבסורד אלא פררוגטיבה של הכנסת. כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר בִּרְצוֹתוֹ מַרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקַצֵּר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסיבה זו אני חושב שאין שום סיבה להגדיר רוב מיוחס לשום חוק. רוב של 61 הוא רוב ודי בכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה רוב של 61? למה לא רוב רגיל? אפשר להגדיר בחוק שגם שינויו ידרוש רוב של 80 או 90 או 73. אני בעד ההצעה שכל שינוי בחוקי ייסוד ידרוש רוב של 80 חברי כנסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בעד שיחוקק חוק יסוד: החקיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל ניוטון לא עשה כמעט כלום בפרלמנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא ניסה, אבל כל פעם שהוא הפעיל את כוחו על המערכת המערכת הפעילה עליו כוח נגדי באותה עוצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טושה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרוטוקול מוכיח שהוא קיבל את זכות הדיבור פעם אחת וביקש לפתוח את החלון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובגלל שהוא לא עשה כלום בפרלמנט, היה לו זמן לחלטר כשומר בגנים המלכותיים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |